נו, ישראלולים, מבסוטים? חזרנו לאיזור הנוחות שלנו? שקט, יורים – והנאשם, ראש ממשלה תחת כתבי אישום שיש ודאות שהוא מקבל הכרעות על סמך האינטרס האישי שלו (כמו שחזה הוא עצמו) מקבל את כל מה שהוא רוצה. היודונאצים קיבלו את מנת הדם שלהם וחזרו להיות ילד טוב קואליציה, והיות שממשיכים את הירי הרבה אחרי השגת כל המטרות, הצליחו לשכנע גם את מטה המאבק המרכזי שחייבים לבטל את ההפגנה השבועית בקפלן, לראשונה זה כמעט חמישה חודשים.

והזוועה האמיתית היא שאיש בכנסת – למעט ערבים – לא קם ותהה אם ה"הישגים" – הרי כבר היינו בסרט הזה, יודעים שהוא מוביל רק לסיקוול חסר תכלית נוסף – שווים את ההרוג, את הפצועים, את ההרס. בצד שלנו, כמובן. אני אפילו לא מדבר על דם הילדים הקטנים בעזה ובחאן יונס שמכתים את הידיים של כולנו. וכל זה בשביל מה? כמו שניסח את זה אבי אוסטפלד בפייסבוק:

וכן, שבוע שמתחיל בבדיחה תפלה נגמר במנת הדם שההתמכרות הציונית דורשת. כשחברת כנסת מה"שמאל" מברכת על רצח מיותר של אזרחים ומציגה גופות של ילדים בגיל הגן כ-"תמונות קשות להסברה", דוב הציבור סבור שמוטב לחפש יותר שמאלה. עוד. תעבור את הציונות? שמה.

_{^{אלה לא "תמונות קשות להסברה", חברת הקלסת רייטן. אלה תמונות של ילדים שרצחנו ושאין דרך להסבירן, למעט בקהות חושים רצחנית. (צילום: MiddleEastEye.com)}}

ברוכים הבאות למהדורת הבכורה של שבוע דוב – סיכום שבוע שמאלי, סוציאליסטי ודמוקרטי גאה, בוטה, שאינו מתנצל על היותו כזה, מבית דוב הציבור והקלחת הרותחת. הסיכום יופיע בכל שישבת אם תרצה הדובה הגדולה, בלי נדר, ט.ל.ח.

היה לכם שבוע עסוק במיוחד ולא הספקתם לברר מה קורה? הייתם בירח? ישנתם? זה בסדר, גם הדוב ישן הרבה ואז ברגע שקם – חייב להתעדכן. אז כאן תוכלו לסגור את הפינה עם סיקור מזווית שלא תמצאו ברוב כלי התקשורת.

"תגיד לו שיתפרץ לשידור"

השבוע התחיל עם אתנחתא קומית, באדיבותו של אדם שטיפשותו אמנם מצחיקה, אבל שאר הווייתו הרבה פחות.

לצפייה

מעבר להזדמנות ללעוג לאדם שמתעקש להיות נלעג ומגונה, מדובר בשיעור קטן בתקשורת, שכן כהן לא לגמרי טעה, כשניסה להצטדק ולומר שכך עושות כולן. פשוט כולן קצת פחות פח אשפה ממך ויודעות לא לעשות את זה עם מיקרופון ביד מול מצלמה פועלת. אבל בפעם הבאה שאתן רואות מקרה שבו אזרח "מתפרץ" לראיון רחוב של פוליטיקאי, ככה בהמיית לבו הספונטנית, ואיכשהו יוצא שדווקא מרים לו או לה – תזכרו את זה.

סואיסייד ביי קלגס כיבוש

הסיפור המחריד של השבוע האחרון, עד שהתחיל שוב פרק בסדרה האינסופית "בום בום ווא ווא", היה תקרית יריות מסוג אחר. ביום שלישי התפרסם סיפור שפשוט קורע את הלב ודורך על הקרעים, כזהו הצער. ספיר כהן (נודעה גם בשם לבנת גרין), בת 26 מבאר שבע, התחזתה למחבלת והסתערה על מחסום כשהיא מנופפת באקדח צעצוע ובצעקות אללהו אכבר. זה מה שקוראים באנגלית suicide by cop. להכריח אנשי ביטחון חמושים ולובשי מדים להרוג אותך. ולמרבה הצער, זה עבד להם. את סיפור חייה העגום – כתב אישום נגד מדינת ישראל ומוסדות הרווחה ובריאות הנפש שלה, בין השאר – אפשר לקרוא כאן.

פירות ההסתה

עוד סיפור מחריד, נקודת ציון בהידרדרות שלנו לכאוס סטייל לבנון בואכה סומליה, היה זה במסגרתו איזה מורעל מהסיירת, עם היסטוריה של התבטאויות גזעניות, נכנס לריב נהגים עם ערבי, גרר אותו מהרכב שלו, הכה אותו – וכשקורבנו התנתק ממנו ונמלט חזרה לרכבו, המורעל ירה בו למוות. ואחרי זה עוד אומרים שבן גביר שר כושל. למה ככה? תראו כמה טוב המדיניות שלו עובדת.

חאפלה… בעומר

בשבוע האחרון גם היינו עדים לפרק נוסף באובססיה של מוכי כת הביביזם עם פנסיונר בן 86 שהפעם האחרונה שהחזיק בתפקיד רשמי היתה לא בעשור הזה, לא בעשור הקודם, אלא באמצע זה שלפניו. הפנסיונר הנ"ל, יהודי ניצול שואה שמטופל ברעיה לא בריאה, לא עושה לעצמו שום טובות, אגב, כשהוא נפגש עם שלוחו של המסית הראשי נגדו כדי לדון בהפיכה המשפטית. מה קיביניצ'ורט וייד חולירע יש לאדוני להיפגש עם אנשים בנוגע להפיכה המשפטית? האם לאדוני סמכות כלשהי מכוח חוק? תפקיד כלשהו במערכת? אדוני בכוח רוצה לתת למחורעים מהצד השני סיבה לחשוב שיש טעם ממשי להפגין נגדו? אדוני עד כדי כך מתגעגע לתחושת החשיבות של מוציא ומביא, אדם שאין עוסקים בענייני המדינה בלי לשאול לדעתו? עד כדי כך אין טעם לחיי אדוני בלי זה? בחיאת דינאכ, אהר'לה. תחשוב קצת.

בשולי הדברים, מוכי הכת בחרו – מרצונם החופשי – לערוך את ההפגנה שלהם בצורת "חאפלה מרוקאית", זאת כדי להביא כביכול את מכמני התרבות היהודית-מרוקאית לפתח ביתו של נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס (אגב רידודה והשטחתה של אותה תרבות מפוארת ומורכבת לכדי גלימות רקומות, תרבושים וצהלולים). הגדיל לעשות המרוקאי הידוע ברל'ה קרומבי, אחד הבולטים בליצני הכת, כשהופיע לאירוע במה שהוא כינה גלביה (אך בעצם נקרא כפתן), והיהודי המבולבל גם לבש את הגרסה הנשית של הבגד. אבל זה בקטנה. היהודים הגאים והמסורים האלה ערכו חאפלה… באמצע העומר. כאילו, לדוב לא אכפת מהעומר. אם גם לכם לא, תודיעו ותפסיקו להעמיד פנים ולנפנף ביהדות שלכם.

לחם, עבודה בעיניים

השבוע נרשמה גם התפרצות של המחלה הנפוצה בקרב פופוליסטים ופשיסטים – סימון אויב חדש שיש להילחם בו עד חורמה משום שהעז לעשות או לומר משהו שאינו לרוחם של המוסתים ומנהיגיהם. הפעם היתה זו מאפיית אנג'ל, אחת המאפיות הגדולות בישראל אם לא ה-. חטאה של זו היה שיו"ר הדירקטוריון שלה, עמר בר-לב, השר לביטחון פנים בממשלה הקודמת, העז להשתתף בהפגנה מול ביתו של אחד הרבנים המובילים של יהדות התורה. זו, כזכור, היא מפלגה בקואליציה ודוחפת עיקרית לחוקי ההפיכה המשפטית, זאת על מנת "להכשיר" את שנאתה לערך השוויון בכל מופעיו ואת החוקים שיעגנו את תעדוף הקהילה החרדית בחוק.

בקיצור, החברה החרדית, שכמו שאבחן יפה אמנון לוי בצעירותו, היא חברה קצת ימי ביניימית בטוטאליות שלה – מהלכם העז של החיים הוא קרא לזה, תוך ציטוט ההיסטוריון הגדול של ימי הביניים, יוהאן הויזינחה. אצל החרדים, הכל על עשר. אין חצי. אין ברגוע. יש או לא מעניין או יאללה בלגאן. והם לא רגילים שהמנהיגים שלהם הם גם יעד למחאה ציבורית. אז הם החליטו שישתמשו בנשק החרם כדי להראות שאיתם לא מתעסקים.

ואללה, זכותם. הדוב לא נוטה לבכות על חברת ענק שמופעל נגדה חרם צרכנים, אבל קחו בחשבון שיש לזה גם תגובת נגד. קחו גם בחשבון, יידן, שזה שאתם החלטתם פתאום שלאנג'ל "צריך לבדוק את הכשרות" (ויפה, אגב, איך שחשפתם את ערוות הקומבינה של הכשרות עם היציאה הזו) ושהם אויב שכמוהו כמאכלות טרפים בעליל – זה, איך אומרים, לא בהכרח מחייב את הפירמה. הדוב נקרע מהיהודי שהעלה בטוויטר (ימים אחרי תחילת הפרשה) סיפור חורך לב על חרדים בצה"ל שנתקלו בבסיס בלחם אנג'ל (לחם עם הכשר הכי מחמיר שיש) ותהו "מה הם אמורים לאכול". או בלשון פשוטה של דובים: פחחחחחחחחחחחחחחחחחח.

הנאשם רוצה מלחמת עולם

בפגישה עם מחוקקים אמריקאים, ניסה הנאשם לשכנע את בני שיחו לתמוך בצעדים שיובילו לעימות צבאי כולל עם איראן. כן, הטינופת שוב עושה את זה, ונותר רק לקוות שהאמריקאים זוכרים את תחזיותיו הוורודות של נתניהו על מה יקרה אם ארה"ב תפלוש לעיראק ותביא לתושביה את ברכות הדמוקרטיה על כידוני רובים.

סחטיקה, ר' משה

מלא טובה לשר הפנים והבריאות, משה ארבל (ש"ס) שממשיך לתחזק את המוניטין שלו כאיש הסביר והנסבל ביותר במפלגה החשוכה הזו. בעצם, שתי מלים טובות. בתחילת השבוע הורה השר ארבל לשחרר מאיזוקו עציר פלסטיני שעבר ניתוח, לאחר שהשתכנע שהנ"ל אינו מהווה סכנת בריחה ממשית, זאת לאור היותו חצי מת, מחובר לאינפוזיות ומכשירים, ותחת השגחת שוטר חמוש בחדר. מחריד שזה ראוי לציון, אבל במדינה שרוצחת אנשים ואז אוגרת את גופותיהם לצרכי מיקוח עם המשפחות האבלות – אין מנוס.

ואם בכך לא די, השר ארבל סגר את השבוע בדחייה מנומסת אך תקיפה של כאבי הבטן המיזוגניים של מוכי תרעלת הדת. חבר הקלסת אבי מעוז ממפלגת נעם פנה לשר הפנים ארבל, כולו נרגש ונסער, ומחה על כך שבאחת מלשכות האוכלוסין נתקלו עיניו בשלט המכריז: ברוכים הבאים \ ברוכות הבאות. כה נעלבי היה אבי מהפנייה גם לגברים וגם לנשים! השר השיב לו שעם כל הכבוד, יש לו על הראש המון עבודה אמיתית בשירות האזרחים – ואין לו זמן להתעסק "בעיצובים הגרפיים של שלטים". מדובר בחבר כנסת מש"ס, כן? הוא עוד יביא לדוב ולכולנו את הסעיף. אבל זה בעתיד. נכון לכרגע – סחה, ר' משה.

את הבת של רש"י??!

אגב ש"ס – קבוצת נשים התארגנו והגישו עתירה לבית המשפט, בדרישה שיחייב את המפלגה לקבל לשורותיה גם נשים כחברות מפלגה. מסתבר שלא רק להיות חברות כנסת אסור להן, למטרונות הכבודות של החרדוּת הספרדית, אלא אפילו להיות חברות מפלגה. מעניין באמת אם בית המשפט יפסוק באופן מוסרי וראוי לטובת העותרות, או שיחליט – וקשה יהיה להאשים אותו – שיש לו די והותר מאבקים עקרוניים בהרבה לנהל מול החרדים, ועל הקרב המסוים הזה יבחר לוותר.

ודבר אחרון על חרדים – הדוב נתקל בציוץ הזה והסכים איתו מאד. דוב הציבור סבור שיש לבטל את גיוס החובה ולשלם לחפ"שים משכורת פלוס הטבות למשוחררים.

https://twitter.com/DishBil/status/1654225444785332224

אנחנו פח, פסדר – אבל יותר מהונגריה??

ישראל ירדה 11 מקומות במדד חופש העיתונות, למקום ה-97. מצד אחד, סביר מאד שנרד במדד חופש העיתונות במציאות שבה יש גם ערוץ 14 וגם דוחפים את אסלה חסון לשידור הציבורי וגם ממשיכים לאיים את השידור הציבורי בחיסול. מצד שני, הונגריה מדורגת גבוה יותר מאיתנו במדד הזה, וזה נשמע לדוב מוזר מאד, על פי כל הידוע על המצב שם. מצד שני, יש מצב שעיתונאים ללא גבולות, בהיותם גויים, סופרים גם את חופש העיתונות של האוכלוסייה הערבית, וגם את זו של הפלסטינים הכבושים על ידינו, ואז המיקום שלנו עושה יותר שכל.

אש, אש, מדורה – שום אסון פה לא אירע (ליהודים, לפחות)

ל"ג בעומר חל השבוע, ולהפתעת הדוב, בשבתו במאורתו בשכונת התקווה, לא רחרח אפו הרגיש כל מדורות שהן. מצד אחד הדוב אוהב מדורה טובה מדי פעם בחיק הטבע. קרטושקס, פיתה על הסאג', קפה בג'זווה _{(מה שאנחנו, הישראלולים הברברים, קוראים פינג'אן. פינג'אן זה הכוס. הקומקום זה ג'זווה)} – כל זה חן בעיניו מאד לפעמים. אבל כשמיליונים עושים עשרות אלפי מדורות במקביל בתא שטח שבקושי רואים אותו במפת העולם… לגמרי בעיה. קיצר מה קורה בל"ג בעומר חוץ ממדורות? נכון, ילדים – ההילולה בהר מירון, לזכר אחד הנתעבים שבתנאים, רבי שמעון בר יוחאי.

אז מסתבר ש-45 הרוגים בכל זאת גורמים גם לחבר החאפרים, הפרטצ'ים, הסמוך-על-סמוכניקים ונוכלי היהיה בסדר שמנהלים את חיינו לקחת רגע את הזמן ולאכוף מינימום של נהלים (לדוגמא, כך וכך אנשים במתחם בו זמנית. שלא ימותו בדוחק האקסטטי) שיאפשרו להתגודדות המיסטית הנבערת הזו לעבור בלי נפגעים בנפש. אבל בלי נפגעים בכלל אי אפשר. ולכן, שעות לפני ההילולה, החליטה חבורת יודונאצים לתקוף מאבטח דרוזי העובד במתחם קבר רשב"י, משום שהעז לדבר בנוכחותם בערבית. זה שמדובר ביוצא צה"ל ושהתוקפים נראים כמי שבחרו לא לשרת בצה"ל רק מוסיף מעט התרעמות לזעם על המקרה, אבל באמת שזה לא רלוונטי. גם אם היה מדובר ביוצאי צבא ביחידות מובחרות שתקפו ערבי שפטור משירות (כמו במקרה הרצח בגן נר) – הכל חלק מעליית הטרור הסטוכאסטי. היודונאצים בכנסת ובממשלה מסיתים ומזרזרים, היודונאצים ברחוב שומעים ומבצעים, ואז המזרזרים והמסיתים מפלבלים בעיניים ורוחצים בניקיון כפיהם. מסתבר שגם מלאכתם של רשעים נעשית בידי אחרים.

חאן אל חמוריקו

עוד מקרה של הסתה חזר לכותרות השבוע עם פסיקת בית המשפט העליון נגד עמדת הימין, אבל בעד עמדתה של ממשלת ימין מלא-מלא, שאישרה לבנימין נתניהו למלט את נפשו מהתנגשות כואבת עם כל העולם ואחותו, ופשוט לא לעשות שום דבר מזוין, שזה כולל את אי-פינויו של הכפר הבדואי חאן אל אחמר.

מדובר במקרה שמפריך בצורה הברורה ביותר את ההסתה של הימין בנוגע לבית המשפט, שכביכול מונע את המשילות ואת יישום מדיניות הימין באופן לא דמוקרטי. תקציר האירועים:

• מתהווה לו כפר פחונים בדואי "בלתי חוקי" בשטח סי, סמוך למעלה אדומים. (הוא באמת בלתי חוקי, אבל כך גם שליטתה של ישראל בשטח, אז מה?)
• גורמי ימין, שהאזור הזה מאד מאד חשוב להם כדי למנוע רצף טריטוריאלי בתוך שטחי הרשות הפלסטינית (במקרה זה בין בית לחם מדרום לירושלים ורמאללה ושכם מצפונה), מקימים קול זעקה
• הממשלה מוציאה לכפר צו פינוי באמצעות בית המשפט, שמסכים שאכן מדובר בבנייה לא חוקית.
• קמה זעקה בינלאומית נגד פינוים הצפוי של הפלסטינים העניים והנדכאים
• הממשלה עצמה לדורותיה נמנעת מלפנות אותו, כי לא שווה לה הוג'עראס מול העולם והפלסטינים.
• גופי ימין עותרים נגד הממשלה, בטענה שאינה מקיימת צו בית משפט
• בית המשפט פעם אחר פעם מסכים עקרונית עם העותרים, ודורש מן הממשלה לדעת למה, בעצם, לא תקיים את צו בית המשפט שהוצא לבקשתה?
• וכל פעם המדינה מתחמקת, מתפתלת, ודוחה את רוע הגזירה. משום שמסתבר שמדיניותה של הממשלה, לא משנה כמה ימין מלא-מלא, היא לא לפנות את החור תחת המסכן והנחשל הזה, שזו לא הבעיה. הבעיה היא שהימין, שכל כוחו בכזביו, מציג את הדברים כאילו בית המשפט הוא זה שמונע את פינויו של אסופת הצריפים הנ"ל, בעוד שבית המשפט אישר את הפינוי ותובע את קיום הצו.

אז הפעם החליט בית המשפט המושמץ להוציא לרב המסיתים הנאשם את הערמונים מהאש, והבהיר בקול ברור: נכון, הוצא צו פינוי מכוח עבירה על תקנות הבנייה, ובעיקרון – צריך לפנות! אממה? באה הממשלה והראתה שאם יבוצע הצו ייגרם נזק חמור ליחסי החוץ של המדינה, וכתוצאה מכך לביטחונה. שיקולים אלה חשובים בהרבה מעבירות בנייה, ולכן מותר למדינה לעכב את ביצוע הצו עד להודעה חדשה. שלום תודה.

ועכשיו יוכלו אנשי הימין מלא-מלא, שהודו בקולם שהבעיה במקום אינה עבירות הבנייה, אלא שהוא נמצא ברצועה שמקשרת בנטוסטן פלסטיני אחד למשנהו – ומקומות חשובים שכאלה אסור שיהיו בידי ערבים – לחזור ולהשמיץ את בית המשפט, שאינו נותן למדיניותה של ממשלת ימין להתבצע.

רמה אירופית

הנאשם (שמצבו המשפטי הולך ומידרדר ולכן חייב להישאר בשלטון בכל מחיר כדי לנסות בכל זאת, איכשהו, להיחלץ ממורא בית הסוהר), מוכן לשם כך לעשות כל דבר כדי לשמר את הקואליציה היודונאצית שלו, כולל להפוך את ישראל למצורעת בקרב האומות. מעשה שהיה, כך היה:

שגרירות האיחוד האירופי בישראל תכננה קבלת פנים לכבוד "יום אירופה", המקביל של האיחוד ליום העצמאות. הזמינו נציג של ממשלת ישראל, על פי כללי הטקס. בממשלת ישראל החליטו שזו הזדמנות לתקוע לאיחוד האירופי השנוא מקל בעין ולמנות כנציגה לאירוע את לא אחר מגדול היודונאצים שלה, חבר הקלסת פיתמר בן גביר. האירופים, מנומסים שכמותם, בילו כמה שבועות בהעברת מסרים ש"בחיאת רבכום, נו, בשביל מה ככה. אתם יודעים טוב מאד שלא מתאים. צ'לחו מישהו אחר". ישראל בילתה את השבועות האלה בלהרגיש מבריקה כשבעצם רק השתינה מול הרוח ולהתעלם מהבקשות, אז שגרירות האיחוד בארץ פשוט ביטלה את קבלת הפנים.

הצלחה דיפלומטית כבירה. הראינו לגויים האלה מה זה, נכון? פיתמר התבכיין שסותמים לו את הפה בניגוד לערכי הדמוקרטיה. לא, טמבל. זכותה של ממשלת ישראל להחליט שאתה זה שמייצג אותה, וזכותה של ממשלת אירופה להחליט שאם כך לא בא לה להתרועע איתנו. לפיתמר וסמוחטה ושאר בחירי האלוהים אין עם זה בעיה. הם רוצים קיום של עם לבדד ישכון. מה איתכם? גם זורמים לשם?

פליטת הסמארק של סמוחטה

נישאר רגע עם היודונאצים. נוכח המחאות נגד תקציב המדינה השערורייתי (כמו כל ממשלת החרפה והזדון הזו), החליט שר האוצר בצלהל סמוחטה לחשוף בפעם המי יודע כמה את פרצופו האמיתי. העילוי בעיני עצמו בלבד הנ"ל נשא נאום בו הגן על התקציב ועל "סדר העדיפויות היהודי" שלו, שנותן "פחות לחתולים ולמחמוד עבאס, ויותר לאזרחי ישראל", כדבריו. בו'נה, יא פירומן כושל ומצחן – מנסור עבאס אזרח בדיוק בדיוק כמוך, וכמו שהוא לא יקבל זכויות יתר בגלל שהוא במקרה אזרח מועיל בהרבה לציבור (גם לציבור בוחריו וגם לזה הכללי), כך אתה לא יותר אזרח ממנו מפני שבמקרה נולדת ברגע קדוש של פליטה מערווה יהודית כשרה.

עלילות פיתמר

משר סורר אחד למשנהו, חזרה לפיתמר. מכירים את שוטרת המג"ב אוריאן בן כליפא? מדובר באישה צעירה שכנראה מחמת רקע בעייתי וטראומות שאין לנו מושג לגביהן, בוחרת להתנהג כמו בהמה קטנה ומזוהמת, ולהשתמש בתג, בהכשרה, בנשק ובגיבוי שאנחנו משלמים עליהם כדי להתחלע על אנשים ברחובות ירושלים. ואני אומר אנשים ולא פלסטינים, כי ייאמר לזכותה של העלמה בן כליפא שהיא מתעללת שוות זכויות. כשבן כליפא הורשעה לאחרונה באחד ממעשי האלימות הרבים לאין ספור שלה, הדוב הופתע לראות שלא הגיעו ממרחבי הרשת היודונאציים ומאונני המקדש מחאות וזעקות על בית המשפט הסמולני אוהב המחבלים, אלא להיפך: עדות אחר עדות על אלימות של הקלגסית החביבה גם נגד יהודיות ויהודים. היא פשוט אוהבת להרביץ.

אז מה עושה השר לביטחון לאומי אחרי שהחבובה הזו מורשעת בשעה טובה כאמור, ומחכה לגזר דינה? מתערב כדי לבטל את השעייתה, השגרתית לחלוטין במצב זה, ודואג לתת לה ג'וב (אמנם משרדי) עד לקביעת גזר דינה בעוון תקיפתה החמורה והמשפילה של פלסטינית במזרח ירושלים. כנראה שנערי הגבעות שמקיפים את שר הלאפות כבר התרחקו מהשטח, אחרת היו רומזים לחרפת השר שהצעד דווקא לא יגרוף את האהבה מהבייס שהוא בונה עליה. אבל עבור פיתמר, אין דבר חשוב בעולם מזה שידברו עליו בתקשורת, כי כל מה שהוא זה פרובוקטור שטח שאין לו מושג איך למשול. אז הנה, דיברנו עליו.

קחו ספוילר, ותרו על הסרט

לסיום, המלצת קריאה מאדם שכבר נמצא במקום שפנינו מועדות אליו. חבר הכנסת הפולני קז'ישטוף שמישק נותן לנו קדימון, כדי שנוכל לוותר על הסרט.

https://telem.berl.org.il/7754/?utm_source=twitter&utm_medium=cpc_gecko&utm_campaign=one_that_knows

הטור השבוע מוקדש לזכרו של ידידי זיו פוגטש, איש שמאל אמיץ שתמיד העדיף לירוק לרוע בפנים מאשר להתפשר איתו, שהחליט לנטוש אותנו מוקדם מהצפוי באמצע השבוע שחלף. יהי זכרו מהפכה.