רחמו יהודים, רחמו
Posted on: 5 בנובמבר 2003
שני דברים קצרים:
הניו יורק טיימס פרסם ביום ראשון האחרון כתבה גדולה על כל מחדלי התכנון הפוסט-מלחמתי בעירק. הנימה הנכונה והכנה, ביחס למלחמה הזו ולשורת השגיאות המזעזעת שליוותה אותה מרגע הגותה, מתחילה לצוץ בתקשורת המיינסטרים (קחו את הדקה להירשם, זה בחינם ורוב מה שמתפרסם שם אמין…). "התכנון האמריקאי, אם ניתן בכלל לכבדו בתואר זה…". מלים כדרבנות.
אולי אני צריך להגיד "בשעה טובה" ולשתוק, אבל אני חייב לשאול שוב: איפה הם, ושאר תקשורת המיינסטרים ה"ליברלית" כביכול, היו בהתחלה, כשעוד אפשר היה להפעיל לחץ ציבורי? כשזה היה ברור לכל מי שהסתכל בצורה רצינית שזה המצב? הם ישבו בכלוב וחזרו כמו תוכים על ההודעות לתקשורת של הפנטגון והבית הלבן, זה איפה הם היו.
עוד על עיראק ברשימה הבאה (ומן הסתם בעוד כמה שאחריה).
והנה משהו שקיבלתי מחבר באייסיקיו:
פנייה לציבור
הציבור מתבקש בכל לשון של בקשה,
לא להציק לראש הממשלה.
הוא יתום
הוא אלמן
הוא חד הורי
הוא חקלאי מהנגב
הוא סובל מעודף משקל
ומעבר לכל זה
יש לו שני ילדים אילמים, לא עלינו.
———————————–
שיהיה לכולנו יום ירוק.
9 Responses to "רחמו יהודים, רחמו"
5 בנובמבר 2003 at 9:33
התשובה לשאלה "איפה הם היו" מצויה בתאריך הזה. האחד עשר בספטמבר שינה לגמרי את כל כללי המשחק. מי שזילזל ביכולתו של מנהיג כנופיית שוכני מערות באפגניסטן חטף ממנו ארבע התרסקויות מטוס, אלפי הרוגים, פצועים ונכים, התמוטטות של סמלים לאומיים ובפגיעה בצבים הרגישים ביותר של הקולקטיב האמריקני. הרבה אנשים, חלקם מזרועות המודיעין וחלקם אנשי תקשורת ואקדמיה, אמרו "אמרתי לכם".
המסקנה הבאה הייתה טראומטית: לא מתעלמים משום בדל מידע, ובוודאי שלא מסכנות פוטנציאליות ברמה השלטונית. ההנחה הייתה שיכולתם של משטרים כמו זה של סדאם חוסיין, האייאתוללות באיראן, קים ג'ונג איל בצפון קוריאה ואחרים – היא עודפת על זו של בן לאדן. זו הסיבה שהחליטו שלא להמתין.
מעבר לכך, קיימת תפיסה מסוימת שלפיה המזרח התיכון הוא המקור לחלק גדול מהטרור הבינלאומי. הדבר נכון הן בסעודיה (מוצאם של בכירי אל-קאעידה) והן בישראל וסביבותיה. על כן, יש להעביר את המזרח התיכון בהקדם לידי משטרים פרו-אמריקניים. בקבוצה זו מצויות כב מדינות כמו ישראל, ירדן, תורכיה ומרבית נסיכויות המפרץ. בקבוצה הנגדית מצויות איראן, עיראק, סוריה (כולל לבנון) ובמקרים מסוימים גם מצרים. צירוף עיראק לרשימה הזו יוצר רצף טריטוריאלי בין ישראל, ירדן ותורכיה ומבודד את סוריה. בצידה האחר של עיראק הוא יוצר לחץ על איראן למתן את כוונותיה. בקיצור, כיבוש עיראק נתפס אז כחיוני להשלטת הסדר המזרח התיכוני החדש.
5 בנובמבר 2003 at 13:39
שאלתי למה לא תכננו את השלב שאחרי הפלת סדאם – למה לא התכוננו להתנגדות, למה לא התכוננו לבלגאן ברחובות, למה לא התכוננו לשום דבר.
ולגבי אין מתעלמים מבדל מידע – תקרא את הכתבה ותראה איך בהחלט התעלמו **מכל** בדל מידע שלא התאים להם לתחזית. עוד על כך בקרוב.
5 בנובמבר 2003 at 19:57
דווקא באנגליה התקשורת יצא כנגד המלחמה,
אבל זה לא ממש הזיז לאדון בלייר.
היה מדהים לראות איך ה ביביסי סיקר את המלחמה
בצורה אוביקטיבית וכמעט הייתי אומר אנטי אנגלית.
אני חי בלונדון וללא ספק רוב האזרחים התנגדו למלחמה
וגם העיתונים החשובים כגון האינדיפנדייט והגורדיאן.
במהלך המלחמה נסעתי לחופשה בצרפת והייתי בשוק מהדרך
שה CNN
סיקרו את המלחמה.
הם אפילו לא ניסו להיות טיפה אוביקטיבים.
5 בנובמבר 2003 at 20:21
לאסף, האם מבחינתך אובייקטיבי=נגד המלחמה?
הבנתי שהיו טענות קשות נגד האובייקטיביות והאתיקה של הבי.בי.סי. בסיקור המלחמה.
6 בנובמבר 2003 at 2:10
היה טיפה'לה נלהב מדי, בניסיון להוכיח קונספירציה.
בכל מקרה, בלייר שילם פוליטית על ההתעלמות מדעת האזרחים ועוד ישלם, להערכתי, באיבוד כסאו בשנה הבאה.
אז עיתונות ביקורתית היא לא ערובה לריסון ההנהגה, אבל בלעדיה הסיכוי בוודאי אפסי.
18 בנובמבר 2003 at 18:53
חבל שלא ציינת גם ששרון הוא אב שכול. ודאי שזה היה מעצים את טעמה של הבדיחה האינפנטילית.
20 בנובמבר 2003 at 3:08
גילינו רוע לב, אה? פשוט חרפה איך שאסמול לא משחק לידיים של הטובים והנאמנים…
או שהיותו אב שכול מקנה לו חסינות מפני עקיצות וביקורת, בניגוד לכל פוליטיקאי אחר? תעשה לי טובה. יש הרבה מאד אבות שכולים במדינה הזו. זה אחד מענפי הייצור המובילים שלנו. ההבדל הוא שרובם המכריע לא הפך את השקר לדרך חיים ולא מוביל אותנו לתהום.
Comments are closed.
5 בנובמבר 2003 at 7:51
User: hanancohen
Password:nytnyt