עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

מסכת זרעים צ"א

מעשה בתלמידי חכמים, שהפכו בליל פסח בסוגיית נאפאס זה שאנו מנפסים.

באו תלמידיו אל כהר"ג רבן זרגיאל בן חרמניה, רמ"א ישיבת ביאה ואביונה, בעל ה"טחינה כשרה” וה"עץ גאנג'ה היא לשואפיה", ומצאוהו בחוף ראס אל–שטרונגול אשר בסיני, חופן עופרים וטוחנן מעדנות זה בזה. כחכחו תלמידיו למען העמד פנים כי לא ראו את שראו להלל, התנצלו על אשר הפריעו לתשמיש ושאלוהו:

הנה אנו עומדים בפתח חג החירות, ועודנו נאנקים תחת שלטון הרשע, המענה אותנו בסבלותינו. וגם שמענו אומרים כי דרש העם צדק חברתי ולא דיבר איש על פרחים בשמונים שקל גרם. וגראס מסיני במאתיים שקל שקית חמישים גרם אין לתלמידיך זה שנים. ויהי ליבנו נקרע בין צו הכיס למועקת הדודא, ולא נדע אנה אנו באים".

וישאף רבן זרגיאל את זעקת צאן מרעיתו אל קרבו, וויהפוך בדעתו, ויפסוק לאמור: אחזו בזה, וגם מזה אל תניחו ידיכם. הילחמו על הקוטג' ועל הבית כאילו אין דודא, והילחמו על הספליף כאילו בעיית המאנצ'יז והזולה כבר פתרנו. וחוצמזה הבדואים בסיני חוטאים לג'ה בשולחם יד בפליטים המסכנים, ולא מגיע להם שנקנה מהם. תמכו במגדל ההידרו השכונתי, והביאו את היום שתוכלו לגדל לבד.

ויושט הקונוס המגודל והעשן שבידו לתלמידיו, וישב ידו לעופרי זו אשר עמו, ויאמרו לו "איככה זה תזרגג מוחנו על הידרו שמהידרו, והנה אתה מנפס דרעק מסיני?”

ויאמר אליהם: ברומא נהג כרומאי ובסיני כחושאווי… ויתרצו וייקחו שאכטה וייצאו החוף, לבדוק אם חברותיה של הרבנית התורנית עוד שם.

ויתר הדברים הלא הם כתובים על ספר העשן.