ארץ המתנחלים – בוקר טוב, חיים
Posted on: 8 ביוני 2005
נו, בשעה טובה הצטרפתי גם אני לעמך ישראל וראיתי את נקודת המפנה התרבותית, ההיסטורית, המצמררת, יאדה יאדה יאדה – אני מדבר כמובן על "ארץ המתנחלים" של חיים יבין.
הלגלוג שחבוי בין מלות המשפט שלעיל אינו בא להקטין מחשיבות המסמך שיצר מר טלוויזיה. העובדה שהוא-הוא, סמל הממסד, ציוני בלי שום פוסט, הוא שאומר את הדברים, והם משודרים בפריים טיים מוגשים כחומר מיינסטרימי – העובדה הזו חשובה מאין כמוה, וכבר דנו בנקודה הזו עד תום. אבל חשוב מאד להבין שאין במסמך של יבין שום דבר, אבל שום דבר, ששמאלן בקיא ומעורה לא יודע היטב זה כבר. חייבים להודות שלראות את זה בעיניים, באיכות טובה, זו חוויה רגשית, אבל התוכן אינו חדש לאף אחד שטרח כהוא זה לדעת מה בעצם נעשה בשמו ב"מזרח הפרוע".
רבים (כולל הגברת שלומית ברגר, התורמת מהגיגיה המטרידים לעמוד הדעות של וואלה!) מחו נגד חוסר האיזון הבוטה, לדבריהם, בסרטו של יבין. הוא משוחד! זעקו. ובכן, כמובן, צאן קדושים פותה שלי. זו הנקודה המזורגגת. כאמור לעיל, חשיבות המסמך אינה בחשיפותיו – סרטים דומים, עם תיעוד דומה של עוולות וציטוטים מקפיאי דם של יודו-פסודו-נאצים כבר נעשו בעבר, ואף שודרו בטלוויזיה. הייחוד הוא שכאן הממסד פוקח את עיניו ומציג את הדברים כהווייתם. וההוויה בחברון כל-כך מעוותת, כל-כך לא צודקת, כל-כך מקוממת עד שכל הצגה אובייקטיבית של העובדות נשמעת ככתב אישום חריף. להבדיל אלף אלפי הבדלות של מידה (אבל לא של הלך רוח בסיסי), גם משפטי נירנברג לא היו "מאוזנים". החידוש כאן הוא בכך שהממסד מציג את הדברים בצורה אובייקטיבית. השאלה היא רק אם חיים יבין יבוא חשבון גם עם עצמו, על שלושה עשורים של טיוח המציאות ומכירת השקרים שבאמצעותם בוצעו הפשעים שעליהם הוא מזדעק כיום.
מצד שני, אותו תהליך קרה עם אריאל שרון, אבי ההתנחלויות והסיוט הגדול של השמאל, שיום אחד התעורר והבין שהכיבוש הורג אותנו בפועל, למרות כל ההצדקות התיאורטיות. אז שרון אמר, ושומרי החותם של הלאומנות היהודית אפילו לא מצמצו בטרם הפכו אותו לבוגד ועוכר ישראל, משל היה מזכ"ל שלום עכשיו. אז למה באמת שיתרגשו מסתם ישראלי של אמצע הדרך כמו יבין? מפתה לחשוב שאילו רק היה אותו תהליך עובר על מישהו עוד יותר קיצוני היו עיניהם של משפילי היהדות ומבזי ישראל נפקחות, אבל לא. כהנא בכבודו ובעצמו יכול לחזור מהמתים ולהוקיע את הכיבוש עם אותו קצף על השפתיים, והם פשוט ימשכו בכתף, יגידו שעוד יהודי יקר נפל קרבן לשטיפת המוח, וימשיכו בשלהם.
אבל זה בסדר. כי המטרה כאן אינה לשכנע את נועם פדרמן, את אליקים העצני (שעורר געגועים קשים לדרדסים עם חיקוי הגרגמל הנרגן שלו) ואת שאר האנשים שמתעקשים לבלבל בין הרעיון המשיחי של "שיבת ציון" לבין הרעיון החילוני בתכלית שנקרא צ י ו נ ו ת. המטרה היא לשכנע את הרוב השפוי. הרוב שאולי מעדיף להתעלם מהמציאות, אבל כשמכריחים אותו לראות אותה עין בעין, מבין שעם כל הצדק ההיסטורי, עם כל החיבור הלאומי לאברהם אבינו (דבר שכתלמיד היסטוריה אני ממש לא מזלזל בו) – עם כל אלה, זה פשוט לא שווה את המחיר.
אם יש מקום לביקורת של ממש על היצירה של חיים יבין, הוא בעובדה שכמו כל מומר שלפתע ראה את האור, נופל יבין בקלות רבה מדי לקיטש שטחי וקלישאות זועקות. זה בא לידי ביטוי בהנגדות בוטות ומגמתיות, בעריכה, ואפילו במוזיקה. צרם במיוחד קטע אחד, שעסק בגזילת אדמות המרעה של הפלסטינים בדרום הר חברון. רואים צלע הר, ועליו משוטטים כמה עזים. הויז'ואל היה כל-כך שליו וכל-כך קלישאתי עד שבתגובה התחלתי לעשות תנועות מלגלגות של נגינה בכינור. פתאום אני קולט שאני לא לבד – הצילום הזה אכן לווה במוזיקת כינור פסטורלית ודביקה. לא פלא שימניים רצו להקיא. נכון שהמדיום הוא המסר ושהתקשורת יוצרת את התודעה, אבל אפשר לעשות את זה עם טיפה עידון. נתח לנו את המוח, חיים, אבל לא עם משור חשמלי, באמאש'ך.
קדחת הסודוקו, עאלק
בלי קשר – למעט אולי הקשר של תקשורת מניפולטיבית – אני מקווה שכולכם נהנים מ"קדחת הסודוקו". סודוקו כשלעצמו זה דבר מאד נחמד, ולא חדש בכלל (ספרי תשבצים וחידות הכילו אותו כבר כשהייתי ילד), אבל "קדחת הסודוקו" שפשתה בארצנו היא דוגמא מדהימה להייפ שכל-כולו מיוצר בתקשורת, למען התקשורת. האזכור הראשון של סודוקו בארץ היה לפני כמעט שבועיים – כן כן – באתר וואלה!, במדור של החתום מעלה שנקרא "צא בחוץ". במהלך השבוע האחרון החליטה התקשורת בשבילנו שכולנו חולי סודוקו, ושיש "תופעה", עוד לפני של-90% מאיתנו היה בכלל מושג מה זה. למה שתקשורת תעשה דבר כזה? אולי בגלל שסודוקו זה משהו שעוזר למכור עיתונים. קצת כמו קמפיין מופרך "נגד השחיתות". הרבה כמו, למעשה.
5 Responses to "ארץ המתנחלים – בוקר טוב, חיים"
8 ביוני 2005 at 20:33
הוא לא מגדיר מטרות ספציפיות. בנוסף, הוא צבוע כי הוא מובל על ידי אדם (אמנון דנקנר) שנלחם בחירוף נפש כדי להגן על שניים מהאנשים המושחתים ביותר שנחשפו כאן בשנים האחרונות – אריה דרעי ועופר נמרודי – ועל ידי אדם (דן מרגלית) שדפק פוזה של מוסרי כשעזב את מעריב בטריקת דלת, רק כדי לחזור כשהמחיר היה גבוה מספיק. בחיאת.
9 ביוני 2005 at 16:47
ככה זה אנשים. אל תחפש מלאכים בפוליטיקה ובחיים הציבוריים. דנקנר ומרגלית העלו נושא חשוב והכו גלים עם המאמר שלהם. זה יותר טוב מלשבת ולא לעשות כלום.
10 ביוני 2005 at 2:36
הסיפור של מתיישבי דרום הר חברון הוא אחד המזעזעים שמתרחשים כאן, ועל אף שהוא לא חדש, "שחוק" וידוע, אני שמח ששוב מראים אותו, ועוד בפריים טיים, כי יש המון אנשים שלא יודעים, או כאלה שיודעים והדחיקו, כמוני, וכו'.
ובכלל לא מדובר פה על פוליטיקה. לא על שמאל ולא על ימין. מדובר פה על אנושיות ועל טבע האדם. וזה כלל לא משנה אם אתה מתנחל, או צפון תל אביבי, או כל טיפוס אחר. מי שנותן יד, או מגבה או שותק למראה הפשעים שהמתנחלים – בגיבוי של צהל – מעוללים שם לאנשים האומללים האלה – צריך לדעת שמצפונו לא נקי. ואני אכן חש כך, כמעט מדי יום.
המצב הזה נוראי פשוט. מחריד. אין מילים עד כמה זה מזעזע. רועי צאן וחקלאים אומללים כל כך, חסרי כל, עלובים כל כך, שמתעמרים בהם בכזו גסות רוח וחוסר רגישות משווע, בחסות ולעיתים בעידוד של הצבא. לוקחים להם את התבואה, מסלקים אותם מהאדמות, משפילים אותם, יורים עליהם.
זה כל כך מכעיס מה שמתרחש שם. וכמה שאני סולד מכל השוואה בין המצב בשטחים ובין השואה – כשרואים מבעד למצלמה את מה שקורה בדרום הר חברון – מבינים פתאום, איך יכול עם שלם, כמעט, להיות אדיש כל כך לסבל של אחרים, שמתרחש בחצר האחורית שלו, במשך שנים ארוכות; איך יכולים חיילים צעירים לבצע משימות של התעללות בבני אדם, על לא עוול בכפם, בלי כל הצדקה, ואיך יכול הכל להתבצע בחסותה של המדינה, על מערכת החוק והאכיפה שלה
וזה נורא עוד יותר משזה נשמע. כי לאנשים האלה אין גב פוליטי גם ברשות ובקרב הפלסטינים. הם הזן הנחות ביותר, שאין לו שום כתובת לפנות אליה, ובמקום שאנחנו נגלה רגישות וחמלה, אנחנו מתעלמים לחלוטין, במקרה הטוב, לא יודעים בכלל על מצבם, במקרה הפחות טוב, או מריעים את מצבם במקרה הרע
ההתנתקות הזו שווה לתחת אם לא מעיפים משם את הקיצוניים האמיתיים. את אלה שיושבים בחברון, באיתמר, בגוש טלמונים ועוד. זה לא חכמה להוציא את המתנחלים של גנים-כדים. הם ממילא מוכנים לעוף משם. הם גרו שם בגלל איכות החיים ולא בגלל פנטיות. הבעיה היתה ונשארה קומץ המטורפים, הגזענים ונבלות האדם, סטייל פדרמן ומשפחתו – שעד שלא יטפלו בהם לא ייגמר כל הסיפור
10 ביוני 2005 at 13:42
הקמפיין שלהם גורם לאנשים להרגיש כאילו משהו נעשה בנוגע לבעיה, ובתכלס כלום לא נעשה.
עופר – צודק מאה אחוז. הפריים-טיימיות של "ארץ המתנחלים" היא הדבר הכי טוב בו. (טוב, זה וחיקויי הגרגמל של אליקים העצני… D-: )
Comments are closed.
8 ביוני 2005 at 18:47
למה הקמפיין נגד השחיתות מופרך? זו יוזמה ברוכה, גם אם ברקע יש שיקולים קרים.