בראדלי מאנינג הוא חייל אמריקאי המואשם בכך שהעביר חומר מסווג לאתר ההדלפות ויקיליקס. הוא נעצר במאי 2010 לאחר שהאקר אמריקאי מפורסם למדי בשם אדריאן לאמו דיווח לרשויות כי מאנינג סיפר לו במהלך צ'ט ברשת שהעביר חומר לוויקיליקס.

עד כאן אין שום בעיה. זכותה של מדינה לעצור את אלה החושפים את הסודות אותם היא מפקידה בידיהם לשמרם (או החשודים בחשיפה שכזו). הבעיה היא שלמרות שמאנינג טרם הורשע, ולמעשה טרם הוכרע שיש כלל להעמידו למשפט, הוא עצור בתנאים קשים במיוחד: הוא מוחזק בתאו במשך 23 ביממה, נאסר עליו לישון בין השעות חמש בבוקר לתשע בערב, ואם הוא נרדם מצווים שומריו – הבודקים את שלומו כל חמש דקות תחת אמתלה של שמירה מפני התאבדות – להעירו. מותר לו להחזיק ספר אחד וכתב-עת אחד בלבד, ואסור לו להחזיק חומרי כתיבה. כמו כן נאסר עליו להשתמש בסדינים למיטתו או בכרית, ונכפה עליו לישון בתחתונים. לאחרונה הוחמרו תנאיו והוא נאלץ לישון בעירום ולהציג את עצמו לביקורת בפני שומריו בעירום. הרשויות טוענות שאין עם כל זה שום בעיה על פי החוק הצבאי, אבל הן מתקשות לנקוב בשמו של עציר בודד – בהווה או בעבר – שהוחזק במעצר טרום משפט בתנאים שכאלה.

סתם, עוד הוכחה לעומק משבר האמון בין אחד, ברק אובמה, לבין אלה שתמכו בו על סמך הבטחותיו להחזיר לממשל האמריקאי (ולכוחות המזוינים, שהוא מפקדם העליון) שמץ של התנהלות במסגרת החוק וההליך התקין.

.

עוד בחוץ לארץ: במצרים מתחילים להתגלות בקיעים בין העם (יעני המהפכנים) לבין הצבא, שנתפש בתחילה כמי שמצדד בהם. מישהו בטוויטר אמר היום כך: "הלקח נלמד: אם אנחנו פחות מ-400, הצבא מפוצץ אותנו במכות. אם אנחנו יותר, הם מעמידים פנים שהם לצידנו". את המסמכים שהשירות החשאי ("ביטחון המדינה", או "אמן דאולה" בערבית) ניסה לשרוף, הצבא מסייע להמשיך להסתיר. מעניין מה יש בהם. אני צופה סיבוב שני די בקרוב. בינתיים צעדו היום כמה מאות מצרים לעבר מעבר הגבול מצרי-עזתי ברפיח, בדרישה לפתוח אותו מיד. לאור דעותיו של ראש הממשלה החדש אפשר להניח שימיו של שיתוף הפעולה המצרי עם המצור של ישראל על עזה ספורים.

.

בחוץ לארץ היותר קרוב: חמאס מתגלה כקשוב יותר לאיום הגלום בשביתת המחאה המתוכננת ל-15 במרץ, וכבר הודיע שהוא מכין הצעה לפיוס עם פת"ח והרשות הפלטוסטנית. אבו מאזן והחבר'ה ממשיכים לדבוק בעמדות דיקטטוריות. לאור העובדה שאחת הדרישות של מארגני ה-15 במרץ היא ביטול הסכמי אוסלו וקבלנות המשנה של מלחמת ישראל בטרור, אפשר להניח שגם עתידם של אלה לא מזהיר. אחלה עבודה, ביבושקה!

.

לקראת סיום, אצלנו בארץ חמדת בצע וטיפשות: מירי רגב, האשה שהסיגה את מעמד האשה בצה"ל עשרות שנים לאחור בתפקודה מעורר הרחמים בראשות דובר צה"ל, ערכה היום ביקור בכלא עופר, והתרעמה מאד נוכח התנאים המפנקים להם זוכים האסירים שם. אליבא דרגב, יש לשלול מאסירים אלה ביקורי משפחה, ביקורים של הצלב האדום ושאר "זכויות יתר" אותם ישראל, מתוך חולשה ופראייריות צרופה כמובן, נותנת להם, כל עוד לא יזכה גם גלעד שליט לתנאים אלה. אז הדברים אמנם נאמרו לא פעם, אבל כנראה שלא מספיק: התנאים המוענקים לאסורים הפלסטיניים הם אינטרס של ישראל, הם אלה ששומרים על השקט בבתי הסוהר והם אלה שמאפשרים למעט מאד סוהרים לשלוט בהרבה מאד אסירים. עוד יש להסביר לפייגלינית המטופשת שאת ביצוע עסקת שליט לא מונעים האסירים, ולא משפחותיהם, ואף לא ממשלת איסמעיל הנייה בעזה. מי שמונע את ביצוע העסקה זו הלשכה המדינית של חמאס, היושבת בדמשק, ואותה לא מעניין לא הסבל של האזרחים בעזה ולא זה של האסירים בעופר. הקשחת תנאיהם של האסירים תוביל אך ורק לסיכון חייהם של הסוהרים ולהחמרת היחס לשליט עצמו. אבל העיקר שרגב תקבל זקפה לאומנית.

.

ובאמת לסיום, קבלו שלושה לינקים טובים:

איתי לנדסברג משיב מנה אחת אפיים למיקי רוזנטל, שהחליט משום מה לדברר את הקלגסת ואת הפחליטות בנוגע לרומן זדורוב (במסגרת זו ניסה למכור ש"בישראל לא מספיקה הודאת חשוד כדי להרשיע ודרוש דבר-מה נוסף", בלי להזכיר שה"דבר-מה" הנוסף יכול להיות קטן כזית, ושבישראל הודאה עדיין נחשבת ל"מלכת הראיות").

.

חברת מועצת עיריית תל-אביב, תמר זנדברג המצוינת (היא בגוויה הקרויה מרץ, אבל נסלח לה על זה), במאמר על הבחירות המתקרבות ו"השמאל" הישראלי הישן על האף.

.

ועידן לנדו הבלתי נלאה בפוסט מעולה על שביתת העובדים הסוציאליים.

.

ובבניין זיון ננוחם.