אני מתקשר לחבר שלי דייב בניו יורק, כדי לשמוע מה שלומו ושלום החבר'ה, והוא שואל אותי בקול המפחיד הזה "שמעת, נכון?"

 

אני אומר לו שלא והוא אומר לי "איבדנו אח".

 

מייק היימס, הגיטריסט האגדי – כן, אפשר לומר זאת – של להקת נייטיב מת בגיל 39, מהתקף לב שנגרם בשל כשל בכבד ובלבלב.

 

נייטיב היתה להקת מועדונים שלמרות שנים ארוכות בסצינה ומאגר רחב של שירים מעולים וקליטים, מנענעי ישבן וחודרי נשמה (לינקים בקרוב, במחשב קורס לי), לא הצליחה להמריא. לא ניכנס כרגע לסיבות. אבל כשמישהו בכלל נתן לה סיכוי לאורך הדרך, לפרוץ מבין מאות הלהקות שמחפשות "לעשות את זה" ובאמת לעשות את זה – כשמישהו בכלל נתן להם את הסיכוי, זה היה בראש ובראשונה בגלל מייק היימס, אחד הגיטריסטים המוכשרים של דורו.

 

לא צחוק. טובי המוזיקאים בניו יורק החזיקו ממנו. אני אישית לא שמעתי מישהו שבכלל התקרב לרמה שלו בשש שנות חיים ושיטוט במועדונים בשנות ה-90. הוא היה בזמנו מועמד סופי ללהקה של התוכנית של לטרמן, כשזה עבר מ-NBC ל-CBS, ולדעתי הוא טוב לאין ערוך מהבחור שכן מנגן שם עם שייפר. אני מניח שרק התדמית החפיפניקית שהוא שידר מנעה ממנו את הג'וב.

 

בכל מקרה, היימס היה גיטריסט מופלא, מהסוג שעליו אמר המשורר "כי באצבעותיך אור". כי מייק באמת עשה את זה עם האצבעות, עם הרגש, עם הנשמה – את מה שכמה מהגיטריסטים הכי נחשבים צריכים פדלים ודיסטורשנים כדי להוציא מהכלי.

 

אבל שלא כמו אשפי גיטרה רבים, שמרגישים חובה לאמץ גינונים של אלפא-מניאק, מייק היה נשמה טובה, נשמה עדינה, תמיד עם חיוך. עד ששמעתי את הבשורה המרה, לא ידעתי, לדוגמא, שמייק נהג לתרום מזמנו לעזרה עם ההומלסים בכנסייה במורד הבלוק שלו – כנסייה, אגב, שבערבי שישי ושבתות שימשה כבית כנסת.

 

גם חברי הלהקה וחבריו הקרובים לא ידעו על זה, ולמדו על זה רק בלוויה. הוא פשוט היה עוזר ככה בדרך הלוך או בדרך חזור, נגיד בחמש בבוקר עם ראש מלא אלכוהול, ולא מספר לאף אחד

 

מצד שני, אף פעם לא ידעתי שהוא נולד לפניי. תמיד ראיתי אותו כצעיר ממני. הדברים שלומדים רק כשמישהו מת.

 

מייק לא הרבה להתחשב בגוף שלו. הוא אכל טוב, שתה הרבה, שיחק כדורסל, דפק שאכטות, והפיק מכלי הקיבול שסופק לנשמה הגדולה שלו את כל הקילומטרז' שהוא רק יכול היה. הוא לא זכה לתהילת העולם שכישרונו היה ראוי לה, ולא לכסף ולמנעמי החיים שהצלחה כזו היתה מביאה, אבל הוא חי כמו רוקר ולמרבה הצער גם מת כמו שרוקרים רבים מדי מתים – הרבה יותר מדי מוקדם.

 

הוא השאיר חברה בשם סאמר, אחות בשם ליז ומשפחה נבחרת עצומה וכואבת.

 

Peace, Mikele.