ההיסטריה – קווים לדמותה
Posted on: 4 באפריל 2011
- In: כללי | מעורב
- 13 Comments
מחלת ההיסטריה פושה במדינה. נדמה כי בכל נושא אפשרי, התגובות – הן ברחוב והן בצמרת – נגועות במנת יתר חריפה במיוחד של התלהמות, שטחיות, וחוסר הבנת הנקרא ברמה הבסיסית ביותר. ואני אנמק:
נתחיל ממאמרו של השופט גולדסטון: בניגוד להצהרתו הניחרת של ראש המכשלה ביבינוקיו, המאמר רחוק מלהיות כתב זיכוי המחייב או מצדיק את ביטול הדו"ח שכתב השופט. גולדסטון אינו כותב שישראל לא פגעה בחפים מפשע באופן שהיתה יכולה וצריכה להימנע ממנו. הוא כותב שני דברים פשוטים בלבד: האחד, שישראל בודקת את עצמה בצורה טובה יותר מזו (הלא קיימת) של ארגון טרור נאלח, והשני, שהיות וישראל לא טרחה כלל להשיב לשאלות הוועדה או לשתף איתה פעולה בצורה כלשהי, הרי שהטענות שכן יש לה בתגובה להאשמות שעלו בדו"ח לא היו זמינות בעת חיבורו, ולכן לא הופיעו בו. בדיוק כמו שאם אדם אינו מופיע למשפט בו נתבע, יינתן פסק דין בהיעדרו וטיעוניו לא יישמעו, כך אם מדינה לא טורחת לענות לוועדת חקירה, טיעוניה לא ישתקפו בדו"ח ומעשיה יצטיירו בו באור השלילי ביותר האפשרי. כך בפירוש מסביר גולדסטון במאמרו. על פי המידע שהיה זמין עבורו, לא היתה מסקנה אחרת מלבד טיווח מכוון של אזרחים בלתי מעורבים. כעת המסקנה הזו משונמכת: לא כוונה תחילה אלא סתם אדישות נפשעת ומקרים מרובים של "רשלנות".
בנוגע לראשון, אפשר היה לצפות מאנשים הגועים ללא הפסק על כך שהם אור לגויים, הצבא המוסרי בעולם וכו' וכו', שאמירה מעין זו תהיה לא רק מובנת מאליה עבורם, אלא ממש מעליבה. אבל לא – הם מעלים אותה על ראש שמחתם. אשרינו, אנחנו מתנהלים בצורה תקינה יותר מאשר כנופיה איסלאמיסטית רצחנית המצויה תחת מצור, שאת התשתית השלטונית שלה עשינו כמיטב יכולתנו למוטט (ולא, זה לא מצדיק. חמאס לא חוקר את עצמו כי אין לו מה לחקור. הוא יורה על אזרחים בכוונה ובמודע).
הנקודה השנייה היא זו הראויה לעיון מדוקדק יותר. גולדסטון אמנם משבח את ישראל על שהיא חוקרת את עצמה, אבל באותה נשימה מדגיש את הבעייתיות שבחקירה זו. ישראל אמנם פתחה בחקירות, אבל סיימה רק מספר זעום ביותר שלהן, וזאת שנתיים לאחר מעשה. ישראל, כמובן, חוקרת כאן את עצמה – ולא זו בלבד, אלא שהצבא עצמו הוא שחוקר את עצמו – וחמור מכל, ישראל חוקרת רק ברמת השטח ולא ברמת הפקודות והמדיניות, ושם הרי היתה הבעיה הגדולה. בהוראות הפתיחה באש שהיוו חידוש ביחס לכל מה שהיה נהוג לפני כן, בהצהרות המפקדים על כך ש"אין חפים מפשע", ובאווירת ה"יורים קודם, שואלים אחר כך" שלא ניתן להכחישה (פרטים וקישורים בפוסט המצוין הזה של עידן לנדו).
בקצרה: לא כתב זיכוי יש כאן, אלא רק ריכוך של האישומים. אם זה מה שגורם לאנשים מסוימים להתהדר ב"מה יפינו" – זו בדיוק הבעיה.
זו כמובן לא הדוגמא היחידה להיסטריה אליה נחשפנו בימים האחרונים. באוניברסיטת באר שבע נכנסו סטודנטים לטירוף לאומני מתקרבן לאחר שמרצה למדע המדינה ויחסים בינלאומיים העז לומר להם את האמת הפשוטה והבלתי ניתנת לערעור – שעצם חטיפתו של חייל מתוך בסיס צבאי אינה מהווה מעשה טרור. "נורא נעלבנו" זעקו היג"עים. "מה פתאום הוא מביע את דעתו", קראו בזעם הכסילים, שחושבים כנראה שתפקידו של מרצה באוניברסיטה לאשר ולאשש את הדעות שכבר יש להם. והאוניברסיטה הפחדנית, בהנהלת רבקה כרמי הכנועה, הצהירה ש"תבדוק את העניין" במקום לומר לתלמידים שא) פרופ' גורדון אמר אמת פשוטה וב) זה תפקידו המובהק.
דוגמא שלישית להיסטריה ניתן לראות בתגובות להקדשה שרשם הסופר (המוערך יתר על המידה, אגב) עמוס עוז למורשע בטרור מרוואן ברגותי. מן התגובות ניתן היה להתרשם שעוז מביע תמיכה במעשים בגינם הורשע ברגותי או משבח אותו בדרך זו או אחרת, ולא היא. להיפך, עוז בעצם נוזף בברגותי, ואומר לו שעליו להתחיל להבין אותנו הישראלים, "כפי שאנו משתדלים להבין אתכם". עוז בעצם מהדהד את טענות מסנגרי ישראל באשר הם, הטוענים תמיד שישראל עושה מאמצים גדולים יותר להגיע לשלום מאשר הצד השני. אבל זה לא משנה. תוך שמיטת הבסיס לטיעון זה, זועקים היגעים שבעצם הניסיון לדבר עם ברגותי – גם אם בנימת נזיפה ובמאמץ לפקוח את עיניו לטעויותיו הבסיסיות – ביצע עוז מעשה בגידה נורא כלשהו. היסטריה, אמרנו?
הערה מנהלית: החתום מעלה מתנצל על היעדרותו הממושכת ועל הכישלון הטוטאלי ב"פרוייקט 300". יש סיבות – מחלה, מעבר דירה, עוד כמה – אבל הנקודה היא שהניסיון לנפק פוסט ביום במשך חודש לא התקרב להצלחה, ועל כך התנצלותי בפני הקוראים. אני מקווה שעם ההתמקמות בבית החדש, ובהנחה הלא ודאית כלל שנצליח להימנע שוב מחסימת כרטיס האשראי ומניתוקם הנלווה של אמצעי התקשורת השונים שלנו, נחזור לפרסם בצורה סדירה יותר, גם אם לא שאפתנית עד כדי כך. כדי למנוע חסימה מעין זו הנזכרת לעיל, באפשרותכם ללחוץ על כפתור התרומות ולסייע במעט להרחקת הזאבים מדלתה החדשה של משפחת אבו-קדם. בתודה מראש.
13 Responses to "ההיסטריה – קווים לדמותה"
4 באפריל 2011 at 8:50
הי רחביה,
העלילה מסתבכת. בעקבות אחת התגובות אצלי, החלטתי לברר מה בדיוק כתוב באותו דו"ח של ועדת מעקב (בראשות מרי דייויס) שלכאורה הניח את דעתו של גולדסטון ביחס לחקירות ה"רציניות" של צה"ל (ובו הוא פותח את מאמרו). מסתבר שלא מניה ולא מקצתיה. מגיב אחר סיפק את הלינקים:
הדו"ח:
http://www2.ohchr.org/english/bodies/hrcouncil/docs/16session/A.HRC.16.24_AUV.pdf
טקסט של אדם הורוביץ שמשווה בין הדו"ח לבין המניפולציה שגולדסטון עשה בו:
http://mondoweiss.net/2011/04/goldstone-op-ed-praises-israeli-investigation-of-gaza-war-crimes-
והתגובה שלי בעניין:
הניתוח של הורביץ מאשש את החשד שלי – גולדסטון פשוט עיוות ושיבש לחלוטין את הדו"ח של ועדת המעקב, שמוציא את ישראל רע מאד (נכון, קצת יותר טוב מהחמאס, אבל לא הרבה יותר טוב). נשגב מבינתי איך הוא חשב שמניפולציה כזאת תעבור בלי שמישהו ישגיח בה. עכשיו תעשיית הספקולציות תפרח – מה היו המניעים האמיתיים של גולדסטון לכתיבת המאמר שלו (לא יכול היה לשאת יותר את ההשמצות מכל ארגון יהודי בעולם?). בכל מקרה, העניין הזה מטיל צל כבד על האמינות של המאמר כולו. אבל מכיוון שלדעתי שאלת הכוונה היא מלכתחילה שולית מן ההבט המוסרי, אין גם חשיבות רבה לשאלה אם גולדסטון כתב את הדברים ביושרה או לא.
4 באפריל 2011 at 9:24
טוב שחזרת.
יש עיתונאי שפתאום "נעלם" מהמרקע כי לפי שמועות ברשת הוא חשוד באונס וזה ******** (נערך. האיש נוקה מכל חשד).
ככה שכל העלמות בלי הסבר של עיתונאי יכולה לגרום למחשבות שווא…
לגבי גולדסטון-אף פעם לא יהיה איזון בין מדינה מסודרת ודמוקרטית לארגון טרור.
מועצת זכויות האדם של האום היא גוף שנועד לנגח את ישראל ואפשר לראות לפי כתבה זו מה המוסריות שלה ומי הם מטיפי המוסר
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4040155,00.html
ולגבי עמוס עוז לא עם כל אחד צריך לדבר ולפעמים צריך להלחם.האם עמוס עוז גם היה מוסר הקדשה של הספר שלו לקדאפי? לחסן נאסרללה?
יתכן שלאור מה שקורה בעולם הערבי אז בעולם מתחילים לראות פרופורציות ביין התנהגותישראל להתנהגות הערבים.
4 באפריל 2011 at 9:37
מה להילחם? האיש כבר יושב אצלך בכלא. ניצחת אותו, במובן זה. עמוס עוז רחוק מלהיות היחיד שחושב שצריך לשחרר את ברגותי ולדבר איתו.
בנוגע למועצת זכויות האדם – זה גוף מגוחך וגולדסטון בעצמו מציין במאמרו את ההטיה האנטי-ישראלית שלו.
5 באפריל 2011 at 22:57
רחביה, ההשתחוות שלך למולך דת השלומיזם, גרמה לך לשיבושים קשים בהבנת הנקרא (אני מניח שעיתונאים יודעים לקרוא אנגלית לא ?)
הנה מה שגולדסטון אומר:
http://www.washingtonpost.com/opinions/reconsidering-the-goldstone-report-on-israel-and-war-crimes/2011/04/01/AFg111JC_story.html
Our report found evidence of potential war crimes and “possibly crimes against humanity” by both Israel and Hamas. That the crimes allegedly committed by Hamas were intentional goes without saying — its rockets were purposefully and indiscriminately aimed at civilian targets.
The allegations of intentionality by Israel were based on the deaths of and injuries to civilians in situations where our fact-finding mission had no evidence on which to draw any other reasonable conclusion. While the investigations published by the Israeli military and recognized in the U.N. committee’s report have established the validity of some incidents that we investigated in cases involving individual soldiers, they also indicate that civilians were not intentionally targeted as a matter of policy.
הוא אומר למעשה בתרגום חופשי, שפגיעה באזרחים לא הייתה המטרה של מבצע עופרת יצוקה.
ואני הייתי מציע לך לבדוק מה משמעות העניין מול האשמות שלו בפשעי מלחמה במהלך מבצע עופרת יצוקה.
גולדסטון למעשה אומר שהאחריות על הרג האזרחים מוטלת על כתפי אלו שבחרו להילחם מתוך איזור אורבני, תוך כדי מעבר על כל החוקים הבינלאומיים (רמז זו לא מדינת ישראל)
6 באפריל 2011 at 9:45
האנגלית שלך כנראה לא משהו. בתרגום לא חופשי:
"הדו"ח שלנו מצא ראיות ללפשעי מלחמה "וייתכן שגם פשעים נגד האנושות" הן מצד ישראל והן מצד החמאס. העובדה שפשעי החמאס היו מכוונים ברורה – הרקטות טווחו במכוון וללא הבחנה אל מטרות אזרחיות.
"הטענות של מעשים במתכוון מצד ישראל התבססו על מקרי מוות ופציעה של אזרחים במצבים שבהם למשלחת בירור העובדות שלנו לא היה בסיס להסיק כל מסקנה סבירה אחרת. בעוד שהחקירות שפורסמו על ידי הצבא הישראלי והוכרו בדו"ח ועדת האו"ם הוכיחו את תקפותם של מקרים מסוימים שחקרנו בהם היו מעורבים חיילים בודדים, הם גם מצביעים על כך שאזרחים לא טווחו במתכוון כעניין של מדיניות".
שוב: המדיניות של ישראל בעופרת יצוקה לא היתה "בואו נפגע באזרחים בכוונה", אלא "אנחנו נפציץ כל מה שנראה לנו כמטרה לגיטימית, ועל הזין שלנו אם ייפגעו גם אזרחים". המדיניות הזו ברורה מעבר לכל ספק מתוך העדויות.
חמאס ביצע מעשי רצח וניסיון לרצח בכווונה תחילה. ישראל ביצעה מעשי רצח באדישות נפשעת. סעיף פחות חמור, אבל עדיין סוג של רצח. דיברנו על זה בהקשר של אבו אל-עייש.
"גולדסטון למעשה אומר שהאחריות על הרג האזרחים מוטלת על כתפי אלו שבחרו להילחם מתוך איזור אורבני, תוך כדי מעבר על כל החוקים הבינלאומיים (רמז זו לא מדינת ישראל)"
לא, הוא לא אומר את זה.
וצריך להזכיר: כל החקירות של צה"ל נולדו אך ורק כתוצאה מהלחץ של גולדסטון, ורובן טרם הסתיימו.
ההאשמות האישיות כלפי גולדסטון מאוד לא הוגנות. מדובר באדם שהפגין יושרה אישית ואומץ אישי גם נוכח איומים על חייו בתקופת האפרטהייד. בדיוק כפי שההתקפות האישיות מימין אחרי דו"ח גולדסטון היו לא-במקום, התקפות האישיות משמאל, עכשיו כשהוא מעדכן במחשבות חדשות שיש לו, אינן במקום.
למי שמתקשה לקרוא את המאמר המקורי של גולדסטון, תרגמתי אותו במלואו לעברית בבלוג שלי
http://israelipolitics101.blogspot.com/2011/04/blog-post_06.html
גולדסטון בפירוש לא אומר שהאחריות על הרג האזרחים מוטלת על כתפי מי שבחר להילחם מתוך איזור עירוני. והוא לא מנקה את ישראל מאחריות להמשיך ולחקור, ולעשות זאת בשקיפות.
בסך הכל הוא ביקש להגיד, נוכח הנתונים החדשים שיש בפניו – הודות לפעילות ועדת המומחים, שנראה שלא היתה כוונה ישראלית לפגוע באזרחים, וזאת בניגוד לרושם שנוצר אל מול העובדות בזמן שהצוות שלו פעל, כשלא היו הסברים אחרים לפעולות הישראליות שתוצאותיהן ידועות.
לא נכון לומר שגולדסטון מעוות את הדוח של ועדת המומחים בראשות מקגואן-דיוויס.
הדו"ח של מקגואן דייויס בפירוש נותן קרדיט לישראל על הקדשת משאבים ניכרים לחקירת ההאשמות בפשעי מלחמה ובפשעים נגד האנושות. וגולדסטון חוזר על הביקורת לעניין האיטיות של החקירות, ועל הצורך לחכות להשלמתן.
עיקר הביקורת של הועדה היא בכך שישראל טרם מינתה ועדה לבחינה המדיניות שנבחרה.
בהתחשב באופי של מועצת זכויות האדם של האו"ם, היוזמת של כל ההליכים האלה,
http://www.unwatch.org/site/apps/nlnet/content2.aspx?c=bdKKISNqEmG&b=1313923&ct=3698367
בהחלט יש מקום להרהר האם יש הגינות בדרישות שישראל תמנה ועדת חקירה בנוגע למדיניות.
במיוחד שבישראל, בניגוד לחלק לא-קטן מהמדינות במועצת זכויות האדם, יש משטר דמוקרטי, שבו מקובל שמשנים מדיניות בלחץ ציבורי או בבחירות.
7 באפריל 2011 at 3:50
ב 5 לאוקטובר 2008 נפגש עמוס הראל בביירות עם נאסראללה ומסר לו את המידע המסווג הבא: "התוכנית בצה"ל: הרס אזורים ו"כוח לא פרופורציונלי" בתגובה לטילים".
כך נמסר: "בכל כפר שממנו יירו לעבר ישראל, נפעיל כוח לא פרופורציונלי ונגרום שם נזק והרס אדירים. מבחינתנו, מדובר בבסיסים צבאיים". אייזנקוט מדבר על החרבת הכפרים השיעיים בדרום ועל שיטת ענישה דומה גם נגד סוריה, במקרה של מלחמה. "זו לא המלצה. זו התוכנית והיא כבר אושרה", אמר. ציד של משגרי רקטות הוא בעיניו "שטות מוחלטת. כשיש אלפי טילים בצד השני, אין לך אפשרות לצוד אותם". ישראל צריכה להתמקד בהרתעה, חלקה (כפי שבא לידי ביטוי בראיון) עוד בטרם עימות. "יש לנו היקף חימוש גדול פי מאה", הוא מסביר".
חברו הקרוב של אייזנקוט, אל"מ (מיל') גבי סיבוני, מרחיב במאמר [!] שפירסם במסגרת המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) באוניברסיטת תל אביב, את הבסיס התיאורטי של הצהרות האלוף. "הולכת ומתגבשת תפישה מעודכנת במענה של ישראל לאיומי רקטות וטילים מסוריה, לבנון ורצועת עזה", הוא כותב.
הפתרון? "מהלומה לא פרופורציונלית, הפוגעת בליבת התורפה של האויב, כשהמאמץ לפגיעה ביכולות השיגור הוא משני. מיד עם פרוץ העימות יידרש צה"ל לפעול במהירות ובעוצמה חסרת פרופורציה לאיום ולפעולת האויב, כדי לפגוע ולהעניש בהיקף שיחייב תהליכי שיקום ארוכים ויקרים. פגיעה זו חייבת להתממש בזמן קצר ככל האפשר, תוך העדפת פגיעה בנכסים על פני המרדף אחר כל משגר… מענה שכזה עתיד לשמר זיכרון רב שנים אצל מקבלי ההחלטות בסוריה ובלבנון, שיעמיק את ההרתעה".
גם לגיורא איילנד יש מה להוסיף. במאמר משלו (!!) הוא מציע מהלך מקדים: העברת מסר ישראלי חד-משמעי לממשלת לבנון, כבר כעת, שלפיו במלחמה הבאה יחוסל צבא לבנון, ייהרסו התשתיות האזרחיות והאוכלוסייה הלבנונית תסבול. "בביירות לא יילכו לים כשבחיפה יישבו במקלטים", הוא כותב.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1026496.html
פשעו של גולדסטון, כמו של שאר הציונים המצטדקים, הוא ההנחה כי העוצמה והיכולות של הצבא הציוני ושל המשטר הציוני זהות לאלו של החמאס (ראו למשל: סוכל נסיון להבריח נשק שובר שוויון – כלומר כרגע יש שוויון). ההשוואה בין האחריות, הכוונה, המלחמה מתוך "שטח אזרחי" (אין אזרחים בעזה, ראה מאמרו של איתי שניר, הארץ) וסוג הפשע היא מניפולציה ציונית.
היכן יכול חמאס להלחם? בשטח פתוח, בשטח צבאי? יש לו מטוסים ומסוקי קרב? האם יש לו יכולת ליירט פצצות זרחן שהוטלו, במזיד ובכוונת מכוון, על תושבי עזה? האם יש לו תמיכה בלתי נגמרת מארה"ב? יש לו מה שהוא הצליח לארגן ועם זה הוא יינצח. חמאס, ארגון הטרור המוסרי ביותר בעולם, לא יכול להתחרות במוסריותו מול הצבא הציוני. ההשוואה המוזרה של גולדסטון בין שני הפ(ו)שעים יכולה רק לאשש את טענתה של טלי פחימה: צה"ל הוא ארגון טרור. ראו עוד יוסי שריד | מדינה, לא כנופיה
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1099202.html
הנסיון להטיל גם על החמאס את פשעיו של פושע הלחמה רב המרצחים אהוד ברק הוא נבזי. אין צורך בגולדסטון, אין צורך אפילו בקרן לישראל חדשה, התמונות ששודרו באל ג'זירה מדברות בעד עצמן. הן ורק הן מוטטו את הלגיטימיות של המשטר הציוני.
18 באפריל 2011 at 6:13
התיק עדיין בחקירה,הפשע שביצע הוא פשע אלים ובלתי נסלח! המתלוננת מאוד אמינה והתקשורת המקורבת אליו לא מכירה אותה ומסייעת לדבר עבירה בכך שמטייחת את האונס האלים הזה.קורבן שלו לא צריך לשלם כזה מחיר רק בגלל שהוא איש תקשורת. שישא באחריות על מעשיו!
18 באפריל 2011 at 22:23
הייתי חושבת שזאת בדיחה. אני מכירה הפרשה של הכתב הזה.
אובכן הכתב המהולל שמישהו פה דאג לזכות כל כך מהר באחת התגובות לא נקי משום אשמה וזה שמקשים על המתלוננת ומענים אותה זה לא אומר שהוא לא אשם. הבחורה טובה ומכובדת ואין לה שום אינטרס "להרוס" את הקריירה של הכתב הזה או לבנות קריירה לעצמה בתחום. יש לה מקצוע משלה ואני מורידה בפניה את הכובע ונדמה לי שהיא היחידה בענף זה בישראל. מעבר לזה שהיא עברה גיהינום מהתקיפה האלימה וגם מהתרגילים הפסיכולוגיים שעשה לה לאחר מכן שהם האופיינים לכל אנס מתוחכם שחושש שהוא בסכנה. המקרה מזעזע ואסור לנו כציבור להתעלם מעברה חמורה שכזאת. זה שהעולם בוחר להיות עיוור זה עצוב מאוד אבל זה שהוא בוחר להיות עיוור ואכזרי זה כבר בלתי נסלח ובלתי נתפס.
19 באפריל 2011 at 9:20
הכתב לא נוקה ומצבו מחמיר מיום ליום!!! לפרקליטות אין כוונה לסגור את התיק. יתרה מכך, חבר קרוב של הכתב פלט שיש עוד קורבנות ששוקלות להתלונן. דהיינו- 10 שנים לפחות מצפות לכתב בכלא. נכון, הוא כמעט חמק ויצא ללא פגע בזכות מחדל משטרתי אבל, כאמור, כעת מצבו הולך ומחמיר. יש לזכור! לא מדובר רק באונס אכזרי ביותר כי אם בעבירות קשות נוספות.
4 באפריל 2011 at 2:22
.