עליבות הנפש של עם האדונים
Posted on: 14 בדצמבר 2010
- In: כללי | פוליטיקה - פנים
- 20 Comments
השריפה בכרמל הרסה להרבה אנשים במחנה היודו-נאצי את הקונספציות. קודם כל, היא חשפה את המידה שבה הכרמל הכיבוש (תודה אלון) משחית את ההשקעה ביסודות החברה האזרחית בישראל גופא. דבר שני, היא העמידה באור לא מחמיא את הטינופת היהוה-נאצית הכי גדולה במכשלת ישרא-הל הנוכחית, הלא הוא אלי ישי. אבל בעיקר, היא הרסה את הקונספציה לפיה "כולם שונאים אותנו", כשכל העולם, כולל הצ'ילבה טורקיה והאויב הפלסטיני הנורא, נחלצו לעזור לנו לכבות את השריפה שאוזלת היד העלובה שלנו לא יכלה לה לבדה, במקום לעשות מה שהיה מצופה משונא לעשות – לתת לנו להישרף לבד.
אלא שלקבל עזרה זה לא כיף, במיוחד מאנשים שאתה נהנה לריב איתם, או לכבוש אותם. זה חורה. זה משפיל. זה מוכיח לך שאולי אתה לא עם לבדד ישכון כמו שנעים לך לדמות. ואולי ה"כולם שונאים אותנו" הזה שאתה נהנה להצדיק בו את כל חלאתך הוא לא נכון, ואז איך תצטדק. השאלה היא איך מגיבים להשפלה הזו. אדם או ציבור עם טיפה של כבוד עצמי ינהגו באדיבות, במינימום של הגינות. גם אם יהיו להם נימוקים לכך שהעזרה לא משנה את הבסיס לאיבה הקיימת, היא לפחות תשנה במעט את המשוואה, ותרמז שיש בסיס כלשהו למערכת יחסים חיובית יותר. היא לא בהכרח תביא לפיוס, חיבוקים ונשיקות, אבל בעולם שפוי, היא תניב לכל הפחות אמירת תודה נאותה.
אלא שכל זה תקף ביחסים שבין אדם לחברו, והרי שנו רבנן שאתם קרויין אדם והם אינם קרויין אדם. כלפי מי שאינו אדם אין צורך לנהוג באדיבות אנושית בסיסית. וכך החליט עם האדונים, בהנהגת האדון אלי ישי (האדם הממונה הן על מערך הכיבוי והן על הרשאות כניסה לישראל), שלא להתיר את כניסתם לישראל של הכבאים הפלסטינים שהשתתפו בכיבוי השריפה בכרמל לצורך השתתפות בטקס הוקרה שעמד להיערך במיוחד לכבודם (לא חלילה ביוזמת עם האדונים, אלא ביוזמת מועצת הכפר עוספיה).
נכון, העיכוב נמשך רק שעה, ולאחריה הותרה כניסתם, אבל זה היה מאוחר מדי. אפשר לקבל את טענת משרד הפנים, לפיו הכבאים לא מילאו את כל הפרטים הנדרשים ולכן פשוט אי אפשר היה לדעת שהם לא שליחים של ג'יהאד מטף הכיבוי – ואפשר לראות בזה רוח המפקד.
זה כמובן הגיוני מאד. רק לפני מספר שבועות נטף המעיין המזוהם ממנו שואב ישי את תורתו, הרבובדיה, דבר תורה מציון לפיו כל תכלית קיומם של לא-יהודים הוא לשרת את העם הנבחר. אתה לא חייב להודות למישהו רק משום שהוא עושה את מה שהוא נוצר לעשות. מה, תגיד תודה לטוסטר כל פעם שהוא קולה לך פרוסת לחם?
אבל בעולם שבו לא שולט ההיגיון הנאצי המסריח הזה, ההתנהגות של ישי ושל מדינת ישראל מעוררת בוז ובחילה. אז הנה פסק הלכה משלי: כל אדם שפוגש באלי ישי מצווה בזאת לירוק לו בעין עד שיסתתמו מעיינות גרונו. נאסר באיסור חמור להחליף איתו מלה אחת, למעט אם יצרכם גובר עליכם, להסביר לו שהוא חלאה בזויה ומטונפת, ושאתם מאחלים לו ששני סוסים משטרתיים יאנסו אותו משני הצדדים עד אשר יכו החוצבים סוס לקראת רעו, זרג אל זרג. טפו.
ובנימה זועמת זו: רבים מכם בוודאי שמעו מתישהו על "המרכז לאמנות הפיתוי", מקום שמתיימר להפוך כל נעבעך לדון ז'ואן. מעין מפלט לאלה שלא הצליחו להתקבל ל"היפה והחנון", בין השאר כי בשביל להיחשב לחנון אתה צריך להראות כישורים שכליים כלשהם לצד הכישורים החברתיים שאין לך. מי שלא שמע, מוזמן פשוט לצפות בסרט המעולה "מגנוליה", ולהתרשם מדמותו של פרנק "טי-ג'יי" מאקי, בגילומו המצוין של טום קרוז.
אוקצור, במרכז לאוננות החיפוי הזה יש פורום. בפורום הזה התפרסמה לאחרונה הודעה, שבה מתרברב אדם על "הצלחה" שנחל ביישום החומר הנלמד. ובכן, חברים, מדובר באונס. דייט רייפ לכל דבר ועניין. אני אישית סבור שהתגובה ההולמת היא להגיע למשרדי "המרכז" בפתח תקווה, כמה שיותר מאיתנו, ולהשאיר שם איברים רצוצים ודם על הקירות. מסתבר שאני די לבד בדעה הזו, וחבל. אז כאופציה חלופית, יש להפיץ ברבים את הפתיל הזה (שכבר הוסתר בפורום המדובר "לחברים רשומים בלבד" אבל לא לפני שנשמר בידי גולשים זריזים), וכן את שמות מדריכי האונס של המרכז, שאותם יש לבייש, להכלים, להשפיל ולבזות בשער בת רבים, להטביע אותם ברוק ולדאוג שלא יוציאו את האף מהבית למשך שנה לפחות, במהלכה יוכלו להרהר בהבדל בין פיתוי לאונס. ואלה שמות: יגאל שטארק, רומן ליבין, טל ליפשיץ, אמרי אוראל, ליאור שניידר, דודי ארבלי, גדעון ברלצקי, ירין ב. (אין שם משפחה, אבל יש תמונה, שתדעו על מי לירוק ברחוב), עידן נ. (כנ"ל), ראובן דיזיצר, יחיאל פולק, עוז דונור, והיות שאפילו הנאצים נזקקו לקאפואים, אחרונה אחרונה חביבה (על בני סלע ודומיו), סמדר ק. (ק. זה כנראה ראשי תיבות של קורט-צואה).
יאללה, להפיץ.
אה, ושכחתי – הממשלה אישרה את הצעת החוק לפיה אדם הנאשם ב"עבירות ביטחוניות" אפשר יהיה למנוע ממנו מפגש עם עורך דין לשנה (חצי שנה ועוד חצי שנה). אסתם, עוד ציון דרך במדרון לפשיזם מוחלט. הנאה הנוף בעיניכם?
20 Responses to "עליבות הנפש של עם האדונים"
14 בדצמבר 2010 at 19:06
אהלן רחביה,
הגעתי דרך רשימות ושם כתוב שם אחר לגמרי… האם זה האתר שלך כעת?
14 בדצמבר 2010 at 19:31
מסכים עם מיקי – אתה צריך גם להחזיק בכמה דיעות מחרידות כדי להיות מקורי. אחרת אתה סתם עדר ששואב את הערכים שלו מפמפלטים של רבנים. איכס עדר, אני רץ לקרוא את "התפסן" כדי להרגיש מיוחד.
ועכשיו ברצינות: עצם זה שהאיסור כניסה הפך לעיכוב – מראה שההיגיון הנאצי הנ"ל עוד לא שולט פה, רק רובץ לפתחנו וזוחל פנימה.
לעניין המרכז לאמנות האונס, החברים הסודיים הם: סמדר קפאח, עידן נתיב וירין ברי.
Yarin Barry, Smadar Kapach, Idan Netiv
נדמה לי שאנשים התחילו לומר לחברה האלה מה אם חושבים עליהם.
http://www.facebook.com/ezmeer
14 בדצמבר 2010 at 20:00
"א חשפה את המידה שבה הכרמל משחית את ההשקעה ביסודות ".
צודק. הכרמל משחית
14 בדצמבר 2010 at 20:13
מיקי – מה שתגיד. אני מבין שפוסט אחד מאפשר לך לדעת את כל הדעות שלי כולן, ולכן אתה לא צריך אפילו לדפדף ממש כאן בפוסט אחורה כדי ללמוד עליהן עוד. זה מלידה או שלומדים את הכישור הזה איפה שהוא?
דניאל – הם הבינו איזו טעות הם עשו וחזרו בהם. כן, אנחנו עדיין לא בנקודה שרוח היהוה-נאצים שולטת רשמית בכל המערכות. היא רק נושבת חזק יותר ויותר. הנקודה היא שאסרו מלכתחילה. כמו שאמרתי, אפשר לראות בזה רק טעות ביורוקרטית קטנה. אני רואה בזה רוח המפקד. את הסירוב להכניס את חומסקי בזמנו אתה זוכר? גם שם ירדו כביכול מהעץ, וגם שם זה היה מקרה מובהק של רוח המפקד.
אלון – LOL. תודה. לבת שלי קוראים כרמל והיא אכן שדה משחת… 🙂 יתוקן.
14 בדצמבר 2010 at 20:34
חשבתי לעצמי, מי זאת רויטל טל? נכנסתי וקיבלתי את רחביה הזועם בפרצוף…
ברוך שובך.
על הצעת החוק המטורפת הזאת, חצי שנה בלי עורך דין (יפול בבג"ץ? אם לא, זה כנראה הסוף) כתבתי מין זוטא שכזאת:
http://idanlandau.com/2010/11/09/why-only-6-months/
[…] This post was mentioned on Twitter by DenaShunra, AbuKedem. AbuKedem said: עליבות הנפש של עם האדונים, ועל ההבדל בין אונס לפיתוי: http://digs.by/ghu0AV נא להפיץ […]
15 בדצמבר 2010 at 9:50
תודה על רשימה זו. לא מספיק רק לדבר, חובה עלינו גם לקלל. (לא יועיל? ולכתוב כן יועיל?)
כדאי להזהר מהכללות כלפי הדת היהודית עצמה. (יורם, תגובה בקדמה, השווה זאת לאיסלמופובים). עגנון אמר פעם ששבעים פנים לתורה, בדרך שתפנה אליה תפנה היא אליך חזרה (ציטוט מהזכרון – הוא התנסח יפה יותר כמובן). דניאל בוארין בספרו הבשר שברוח מזהיר גם הוא מהכללות. אמנם רוב חכמי התלמוד היו שובניסטים מוחלטים ע"פ תפיסתנו כיום את השובניזם, אך חשוב היה לו להדגיש כי היו גם קולות אחרים. אמנם מיעוט שבמיעוט, אבל היו. וראה גם את ליבוביץ', שהשכלת להשתמש בדבריו – נבואה שהתגשמה, ואת נטורי קרתא, שדאגו להתייצב לצד העזתים ולהודיע כי רציחת ילדים לצלילי מוסיקה קלאסית מנוגדת בתכלית לערכי היהדות.
ועוד דבר. הרב עובדיה לא המציא דבר, בוודאי לא אלי ישי. הציונות האשכנזית, החל מיום היווסדה, אמנם לא אמרה במפורש דברים דומים, אלא גרוע מכך – היא יישמה אותם הלכה למעשה. ראה למשל כאן: "אדמה חרוכה, או: האסטרטגיה של הימין", מאת גל כץ
http://haemori.wordpress.com/2010/12/13/strategy/
וגם כאן
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1203456.html
וגם כאן: יצחק לאור | על חודו של ו' החיבור
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1203652.html
15 בדצמבר 2010 at 11:21
קוראים לזה חינוך לערכים ולא באמצעות ניסוי ותהיה בג'ונגל
לגבי קריאה בשאר הפוסטים שלך – לצערי אני חוטא בזה מידי פעם
שום דבר לא השתנה – מכל פוסט שלך אפשר לדעת את דעותיך בכל ענין
לך אחרי העדר (כוונתי לעדר המסוים והקטן אבל הרעשני) שם תמצא את רחביה
15 בדצמבר 2010 at 16:55
מיקי – מה שתגיד. אני יודע שאתה מצפה שאנסה לשכנע אותך שלא, לא, אני מיוחד, הנה למשל דעתי בנושא X, אבל צר לי. לא ברור לי בשביל מה אתה ממשיך לקרוא אם אתה יודע מראש מה אגיד, אבל אני בטח לא מתלונן על ההיטים שאתה מספק. תודה אגב.
תמר – תודה.
עידן – מה שלומך חביבי? ומה לעזאזל הקשר לרויטל טל?
דרור – נטורי קרתא הם יהוה-נאצים לא פחות מתושבי תפוח. החיבוק שלהם לקרבנותיה של ישראל נובע משנאת המן בלבד. אם אתה חושב שהם לא מאמינים ב"אתם קרויין אדם והם אינם" וב"כשיד ישראל תקיפה \ כשיד ישראל חלשה" אתה טועה. הם פשוט לא חושבים שהגיע הזמן ליד ישראל תקיפה. זה הכל.
אני מודע לאירו-צנטריות של הציונות לדורותיה וגם למופעי הגזענות הטהורה שבה (ארתור רופין), אבל בחיאת, אל תביא לי את המשורר האנס בתור דוגמא לכלום.
16 בדצמבר 2010 at 8:45
אתה בהחלט מודע, לא טענתי אחרת, אבל ברשימה זו התייחסת רק לישי, כאילו הוא אבי אבות הטומאה. מה לעשות, רק "הוא" התייחס לכך. הבאתי את מה שכתב כדוגמה, לא אותו.
בעניין נטורי קרתא לדעתי אתה טועה. שנאת המן בוודאי (כאילו שלנו אין) אך לא רק. יש הרבה ספרי מחקר בנושא זה, בעיקר על ספרי הנביאים. עולם ומלואו. קצת חובבני לקחת משפט אחד ולהסיק ממנו על משנה סדורה שלמה . עדי אופיר עסק בזאת בפרק אחד מספרו עבודת ההווה.
16 בדצמבר 2010 at 12:38
לשני המגיבים האחרון, אלמוני ושמואל: אישרתי את תגובותיכם. משום מה הן לא מופיעות. לשאלותיכם – כן, זה הבלוג שלי כעת, ומזה כמה וכמה חודשים, אחרי שהוזהרו כל כותבי רשימות לגבות ולמצוא בית חדש. האם אורי ברוכין עדיין מנהל שם? אם כן, אשאל אותו למה הוא הקדים את פורים והלביש לי תחפושת של רויטל טל.
לשמואל: אני איש מאד מוזר, אני חושב שהבעיה שלך היא שאני קוהרנטי מדי, ולגבי הכעס – לאאאא, מה גורם לך לחשוב ככה? אתמהה.
17 בדצמבר 2010 at 22:07
אחד הדברים הכי טובים שקורה בזמן האחרון הוא שאני רואה יותר ויותר גברים מצטרפים להבנות שניסחת שם. ועם הגברים – באות גם נשים. אני מקווה שאני רואה גל חברתי סוחף של נאורות שיחייה את העולם כולו.
אבל מצד שני, שאר הפוסט שלך מייאש לגמרי. כתוב טוב, שיהיה ברור. אבל מייאש!!!!!!!!!!!
19 בינואר 2011 at 8:18
יאנואר 2011
"יהודים רחמו רחמו, אין לי אב ואין לי אם". (שיר ישן, מלפני 70 שנה). באותם השנים, השיר הזה היה מתאים מאוד ליהודים, פליטים ניצולי שואה וקורבנות פוגרומים ורדיפות.
היום, עם האדונים היהודים נהיו רשעים, אכזריים וגזענים, ושכחו את סבלם, ואת מצוקות העבר, נהיו מושחתים, גנבים, גזלנים, ואכזריים מאוד, כמו עם האדונים הנאצי. עכשיו השיר הזה כבר מאוד לא מתאים ליהודים. אין רחמים לעם האדונים היהודים הגזלנים, יורשי הנאצים וממשיכי דרכם, שמהר מאוד שכחו את סבלם ואת עברם, שהיו פעם קורבנות של פוגרומים, רדיפות ושואה, ועכשיו גורמים סבל ומצוקה נוראיים לאחרים, ליהודים ולערבים, ולעמים רבים.
מדינת ישראל, ואוליגרכים וטייקונים מוצצי דם, עושקים דלים ורוצצים אביונים. פוגרומים, לילות בדולח, טרנספר, כבוש, דיכוי ושעבוד, הריסת בתים וכפרים, מעשי רצח, הפקעת אדמות, מעצרים המוניים, קיפוח ואפליה, פשעי מלחמה ומעשי זוועה, תעשיות מוות, שמייצרות נשק כימי, רובוטי, אטומי ובקטריולוגי, סחר בנשק וספסרות במוות. למדינת ישראל, הפושעת, הנאצית והגזענית, שסוחרת בנשק, שכובשת, מדכאת ומתנחלת, ושברוני מוות יהודים מספרים נשק לרודנים אכזריים, שטובחים בעמם, נגמרו הרחמים.
היהודים מחשיבים עצמם כ"רחמנים בני רחמנים". העיתונות מלאה בתיאורים מצמררים על פשיעה יהודית אכזרית, אלימות נוראית, וגל של מעשי רצח, שוד קשישים, אונס והתעללות בנשים, ילדים, וקשישים, פשעי שחיתות מדהימים, הלנת שכר, עושק, שוד וגזל, דיכוי והשפלת השכבות החלשות, ועוד. כל יום ויום, מתפרסם בכלי התקשורת על פשיעה כל שהיא, ורצח פלסטינים. גם הנאצים היו "רחמנים בני רחמנים", בדיוק כמן היהודים היום.
אילו האדמורי"ם היטלר, איכמן מנגלה, היו קמים מקברם, ומבקרים בארץ הקודש, עיניהם היו יוצאות מחוריהם מתדהמה ותימהון, היו לוקים בתסביך נחיתות קשה, והיו מתקשים להאמין למראה עיניהם, כשהיו רואים את האלימות הנוראית, של תלמידיהם-קורבנותיהם לשעבר, היהודים הרחמנים בני רחמנים, את השנאה, הגזענות, האפרטהייד, תעשיות המוות, פשעי המלחמה ומעשי הזוועה, של היהודים, הרחמנים בני רחמנים.
יהודים, "רחמנים בני רחמנים" התעללו בי, בשכונה, בגן הילדים, בבית הספר, בצבא, ובכל מקום, גנבו, קיפחו, הציקו, רימו, ניצלו, עשקו והשפילו אותי קרוב ל70 שנים, עד כדי נכות פיזית ונפשית!.
היום מתאים וצריך לשיר את השיר הזה, כך:" גרמנים רחמו רחמו". לגרמנים יש עוד רחמים, ליהודים כבר אין.
שבתאי לא שוכח, לא סולח ולא מוותר!!!
28 ביוני 2014 at 15:03
איש יקר ,
מכיוון ששמי מופיע בין הרשומים למעלה ואני לא מעוניין בכך.
אני מציע לך 2 אפשרויות
1. בוא נדבר כדי שנמצא דרך אמצע ביחד לגשר על הפער המוצג
2.נמשיך מלחמה מרחוק ובמקרה זה. בוא לא ניכנס לשם בבקשה.
המשך יום נעים
14 בדצמבר 2010 at 18:26
הנאה צרופה
בקיצור – אתה מאונן בציבור
למען הסר ספק, כוונתי לחלק הראשון של הפוסט.
בלא לדעת אודותיך – אפשר לדעת מה דעתך כמעט על כל דבר בישראל
מה שאומר – מאד לא יצירתי אלא עוד אחד מהעדר (הקטן)