כי לישראל מותר

Posted by: רחביה ברמן on: 19 במרץ 2011

כשהתחולל שלב א' של המהפכה במצרים, הפגין ראש המכשלה ביבינוקיו נתניהו תבונה חריגה ולא רק שנמנע מלהביע עליה את דעתו המלומדת, אלא אף אזר כתרנגול חלציו וכפה על שריו וסורריו להימנע מלהביע כזו, פן תיתפש ישראל כמתערבת ובוחשת בעניין.

אולם בעוד שישראל מוכנה, לפחות כלפי חוץ, לכבד את הריבונות של שכנותיה שכבר יש להן כזו, הרי שבנוגע לעניינים הפנימיים של העם הפלסטיני אין לה שום עכבות כאלה. העם הפלסטיני הוא הרי השרמוטה של ישראל, ולכן מותר למדינה היהודית והדמוקרטית לחדור לשטחה ולענייניה ככל העולה על רוחה. מותר לה לסתום בורות מים בדרום הר חברון, מותר לה לעצור פעילות זרות ברמאללה עצמה, מותר לה להרוס בתים "חסרי אישור" באיזה כפר עלוב ושכוח אל ממזרח לג'נין, עמוק בשטח A הנתון כביכול לאחריות ביטחונית ואזרחית פלסטינית, ומותר לה להכתיב לפלסטינים אם תהיה או לא תהיה להם אחדות בין שני הפלגים העיקריים שלהם.

זו הסיבה שהברון פון ביבהאוזן הביע מחאה חריפה נגד קריאתם של המוני הפלסטינים לאחדות בין פלגיהם היריבים, ונגד הכרזתו של ראש הרשות הפלטוסטנית מחמוד "אבו מאזן" עבאס כי ייסע לעזה כדי לנסות להידבר עם החמאס ולהסכים על חזרה לפעילות פוליטית במסגרת משותפת, וזעק שאילו היתה הרשות (מלחכת הפנכה של ישראל) מעוניינת בשלום, היא לא היתה מעלה בדעתה להישמע לרצון הגורף של עמה ולפעול למען הפסקת מלחמת האזרחים הקרה ברובה המתחוללת זה כארבע שנים. זאת, כמובן, משום שחמאס אינו מוכן להכיר בישראל (נכון) ואינו מוכן לחיות בשלום לצדה בשום תנאי (לא ממש נכון).

כמובן שההגיון הזה עובד רק לצד אחד. לנתניהו עצמו מותר להעסיק שר חוץ ושר פנים שמצהירים השכם והערב שלא ניתן בעתיד הנראה לעין להגיע לשלום עם הפלסטינים. מותר לו להציע שותפות קואליציונית למפלגה הקיצונית ביותר בכנסת שקוראת בפה מלא לגירוש הפלסטינים מאדמתם, מותר לו להעסיק כעובדי מדינה רבנים שאומרים דברים גרועים בהרבה ומסיתים ללא הפסק לאלימות נגד פלסטינים – שוכני השטחים וישראל כאחד – שנושאים דרשות על נקמה אחרי פיגוע, שמחברים ספרים המתירים את הריגתם של תינוקות פלסטיניים אם יש להורג חשד שהם יגדלו לסכן יהודים, שמוציאים לאור חיבורים עם מאמרי מערכת הקוראים להקים "מחנות השמדה לעמלקים" – וכל זה אינו בגדר הסתה, אינו בגדר שותפות עם גורמים מסכלי שלום והעסקתם. אינו בגדר עידוד הסתה.

ואגב צביעות – מכובדי יוסי גורביץ צייץ דבר נכון: נתניהו אומר שאסור לרשות לפעול לאחדות כי זה יחבל בשלום. באוקטובר אמר שר החוץ שלו שאי אפשר להגיע לשלום עם הפלסטינים בגלל הפילוג ביניהם. מלכוד 22 נחמד. אה, אבל שכחתי – שר החוץ של ישראל אינו מייצג את ישראל.

בדומה לכך, גם התגובה הנרעשת על ירי הפצמ"רים היום בבוקר היא בגדר צביעות. לירי על מטרות אזרחיות אין הצדקה ואין מחילה, אבל מנגד צה"ל תוקף בעזה כל שבוע ללא יוצא מן הכלל (רוב התקיפות האלה לא מדווחות כלל בישראל, ואלה שכן מדווחות בבוקסה זעירה בעמוד 16 למטה), אבל זה לא אומר שהן לא קורות, או שהן יכולות להמשיך לקרות ללא תגובה וללא השלכות.

מלבד זאת, ברור כשמש שעיתוי תקיפת הפצמ"רים לא היה מקרי, ולא נבע מכך שדווקא עכשיו נקעה נפשם של העזתים מהתקיפות הבלתי פוסקות שלנו. חמאס מנסה להסיט את תשומת הלב מהדיכוי האלים שלו את המחאה הלא-אלימה של נתיניו, הדורשים לשים קץ לפילוג בין חמאס לפת"ח ולהפנות את המאמצים להתנגדות לכיבוש. אם לישראל היה שכל, ואילולי היתה מבוהלת מהאפשרות של אחדות פלסטינית והפסקת ההתרפסות של הרשות בפניה, היתה מבליגה זו הפעם על הירי (למרות שיש לה כל הזכות שבעולם להגיב עליו במסגרת הסביר), ובמקום זאת מפציצה את הרצועה בהסברה שהחמאס מעמיד את התושבים בכוונה תחילה בסכנה כדי להסיח את הדעת מהתנהגותו הבריונית. כמובן שלטיעון כשה היה הרבה יותר משקל ויותר סיכוי לשכנע אילולי היתה ישרלא מפציצה בעזה בין אם יש ירי ובין אם אין.

ובנימת דיסוננס קוגניטיבי זה, תודה שטסתם רדיקל מקלדת.

Tags: 15 במרץ, אביגדור ליברמן, בניצין נתניהו, הסתה, הפלטוסטנית, הרשות הפלסטינית, חמאס, פצמ"רים, צביעות

9 Responses to "כי לישראל מותר"

1 | Shunra
19 במרץ 2011 at 19:23

הכי אהבתי את שר החוץ הבלתי-מייצג. פה בלי אחריות – ללכת עם, להרגיש בלי, אה?

2 | רחביה ברמן
19 במרץ 2011 at 19:25

תענוג. שופר שהוא גם בעל תוקע וגם ניתן להוקיע אותו כבלתי מייצג. טרייפקטה! 🙂

3 | Shunra
19 במרץ 2011 at 20:21

לגמרי – מבולבלים, הליברמנים (גם ההוא שאצלך, גם ההוא שאצלי)

4 | דרור בל"ד
19 במרץ 2011 at 23:46

"בירושלים החלו במגעים מול הממשל האמריקאי ומדינות מרכזיות באיחוד האירופי, כדי שילחצו על עבאס שלא להקים ממשלת אחדות עם החמאס, לקראת הבחירות בגדה המערבית ובעזה. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אמר אתמול בראיון לרשת סי-אן-אן כי הוא מתנגד נחרצות ליוזמת עבאס לאחדות פלסטינית, והבהיר כי מהלך כזה לא יאפשר לקדם את תהליך השלום.
[…]
"אנו דורשים מהקהילה הבינלאומית להבהיר לפלסטינים שהקמת ממשלת אחדות עם חמאס תהיה צעד שיעיד על חוסר עניין בהמשך תהליך השלום", אמרו בלשכת ראש הממשלה".
מתוך: "נתניהו: אחדות פלסטינית לא תאפשר לקדם את תהליך השלום" – מאת מחרחר המלחמה אבי יששכרוף (הארץ)
haaretz.co.il/hasite/spages/1221000.html

כדי להבין את מניעיו של נתניהו נחזור לרגע אל אירועי הספינה ולחרחורי המלחמה של עמוס הראל: "הצרה היא שהעולם איננו ממהר לקנות את הטיעון הישראלי. ארה"ב ואירופה עושות כיום אבחנה ברורה בין הרשות הפלסטינית לארגונים האיסלאמיים. כשנתפסה אוניית הנשק "קארין אי", בינואר 2002, סיפקה ישראל מודיעין מוצק שהעיד כי המשלוח נועד לאנשיו של יו"ר הרשות, יאסר ערפאת. לממשל בוש די היה בכך כדי לתת גט כריתות למשטרו של ערפאת, שעודד פיגועי התאבדות בעודו נשבע למחויבותו להסכמי אוסלו. הפעם, הטילים שנתפסו על "ויקטוריה" נועדו לחמאס או לג'יהאד האיסלאמי, ואילו הטענות (המוצדקות בחלקן) [הסוגריים במקור הציוני] של נתניהו נגד ההסתה שמנהלת הרשות הפלסטינית אינן זוכות להדים רבים".

עמוס הראל אומר את האמת, אך לא את כל האמת, ולפעמים חצי אמת גרועה משקר ומהווה פרופגנדה ציונית. ראשית, קיימת כיום הפרדה מוחלטת בין ארה"ב לבין אירופה (ראו להלן). שנית, יש לזכור (ובמקרה של עמוס הראל גם להזכיר), כי תפיסת קארין אי הייתה כשלושה חודשים לאחר נפילתם של התאומים, ויצירת הבהלה המכוונת נגד מה שמכונה טרור בפי גורמים שהחליטו להלחם במה שמכונה טרור. תפיסת האנייה ויקטוריה לעומת זאת הייתה בימים בהם הבין כל הדיוט באירופה מי הוא ומה הוא ג'ורג' בוש, ומיהם ומהם הציונים. הנסיון הציוני הנואל להסביר (מלשון הסברה) כי חוסר העניין של העולם בתפיסתה של ויקטוריה נובע בגלל הקטסטרופה ביפן אין לה במה להאחז, פרט, אולי, בדגל ישראל. חוסר העניין בתפיסתה של האנייה נובע אך ורק בגלל שאף אחד לא מתעניין בהסבריהם של הציונים.

"חמאס אינו מוכן להכיר בישראל (נכון) ואינו מוכן לחיות בשלום לצדה בשום תנאי (לא ממש נכון)".
חמאס אינו מוכן להכיר בישראל כל עוד ישראל לא מכירה בחמאס. ברגע שישראל תכיר בחמאס, גם אם רה"מ ימהר ויסביר לאחר הפגישה ש"הם לא נחמדים", הרי עצם הפגישה וההידברות כמוה כהכרה, גם אם שני הצדדים לא יודו בכך. הרי כך בדיוק החל המו"מ עם עראפת. אתקן ואומר כי חמאס כן מכירה בישראל כבעובדה קיימת, ומכנה אותה בתואר הקיומי "הישות הציונית". חמאס, כמו גם כל גורם אנטי ציוני אחר, לא מכיר במדינת ישראל כבמדינה יהודית ודמוקרטית. גם אין שום צורך להמשיך ולהתל בציבור (כפי שעושה נתניהו) בדיבורים על שלום. אין שלום ולעולם לא יהיה שלום, כמו שאמר סמי שלום שטרית (רק שטרית מבין ערבית): "לו אני פלסטיני לא היית רוצה שלום איתך גם עוד מאה שנה" (תגובה לציוני-אשכנזי, אתר העוקץ).

לדוברי אשכנזית הנה תרגומו של אליה ליבוביץ | המסר היחיד של השמאל:
"במצע של המפלגה [חד"ש?] המלה שלום לא תהפוך בהכרח למלה גסה. אולם עליה להיות מוצנעת הרבה יותר מהמקובל, מאחר שהצנעה כזאת מבטאת אמת מרה. ההכרח לצאת מהשטחים אינו תלוי בשאלה אם לפני הנסיגה או מיד בעקבותיה יבוא שלום כלשהו. הצורך בסיום הכיבוש נמשל לצורך רפואי בניתוח להסרת איבר נגוע מגופו של חולה, גם כאשר אין ערובה מראש שהחולה יבריא מיד לאחר מכן.

ההתניה של נסיגה מהשטחים בתהליך שלום, או אפילו רק בקיומו של משא ומתן עם מישהו בעולם, משמעותה היחידה היא תליית גורלה של מדינת ישראל ברצון או במעשה של בני אדם שאינם אזרחי המדינה ואינם נמצאים תחת מרותה. אי אפשר לשכנע את הצעירה באור עקיבא שמדינת ישראל יכולה לכונן שלום באזור. אין כל אמת בטענה כזאת, ואמירתה רק מחבלת אנושות באמון שאפשר לתת במי שטוען אותה".
http://192.118.73.5/hasite/spages/1220949.html?more=1

כמובן שאמרו את זה קודם. ח"כ עזמי בשארה אמר במהלך הדיון: "במדינה ריבונית היו מנהלים משא ומתן על הדבר הזה. ממשלת ישראל צריכה לתת תשובה – לאחר כשלון מודל ההתנתקות מה יהיה המודל בגדה? לא אם יש פרטנר או אין פרטנר אלא מה ההצעות של מדינת ישראל לגבי הגדה".
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3270598,00.html

"לירי על מטרות אזרחיות אין הצדקה ואין מחילה, אבל מנגד צה"ל תוקף בעזה".
לירי על מטרות אזרחיות אין הצדקה ואין מחילה, בלי אבל. אני מניח כי להצדקת הירי על מטרות אזרחיות בת"א ישתמש נאסראללה בטיעוניו של המגיב הציוני א': "מלחמה היא לא אוסף של ארועים סטריליים, מלחמה היא עסק מחורבן ומסריח, ומעבר לכל המילים היפות התפקיד שלך הוא לגרום לאלו שבצד השני לא לחזור הביתה. אף פעם אל תשכח שהחמאס[\האוייב הציוני] הוא זה שבחר את שדה המערכה [הקרייה,ת"א\מגדלי אקירוב,ת"א], ומדינת ישראל וצה"ל[\ מדינת לבנון וחיזבאללה] פועלים תחת אילוצים נוראים מבחינה מוסרית".
צה"ל והחמאס וחיזבאללה חד הם. המלחמה בטרור לא תצלח עד שלא יבינו נפגעי כל הצדדים כי יד אחת נלחמת בטרור והיד השנייה היא היא הטרור. יד שמאל לא יודעת מה עושה יד ימין ולהיפך, תנה פעם אריאל שרון, והוסיף: "מי בעד חיסול הטרור"?

צה"ל תקף בעזה מתקנים של החמאס ובתקיפה זו נרצחו שני פלסטינים. המגיב א' לא התנצל עד היום על הרצח הברברי. מדיניות תג מחיר של פושע המלחמה ברק הוא להכיר בחמאס כאחראי גם על מפירי סדר אחרים – מתנגדי החמאס – ולהפגיז (ולרצוח) מתקנים ופעילים של החמאס. ירי הפצמרים על אזרחים היא תגובה לתג מחיר זה. אם תקבל וגם אם לא תקבל, תצטרך להכיר בכך שהחמאס, כמו כל פלסטיני אחר, לא מבדיל בין דם של אזרחים לדם של לוחמים. שניהם מוגדרים כשאהידים, ובהתאמה, שניהם מוגדרים כמטרה לגיטימית במלחמת השחרור של פלסטין, כפי שהם מגדירים אותה. הדברים האלו ידועים היטב למגיב הציוני א', לעיתונאי החצר א' וע', וגם לפושע המלחמה ברק ("לו אני פלסטיני הייתי בוחר בדרך הטרור").

לכן נתניהו, פושע המלחמה ברק, עיתונאי החצר א' וע' מתחזים לאזרחים מודאגים. מדוייק יותר יהיה לומר, הם מ-פ-ח-ד-ים כי הפעולות המכונות בפיהם טרור ייפסקו, ולא יהיה להם במי ובמה להלחם:
"הפיגוע באיתמר לא היה נושא השיחה העיקרי ברמאללה ביום שלישי. העיר ציינה את יום האחדות הפלסטיני, כחלק מהפגנות ברחבי השטחים שאורגנו באמצעות פייסבוק. בזמן שבישראל הדגישו דוברים מהימין את המסקנה בעקבות הרצח, שבצד הפלסטיני אין עם מי לדבר, הגישה שעלתה מרמאללה היתה שונה בעליל. משתתפי ההפגנות, אפשר היה להתרשם, לא מחפשים מלחמה חדשה עם ישראל, אלא מדינה פלסטינית בגבולות 1967.

העצרת ברמאללה היא הפגנה של הדור החדש. לציבור הזה נמאס לשמוע על מאבקי הפתח בחמאס ואפילו על הכיבוש. הצעירים שבאו להפגין רוצים מדינה, גם אם זו תקום לצד ישראל ולא במקומה. זה אינו קהל שישוש לנקוט אלימות מול צה"ל בספטמבר הקרוב, אבל דווקא משום כך הוא יכול להוות יריב מורכב מבחינתה של ישראל. [ולכן אנחנו מאד מאד מודאגים – ע.ה, א.י]

הצעירים שהפגינו ברמאללה הם החיילים החדשים של ראש ממשלת הרשות, סלאם פיאד והיו"ר, מחמוד עבאס (אבו מאזן)[כאן מדובר בשקרים ציוניים של ממש – דרור]. אם יחליטו בספטמבר ליזום צעדות המוניות, בלתי אלימות, לעבר המחסומים וההתנחלויות, ישראל תתקשה לעוצרם. גז מדמיע וקליעי גומי אולי יבלמו אותם לבסוף, אבל בקרב ההסברתי בזירה הבינלאומית הם ינצחו.

ואלה עוד החדשות הסבירות יחסית [ברקע: יללת תן נפלטת מפיו של בנימין בן-אליעזר]. יו"ר הרשות הבהיר השבוע שלא יתיר ליזום אינתיפאדה שלישית כל עוד הוא בתפקידו [מי שואל אותך, יא סיוני]. אבל קיימת אפשרות אחרת שיש להביא בחשבון: אם לא תחול פריצת דרך מדינית עד ספטמבר, עבאס עלול להודיע על התפטרות (והפעם גם להתכוון לכך). גם צעד כזה עשוי לדחוק את ישראל לפינה".
מתוך: "פרשנות | ישראל משחקת שחמט עם עצמה", עמוס הראל ואבי יששכרוף
haaretz.co.il/hasite/spages/1220837.html?more=1
"

5 | דרור בל"ד
20 במרץ 2011 at 1:52

#2854 – Yemeni Comedian Adre'i Sings Rap Song about the Revolution, the Masses Chant: "The People Wants to Topple the Regime"
http://www.memritv.org/clip/en/2854.htm
וגם כאן
http://www.youtube.com/watch?v=1H7N2bSlp9s

Netanyahu: You've been waiting for a year, nothing will happen to you if you wait another day. Please, don't hurry, even if the heat grows. Why should we be in a hurry? With your permission, people, why not be patient for another 30 days?

Crowds: The people wants to topple the regime.