רומני וניצחון ההונאה העצמית
Posted on: 16 בינואר 2008
טוב, בטח כבר שמעתם שמיט רומני, המועמד המורמוני והתאגידי, החלקלק וההפכפך, הרובוטי והמטריד, ניצח במישיגן בהפרש מרשים וחורג מהצפוי של תשע נקודות. זאת לאחר שלילה קודם לפתיחת הקלפיות נחזתה התמודדות צמודה ביותר בינו לבין ג'ון מק'קיין.
אז למה, באמת? ובכן, יש שתיט סיבות. אחת היא שיותר מתושבי מישיגן העדיפו את השקרים הגסים שרומני מכר להם ("אלחם שלא יעזבו יותר משרות בתחום תעשיית הרכב את אזור דטרויט המעטירה") לעומת האמת הלא נעימה שסיפר להם מק'קיין "המשרות האלה לא הולכות לחזור לפה. בואו נייצר משרות אחרות ותעשיות אחרות". השבוע, אגב, הציגה חברה סינית מיני-ואן שיעלה 14 אלף דולר, מאובזר קומפלט, שזה זול בקרוב לעשרת אלפים דולר מהמתחרים האמריקאיים והיפניים. איך בדיוק ימנע מר רומני את אובדן המשרות בתחום הרכב? לא ימנע, אבל להבטיח הוא יודע.
באשר לסיבה השנייה, מדור חינוכי ומצוין זה כבר הסביר אמש את הסיבה למהפך זה של הרגע האחרון. אמנם בשל מצוקות הגוף והנפש יצא הקטע הרלוונטי בפוסט של אמש פחות נהיר מכפי שהרגלנוכם, צאן קדושים יקר ופותה – אבל הנקודה בעינה נותרת שמק'קיין, שרכב הכי חזק שאפשר על הטענה "תבחרו בי, צדקתי כשתמכתי בתגבור בעיראק, הנה זה עובד!" קיבל את הסטירה הקארמית שלו דווקא בבוקר הפריימריז. הסטירה היא הודעה לפיה, למרות ה"הצלחה", לעיראקים עצמם אין שום כוונה להיות מוכנים בעתיד הנראה לעין לעזיבת הכוחות האמריקאיים (שממשיכים להיהרג בקצב של כמה עשרות בחודש, למרות התגבור). קשה לי לראות סיבה אחרת לשינוי הדרמטי. ואם אני צודק, זוהי כבר ההתפתחות השלישית בקמפיין הזה שאני מזהה נכונה (אחרי שצפיתי כבר בסוף נובמבר שאובאמה ינצח באיווה, ולאחר שצפיתי בעקבות הדמעות של הילארי שהן תשגנה עבורה הצבעות של סימפטיה טוסיסטרהוד. שתי התחזיות נעשו בפורום The Ornery American שבו אני משתתף, וכשיהיה לי זמן אוסיף להתרברבותי זו גם קישורים.
ספיקינג אוף וויץ', עוד סיבה להיעדר הנהירות בפוסט של אמש היה שהכלי של הוספת הלינקים לא עבד לי משום מה, אבל אנסה עכשיו. הנה עובד, ישתבח שמה. בהמשך אנסה לעדכן בלינקים את הפוסט של אתמול, להנאתכם.
בכל מקרה, לא זכור לי מתי בפעם האחרונה ניצחו שלושה מועמדים שונים את שלוש ההתמודדויות הראשונות במירוץ למעומדות – באף אחת מהמפלגות. בטח לא כשבנוסף יש עדיין שני מועמדים שנחשבים ריאליים. זה כמובן מצוין עבור כוחות ה"אור\פחות חושך", במיוחד כשנראה שבניגוד להילארי ואובאמה, הרפובליקאים נכנסים זה בזה במלוא החדווה.
12 Responses to "רומני וניצחון ההונאה העצמית"
16 בינואר 2008 at 16:22
Don't forget that the democrats were vigorously called to support Romney (as long as their own primary elections didn't count). The longer and muddier the Republican primaries – the better.
16 בינואר 2008 at 17:44
"קשה לי לראות סיבה אחרת לשינוי הדרמטי"
נו טוף…תגיע לפה, אולי תקבל פרספקטיבה אחרת.
שינוי דרמטי קרה בניו המפשייר כשמסע הבחירות של מקקיין קיבל דחיפה רצינית אחרי שכולם הספידו אותו.
רומני (כמושל לשעבר שכן) היה צריך לקחת את ניו המפשייר בהליכה וכולם סימנו את מישיגן בשביל רומני עוד מההתחלה.
עיראק לא שיחקה תפקיד ואפילו לא שולי בפריימריס הרפובליקאים.
אתה לא חושב שהעובדה שרומני חי במישיגן חלק נכבד מחייו ואבא שלו היה מנהל בכיר בתעשיית הרכב וגם שימש בתפקיד השולי של מושל מישיגן שיחקה איזשהו תפקיד בנצחון של רומני?
אולי העובדה שעל כל דולר שמקיין והקאבי השקיעו במישיגן, רומני השקיע חמישים?
אולי בגלל שכל התקשורת הכריזה שאם רומני מפסיד במישיגן אז למעשה הוא יכול להכריז על פרישה מהמרוץ, התומכים שלו במישיגן היו יותר פעילים?
עירק כבר ממזמן לא בראש מעייניהם של הבוחרים האמריקאים (וזה כולל דמוקרטים ועצמאיים). אפילו הדמוקרטים הפסיקו לדבר על זה.
ודרך אגב -אני תומך בדמוקרטים ולא יצביע עבור מועמד רפובליקאי ויישרף העולם.
17 בינואר 2008 at 8:26
כי אני שכחתי.
אבו חומוס – אני מודע להיסטוריה המשפחתית ולכמויות שכל מועמד הוציא בכל מדינה.
ועדיין, בסקרים שפורסמו ביום שני היו השניים צמודים. מק"קיין הוא המועמד היחיד שרץ על ממש תמיכה במלחמה. כל השאר, למעט רון פול, לא מתנגדים בגגלוי אבל נזהרים שלא לשייך את המלחמה לעצמם. רק מק'קיין עושה זאת. והנה בבוקר הפריימריז מתפרסמת ידיעה ששמה ללעג ולקלס את כל התרברבותו של מק'קיין בנושא עיראק בימים האחרונים. אני לא מאמין שאין קשר. גם בוחרים רפובליקאים יודעים שהמלחמה הזו היא חרבאנה.
17 בינואר 2008 at 14:38
האם לדעתך פוליטיקאי צריך להגיד לבוחריו, הממשל הוא לא רלוונטי, אין לי דרך לפתור את הבעיות שלכם, פשוט תמצעו עבודה אחרת? בשביל זה הם צריכים להצביע עבורו? אולי אפשר להטיל מכסי מגן או מכסי כמות על מכוניות זרות, כמו שהיפנים עושים (האבטלה שם קטנה מבארה"ב)?
17 בינואר 2008 at 15:09
"בסקרים שפורסמו ביום שני היו השניים צמודים."
טוב, אם אחרי ניו המפשייר אתה עדיין מאמין בסקרים אז יש לי אחלה גשר למכור במחיר מציאה.
אבל אם כבר מדברים על סקרים – הסקרים פה מראים שהעניין העירקי די התדרדר בחשיבותו (אפילו בבלוג הפרוגרסיבי האולטימטיבי DKOS לא תראה הרבה דיונים בנושא עירק (אחרי שזה היה הנושא העיקרי שם מיום הקמתו)
אל תתן לסולם העדיפויות האישי שלך להשליך על סולם העדיפויות הכללי האמריקאי.
Wishful thinking אף פעם לא עזר לאף אחד.
בסופו של יום בארה"ב "Its the economy, stupid"
נ.ב שמעתי פה ב NPR איזה דמוקרט שכינה את המשיכה של לבנים לאובאמה כ"הפנטסיה של ישועה מהירה"
(The fantasy of easy redemption)
אז הונאה עצמית יכולה לבא מהרבה כיוונים……
17 בינואר 2008 at 18:48
מראים את עיראק במקום הראשון. אנסה למצוא לינקים.
לגבי אמונתי בסקרים – טוש'ה 🙂
לגבי דיילי קוס ודיונים על עיראק -גם בפורום שלי אין הרבה דיונים על עיראק כרגע, פשוט כי יש משם הרבה חדשות. לא הרבה זז במקום שבו מישהו יושב במלוא כובד ישבנו. מחכים שהוא יקום כדי לראות מה קורה 🙂
לגבי אובאמה – ברור שיש הרבה מן המרכיב הזה. למי אתה מצביע (או היית מצביע במקרה שאין לך זכות הצבעה)?
אני הייתי מצביע לאובאמה, למרות שקשה לי להאמין שהוא ינצח בניו יורק.
אם דוד היה נשאר במירוץ והייתי כרגע בניו יורק, הייתי מצביע לו כפרס על מעשיו בחסימת החנינה לחברות התקשורת.
17 בינואר 2008 at 18:51
אתה יכול לנסות לספק לבוחרים האלה עבודה אחרת, אבל רכב זו פשוט תעשייה שאי אפשר להתחרות בה עם משכורות אמריקאיות ושלל חוקים אמריקאיים שבמדינה כמו סין פשוט לא עומדים בדרכה של תעשיה.
כמו שמה שלא תעשה, אנחנו לא נוכל להחזיר את כל משרות הטקסטיל שאיבדנו למקומות שבהם השכר נמוך פי כמה וכמה.
פורד, קרייזלר וג'י-אם צריכות להשקיע בחלל ובתעשיות מתקדמות אחרות,
17 בינואר 2008 at 19:46
אני מצביע לקלינטון. לא שזה משנה הרבה. הפריימריז של מרילנד הם הרבה אחרי סופר-טיוזדיי ובבחירות הכלליות מרילנד יותר כחולה מהקסדה של איליי.
פשוט – אחרי ההרס של הממשל הנכחי אני לא צריך "תקווה". אי אפשר לשלם עם זה בסופר.
אני צריך מישהו עם בייצס, שיודע להרים תכניות בקנה מידה לאומי.
A bitch with balls!
אני חייב לציין שהילרי דואגת מאד לצפון ניו-יורק שזה מעוז אדום לוהט ואין סיכוי שהם יצביעו בשבילה.
בכלל – הילרי עמדה לבחירה מחדש בניו-יורק והגדילה את הפער בנצחון מהפעם הראשונה. אובאמה בקושי סיים שנתיים בסנאט ולא עמד עדיין לבחירה נוספת באילינוי.
היות ושניהם לא היו מושלים, הייתי רוצה לראות קודם שהתושבים במדינות שמהן הן נשלחו שמושפעים מהם ישירות נותנים להם קרדיט נוסף.
מה כבר אובמה עשה? איזה תכנית גדולה הוא הוביל (כוסאומו פיינגולד – איפה הוא שצריך אותו?)
איזה פיסת חקיקה משמעותית יש על שמו?
כלומר – להעיז לקוות גם אני יכול להגיד (אני מעיז לקוות שייתגלה שביל גייטס יתרום לי את כל הכסף שלו – הנה העזתי!)
הנשיא האחרון שהשתמש ברטוריקה חלולה כזו היה רייגן. לכן לא מפתיע שמישהו אמר עליו לאחרונה:
But I think, when I think about great presidents, I think about those who transform how we think about ourselves as a country in fundamental ways…And, you know, there are circumstances in which, I would argue, Ronald Reagan was a very successful president, even though I did not agree with him on many issues, partly because at the end of his presidency, people, I think, said, “You know what? We can regain our greatness. Individual responsibility and personal responsibility are important.” And they transformed the culture and not simply promoted one or two particular issues.
רמז – זו לא הייתה הילרי.
רבק! זה רייגן! שאנשים התגלגלו ברחובות בלי דיור והוא השתין עליהם מלמעלה! זה הנשיא שבזמנו החוב הלאומי תפח לממדים מפלצתיים (לפחות במושגים של אז) אבל העשירים חגגו בלי הכרה.
השטויות של רייגן יכולות למלא אנציקלופדיה (הנשיא הנכחי כותב יותר גדולה).
זה מישהו שמועמד דמוקרטי יכול לכנות "Great President"?
אני לא רוצה JFK ולא רוצה רייגן
אני רוצה ג'ונסון ואיזנהוור (לקוות ל FDR זה גם אובמה לא מעז)
17 בינואר 2008 at 20:06
תזכורת:
אתה טענת ש:
" אבל הנקודה בעינה נותרת שמק'קיין, שרכב הכי חזק שאפשר על הטענה "תבחרו בי, צדקתי כשתמכתי בתגבור בעיראק, הנה זה עובד!" קיבל את הסטירה הקארמית שלו דווקא בבוקר הפריימריז. הסטירה היא הודעה לפיה, למרות ה"הצלחה", לעיראקים עצמם אין שום כוונה להיות מוכנים בעתיד הנראה לעין לעזיבת הכוחות האמריקאיים (שממשיכים להיהרג בקצב של כמה עשרות בחודש, למרות התגבור). קשה לי לראות סיבה אחרת לשינוי הדרמטי."
http://ap.google.com/article/ALeqM5h8GUI_Bo1LOOILwsweJQYI9pVb-AD8U47DVO0
"WASHINGTON (AP) — The faltering economy has caught the Iraq war as people's top worry, a national poll suggests, with the rapid turnabout already showing up on the presidential campaign trail and in maneuvering between President Bush and Congress.
Twenty percent named the economy as the foremost problem in an Associated Press-Ipsos poll released Friday, virtually tying the 21 percent who cited the war. In October, the last time the survey posed the open-ended question about the country's top issue, the war came out on top by a 2-1 majority."
"About equal proportions of Republicans, Democrats and independents in the new poll said the economy was their major worry, suggesting the issue looms as a potent one in both parties' presidential contests. It was also cited evenly across all levels of income, underscoring the variety of economic problems the country faces."
http://www.cbsnews.com/stories/2008/01/08/politics/main3689561.shtml
"GOP voters were torn over the most important issue facing the country. Thirty-one percent said the economy, 25 percent the war in Iraq, 22 percent illegal immigration and 18 percent terrorism. McCain handily carried all of these groups with the exception of those who believe illegal immigration to be the most important issue. They gave Romney the edge over McCain by a margin of 53 percent to 20 percent."
http://www.int.iol.co.za/index.php?set_id=1&click_id=22&art_id=nw20080116194051724C311771
"For all the candidates, Republican and Democratic alike, the economy has supplanted Iraq among voters' top concerns as a wave of home foreclosures and layoffs batters consumer sentiment."
http://www.nola.com/newsflash/index.ssf?/base/politics-13/1200435571221060.xml&storylist=politics
"Given four choices, half of Michigan Republican primary voters picked the economy as the most important issue facing the nation — compared to just 26 percent in the Iowa GOP caucuses and 31 percent in the New Hampshire Republican primary. Its auto industry ailing, Michigan has the highest unemployment rate in the nation. Among the other choices, one in five picked Iraq, one in seven said immigration and one in 10 called terrorism the country's most important issue."
http://www.cnn.com/2008/POLITICS/01/15/michigan.issues/
"On the Democratic side, 61 percent rated the economy as the most important issue in the Michigan primary, and more than half of those voters cast their ballots for Sen. Hillary Clinton — the only top-tier Democrat on the ballot."
"But those who said they strongly approved of the war went for Romney 43 percent, to 21 percent for McCain."
אל תהיה כמו בוש שמחליף את המציאות בפנטזיה שמתאימה לדעה הפוליטית שלו.
17 בינואר 2008 at 22:31
אכן, הוכחת את טענתך. האמת שגם רומני לא רץ *מ*הלחמה, אבל הוא לא רץ עליה כמו שמק'קיין עושה, ולכן הנתון הזה שהבאת מאד מאד מפתיע, אבל אכן נצטרך להתאים את התיאוריה לנתון החדש…
זו עדיין היתה אירוניה החמדה שהקטע ההוא על ארה" בשתישאר בעיראק עד 2018 התפרסם מיד אחרי שמק'קיין התחיל לצווח ככרוכיה כמה שהוא צדק.
לגבי רייגן – שמע, אין להתווכח שהאיש היה אפקטיבי. מה שחבל זה שהוא בחר להלהיב אנשים למין שביעות רצון עצמית במקום לכיבוש אתגרים.
עם זאת, שים לב שהוא לא קורא לרייגן נשיא גדול. הוא מתחיל לדבר על נשיאים גדולים ואיך שהם משנים את תפיסת האומה העצמית, ואז אומר "בחינות מסוימות, רייגן היה נשיא מאד מצליח" – לא גדול. כלומר, מה שאני אומר – הוא היה מתקשר אפקטיבי ביותר. חבל שהוא לא בחר לתקשר כמעט שום דבר טוב.
אגב, אהבתי יותר את התשובה של הילארי בנושא נשיא של חזון מול נשיא של פיקוח על ביצוע מאשר את של אובאמה. אבל מצד שני, רק אובאמה נתן תשובה כנה על "חוזק חולשה בולטים שלך". הילארי ואדוארדס נתנו "חולשה" שמדגימה בעצם כמה שהם רוצים לעשות למען כולם, ורק אובאמה נתן חולשה של ממש – אם כי גם הוא סובב אותה, בפקחות יתרה לדעתי, כשציין שהסוד להצלחתו הוא בבחירתו המוצלחת באנשים שיחפו על החולשה שלו.
17 בינואר 2008 at 22:33
שהבאת, עיראק עדיין צמודה לכלכלה, שעקפה אותה רק ממש בימים האחרונים – כמו שאמרתי.
Comments are closed.
16 בינואר 2008 at 13:50
תודה על הפוסט הנהיר. 🙂