עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

בוקר טוב. מכירים את זה שבטיימליינים של אירועים גדולים, שמתפרשים על פני שנים, בהתחלה האירועים המצוינים מתרחשים במרחקי זמן גדולים, אחר כך בינוניים,ובסוף יש אירועים כל יום? “הימים הגדולים" של אותו סיפור או תהליך? אז אנחנו שם.לא יבש הדיו מעל הניסיון המדהים לבטל רטרואקטיבית בחירות מבלי לנסות אפילו להעמיד פנים שמשהו לא היה תקין בהן, אלא במוצהר מסיבות אנוכיות ודורסניות, כי"בחרו אותנו כדי שנמשול". למשול, כן. לא לדרוס.

אוקצור, עוד זה מתייבש וזה בא: צה"ל, אותו גוף שהעלה פימה עלי כסל, שתמיד מוכן לפאשלה הקודמת, שליבו אכזר לאויביו וגס לחייליו ופגועיו מבית, מנסה כנראה בכל כוחו למצב את עצמו במלחמת האחים העומדת לפרוץ,ומעמיד את האינטרס הארגוני מעל לכל עיקרון שלטוני בריא.

קראו נא את הידיעה המפורטת היטב לשם שינוי של טמקא: כל האישומים הם או על מסירת מידע מצד חברי כנסת ושר אחד (פעולה בעלת חסינות פרלמנטרית מובהקת,כתופיק טובי בפרשת טבח כפר קאסם בשעתו) או של חייליםשנתנו מידע למתנחלים, שפרסמו אותו.

ועכשיו ילדים, מצאו בבקשה את הגורם בעל האחריות הפלילית הגדולה ביותר, כלפי צה"ל ובכלל.

תקשיב טוב, בני אווזי: אתה לא תתבריין על אזרחים בשעה שיש לך חיילים שאשמים עוד יותר באותו מעשה עצמו.לא במעשים דומים אחרים. באותו פשע נשוא כתב האישום. לא מדובר פה על אכיפה לא שווה בין תיקים, אלא על אכיפה לא שווה באותו התיק עצמו. לא נקבל את זה מהפרקליטות האזרחית ובטח שלא מזו הצבאית.

למה? כי לאזרחים יש יותר זכויות מלחיילים. לאזרחים מותר לדבר על מה שבזין שלהם למי שבזין שלהם הרבה יותר מאשר לחיילים. אם חייל סיפר לאזרח משהו והאזרח סיפר לחבריו – אתה עוזב את האזרח בשקט עד שטיפלת בצורה מאד פומבית בחיילים. אתה לא הולך עוצר את האזרחים ברעש וצלצולים ופרסום שמותיהם ומשחק לנו אותה"אל תדאגו, אני בטמבלים שלי כבר אטפל". נכון שהאזרחים האלה חיים בשטח הנמשל צבאית, אבל אפילו לכאלה יש יותר זכויות הבעה מאשר לחיילים בתפקיד פעיל. אה, וגם הטמבלים שלך הם שלנו, ובכל מקרה הם אשמים יותר. אז סדר ת'סולם עדיפויות שיעמוד נכון.

יאללה, קח אחורה מעבר לקו המסומן שנוכל בכלל להמשיך לדבר.

באותה נימה: אתה לא תצעק על שר האוצר. שר האוצר, כמו גם אחרון חברי הכנסת,מהווה מבחינתך את הדרג שמעליך. המוסד בכללותו וכל אחד ואחד מנבחרי העם לתפקידים אלה. זכותך לחלוק בכל התוקף על שר האוצר.זכותך במקרים קיצוניים אף להידרש לניתוח מניעיו של שר האוצר בנקטו עמדה זו או אחרת. אבל בשקט. אתה לא תרים את הקול ואתה לא תאשים אותו בהאשמות פרועות. גם הוא, אגב, חייב בכבודך,ואני לא ראיתי בלייב את האירוע המדובר, אבל הסיפור היה "גנץ צעק על שטייניץ".אתה לעולם לא תצעק על שטייניץ, לא משנה כמה אפילו אני עשוי להסכים שמגיעה לו כאפה שתעלה אותו על טיל לוגי מדעי לזמבביר. כאפה אם ירצה ייתן לו העם – הדרג שאפילו מעל לפוליטיקאים ולשרים, אגב.

אז תשחרר מיד את הסיקריקין הכלואים, נזוף במרירות לבך בנבחרים החסינים שלדעתך עשו דבר רע ומזיק בכל מיני רמות, תתנצל בפני שר האוצר של ממשלת ישראל ממונתך הישירה, ונאחל לחייל הצלחה בהמשך דרכו. סבבה? לא,לא חשבתי ככה. זה בסדר, אווזי. אתה סתם עוד לבנה בחומה.

כמובטח: חלק ב' האינטלקטו–שמלצי (תרגום שירה, דלגו לתגובות חופשי אם בא לכם*):

בשנת 1919 כתב משורר אנגלי אירי צעיר בשם וויליאם באטלר ייטס שיר סוריאליסטי משהו בשם "הביאה השנייה". בשיר מביע ייטס את הזעזוע שלו מפני היקפם האדיר ומעלתם האדירה של השינויים בפניהם ניצב העולם שהכיר. רבים מכם בוודאי יזהו את השיר במתכונתו המקורית, אבל בכל מקרה אני מתכבד להביא בפניכם תרגום צנוע שלו, מחולק לבתים (במלים אחרות: בתים א' ו–ב'. ג' אם תרצה השם). מעין "פרשת השבוע" שכזו, רק לא בשבת ומהמקורות שאינם הספר של יהוה עצמו.

בית א'

סובב וסובב בסליל מתרחב;

אין הבז יכול לשמוע את הבזאי;

דברים מתפרקים; המרכז כבר לא מחזיק

תוהו בעלמא שוסה בתבל;

גאות הדמים שוסתה, ובכל

גינוני התום אבדו במצולות;

לעידית אין כל ודאות, בעוד הבררה

מלאה אש ועזוז

שלוש השורות הראשונות, ובמיוחד השלישית, מפורסמות יותר מכל חלק של השיר, למעט שתי השורות האחרונות של בית ג'. המרכז הוא מה שמחבר בין קצוות. אם יש לך משקל כבד בקצוות או באחד מהם, והמרכז – החלק שטוב לו הסטטוס קוו – חלש ודק, אז האיזון יופר והדבר יישבר. המשברים האחרונים מוכיחים שה"מרכז"בישראל חלש מול קצוותיו, וזאת משום שהוא מנסה להגן על סטטוס קוו שבלתי אפשרי בתנאים הנוכחיים ובגישה הנוכחית להגן עליהם.

שלוש השורות הבאות הן מאד אפוקליפטיות, אז לא נתחיל פה בקטעים של נביא קרוע–מבט וצווחות של “זה בדיוק מה שמתקרב אלינו! תראו!”, אבל השורה השלישית מביניהן רלוונטית תמיד להתפרקותן של חברות, באשר הן.אפשר להתייחס כך לניסיון לשנות בחירות לגיטימיות בארגון ציבורי מוכר במפורש, אך ורק, משום שלא התקבלה התוצאה הרצויה. גינוני התום, כאמור, מחייבים לפחות העמדת פנים שנמצאו אי סדרים מהותיים בבחירות.

שתי השורות האחרונות כנראה גם הן רלוונטיות תמיד. למי שאמור להיות האליטה של המדינה אין את השכנוע העצמי, הוודאות בצדק עמדותיו, כדי לכפות אותן על הקצוות לא משמאל ובוודאי לא מימין, הכיוון אליו היא מאבדת בהדרגה את צביונה הוא הימין כמובן, אבל גם השמאל הקיצוני מזמן הפסיק לראות בחוק מכשול ראוי בפני צדקת עמדתו.

כאמור, זה לא בגלל איזה רפיון מוזר של דור ספציפי. זה בגלל שהמציאות שאותו מרכז מנסה לשמר היא בלתי אפשרית. המרכז רוצה שהעמדת הפנים הנוכחית, כאילו יש אוטונומיה פלסטינית שתכלס אפשר לחיות איתה בסבבה אם רק ינהלו את הדברים נכון, תימשך. ישראל כבר הכריחה את הפרטנר הפלסטיני שלה להעדיף – לפחות הצהרתית – פיוס עם הצ'ילבה הכי גדולה שלנו, זו שלא נדבר איתה לא משנה מה תגיד, זו שנבוז לכל שינוי בטון שלה ונצפה שהיא לא תרד מהעץ אלא תזחל ממנו לנשק לנו את הרגליים – למרות התנגדותה הנחרצת לישראל, כי ישראל מסרבת בתוקף לתת לאבו מאזן שום דבר שאיתו הוא יוכל להגיד "הנה, זה למה הדרך שלי עובדת ושל חמאס לא".

וזה לא באמת ש"ממשלת קדימה" מיתולוגית, או אפילו קדימה – גוש "בני יאיר", באמת תשנה משהו מהותיה.מספרים לנו כמה היה אולמרט קרוב להסכם. אהא.

בקיצור, אם נחזור למר ייטס, לעידית נעדרת הוודאות והבררה המלאה אש ועזוז, למרכז המיתולוגי אין כוח לכפות מוצא שישמר אותו בעמדתו, כי הוא לא מבין מספיק את הצורך החיוני לו עצמו בכך, בעוד הקצוות משוכנעים די והותר בצדקת עמדתם כדי לנקוט מדיניות שונה באופן רדיקלי מזו הנוכחית. נשמע לי מוכר, לא יודע מה אתכם.

עד כאן בית א'

בית ב'

אין זאת כי התגלות הנה באה;

אין זאת כי הביאה השנייה הנה באה.

הביאה השנייה! עוד המלים על שפתיי

והנה חזיון כביר מתוך רוח העולם

טורד את עיניי: ישימון מדבר ציה;

דמות לה גוף אריה וראש אדם,

מבטה ריק ואכזר כחמה,

אט מגלגלת ירכיה, וסביב לה

צל רוח עופות מדבר נרגזות.

טופ, זה כמו שראיתם קשקושי נבואה נוצרית, שאינם אלא חיקוי של קשקושי הנבואה שלנו, אז אם כבר לאונן למה בסקוצ'ברייט? זה מעניין מאד לדון בזה מבחינת השתקפות מסורות האפוקליפסה בשירה, והזווית של ייטס היא כופרת להפליא מבחינה נוצרית (מה שכמובן מענג), אבל אין לי כוונה להתאים את הצבעוניות הזו (המנוסחת כמובן להפליא) לאירועי היום, יותר מאשר יש לי להקשיב לאותם דברים רק עם ספר דניאל המזיק והמיותר, או ספר יהושע הכן והברוטלי.

בית ג'

שוב יורדת חשכה אך כעת אדע

כי עשרים מאות של תנומה כאבן

נעורו לסיוט בנענוע עריסה,

ואיזו חיה גסה, שעתה הנה באה,

מדשדשת לבית לחם להיוולד?

וואלה, פה הכפירה הנוצרית נעשית ממש מרתקת, אז כן נדוש בה בחדווה. ייטס אומר אחד משני דברים, או שניהם:הוא בוודאות אומר שהביאה השנייה תהיה של "חיה גסה", חיה, אפוקליפסה, רמז רמז. והוא אומר כמשתמע מזה שהיקר בחלומה של הנצרות ובוודאי של אירופה הנוצרית – הביאה השנייה שתשכין אלף שנות שלום – הוא בעצם חלום בלהות, שאכן תהיה ביאה שנייה – אבל של האנטיכרייסט, לא של ישו.

אבל אם מסתכלים על האמירה הזו, והחיבור שלה לשורות הראשונות של הבית, מגלים שאולי ייטס אומר שגם הביאה הראשונה לא היתה כזה גליק. שמדובר בנגיף משיחי מסוכן שילבש צורה של ימינו, יוולד בהם מחדש, ויביא לחורבן גדול.

אז כמובן שלא צריך להרחיק לכת לימינו. ייטס כאמור כתב את השיר ב-1919, מיד עם תום "המלחמה הגדולה",ודיבר על משהו גדול עוד יותר. הוא מת ב-1939 ממש כשגאות אדומה, גדולה עוד יותר מזו שכבר ראה, החלה לשטוף.היטלר, סטלין, מאו, רוזוולט – תבחרו איזו חיה נולדה באיזה בית לחם וזה.

אבל גם לעם היהודי יש נגיף משיחי משלו. פעם אחרונה שזה פרץ חזק לא היתה לפני אלפיים שנה, אלא לפני 360שנה בלבד, עם בן אדם קרוע לגמרי שהעם היהודי, שדי נשבר לו בדיוק באותו זמן בצורה מאד קשה ממצוקות הגלות ובצדק, הלך אחריו במספרים אדירים דווקא ככל שהתנהגותו ומעשיו הפכו ביזאריים יותר ויותר.

היו גם כמה התפרצויות מינוריות לפני זה, אבל ההתפרצות הבאמת גדולה האחרונה, זו שהחריבה את הקיום היהודי בארץ יחסית לגודלו ושורשיותו הקודמות בה והפכה אותו קשה ממה שהיה צריך להיות בגלות, באה באמת בשלוש נגלות לפני פלוס–מינוס אלפיים שנה, בצורה של התעלמות בשם האמונה היוקדת ביהוה ובתשועתו כהרף עין מהמציאות הבינלאומית ואפילו הפנים–ארצית בשני הסיבובים הראשונים.

בית לחם דווקא? נראה לי יותר חברון, אבל אוהבים אחינו לאונן גם על קבר רחל. לא סתם היו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה.

בקיצור, השיר הזה חופר לי במוח כבר כמה ימים, כשזה מתחיל עם השורה "המרכז כבר לא מחזיק" ומה שאמרתי בנוגע אליו דלעיל, ואז גיליתי שיש עוד התאמות אז אמרתי נחפור גם לכם במוח איתן.

זהו, שלא תגידו קדם הפקות לא בידר אתכם היום. יש קופה של תרומות ביציאה מהאולם. תודה שבאתם ונקווה לעמוד לשירותכם בנבואות זעם גם בעתיד.

* ותודה לקוראת החתולית המשוררת שסייעה בפתרון המהמורה הכי מעצבנת בתרגום.