עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

כולם מכירים את הסיפור החמוד על מבחן הבגרות של הילדים בספרטה, אותה חברת לוחמים אידיאלית כביכול. לפי הסיפור בגרסתו החמודה והמוכרת, היה על הנערים החמודים לגנוב מזון מבית בעיר (הבית שלהם, בחלק מהמקרים) ואם היתה אם הבית תופסת אותם, הם היו נענשים – על שנתפסו (כישלון מבצעי), ולא על שניסו לגנוב (כישלון ערכי).

האמת, כמו בהרבה מקרים עם סיפורים חמודים ומוכרים, א–ביסלע שונה. היה את הקטע עם הגניבה, אבל זה באמת היה סמול פוטייטוס. המבחן האמיתי לנער ספרטני שרצה להיחשב לגבר של ממש היה להרוג אדם – להרוג הלוט, ליתר דיוק. ההלוטים היו עבדי המדינה של ספרטה, אוכלוסייה ילידה ששועבדה על ידי הפולשים היוונים–דוריים ואפשרה להם להקים את מדינתם המיוחדת שבה האזרחים עסקו בלחימה ואימונים לקראתה, ההלוטים גידלו אוכל וניקו רחובות וכל מה שבאמצע, וחלק אחד של המשוואה הזו היה מאד מבסוט מכל העסק.

פעם בשנה היו הספרטנים "מכריזים מלחמה" על האוכלוסייה שגם כך הוחזקה תחת מגפם, ויוצאים למסע הרג מאורגן ופולחני ברשיון בקרב עבדי מדינתם. תקראו לזה מבצע הלוט יצוק כזה. במשך שאר השנה זה היה אסור בתכלית – בקטע של "פגיעה ברכוש ספרטה" ולא "כי גם הלוט הוא בן אדם" או משהו. לכן היה האתגר של הגבר הצעיר שרצה להתקבל לקרבי ולהיחשב הכי היה להרוג הלוט – אבל בלי שיתפסו אותו.

אף שהמודל המדויק של ספרטה מעולם לא שוחזר, הרעיון הזה של להתאמן אימון רטוב על האוכלוסייה הכבושה שלך כנראה לא פס מן העולם. לפני כמה שבועות היתה כותרת חמודה בטמקא: לוחם דובדבן הודח כי בעט לעציר כפות בראש. לכאורה, סיפור על צה"ל הפועל במהירות כדי להעניש עבירה חמורה ומיותרת. ואז קוראים את הסיפור.

מסתבר שכוחותינו הגיבורים המסתערבים ערכו אימון בכפר ראמון. מאי משמע ערכו אימון? נאמר להם להסתנן לאנשהו בכפר באמצע הלילה מבלי שישימו לב אליהם, כמו שאולי יצטרכו לעשות פעם בחי. הם היו לבושים, כמובן, כצעירים מקומיים, כדי להתערבב בנוף. טוב, כוחותינו לא הצליחו מי יודע מה הפעם ובני אחד הבתים כן קלטו אותם מתנהגים בצורה חשודה בסמוך לרכושם. בכפר ראמון יש בעיה של פשע מקומי. לאנשים יש פתיל קצר בלילה. כמה מבני משפחת שוואחה יצאו לגרש את הגנבים. אחד תפס סכין מטבח, אחד לום, אחד מקל.

כוחותינו לא גנב מקומי, והם מצוידים באקדחים. הם מצוידים גם בקול בו ניתן לצעוק "וואקף! ג'יש איסראלי! מוח'בראת!” אבל הם בחרו לא לעשות זאת. באקדחים ניתן גם לאיים בטרם יורים. הם בחרו גם את זה לא לעשות. הם התקרבו למרחק קטן ו"השיבו אש" לעבר מקור התקיפה. אחד מת. עוד אחד נפצע די קשה. ואם קוראים היטב את התיאור של בני משפחת שוואחה (צה"ל כבר החליט שאין מה לחקור כאן אז לא ידוע מה גרסתו המדויקת לאירועים*) קשה להשתחרר מהרושם שנורו יריות רבות לעבר פלסטינים רבים רגעים רבים אחרי שכבר היה ברור שאין בהן שום צורך.

אחרי שנגמר הקרב עטור הניצחון (אחד מחיילינו נחתך מהסכין), והושיבו את כל בני הבית על הרצפה בידיים קשורות משל היו טרוריסטים, אז אחד החיילים דפק לאחד ה"שבויים" בעיטה לפרצוף. ככה, בתור דובדבן על העוגה.

על זה צה"ל מעניש. אבל הקטע שבתור אימון חודרים למרחב של פלסטינים שאין להם אפילו דרך לדעת שמי שמתגנב אליהם ברחוב ומתקרב בצורה מאיימת כששואלים אותו מה הוא עושה פה זה ישראלי אסור–בנגיעה–לא–משנה–מה–הוא–עושה? זה בסדר. זה, כפי שדיווח לי דובר צה"ל במו ידיו, חלק מפעילות הביטחון השוטפת הננקטת לאחר שיקול דעת. זה לא באג, זה… נכון ילדים.

זה קרה בתחילת אפריל. זו גם לא פעם ראשונה. אני זוכר שהיה איזה כפר בגליל שהתלונן שכוחותינו מתגנבים בו בלילות בלי להזהיר אף אחד, כאימון לתנאי השטח בצד השני של הגבול הלבנוני. מצד שני, שמה לא הרגו אף אחד.

בתחילת מאי כבר הסתבר שכוחותינו כנראה מתאמנים גם על אזרחים ישראלים בכל מיני חלכל"מ (חומר לכלוך כימי לא מזוהה), אם כי על ישראלים שניסו לרסס את הריח הרע לא ירו. אנחנו מתקדמים. יש לי חלום, שיום אחד כל המתגוררים בין הים לירדן יהיו שרמוטה של עגל הביטחון באותה מידה.

עוד במסגרת פינתנו "לחינם הרג את המנוח":

אחד, ירה לפלסטיני כפות בראש. קיבל שמונה חודשים בפנים. זו התקדמות מסוימת. וויליאם זנזיגר קיבל רק שישה, והוא לא היה לוחם במערכות השם.

אחד אחר יצא זכאי מכל אשמה לטבח קטן ומתמשך שנערך בבני משפחת סמוני משכונת זיתון שבעזה, במהלך מבצע קפיצה בסקרים. על החקירה של צה"ל וכל מה שהיא לא מספרת לכם, לכו לכם לארץ המלים הרבות והמידע הרב עוד יותר, הלא היא ארץ לנדולנד. תקציר? הוא ידע אישית שהם שם. הוא גרם להם להתאסף שם, וכשהם העיזו להוציא את הראש לאסוף עצים לחימום והמערכות התריעו על תנועה חשודה, הוא לא אמר "אה כן זה האזרחים הכנועים שריכזתי שם בפינה" אלא הוא ואנשיו ירו ואישרו לירות. פעם אחר פעם. לא אשם בכלום.

ולאחר הפתיח הלקוני הזה, ניגש להערות קצרות וחסרות אחריות על יתר הנעשה בשבועות האחרונים ומרובי העניין? יאללה.

——————————–

* טוב שיש בצלם. אחרי שגם הם שאלו אם צה"ל בטוח שהוא רוצה להתבצר מאחורי הטיעון שזו התנהלות סבירה ונאותה, הם פתחו בחקירה.

מאיפה להתחיל? הקטע בזה שאתה מגיע למסקנה שכבר אי אפשר לשנות את רוע הגזירה זה שכל הסיפורים, השלבים בסולם היורד שאולה, הזיזים והמהמורות הזרועים במדרון החלקלק, מתחילים להיראות פחות חשובים. זה ממש מתחיל להיראות כמו אוננות לקפוץ שוב על הצעת חוק ולהסביר למה זה בעליל תחנה בדרך לגיהינום. בכל מקרה ידידי הטוב נ"ר עושה את זה בצורה יותר מקצועית ממה שאני כבר אוכל (אני לעומת זאת טוב בלמה החרא של היום דומה לזה של שנות השישים.. לספירה).

אז כשרוב הסיפורים כבר משעממים מרוב שהם מוכיחים את מה שאתה כבר יודע, מה שנשאר במקרים כאלה זה להסתמך על הזעם–על–העוול שהסיפור מעלה. אם הסיפורים של השבוע גורמים לו לאדם לבצע קאטות מאולתרות שכוללות הרבה מהלכים של [תופס ראש של מישהו ומטיח במשהו חזור והטח], כנראה שזה לא ייגמר אם לא נספר גם לקוראים.

השבוע נקבע ציון דרך בתהליך ה"אסור להשוות", בשעה שלראשונה נלכדו על גבי וידאו תמונות של צה"ל משסה כלבי תקיפה במפגינים לא–חמושים בכפר קדום (לשם עוד נחזור). איפה שהוא בשכונת שפירא יושב בדירת חדר מסריחה ומתפוררת ניצול [אסור להשוות], במדינה שמשתמשת באסונו ומזנה אותו מדי יום בעודה נוהגת בו גרוע משרוב הרועים נוהגים בכלביהם, ואומר "אח, איזו גאווה. מי היה מאמין שנגיע ליום הזה".

השבוע גם תועדו קלגסי צה"ל כשהם גונבים מחשבים וחפצים אחרים מתוך בית פלסטיני בכפר נבי סלאח, אליו פלשו כוחותינו במשך 15 לילות ברציפות, בכל פעם אחרי חצות, לעתים אחרי בשעתיים שלוש ככה. בליל שבת (אמש) נקטע הרצף, וכל תושבי נבי סלאח יכלו לישון כל הלילה במיטותיהם בשקט. זו בטח סתם הפוגה קלה, צ'ופר לחיילים ולא לכפריים.

אני אומר "גונבים", אגב, כי ככה קוראים לזה במקום שממנו אני בא כשמישהו לוקח לך דברים מהבית א) בלי צו וב) בלי לתת לך קבלה חתומה על ידו של כל פריט ופריט שהוא נאלץ להחרים (מסיבות לגיטימיות כמובן). לאור העובדה שחיילי צה"ל הגיבורים כבר נתפסו מוכרים את רכושם של אנשים שהם עצרו (ראו: מרמרה, מאוי), הרי ש"החרמה" אגבית שכזו, שרק בזכות הווידאו שצילמו בני הבית אפשר בכלל להוכיח שנלקח משהו (אבל לא כל דבר ודבר שנלקח בנפרד, ולא נגיד הדגם של המחשב), בהחלט צריכה להטריד.

ולגבי עצם המנהג הזה של הפלישות הליליות. אני נתקל הרבה ב"בטח יש לזה סיבה. לא עושים את זה סתם". ובכן ילדים, אני מזמין כל מי שרוצה לספר לי איזה צורך מבצעי יש בזה. לא בקטע של פעם אחת. בסדר. הילד הזה הספציפי בן ה-16 מהלילה הראשון בסדרה, כמו השפן ב"מונטי פייתון והגביע הקדוש", הוא הדבר הכי אכזרי ברדיוס של מילין רבים. הוא באמת אימת האזור והיו חייבים לעצור אותו באמצע הלילה. וגם בלילה השני היה את סגנו, מוסטפה אבו כאפה. ובלילה השלישי מישהו השאיר את האייפון אצל משפחת תמימי…

בואו, באמת. מה, אחרי השבוע הראשון עוד נותרו לך כאלה שרצית לחקור אבל שכחת? לא היה לך זמן? והם כל–כך מסוכנים שלא פחדת שהם יברחו נגיד? והצורך המבצעי כה דוחק עד שאי אפשר לעצור אותם בשעה שאנשים ערים? צריך להעיר את כל הבית ולצלם אנשים באמצע הלילה?

או שבואו נפסיק להעמיד פנים כמו אידיוטים ונגיד את האמת: מתבריינים עליהם. מנסים להפחיד אותם "אם לא תפסיקו למחות כבר על המעיין המזוין שעזרנו למתנחלים מחלמיש לגנוב לכם באמצע העולם בלי שום סיבה חוץ מזה שהם יהודים ואתם לא, אז נמשיך לפלוש לכם לבתים באמצע הלילה, להעיר ולהשפיל, לחטט ולהרוס, לפעמים גם לעצור את הילדים בני ה-12, 14, 16 שלכם, לכמה שעות או כמה שבועות, ואף אחד לא יוכל לעזור לכם או למנוע את זה".

כמה עליבות צריך כדי להגות בכלל את המדיניות הזו. איזה היעדר מוחלט של כל חוט שדרה מוסרי צריך בשביל לבצע אותה. זה מה שהמנטליות המכוערת הזו של כיבוש, של שנאת הזר, של ההתקרבנות שבשמה מותר לעשות הכל לאחרים, עושה מהילדים שלנו, מהאחים שלנו, מה"מנהיגים שלנו", ובמידה זו או אחרת מכולנו. תדע כל אם עברייה שהילדים שלה לא יותר טובים מפושעי רקק שמפחידים את הלווים של הבוס כשהם לא יכולים לשלם. תדע כל אם עברייה שאם לאיזה תמימי או אבו רחמה או אבן עיוני יישבר פתאום מלהיות שק החבטות, ההשפלות והמרמס של קלגסי צה"ל והוא ייקח פחית זיתים חמש קילו ויעשה איתה פחחות לפרצוף של הבן היקר שלה בזמן שזה פולש לו לבית במגפיים מסומרים בשתיים לפנות בוקר – אני אישית ממש לא אוכל להאשים אותו.

ואגב, נראה בבקשה את גובי הפרוטקשן של בני אווזי נכנסים למאה שערים, בדיוק באותה צורה, ומנסים לעצור לחקירה איזה שבבניק של ישיבע שזרק אבנים על ניידת בהפגנת שבת, להעמיד את כל בני ביתו כולל הנשים, וואה וואה) למסדר צילום, להפוך את הבית ולהחרים דברים, כל זאת בלי צו ובלי לתת אפילו קבלה על מה ש”החרמת”. פעם אחת. איך זה ייגמר, יש מישהו שלא יודע? בדם. לא כמטאפורה. יישפך דם. לפחות קלגס אחד יאושפז במקרה כזה, לפחות במצב בינוני.

הנא שלבי קרובה בעוד יום למותה. היא נמצאת ביום ה-38 לשביתת הרעב שלה. הנא שלבי היא אישה בת 30, ששוחררה באוקטובר 2011 מהכלא הישראלי לאחר שישבה למעלה במשך משנתיים במעצר מנהלי. היא שוחררה, יש לציין, במסגרת עסקת שליט. יש שיקפצו ויזעקו שזה מוכיח שהיא מחבלת ושמותר לעשות לה הכל כולל חקירה בשיטת קפטן ג'ורג', אבל יש לזכור שמחצית משוחררי אותה עסקה היו בלי דם על הידיים, ושבעסקה התעקש החמאס על שחרור כל* האסירות ממין נקבה שבידי ישראל, ממונא אמנה חלאת הביוב הנגועה ועד נשים שכל חטאן היה עבודה במרפאה שמומנה בכספי חמאס.

בכל מקרה, כעבור פחות מארבעה חודשים נעצרה הגברת שלבי שוב, שוב באופן מנהלי (בלי שתשמע במה היא מואשמת או תוכל להתגונן מהאישום) ומאותו רגע היא שובתת רעב. מצמרר לחשוב שאנחנו מונהגים בידי כזו ערימה של אידיוטים שאחרי שהצליחו ברגע האחרון לחמוק ממוות של שובת רעב נגד המעצר המנהלי – שובת שהיה נער פוסטר מאד מאד בעייתי מבחינה שיווקית, בהיותו, אתם יודעים, דוברו המוצהר של ארגון הג'יהאד האיסלאמי בפלסטין (גא"פ) המבחיל – רק כדי לתת לנערת פוסטר הרבה יותר נפיצה להתקרב כל-כך למוות. חאדר עדנאן היה גבר גדול חזק. אם הם בונים על זה שגם שלבי תשרוד 66 יום לפני שהם יתקפלו ככה בשקט מולה, כדאי שיתכוננו ללוויה… ולכל מה שיבוא אחריה.

כמובן שגם על שלבי טוענים התוכים של הכיבוש שהיא מחבלת מסוכנת מהגא"פ. יכול להיות, אגב. זו פשוט לא הנקודה. איזה צווחן הסברה בשם אופיר גנדלמן (דובר משרד ראש הממשלה לתקשורת הערבית), אמר לי בנחרצות סמכותנית בטוויטר ש"היא מעורבת בטרור מטעם הג'יהאד האיסלאמי זה שנים" וש"היא מהווה סכנה ברורה ומיידית למדינת ישראל. הראיות נגדה סופקו בידי מקור שמציל חיים". כמובן שהוא סירב לגבות את זה בהוכחות מהסוג שמשכנע שלא מאמין לו רק בגלל שהוא הצווחן של נפוליאון דלא שמאטע שהוזה שהוא צ'רצ'יל.

יופי קופיקו. אז תציג את הראיות המזוינות שלך בבית משפט, שהרי יהיה בית משפח צבאי שבו בלאו הכי יש לך פור גדול ושופט שכן נוטה להאמין שמישהו מחבל רק כי אתה אמרת ככה, ויש גם יש הליכים לשמירה על חשאיות זהותו של מקור תוך שימוש בעדותו (ובמיוחד אם הוא כבר הציל חיים בעבר), תרשיע אותה ותצרף אותה לכמה אלפים שאתה מחזיק אחרי שהרשעת אותם בכל דבר מטרור אמיתי ועד "אחזקת אמל"ח", כשהאמל"ח זה תרמילים ריקים של כדורי גומי ומיכלים ריקים של גז מדמיע שאתה ירית עליהם…

אבל לא. כי הקטע פה הוא היאחזותה הנואשת של מדינת הסקיוריטטה באחת מאבני היסוד של קיומה: התקנות לשעת חירום 1945, מורשתו המטונפת של דבר מלך בריטניה במועצתו. חוקי כיבוש זר עליהם אמר הסמולן הידוע מנחם בגין שהם גרועים מחוקי הנאצים. אנחנו נעצור את מי שבזין שלנו לכמה זמן שבזין שלנו ולא ניתן לכם, מעסיקינו, אלה שאנחנו כביכול משרתים, אפילו פיסה קטנה של דין וחשבון על למה, כמה, מי ואיך. כי זו המדינה שלנו ואתם רק חיים בה.

וכשאשה נאה למדי בת 30 תמות לצבא הכיבוש בידיים, וברחבי העולם ישתמשו בתמונתה, בסיפורה ובעובדה שלא מחתה אפילו על עצם סמכותו של הכובש לעצור אותה אלא רק על אותה זכות מקודשת ברחבי העולם הנאור (לא להיעצר בלי הליך נאות, לא משנה כמה מזוויע הפשע שבו אתה מואשם בלא הוכחה בינתיים) כדי להצית אש של שנאה ואלימות – או אז יספקו כולם כפיים ויגידו שזה רק מוכיח שזה הכל אנטישמיות טהורה, ושאין שום דבר שבידינו לעשות כדי לשנות את זה. שום פנים אחרות שאנחנו יכולים להציג לעולם כדי שאולי יתעבו אותנו קצת פחות. מה פתאום, והיפי מסריח נאיבי ומטומטם מי שחושב שכן.

לקראת סיום, ביום שני מסתבר שאירע קטע מדהים למדי מכמה בחינות בקניון מלחה בירושלים. אני אומר מסתבר כי לתקשורת העברית לקח ארבעה ימים תמימים לספר לנו על זה, וגם אז רק הארץ נחלץ לדיווח הפרוזאי, הזניח והמשעמם על כ-300 חולצות צהובות של היהוה יוגנד בשבתם כאוהדי בית"ר ירושלים, שפרעו באיזה עשרה עובדי ניקיון פלסטינים בקניון שמול איצטדיון טדי המאוס, על יציעו המזרחי שיקרוס אמן (בשעת לילה מאוחרת בלי קהל).

שוב: 300 חוליגנים שיכורי שנאת–אדם החטיפו מכות רצח לעשרה פלסטינים. לקח כ-40 דקות עד שמשטרה, שהוזעקה לתגבר את המאבטחים המסכנים שהוכרעו בכוח המספרים, השליטה סדר.

אז היה לנו את המקרה התמוה של הבחור–הזעצער בשעת הלילה (ליל שני, שלישי ורביעי… בליל חמישי הוא כבר נחלץ לסדר את האותיות במכבש כדי שהעם יוכל ללמוד את האירוע). בנוסף לזה היה לנו את המקרה המוזר של החזיר במדים כחולים. לאחר שהוזעקו למקום והפרידו בין הטינופת ההיודו–נאצית לטרפה, סבו שוטרי משטרת כהנא על עקביהם ונמלטו חזרה לחוריהם, מבלי לעצור או לתחקר איש על האירוע.

כשנשאל דובר מחוז משטרת עיר–רשע–לים מדוע, למרות שהאירוע כולו תועד במצלמות האבטחה של הקניון, לא זומן איש לחקירה או תשאול ולא נערכו כל מעצרים, השיב צווחן החזירייה כי "לא בוצעו מעצרים ולא נערכה חקירה משום שלא הוגשה תלונה".

זו כמובן טענה מגוחכת, בעיקר משום שאין מקום בעולם שבו שוטר המזדמן לזירת אירוע אלים צריך תלונה כדי לעצור אנשים, ולו לחקירה, ולו רק על הפרת הסדר הציבורי בקנה מידה שהותיר את מנכ"ל קניון מלחה וכל שאר העדים המומים ומזועזעים. נעזוב את זה שפוצצו כמה ערבים. מזה באמת למי אכפת

אבל הסיבה השנייה שהטענה הזו מרתיחה, ומן הסתם אותי במיוחד, היא שאין כל צורך בתלונה כדי להגיש כתב אישום גם על אירוע שהשוטר לא היה עד לו. אני, סתם לקחת דוגמא שמציתי מניסיון חיי, הורשעתי באיומים על חבר הקלסת נילס הולגרסון למרות שהלז ל–א הגיש תלונה במשטרה וגם לא הורשינו לזמנו לעדות על תקן ה"קורבן".

זה מזכיר לי את הבדיחה על הכלב והשועל. כלב אחד בא לחבר שלו השועל ואומר "אחי, שמעתי המסיבות אצלכם השועלים זה ליגה אחרת. שתייה משובחת, הידרו, בחורות זורמות. אתה יודע שאני נראה לגמרי כמו שועל, בחיאת תכניס אותי".

השועל מסתכל עליו ואומר "ישך ת'לוק, זה נכון, אבל אם אתה רוצה לבוא יש משהו שאתה חייב לזכור. אצלכם הכלבים המגעילים, כשאומרים שלום מרחרחים זה לזה בתחת. אצלנו השועלים יש קלאסה. אנחנו מרחרחים זה לזה באף. תזכור?”

"עלא עיני ועלא זנבי" אומר הכלב, ומקבל מקום ושעה. הכלב בא למסיבה, קורע את הרחבה, עובר מקוזינה מצודדת לרעותה, יד אחת דרינק באחרת ספליף שמן, ולא שוכח אף פעם לרחרח באף. פתאום הוא רואה את החבר שלו השועל שקימבן אותו בהזמנה, ניגש אליו מבסוט ובא להריח לו באף. ההוא מסתכל עליו מלמעלה למטה ואומר "לי אתה יכול להריח בתחת. אני יודע מי אתה".

ולמה נזכרתי בזה? כי כשניסו שחם מונה למפקד מחוז ירושלים, היו כאלה שחשבו בתמימותם שנפתח דף חדש בתולדות המחוז שכונה כבר בשנות השמונים "המשטרה של כהנא" ולא השתפר מאז. שחם, אחרי הכל, היה האיש שהעז לומר "חרא עליהם" נוכח איומי אלימות של הכתומים בימים שטרם ההתנתקות. אבל קלגס, גם אם הוא פעם בטעות מקלל את האנשים הנכונים, נשאר קלגס, מחוז מושחת ורקוב מיודונאצים נשאר מחוז מושחת ורקוב, וניסו שחם כנראה נבהל ממוכי היהוה מרגע שנאלץ להתעסק איתם כל יום ולא רק במבצע מיוחד שבו הם "האויב". אי לכך, אם תראו בנאדם מסתובב ברחובות ירושלים כשהשפיך של השטן מטפטף לו מהתחת, תסתכלו עליו ברחמים מהולים בבוז ותגידו "ניסו, תראה מה נהיה ממך". אבל אל תירקו לו בפרצוף – למרות השנה הגשומה (תודה לאלה) ישראל עדיין מתייבשת.

אה, כן, הבטחתי לחזור לכפר קדום. מוקדם יותר היום (שבת) דווח ממקורות פלסטיניים כי תושב הכפר חסן מועטאן, בן 40, נורה בחזהו על ידי מתנחלים שפלשו לכפר לצורך התפרעות תג מקריסטלנאכט. על פי הדיווח, המתנחלים פלשו לכפר והחלו להרוס דברים, והצבא הוזעק למקום אולם הצטרף לירי לעבר תושבי הכפר. דובר צה"ל מכחיש כל היכרות עם המקרה. תמיד יכול להיות שהבנאדם נורה על רקע אישי או עסקי ופליווד הפקות רק ממנפים את זה. גם נשמע לי מוזר משהו שמתנחבלים יעשו תג מחיר באמצע שבת קודש. מצד שני, בימי עקבתא דמשיחא נפרצות הגדרות וברוך מתיר איסורים וכל זה, ודובר צה"ל משקר כהרגלו, וגם על הלינץ' בקניון מלחה איש לא שמע בקלגסת עד שהסבירו להם שיש וידאו. אז מי יודע? אנחנו מדווחים, אתם מחליטים.

שיהיה לכם שבוע טוב במדינה על זמן שאול.

*כמעט כל. המפגרים האלה כנראה לא טובים בלעדכן רשימות ושכחו איזה עשר מסכנות.

את רוצח הילדים מאיתמר יש לתפוס, ולמרבה הצער יש לערוך לו משפט הוגן ואז לכלוא לשארית ימי חייו העלובים. אני אומר למרבה הצער כי מידת הצדק הטהור היתה לתפוס, לענות בדרכים יצירתיות בפומבי ולהשאירו חי, אך עיוור, קיטע ומסורס, למען יהווה אזהרה חיה (בקושי) לכל חלאה החושבת ללכת בדרכו. הסיבה היחידה שאין לעשות כך היא שאין למדינה זכות לעשות זאת, ולא כי לא מגיע לו. אפילו אם הרוצח היה אביו של אחמד מוסא ז"ל, שנורה בראשו על ידי בן עוולה ממרחק מאה מטרים ללא כל סיבה (והוא כמובן לא הרוצח), אין מחילה למי ששוחט תינוקת בזרועות אביה.

ולאחר שאמרנו כל זאת – מי לא ראה את זה בא? נעזוב את חוסר ההתקדמות בתהליך המדיני. נעזוב גם את הגזל המתמשך והבזוי במזרח ירושלים. אבל כשהמתנחלים (כולל, כמדומני, תושבים מאיתמר, אחת ההתנחלויות הקיצוניות ביותר) משתוללים בפוגרומים של "תג מחיר" (במסגרתם הם מענישים פלסטינים על מעשי ממשלת ישראל) ולעולם אינם נענשים, כשצבא הכיבוש מתפרץ לבית, יורה בקשיש במיטתו לאחר שהתעורר בבהלה כתוצאה מן ההפרעה ואז הצבא החוקר ושופט את עצמו קובע שהיורה פעל כשורה (רק דוגמא אחת מתוך שלל מעשי רצח של פלסטינים בידי צה"ל שאירעו מאז הפיגוע הקודם), כשארבעה נערים שיכורים (כולל אחד מאיתמר, אגב) רוצחים צעיר ערבי תוך קריאות גזעניות ומואשמים רק בהריגה, כשלמרות שיתוף הפעולה הביטחוני ההדוק של הרשות הפלטוסטנית עם כוחות צה"ל ממשיך אותו צה"ל לחדור מדי יום לשטחים שב"שליטה ביטחונית פלסטינית" ולבצע מעצרים, כשילדים בני 11 נעצרים מדי שבוע בחברון, במזרח ירושלים ובנבי סלאח, כשהורים מושפלים דרך קבע לעיני ילדיהם כשיטה – כמה זמן אפשר ברצינות לחשוב שזה יעבור ללא תגובה?

ושוב – התגובה המסוימת הזו אינה מוצדקת. היא מגונה ובזויה ועלובה וחייבת להיענש בלי קשר לכלום. אבל לחץ גורר פיצוץ, והרעיון הנלעג שעל הפיגוע הנתעב הזה יש להגיב באותם מעשים שהניבו אותו (עוד בנייה, עוד גזל, עוד השתוללות ותג מחיר) הוא דוגמא מושלמת לחוסר שפיות – חזרה על אותו מעשה עצמו שוב ושוב בציפייה לקבל תוצאה שונה.

אלא אם… זו דווקא כן התוצאה הרצויה, כמובן. התגובות מימין ומימינה יותר בהחלט מעוררות את הרושם שהדוברים חשים הרבה יותר בנוח מול סוג כזה של התנגדות מאשר מול התנגדות לא אלימה ושימוש באמצעים כמו חרם. כך ראש המכשלה, הברון פון ביבהאוזן, שמתעלם משיתוף הפעולה הנמרץ של כוחות אבו מאזן ומהירידה החדה בהסתה נגד ישראל בשטחי הרשות, ונזעק להאשים את אומות העולם שאינן מגנות את הרצח עוד בטרם הספיקו לעשות כך, וכך יו"ר מועצת פש"ע דני דיין, שעט על המציאה כמוצא שלל רב כ"הוכחה" שאין חדש תחת השמש. כי הרבה יותר קל להתמודד עם טרור נפשע מאשר עם התנגדות שלווה ואפקטיבית בהרבה. חיים קלים להסברה המתקרבנת.

ממש כמו אמא פולנייה, שמנדנדת ומחטטת רק כדי שתוכל להגיע למקום המוכר והנוח של העלבון כשאומרים לה לרדת מהווריד, כך ישראל – הורגת, גוזלת ומשפילה, ומרגישה לגמרי בנוח כשהדברים מניבים תוצאה טראגית ש"מוכיחה" את צדקתה. מעניין איך את כמות הפיגועים המגיעים מלבנון בעשורים האחרונים אפשר לספור על כף יד אחת, וכמוהם את כמות הפיגועים המגיעים מעזה מאז ההתנתקות (כמות העומדת על אפס, בלי לספור צינורות מעופפים). אולי זה בגלל שיש הפרדה ברורה, וגדר, וגבול של ממש? אולי בגלל שאין חיכוך, ובלבנון אין גם פלישות והפצצות מדי יום? לאאאאאא. זה משהו גנטי, כמובן. בידוע שעשיו שונא ליעקב. אז יאללה, נאשר עוד יחידות דיור גזלניות בשטחים הכבושים. זו הדרך להבטיח שלא יהיו מעשי רצח נוספים.

ולקראת סיום בעניין זה – כאמור, הרשות הפלטוסטנית עושה מאמצים גדולים מאד נגד הטרור, וזה לא דבר של מה בכך. אבל אם אבו מאזן רוצה באמת להילקח ברצינות בנושא, הגיע הזמן שיודיע שארגון המרצחים המכונה "גדודי חללי אל-אקצה" מורחק בזאת מכל חברות בארגון הפת"ח שבראשותו – ויגבה את הדברים במעשים. אי אפשר גם וגם. גם אם לקיחת האחריות של הארגון הזה היא סתם תפיסת טרמפ, היא מוכיחה מה טיבו. יעזור גם אם כוחות הרשות יהיו אלה שיתפסו את המנוול.

עדכון: גם חמאס המטונף חשף את פרצופו האמיתי (למי שעדיין לא הבין) כשחילק סוכריות ברחובות רפיח כדי לחגוג את התועבה, תוך שהוא מסתיר בדיווחיו את הפרט הטכני הקטן של שחיטת תינוקת.

ובאמת לסיום – האם אנשי איתמר יפיקו גם לקחים ממחדלי האבטחה המזעזעים שלהם? לא מודיעים לצה"ל על נגיעה בגדר (לפחות יש להם גדר, לא כמו חולי הרוח הגמורים מבת עין שמסרבים בפרינציפ להקים כזו), ומאפשרים לרוצחים להסתובב להם בישוב שעתיים, לעשן סיגריות ולעבור כמה בתים לפני שמצאו מקום מתאים לרצוח? האם יש קשר בין שבת קודש לבין רפיפות האבטחה? האם לא עברו כבר 2000 שנה מאז שנקבע שפיקוח נפש דוחה שבת? כנראה שלא. כותרת בוואלה!:  "זעם בהתנחלויות – מאשימים את הש"ג". אולי כדאי שהש"ג יבצע מלאכתו נאמנה?

טוב, נעלה את זה ומאוחר יותר בלי נדר יהיה פוסט נוסף על עניינים שוטפים.

הערה מנהלית: הגיעו שתי תרומות לקרן להצלת אבו קדם ומשפחתו. אני מודה מקרב לב לתורמים ומאחל להם שבמהרה בימינו לא יהיו תלויים במכשלת פון-ביבהאוזן ונפוליאון בונאקירוב לביטחונם ולרווחתם. תרמו גם אתם – All the cool kids are doing it.

חברת הכנסת שלי יחימוביץ' הודיעה היום שתרוץ לראשות מפלגת האבודה. זה לא מפתיע, כמובן – במפלגה של חופן חברי כנסת, ביניהם בוז'י הרצוג ובנימין בן אליעזר, צריך הערכה עצמית ממש נמוכה כדי לא לרוץ. ובכל זאת, בואו נבחן את מעשיה:

אין ספק שיחימוביץ' עושה עבודה טובה עבור חלק מהמוחלשים בחברה. חוק הקופאיות, קיצור זמן ההמתנה לנקודות זיכוי במס הכנסה ועוד. אבל מאחורי החזות המתקדמת הזו מסתתרת לאומנית קטנה, שתמיכתה בארגון ארבע אמהות שקראה ליציאה מלבנון נבעה ככל הנראה לא כל-כך מתמיכה בעניין עצמו, כמו מזה שהיה מדובר בעניין שהונהג על ידי נשים (ועוד נגיע לפמיניזם הפבלובי בהמשך).

המתקפה המרושעת על דב חנין במהלך הבחירות לעיריית תל אביב ב-2009, לפיה הוא לא ראוי להיות ראש העיר תל אביב כי הוא (כביכול) לא עומד דום בשירת התקווה, היו רק הסימן הראשון. מאז הוסר כל ספק – תחילה כאשר תמכה באהוד ברק נגד המועמד שוחר השלום בהרבה עמי איילון, בשנתיים כמעט מאז כשסירבה בתוקף לכפות את יציאת המפלגה מהוקאליציה הגזענית ושוחרת המלחמה הזו (עד שברק גמל לה על תמיכתה בתרגיל שהראה לה איך תוקעים סכינים ביעילות) וביתר שאת מאז התכוננה להתמודדות הנוכחית, באמירות כמו "לפני שעושים שלום צריך שתהיה מדינה" – כאילו שאין קשר בין הדברים, וכאילו שאי אפשר לפעול בשני המישורים. לאחר מכן באו הצהרות על השארת עניין השלום למרצ ו"הקהל האותנטי שלה", ולסיום ההתרברבות המחליאה על כך ש"את ההתנחלויות הקימה מפלגת העבודה" – "הישג" שאפילו שימון פרס, הפושע הראשי בנדון, למד להצניע.

יחימוביץ' חושבת שבדיבורים על כך שהשמאל שונא מזרחים היא תסחוף מצביעים חדשים, בלי להבין שבעיני המצביעים החדשים האלה שהיא מייחלת להם, גם היא אשכנזייה מניאקית. היא חושבת שאם היא תתחנף לאריאל, אז חובבי אריאל יצביעו עבורה. הו תמימות קדושה.

אדם שמתיימר לתמוך בשכבות החלשות בעודו תומך בהמשך ההתעמרות בשכבות החלשות מכל – הערבים המופלים עם התעודות הכחולות והערבים הכבושים שגם זה אין להם – אינו אלא דמגוג לאומני זול, שאינו ראוי לקול של המצביע הנאור. וכמו שמכרה את עניין השלום כדי להוכיח שהיא יודעת להיות פוליטיקאית חסרת עכבות, כך תמכור גם את הנושא החברתי תמורת אתנן מפתה מספיק.

לסיום, סיפור קטן שמחזיר אותנו לעניין הפמיניזם הפבלובי: בסוף שנות התשעים היתה לאברי גלעד (עוד איכסה אחד, אבל זה לפעם אחרת) תוכנית בידור קטנה וטיפשית בשם "יהיה טוב". בתוכנית זו הוא עשה פעם גימיק בשם "אב השנה", והכתיר בתואר זה אב לחמישה מקרית שמונה, שגידל את ילדיו לבדו לאחר שזכה במשמורת בלעדית עליהם עקב בעיותיה הנפשיות של האם.

בעיני שלי זה לא מצא חן. היא גילתה שאותה אם התלוננה על בעלה שתקף אותה, כביכול. זה שהתלונות נבדקו ונמצאו מחוסרות יסוד? זה שכל חמשת הילדים (בנים ובנות) תמכו ללא סייג באב? לא משנה. שלי זימנה את אברי לאולפן תוכנית התחקירים (הכושלת והירודה) שלה, רכנה לעברו כבולדוג וניסתה לצלוב אותו על כך שלא ערך תחקיר מדוקדק בנושא. לא עזר לאברי הניסיון להסביר שמדובר בסך הכל בתוכנית בידור קלילה ולא בתוכנית תחקיר עיתונאית, ולא העובדה שלמעשה הטענות שהעלתה העיתונאית היוצאת חוצץ היו מוכרות, נבדקו ונמצאו לא תקפות. אברי הורשע בבית הדין של שלי כחזיר שוביניסט בגלל שהעז לצדד באב למופת על פני אם מעורערת בנפשה שאף לא אחד מילדיה היה מוכן לתמוך בטענותיה. המראה הזה נצרב במוחי ועיצב את דעתי על המועמדת לראשות האבודה. אתם כמובן רשאים לחשוב אחרת. היות שאני לא הולך להצביע למפלגה העלובה והכושלת הזו, לא ממש משנה לי אם תזכה בהתמודדות או לא, אבל אני מודה שישעשע אותי לראות אותה זוכה בהנהגה – ומתרסקת.

בעניינים אחרים: ישראל מדורגת בין ארבע האחרונות בעולם מבחינת אהדה, יחד עם צפון קוריאה, פקיסטן ואיראן. יש עוד כמה וכמה מדינות גרועות מאיתנו – מיאנמר, סודאן, קונגו, זימבבווה וכמה אחרות עולות בדעתי בלי לנסות יותר מדי – אבל מעטות הצבועות כמונו, המשתמשת בשואה כקרדום לחפור בו בעודה עושקת ומדכאת עם אחר בשם אידיאולוגיה גזענית. מעטות המחזיקות בצבא אדיר וארסנל גרעיני ומייבבות שהתנגדות של פעילים חמושים בנשק קר נגד חיילים חמושים היא "לינץ'" – לינץ' במסגרתו נרצחים תשעה מאותם פעילים, חמישה ביריות בעורף ובגב. אבל הימין משוכנע שאם רק היינו מפגינים יותר "גאווה לאומית" ויותר נחישות לטבוח באויבינו, העולם היה מכבד אותנו יותר. קוסקוס עם סוכר, כבר אמרתי?

עדכון: לרגל יום האשה הבינלאומי, הבהמה המכונה עירית לינור מצאה לנכון לקרוא לאשה "זונה" משום שקיימה רומן עם מרצה. איכס.

ולסיום, האם המוסד באמת חטף מהנדס פלסטיני מעזה באוקראינה, ומחזיק אותו בכלא שקמה? ניסיון לברר זאת נכשל משום שלא היה בידי מספר תעודת הזהות של החטוף לכאורה, דיראר אבו-סיסי. אנסה להשיג אותו.

תודה שטסתם רדיקל מקלדת.

טוב, נגמר שלב א' במהפכה המצרית המרנינה למדי, סך הכל. אני אומר שלב א' כי למרות הדחתו המוצדקת של לא-לעולם-חוסני מובארכ, לא עושה רושם בינתיים שהצבא מתכוון לעתיד אליו התכוונו רובם המכריע של המפגינים. זה מסתמן, למשל, מהידיעה על כך שהצבא הכריז על צעדי חירום וביניהם האיסור על פגישות של איגודים מקצועיים – שהם המנוע העיקרי של החברה האזרחית במצרים.

אחרי האופוריה של יום שישי, אז נערכה בכיכר תחריר מסיבת הרחוב הגדולה בעולם, ראוי לבחון בעין ביקורתית יותר את מה שמצפה לנו: למרות שקיימים תקדימים לכך שצבא יכול לתפוס את השלטון ואז להעבירו באופן מסודר לרשויות האזרחיות והדמוקרטיות (פורטוגל, ניגריה של אובסנג'ו), כרגע לא נראים סימנים רבים לכך שזה מה שהגנרלים טנטאווי וענאן מתכננים. למעשה, הדוגמא של פורטוגל רלוונטית יותר לישראל, כי שם התקומם הצבא נגד שלטון שהתעקש לנהל כיבוש קולוניאלי חסר תוחלת. חבל שגם במקרה הזה לא עושה רושם שההיסטוריה תחזור על עצמה, או אפילו תתחרז, אבל זה נושא אחר.

למרות הסימנים המדאיגים מצד הצבא המצרי, אני סומך על הצעירים המצרים שאם לא פחדו מפרעה ומהמענה הראשי שלו, לא יפחדו גם מטנטה רוזה ותוספת העננים שלו, וייצאו שוב לרחוב. וגם אם יוצאים מהאופוריה, עדיין חייבים להתפעל התפעלות רבה מהאופן השליו, הלא-אלים והאמיץ שבו ניהלו גיבורי תחריר את ההתקוממות שלהם – ומי שרוצה עזרים ויזואליים להתפעלות הזו שיסור לסוף הפוסט ויראה את וידאו המוזיקה של השנה.

הערות בשוליים: קשה שלא לחוש סלידה מסוימת מהישראלים שנחפזו לצרוח באימה מעלייתם הוודאית של האחים המוסלמים לשלטון – צרחות שנמשכו גם לאחר שהוברר אפילו למי שלא עקב מקרוב בטוויטר אחרי ההתפתחויות מהרגע הראשון שהאחים לא עומדים מאחורי ההפגנות האלה, שתומכיהם לא מהווים רוב בין המפגינים, ואפילו לאחר שהאחים הודיעו שלא יריצו מועמד לבחירות הבאות לנשיאות. אבל מה שבאמת היה מגעיל אלה הדיבורים על הצורך "להעדיף את היציבות על הדמוקרטיה". זה לא שאני לא מבין את הדחף – הברך, כמו שאהב אוגוסטוס קיסר לציין, קרובה מן השוק (דרך שכזו לומר שאדם קרוב אצל עצמו). אבל בשלב כלשהו חייב העם היושב בציון להבין שיש גבול כמה הנוחות שלו יכולה לבוא על חשבון הזכויות הבסיסיות של אחרים. עכשיו זה לא רק הפלסטינים, אלא כל המזרח התיכון שחייב להיות משועבד כדי שאנחנו לא נרעד מפחד? כמו שאמר כבר מכובדנו יוסי גורביץ: אם זה המחיר לקיומה של מדינת ישראל, אז הוא פשוט גבוה מדי.

אני גם לא חושב שזה נכון. נהפוך הוא. נכון שרצון העם במצרים כרגע הוא לבטל את הסכם השלום, אבל זה בעיקר משתי סיבות: האחת היא שההסכם הועבר על ידי ממשלה רודנית ולא באופן דמוקרטי, והשנייה מורכבת משתי תת-סיבות: האחת היא היחס שלנו לפלסטינים (העומד, אגב, בניגוד להסכם, למרות שאחרי אוסלו לפחות אפשר להעמיד פנים שמה שיש שם זו אוטונומיה), והשנייה היא חוסר הרצון של המצרים להיות קבלני הביצוע שלנו לדיכוי עזה. אחרי שוך ההתרסה על "לבטל את קמפ דייויד" יגלה כל שלטון שייבחר באופן דמוקרטי שהמחיר לכך יהיה גבוה הרבה יותר מדי, ומה שנקבל יהיה שלום הרבה יותר קר, בלי שיתוף פעולה ביטחוני ועם גבול הרבה יותר בעייתי עם עזה, אבל לא יהיה ביטול מוחלט של ההסכם.

אבל כל הנ"ל נאמר כהערכה בלבד, תוך הכרה בגורם הטעות, היה משעשע עד מאד לראות את הניאו-קון הקטן גיא בכור פוסק נחרצות ש"המומחים" שהספידו את מובארכ טעו, שאנחנו לא מבינים איך עובד "התיאטרון המצרי" (מה זה? סוג של קבוקי?) וש"זה לא משנה כמה אנשים יתכנסו בכיכר תחריר". על איזה מומחים דיבר בכור? כי רוב המכונים מומחים שאני קראתי טענו, כמוהו, שמובארכ ישרוד, אם כי אף אחד לא עשה את זה ביהירות, בנפיחות ובנחרצות כמו אל-דוקטורה, האוריינטליסט הדגול, שמסביר לכולנו מאיפה משתין הספינקס ושעשה זאת לאורך המשבר כולו באותה נימה של מאסטרו המדגים תרגיל קסמים. האם נראה איזו שהיא הודאה בטעות? האם היתה כזו כבר והחמצתי אותה? בכל מקרה, היות שלטעמו של בכור המומחים הם אלה שחשבו שמובארכ גמור, אולי הגיע הזמן שאנשים מהמחנה שלנו (זה המנוגד למחנה שלו) יתחילו לקבל קצת מהחשיפה והקרדיט שאל-דוקטורה נהנה מהם כבר זמן רב מדי?

בינתיים, גם אם תידרש למהפכת תחריר (והסליחה עם המפגינים באיסכנדריה, בסואץ ובשאר ערי מצרים) מערכה שנייה כדי להבהיר שהחלפת מובארכ ברודן אחר אינה תוצאה מספקת, הרי שאירועי יום שישי האחרון כבר מניבים תוצאות בכל רחבי המזרח התיכון. הם נתנו דחיפה נוספת לגל המחאות באלג'יריה ובתימן, והציתו הפגנות בבחריין, וגם הבעירו מחדש את ההפגנות באיראן. בסוריה המשטר רועד כל-כך מפחד שהוא דן בלוגרית בת 17 לחמש שנות מאסר, והביא אותה לבית המשפט להקראת גזר הדין כבולה בשלשלאות כשראה מכוסה בברדס אטום. רוח תחריר חיה. קראו גם את מאמרו המצוין של האיש המצוין רועי "צ'יקי" ארד בנושא.

ובחזרה לארץ חמדת אבות: אמש שודרה בערוץ 10 כתבה לא רעה בכלל על המלחמה המטונפת שמנהלים כוחות הביטחון (צבא, מג"ב ומשטרה) נגד ילדים בני 14 ואף צעירים מכך ברחבי השטחים הכבושים. חיילינו הגיבורים, שללא פעולתם האמיצה והנחושה היינו נשחטים כולנו בשנתנו, נוהגים להגיע לבתי משפחות פלסטיניות בשעות נורמטיביות כמו שתיים ושלוש לפנות בוקר, להעיר את כל יושבי הבית, ולגרור ילדים ממיטותיהם לחקירות של שעות ארוכות, הנערכות ללא נוכחות של בן משפחה או עורך דין, למרות שכך מחייבים הן החוק הישראלי והן אמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן.

מה מרגיש קלגס מסומר מגפיים שפולש באישון ליל לבית של משפחה ועוצר ילדים קטנים? מה עובר במוחו? האם הוא באמת חושב שזריקת אבנים מצדיקה את ההתנהגות הזו? שההתנהגות הזו תמנע ממישהו לזרוק אבנים? יפה אמר אמש הכתב של חדשות 10 שמשנגמרו המבוקשים האמיתיים, נאלצים כוחות הביטחון להתנכל לילדים, אבל זה לא מסביר איך אדם מסכים לבצע את הפקודות האלה. לטעמי, מי שהולך לעצור ילדים קטנים בצורה הזו? להטיל אימה על חסרי הגנה כמו הבריון העלוב ביותר? באופן שלא היה עולה בדעתו לעשות או בדעת מפקדו להורות אם היה מדובר בילד חרדי שזרק אבנים על שוטרים בהשתוללות במאה שערים, או בילד של מתנחבלים שזרק אבנים על חיילים ביצהר או במעלה מכמש ז'? מגיע לו לקבל בלוק בראש. אני לא רוצה שזה יקרה כי זה רק ייתן לקלגסים עילה להתנכלויות נוספות. אבל אם אחד מהבהמות האלה ימעד בדרכו הביתה וידפוק את הראש על קצה חד של משהו, יהיה בזה משום צדק פואטי. בסוריה כולאים בני 17 לחמש שנים על כתיבה בבלוג, אצלנו עוצרים בני 11 באישון ליל בחשד לזריקת אבנים וחוקרים אותם שעות בלי השגחה. קשה לי לחליט מה פאתטי יותר.

לסיום, זוכרים את חוסאם רוויידי? חוסאם הוא הבחור הפלסטיני ביש המזל שנתקל בסוף השבוע בחבורת יהודים שיכורים מאלכוהול ומשנאת זרים בכיכר החתולות בירושלים, וכתוצאה מכך נרצח. משטרת ירושלים, הידועה בכינויה "המשטרה של כהנא", מסרבת לשחרר את גופתו למשפחה כל עוד זו לא תסכים לשורה של דרישות בנוגע להלוויה: שהיא תתחיל בחצות הלילה (דרישה שלאחר מכן רוככה לשמונה בערב), שהיא תכלול לא יותר מעשרה אנשים, ושהיא לא תעבור במסגד אל-אקצה לצורך תפילות וטקסי אשכבה.

ברור שקלגסת ירושלים חוששת שהלווייתו של צעיר שנרצח על רקע גזעני, כתוצאה ישירה מההסתה הגזענית המתמשכת שהקלגסת המטונפת לא עושה דבר כדי לעצור, תהפוך לאירוע שיחמם את הגזרה. זה חשש מובן, ואפילו מוצדק – הלוויות נוטות להיות אירועים של התלהטות היצרים. אלא שלא שמענו מעולם על דרישה שכזו בהלווייתו של קורבן טרור יהודי. למעשה, כשמדובר ביהודים, אז אפילו כשמדובר בטרוריסט ולא בקורבן טרור, מותר לא רק לערוך לו הלוויה רבת משתתפים לאור היום, אלא גם לערוך הילולות על קברו בכל יום שנה למעשה הזוועה שביצע.

שוב אנו עדים להלך המחשבה לפיו ביטחונם של יהודים מצדיק כל התנכלות, כל עוול, כל מעשה תועבה. מהעם שניצח בשישה ימים צבאות גדולים ממנו בהרבה במבצע מזהיר, שטס אלפי קילומטרים כדי לחלץ חטופים, שהישיר אל המוות מבט והמוות השפיל מבטו, הפכנו ליצורים עלובים, המבוהלים מצל עצמם, שמטילים אימה על ילדים בני 11 וחוטפים גופות כמו מפלצות בזויות בסרט הוליוודי נחות. לתפארת מדינת ישראל.

הערה מנהלית: האם כולם שמו לב לכפתור התרומות, המאפשר לכם לסייע לאבו-קדם לכתוב עבורכם מבלי שיעקלו לו את הנשמה? עשו בו שימוש – All the cool kids are doing it.

וכמובטח: וידאו המוזיקה של השנה – קול החירות מכיכר השחרור. איזה יופי