עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

ראיתם אתמול את "המקור"? חייבים להודות שכשמרימים להנחתה חד משמעית, הם מסוגלים עדיין לעיתונות של ממש. מתברר ששר התיירות, הקראחניסט סטס מיסז'ניקוב, נתן לחֶבְרָה של חָבֵרָה שלו  כמעט מיליון שקל כמימון לפסטיבל סטודנטים באילת – פעם ראשונה בהיסטוריה שהממשלה מממנת פסטיבל סטודנטים כלשהו בארץ.

בעוד שעל מימון פסטיבל סטודנטים כשלעצמו ניתן להתווכח, על היעדר התקינות במימון הזה (בלי מכרז, בלי מימון תואם משום גורם אחר, תוך ציון "תומכים" שלא שמעו על האירוע וכנראה פי שניים מכלל העלות של הפקת הפסטיבל) קצת קשה. מי שזוכר את הפדיחות שעשה כבוד השר בספרד ובברזיל לפני שנה ומשהו, אז הבריז מפגישות חשובות בגלל שדפק את הראש לילה לפני כן, לא היה מופתע כל-כך. אני בוודאי שלא הייתי מופתע, היות שממש לפני שיופוסט במתכונתו הקודמת נסגר, עבדנו על כתבה שעסקה בדיווחים שקיבלנו ממקור מהימן בילויים הליליים של אדון מיסז'ניקוב עם נשים שאינו אשתו, כולל נערות ליווי ועל פי הטענה גם קטינה אחת, וכן על שימוש שלו בתקציב לשהייה במלון מצודת דוד לצורך פגישות עם יזיזות. בסוף הכתבה לא עלתה משום שניסיונות להשיג עדויות מצולמות של ההתגפפויות עם נשות החיק בפאב תל אביבי לא עלו יפה (היו עדויות ראייה למכביר, אבל לא הצליחו לצלם. אני הייתי בדעה שיש לעלות עם מה שהיה לנו, אבל בסופו של דבר זה לא הסתייע. אז זה היה רק התנהלות מפוקפקת ושחיתות קטנה. עכשיו זה כבר מיליון שקל. אכן, יורש ראוי למנהיג איווט.

ומשחיתות לחידלון אישים: לוחמי השייטת עשו את העבודה האמיתית שלהם, ויירטו ספינה שהובילה נשק לרצועת עזה (ולאכזבת צווחני הימין, השמאל משום מה לא מחה ולא גינה. ככה זה כש-א) יש הצדקה צבאית מובהקת לפעולה ו-ב) הפעולה מתבצעת חלק ואיש לא נפגע. אבל לא, ההצלחה הזו לא מוחה את חרפת המרמרה). אמנם איתרע מזלה של מערכת ההסברה שזה קרה דווקא כשהעולם עסוק באיזו בעיה גרעינית זניחה בארץ לא חשובה במזרח אסיה, ובמהפכות הנמשכות בעולם הערבי, אבל בכל זאת ההתנהלות בהצגה של פריקת האונייה היא מחדל מחפיר שבמדינה מתוקנת מישהו היה משלם עליו במשרתו.

כל ההצגה כולה נועדה הרי לתקשורת הזרה, אז זו טורטרה בבידוק הביטחוני במשך למעלה משעה לפני שהורשתה להיכנס ולצלם את מה שהזמינו אותה לצלם. עד אז רוב הצלמים נטשו בכעס, ובמקום סיקור חיובי קיבלנו עוד על ההתנהלות היהירה והאטומה של הישראלים. מה שכן, המקרה הקטן הזה הטיל אור על כמה ששירי ההלל לדובר צה"ל הפורש (לא אמרו שהוא פורש, האידיוט?) אבי בניהו היו מופרכים. מדובר, חברים, באדם עלוב שהשקיע הרבה יותר מאמץ בתככים פנים-צבאיים ובלוחמה פסיכולוגית נגד אזרחי ישראל מאשר בשיפור תדמיתם של צה"ל והמדינה בעולם. כל-כך כושלת התנהלותם של גורמי ההסברה עד שאפילו במדינה מהפחות עוינות לישראל בעולם, כמו גרמניה, הפיגוע באיתמר לא דווח כלל, למרות נעירותיו של שר ההסברה יולי אדלשטיין על "הורדת הכפפות" וההחלטה להפיץ את תמונות הזוועה. העיקר העולם שונא אותנו. אמנם הבעיה העיקרית במצוקת ההסברה אינה בהסברה עצמה אלא במה שהיא מנסה להסביר, אבל מתברר שאפילו כשיש לנו סחורה שמישהו עשוי להסכים לקנות, אין לנו מושג איך למכור אותה. אח, איזו הנהגה כשירה ומיומנת. תענוג.

אה, ובנוגע למיומנות ולכשירות, יש גם את זה. איזה מוכשר שר החוץ שלנו.

אגב – המגיב הבלתי נלאה אריאל העלה את ההקשר של אוקראינה ודיראר אבו סיסי, וצווח שעליי ועל שכמותי להתעורר ולהבין שאנחנו במלחמה. ובכן, אנחנו מבינים זאת. בגלל זה אנחנו מנסים לעשות שלום. אם אבו דיראר קשור להברחה הזו, טוב עשו כמובן שעצרו אותו. אציין רק שהפרסום על חטיפתו, בידיעות, כאן ובסופו של דבר בכלל כלי התקשורת, לא פגע במאום בהצלחה הכבירה, וש(פעם נוספת למתקשים בקליטה): האויב ידע מהרגע הראשון שהאיש נחטף, ולא התקשה להבין מי יכול היה לעמוד מאחורי זה, כך שהטענות על כך שהצא"פ על עצם חטיפתו והחזקתו בידינו היו חיוניות לפעולה הן מגוחכות, בוודאי לאחר שמונה לו סניגור. אין לי בעיה עם צא"פ על הפרטים, אבל לא על עצם החטיפה וההחזקה. מ.ש.ל.

החמאס ממשיך לתקוף את עמו, ואתמול תקף באוניברסיטת אל-אזהר ברצועה. החמאס נוהג כמו החונטה במצרים, ומנסה לפורר את המחאה על ידי פגיעה בנשים. במקביל משתדלת ישראל לשמר את שלטון החמאס על ידי המשך ההתקפות ברצועה, שנותנות כמובן לחמאס הסחת דעת מצוינת. כמו שישראל נמנעה מלהפיל את שלטון החמאס ב"עופרת יצוקה", כי האמת היא שהוא נוח לה, כך גם כעת. אל תתפלאו אם, במקרה שהמחאות ברצועה יתפתחו למרד של ממש (לא סביר, אבל מותר לקוות), ישראל תתערב בצורה אקטיבית לסכל, כהרגלה, את שאיפות החופש של העם הפלסטיני.

במצרים משילה החונטה את המסיכות, ואמש דווח שהצבא עוצר נשים וכופה עליהן בדיקת בתולין. מי שנמצאת לא בתולה ולא נשואה מואשמת בזנות. פעם קראתי פרשן (אולי זה היה פרידמן המגוחך, שכמו שעון מקולקל עדיין יכול להיות צודק פעמיים ביום) שטען שבשיחות עם ערבים נאמר לו שאבן הנגף העיקרית בפני ציפיית המערב שארצות המזה"ת יאמצו דמוקרטיה בסגנון מערבי היא הדרישה לשוויון זכויות לנשים ולהומוסקסואלים. ובכן, גם למהפכה הזו הגיעה השעה. יעיש מראת אל-מסר!

לקראת סיום, שני מקרים של בהמיות משטרתית:

בהפגנת מתנחלים בצומת הטי סמוך לבית אל תקף קלגס מג"ב בשם סגן ניצב אלי צפרי מספר מפגינים: באחת בעט ללא התגרות, את אחיה תקף, משך בפאותיו וחנק עד אובדן הכרה, ושלישי שניסה להתערב לטובת המותקף הופל ארצה וברך של קלגס מסמרה אותו אל הקרקע. זה בזוי כשזה קורה בשייח' ג'ראח או בבילעין, ובזוי גם נגד מתנחלים. עם כל התיעוב שלי לסיקריקין, גם להם יש בדיוק אותן זכויות כמו לי ולכם, ולכן יש לתלוש את דרגותיו של הקלגס צפרי, לפשוט אותו ממדיו ולהחליפן במדי אסיר מן המניין. ואת הצעיר שנחנק יש לפצות.

מנגד, לפני שבוע הותירה היחידה המרכזית של מחוז מרכז חורבן בבית בו חיפשה נשק (שלא נמצא). הרסה קירות, השחיתה רכוש וספרי קוראן, ובכלל התנהגה כמו עדת קוזאקים בזויים. אבל היות שבתי המשפח הם חותמת גומי ביד הקלגסים, איש לא ייענש.

עוד יותר לקראת לסיום, היות שפה זה בלוג סמולני עוכר ישראל, שתי תזכורות למה המתנחלים מתועבים כל-כך:

בירושלים היו חייבים כמה חברים בגבעות-יוגנד להתקוטט עם מלצר ערבי ששירת אותם בחתונה. מזכיר קצת את הבהמות של בית"ר ירושלים שלפני שנה או שנתיים תקפו באלימות שני ערבים שניקו להם את השירותים בטדי. המשטרה נאלצה להתערב בקטטת החתונה, וסביר להניח שהשתמשה בכוח מוגזם, אבל הבהמיות שבלתקוף את מי שמשרת אותך היא שמשכה את תשומת לבי.

ואחרון חביב, בכפר הפלסטיני ביתילו פיזרו מתנחלים כרוזים המאיימים על התושבים כי אם ימשיכו לעסוק בפעולות נגד המתנחלים הם לא יוכלו לישון בשקט בלילות ועציהם יכרתו. (מתוך אתר החובה "מדרון חלקלק")

ובאמת לסיום: לאוניברסיטה העברית כנראה חסר כסף, ולכן היא פצחה במבצע עוקץ: אדם מטעמה נכנס לחנויות של הדפסה על חולצות, ביקש שימצאו לו תמונה של איינשטיין וידפיסו על חולצות לילדים לצורך פרויקט חינוכי, כביכול. האוניברסיטה מיהרה להתנצל, ולהבהיר שאינה תומכת בהכשלה מכוונת, ואפשר אפילו להאמין לה שבמקרה זה חברת החקירות ניסתה בכוח לייצר תוצאות. אבל המקרה מעלה את השאלה אם ראוי שתמונתו של איקון תרבותי (מילא כתביו, אני מדבר על עצם התמונה) תהיה מוגנת בזכויות יוצרים חמישים שנה אחרי מותו. ונגיד שגן ילדים באמת רצה להדפיס חולצות עם תמונתו של הגאון הידוע עם השיער הפרוע. האם באמת ראוי לתבוע את הגן או את המדפיס? האם לא עדיף לעודד את הנצחתו של הגאון, באופן שאולי יעודד את צריכת כתביו? אני לא מדבר על שימוש מסחרי במובהק כמו נגיד "סניו – האיינשטיין של יפן" (לצעירים בינינו, היה פעם קמפיין כזה, כשהייתי גם אני צעיר, מהיר, שעיר ומסעיר). אני מבין שאיינשטיין הוריש בכוונה את זכויות הקניין על עצמו לאוניברסיטה כמקור הכנסה, ובכל זאת יש גבול.

ובנימה יחסית זו, תודה שטסתם רדיקל מקלדת.

כל-כך הרבה קורה ברחבי העולם, שקשה לדעת מאיפה להתחיל. אז ברוח אמרתו החביבה עליי של אוגוסטוס קיסר, נתחיל ממה שקרוב לבית:

אלפים רבים של פלסטינים הפגינו היום בעזה וברמאללה נגד שלטונותיהם המושחתים (ובמקרה של הרשעות הפלטוסטנית, המשת"פים), בדרישה לאחדות פלסטינית ולהפניית המאמצים נגד הכיבוש. ההתחלה היתה מאד מעודדת. בזמן שבריוני החמאס תקפו מפגינים בגלוי בעזה, בכיכר מנארה חילקו כוחות הרשות פלאפל למפגינים (כן, מזכיר את הפיצות של שרה, ועדיין עדיף לאין שיעור והשוואה מאלימות).

אבל זה לא החזיק מעמד. בראותם שהמפגינים לא מגיבים בהתרגשות ובהכרת תודה למחווה, עברו בריוני הפת"ח לשפה המוכרת להם בהרבה והחלו לחבוט במפגינים, להעליב את המפגינות בשפת ביבים וכיו"ב. אמבולנסים החלו לפנות את הפצועים ממנארה, ואבו מאזן איבד הזדמנות פז לצבור נקודות משמעותיות.

זה אולי יישמע ציני, אבל כמי שאינו מאמין לרגע שאף אחד משתי התנועות האלה יכולה להצמיח משהו חיובי, אני מקווה שהם ימשיכו בגישה המטופשת הזו, ויסייעו להגביר את הניכור של עמם, שיוכל אז להיפטר משתי הנבלות האלה ולהצמיח מנהיגות אחרת, אותנטית. מוסטפא ברגותי ועבדאללה אבו רחמה לשלטון! (כן, אני יודע, לא ענייני ולא מקומי להגיד לפלסטינים מי ינהיג אותם, אבל עם אלה יהיה אפשרי ומכובד לעשות שלום של אמת). עקבו בציוצית אחרי AmoonaE@ לדיווחים מרמאללה ואחרי LiveFromGaza@ לדיווחים מהחזית הדרומית.

עדכון: הרשות הפלסטינית המגוחכת ממשיכה בהצגה ומנסה לאחוז בחבל משני קצותיו. כעת מדווח שהם מביאים אוהלים למפגינים בכיכר מנארה. זה היה מצחיק אם זה לא היה עצוב.

שכחתי: גם בסוריה הפגינו היום אנשים אמיצים. יעיש אל-חוריה!

בלוב הדיווחים סותרים. לאחר מספר ימים של ידיעות על הישגים לצבא קדאפי וכיבוש מחדש של ערי מפתח, טוענים כעת המורדים שמדובר בפרופגאנדה וכי ברגה וערים נוספות אינן בידיו של המטורף. טענות אלה נראות לי קצת פרופגנדיות בעצמן, אבל אני מקווה שאני טועה.

מה שבטוח, בנוגע ללוב, הוא שהאכזבה הפוליטית הגדולה של חיי שוב יוצא פארש. הטענות של מדבררי הבית הלבן על כך שאכיפת אזור אסור לטיסה מעל הערים הלוביות היא עניין מסובך מכפי שנראה הן קשקוש. הצבא האמריקאי אכף אזור אסור לטיסה מעל שטחים עצום בצפון עיראק ובדרומה במשך עשור. עם חיל האוויר שעוד נשאר ללובים המטוסים של הצי השישי יכולים להסתדר לבד. אין כאן בעיה מבצעית. יש כאן בעיה של רצון. הבית הלבן מפחד שלוב (והנפט שלה, וקרבתה למצרים ולאירופה) תיפול בידיים של אל-קאעדה. אני אומר: כמו שאפשר להתמודד עם כוחות קדאפי אפשר יהיה להתמודד גם עם סכנה זו, אבל ארה"ב מאבדת במהירות את שארית יומרותיה לקידום הדמוקרטיה בעולם. מזל שלה שסין לא במצב לתמוך בשוחרי החופש גם היא. והא ראיה: צרפת טוענת שסין עכשיו מעכבת בעד החלטה על אזור אסור לטיס מעל לוב. לא מפתיע. סין (שעדיין קוראת לעצמה קומוניסטית, למרבה הגיחוך) מוכיחה את אמרתו של מרקס על הקפיטליסט שימכור למהפכן את חבל התלייה.

אגב האכזבה הפוליטית, זוכרים שסיפרתי לכם על תנאי כליאתו של בראדלי מאנינג, המדליף לוויקיליקס? ובכן, דובר משרד החוץ, פי.ג'יי. קראולי, אמר מה שברור לכל מי שמוחו לא נמס מחמת סמכותניות רעילה, שהיחס הזה הוא מטופש וממש לא מועיל לשום מטרה. כנראה שקראולי רצה להיות מפוטר, כי הילארי קלינטון לא ידועה בהעסקת מטומטמים. זו כנראה הסיבה שכשנשאל אם הוא מדבר לציטוט, הוא ענה שכן. הוא כמובן הועף מיד, והיחס האווילי וחסר הנפקות למאנינג יימשך.

במצרים מתחילים לעבור לשלב השני של המהפכה: שחרור הנשים. בסוף השבוע קראתי דיווחים על התקפות נגד הנשים המפגינות (עדיין) בכיכר תחריר, וקריאות של "תחזרו למטבח" וגרוע מזה בהרבה. במאה התשיעית או העשירית היה מלומד ערבי דגול (מנסה לאתר את השם) שדיבר על זה שהחברה הערבית (כמו כל חברה בזמנה) מוותרת על חמישים אחוז מהפוטנציאל שלה בכך שהיא מדירה את הנשים. זה עדיין נכון ועד שמצרים ושאר עמי ערב לא יתקנו את זה, לא יהיה להם חופש אמיתי. יעיש מראת אל-מסר!

עדכון: היו שניים. אבן רושד במאה ה-12 ובמידה פחותה אבן סינא במאה ה-10.

חזרה למהפכות: בבחריין המצב מסובך יותר. אתמול נכנסו כוחות סעודיים לנסיכות הקטנה והיומרנית הזו (היחידה מהמפרץ שמנהיגה התעקש ליטול את התואר מלך). בבחריין, המצב הרבה יותר קשור למתיחות בין איראן לשאר העולם המזרח תיכוני, ולכן הצעד של הסעודים די מובן, וכך גם ההסכמה של ארה"ב למהלך. עם זאת, נותרת בעינה העובדה שרוב תושבי בחריין הם שיעים, ואם הם רוצים להדיח את שלטון המיעוט הסוני הם יעשו זאת, ואם הם רוצים לבטל את ההישג של לפני מאתיים שנה ולחזור להיות גרורה פרסית, הם יעשו גם את זה. זו רק שאלה של זמן וגופות, ואם הסעודים חושבים שהם יוכלו לספח את בחריין ובכך לבטל כביכול את בעיית הרוב השיעי המואס בשלטון סוני, אז בסוף יהיו גם גופות סעודיות.

ועכשיו, כמובן, לתבערה הגדולה ביותר – זו של הכוּרים ביפן. אם יהיה שם מפגע קרינה בסדר גודל של צ'רנוביל, המשבר בכלכלה העולמית עלול לגמד את זה של לפני שלוש שנים. וזה כמובן בלי לדבר על הסבל של הקרבנות – ביפן, מכל המקומות. אין לי מה להגיד על זה כי דלה השפה מלתאר את הזוועה, ואת גבורתו של העם היפני עד כה בהתמודדותו. אין לי איזו תובנה אדירה שלא תוכלו להגיע אליה בעצמכם, אבל במסגרת ה"רק לספר על עצמי ידעתי" נציין מה שכולכם יודעים: שהכור במפעל הטקסטיל בדימונה הרבה יותר מיושן, לא מפוקח על ידי שום גורם חיצוני, ויושב קילומטרים ספורים מקו שבר טקטוני שגורם לרעידה רצינית בערך אחת למאה שנה ועשה זאת לאחרונה… לפני מאה שנה. אחרי רעידת האדמה ביפן דיברו על זה אצלנו, ומירב ארלוזורוב המעצבנת מהטוש חזרה כתוכי על פרופגנדה שמישהו דחף לה לפיה "ישראל ערוכה בשמונים אחוז לרעידת אדמה", שעניין המוכנות לרעידה עצמה ולפינוי ההריסות המיידי מכוסה, ושהבעיה היחידה היא ההכנה הפיננסית לשיקום. מישהו מאמין לזה? מישהו מאמין לזה ורוצה לקנות ממני גשר? כחול, עגול, חוצה את ביוב הירקון הגדול. דברו אתי. אחלה מחיר.

תודה שטסתם רדיקל מקלדת. עכשיו תנו לראות הסמויה ותנו קצת בתגובות, שלא יהיה לאבו קדם משעמם.

ידיעה מעניינת משכה את עיני היום. פלסטיני תושב מזרח ירושלים, בעל תעודת זהות כחולה ותושב שווה זכויות לכאורה של העיר שחוברה חרבנה עליה, עובד משרד המשפטים נוסף לכל, נתקל בסירוב כשניסה לפתוח חשבון בבנק הדואר באחד מסניפי הצבי ישראל בעיר.

מסתבר שבהתחלה אמר לו הפקידון שהוא חייב לדבר עברית ברמה גבוהה בכדי לקבל את הזכות להפקיד את כספו על קרן הצבי. כשהתברר שבהיותו עובד משרד המשפטים הוא דווקא ניחן ביכולת זו – אולי אפילו ברמה עדיפה מזו של הפקידון – אמר לו הפקיד ש"ביום שישי לא פותחים חשבונות, ובכלל לא פותחים חשבונות בסניף הזה לתושבי מזרח העיר (שחוברה, כידוע)". האיש, שהיה מלווה באשתו ההרה מאד, לא רצה לעשות מהומה ועזב, עלבונו עמו.

אבל האיש – ערבי, מה לעשות – לא הבין את הרמז, וחזר כעבור מספר ימים, ביום שאינו שישי, וניסה את מזלו שוב. שוב סירב הפקידון לפתוח לו חשבון, והפעם גיבה אותו גם מנהל הסניף, שנופף לעבר הפלסטיני במפתח והדגיש בפניו ש"ל-א  פ-ו-ת-ח-י-ם".

רשות הדואר כמובן מיהרה להתנצל, ולהסביר שהן טענת יום שישי והן טענת מזרח העיר, כמו גם טענת ה"עברית ברמה גבוהה" מצוצות מהאצבע ואינן מהוות מדיניות של הרשות. אבל זו כמובן חוכמה שבדיעבד. איתרע מזלם של המעורבים בדבר שנפלו דווקא על "צעיר ערבי משכיל" כמאמר המשורר, שגם ידע עברית ברמה גבוהה וגם ידע לעמוד על זכויותיו. על רבים מתושבי מזרח העיר המדוכאים התרגיל דווקא היה עובד יופי.

שכן כך זה עובד. מחלת האפליה אינה רק כזו המעוגנת בחוק, אלא כזו הנסמכת על מאות ואלפי עכברושים קטנים, שיפיצו אותה מיוזמתם ככל שמגעת סמכותם. כך זה עבד בשנות החמישים, אז ידע כל פקיד הסתדרות, מועצת פועלים ולשכת תעסוקה שיש להפלות לרעה את חברי מפ"ם, אחדות העבודה, וכמובן חירות ומק"י, למרות שכל אפליה כזו לא נקבעה בחוק. אחרי עשרות שנים של שלטון ימין ודתיים, העכברושים הנכונים כבר מוצבים בכל מקום, והם ששים לעשות את המלאכה (הפעם נגד הזר, ולא כנגד הלא-רצויים מקרב העם) מבלי שיצטוו לכך.

ואם במקרה זה מתגלה? "אופס, מצטערים, לא יודעים מה עבר לו בראש. הוא יטופל משמעתית". כי הפקידון הנתון הוא זניח. יש עוד אלפים כמוהו.

היהוה-נאצים, שאך אמש הכתימו את העיר יפת הימים במסרי השנאה שלהם, חזרו היום למחוזותיהם הטבעיים והמשיכו ברקיעת הרגליים שלהם על הרס המאחז "חוות גלעד". במסגרת זו, בנוסף לבהמיות הרגילה של התעללות בפלסטינים חסרי כל הגנה או השפעה על האירועים שהרגיזו אותם כל-כך, הם קיבלו לפתע הארה לגבי הכתובת האמיתית של תלונותיהם – אזרחי ישראל ונציגיהם הנבחרים.

בהתאם לכך, הם החלו לפגוע במרקם החיים של הנ"ל באמצעות חסימת צמתים, הבערת צמיגים וגם ניקוב צמיגיה של ניידת משטרה אחת. היות שמעשה טוב (הכל יחסי, כן?) לעולם אינו יוצא ללא עונש, הרי שהבחירה הזו להפנות את המחאה למטרות הגיוניות יותר דווקא תהיה בעוכרי המתנחבלים. עם פגיעה בפלסטינים אין לציבור בישראל בעיה, אבל אם תעשה לו פקק בנסיעה היומית לעבודה הוא יאבד אליך כל אהדה.

אה, ולמקרה שתהיתם – כוחותינו הגיבורים עדיין גיבורים על ילדים בני 11. החזה מחשב להיבקע מהתרחבות הלב מגאווה.

ונסיים בשתי הערות בנושאי חוץ:

1) כבר אתמול פנו המורדים בלוב רשמית וביקשו שמדינות העולם יאכפו על כוחותיו המרצחים של קדאפי אזור אסור בטיסה, בכדי למנוע את ההפצצות האוויריות על המורדים נטולי ההגנה. זה פותר את הדילמה של האם להתערב או לא, וכל יום שבו הצי השישי נמנע מלהניד אצבע כדי למנוע את ההפצצות הוא כתם מוסרי וטעות אסטרטגית כאחת. מדובר כמובן רק בפעולה אווירית, וכניסה של אפילו חייל רגלי זר אחד תהווה טעות גדולה עוד יותר.

במקביל נהדפו נסיונותיו של קדאפי לכבוש מחדש את עיר הנפט ברגה נכשלו, אבל הוא חטף שלושה אזרחים הולנדים כבני ערובה – כנראה מתוך כוונה להבטיח לעצמו דרך להימלט בחיים.

2) חדשות מצוינות במצרים: אמנם אוהלי הענק בכיכר תחריר פורקו זמן קצר לאחר הדחתו של מובארכ בידי הצבא, ותשומת הלב עברה ללוב, בחריין ולזמן קצר גם לאיראן, אבל כמה עשרות אלפים המשיכו להיאסף שם בכדי להבהיר לגנרל טנטאווי וחבר מרעיו שעם כל השמחה על זה שלא לעולם חוסני, הסיפור לא נגמר וגם לא הדרישה לשינוי של ממש. היום הגיעה סנונית ראשונה של שינוי כזה: אחמד שפיק, ראש הממשלה שמינה טנטאווי שנותר מניסיונות הפיוס של מובארכ טרם כניעתו (תודה נדב), התפטר, ובמקומו התבקש עיסאם שארף, לשעבר שר התחבורה ואדם שהשתתף בעצמו בהפגנות בכיכר תחריר, להקים ממשלה חדשה. יעיש שבאב אל-מסר. קול החירות ממשיך להישמע.

מערכת רדיקל מקלדת מודה לכם על הביקור ומבקשת להזכיר את קיומו של כפתור התרומות, המאפשר את המשך הבאתו של תוכן מצוין וחינוכי זה.

אתמול צץ בציוצית קישור מוזר ומעניין: מקורות מצריים, המסתמכים על עיתונאי (עלום שם, כמובן) מידיעות אחרונות, טוענים שחברת "ייעוץ ביטחוני" (קרי: שכירי חרב) ישראלית,* עוסקת בגיוס שכירי חרב עבור משטר קדאפי המתמוטט ברחבי אפריקה – וכי החברה קיבלה לכך אישור של הצמרת המדינית-ביטחונית של ישראל, קרי של נתניהו, ברק וליברמן, שהשתתפו בפגישה מיוחדת לשם כך, בה מסר דיווח גם אלוף אביב "לונדון לא מחכה לי" כוכבי, הלא הוא ראש אמ"ן. בתמורה, על פי הידיעה, תקבל ישראל שלל הטבות כלכליות לגופיה הכלכליים בצורת זכיונות חיפוש נפט וגז ופעילויות עסקיות אחרות, כמו גם שיתוף פעולה בתחום הטרור.

רק לאחרונה נקנסה החברה לאחר שהתברר שהחברה חתמה על חוזה של 10 מיליון דולר לגייס, לחמש ולהכשיר עבור רודן אפריקאי, "משמר נשיאותי" שיסייע לו לשמור על כיסאו – כיסא המצוי תחת סנקציות מצד שאר אפריקה והאיחוד האירופי. בנספח קומי, אותה חברה היתה אמורה על פי ההסכם – שמשרד הביטחון אילץ אותה לבטל – להעביר לרודן הנדון ולבכירי שלטונו גם "סדנאות בדמוקרטיה".

מהתמצית שנתתי תבינו למה התקשיתי לכבוש גיחוך כשנציג החברה, אליו פניתי לקבלת תגובה, טען בפניי ש"החברה שלנו בכלל לא פועלת בתחומים האלה" – תחומים כמו גיוס שכירי חרב עבור רודן אפריקאי שמנסה לשמור על רודנותו. בכל מקרה, בחברה מכחישים מכל וכל ואף מאיימים בתביעת דיבה על כל מי שיעז לפרסם משהו בנדון. במשרד הביטחון מסרו בתגובה שמדובר ב"דברי הבל מצוצים מהאצבע ושאובים מדמיון פורה". יכול להיות, אבל הניסיון של אותה חברה להכחיש שהם עוסקים בתחום שבו הם אכן עוסקים מעורר חשד.

בינתיים הידיעה פורסמה באל-ג'זירה בערבית, אבל לא באתר האנגלי, שנוהג להקפיד קצת יותר בוידוא עובדות לפני שהוא מפרסם. עם זאת, רמת הפירוט של הידיעה – החל בחברה המעורבת וכלה ברשימת משתתפי הפגישה, שונה מרוב ידיעות הקונספירציה הרגילות. אז לא ברור אם זה נכון או לא, אבל עם הטמטום של קברניטינו, שמתעקשים להפנות עורף לעמים השכנים ולספוק כפיים באימה נוכח הפלת צורריהם, זה לא מן הנמנע. ואם יוכח שזה נכון? שישראל דחפה את האף שלה כדי לשמור על שילטונו של מטורף, תומך טרור רב שנים שטובח ברגעים אלה ממש באזרחיו? אוי וייזמיר. ישראל תרוויח אז ביושר את השנאה שתופנה כלפיה מכל רחבי העולם הערבי המתקדם.

ספיקינג אוף לוב – אני לא מקנא בעורכי חדשות החוץ בפורטלים השונים שעמוסים בימים אלה בעבודה, באדיבות העמים הערביים (והאיראני) המתקוממים מפאתי מערב ועד מרכז אסיה. אבל בכל זאת, אולי כדאי להציץ בסרטון לפני ששמים אותו בכתבה, כדי שלא ייצא שכלי טיס מעולם "מלחמת הכוכבים" ייצפו מפציצים את בנגאזי? (האייטם מוקדש למסכן שקיבל על הראש ב-YNET).

עדיין באביב העמים המזרח תיכוני, לטום פרידמן (הארי שביט של הניו יורק טיימס) יש תיאוריה מרתקת בנוגע לשורשים של מהפכת כיכר תחריר: זוכרים שנשיא ארה"ב אובמה הגיע לקהיר לשאת נאום לפני שנה וחצי? אז אליבא דפרידמן, עומד לו הצעיר המצרי, רואה את אובמה ואומר "הוא שחור? אני שחור. הוא שמו האמצעי "חוסיין"? גם לי קוראים חוסיין. הוא נשיא ארצות הברית? אני מובטל וחסר כוח להשפיע על חיי. הבה נתקומם!" אבל רגע, זה לא הקטע. הקטע הוא שיש עוד מקור השפעה לגיבורי תחריר, על פי הגאון מהטיימס: סלאם פייאד. כן-כן, האיש שצעירים ערבים משכילים שאני מכיר נוטים לתעב יחד עם אדונו אבו-מאזן כמשת"פ וכמאחז עיניים המבצע עבור ישראל את עבודת הדיכוי שלה, האיש שהרשות שלו אסרה על הפגנות תמיכה במתקוממי קהיר, הוא-הוא הדמות אליה נשאו הצעירים המצרים עיניים עת הפילו את שלטון מובארכ. כנראה שהוא ושביט בתחרות או משהו, מי ייצא יותר הזוי. שרה קאר עושה איתו צדק.

ונעבור לעניינים שלנו:

אבי בניהו (האיש שעשה לשרידי האמינות של דובר צה"ל בעולם, וליושרתו המקצועית של התפקיד, מה שכוחותינו הגיבורים עשו לבית של ד"ר אבו אל-עייש ומקבל משום מה מחמאות על הצלחתו בליטוף החרדות של הקהל הישראלי השבוי שלו) שוב יצא דביל – הפעם כשהתרברב שהצליח לעבוד על הרשעים ולהיכנס ללונדון עם דרכון מזויף, כדי שלא יעצרו אותו על פשעי מלחמה (כמו שכמעט עשו לאביב כוכבי הנזכר לעיל, לדורון "אל תחקור את המוות הזה" אלמוג ולאחרים). נשאלת השאלה האם בכך דפק בניהו נוהל שמאפשר לבכירי צבא הכיבוש לעשות קניות באוקספורד סטריט, והאם נעשה שוב שימוש בדרכון על שמו של נתין בריטי תמים שלא יבין למה הוא ייעצר בפעם הבאה שינסה לטוס.

רציתי לדבר על שלמה "מזכה האנסים" אבינר, האיש העומד בראש תנועת "מעייני הישועה" שמאמר המערכת שלה קרא לפני כחודשיים להקים מחנות השמדה לעמלקים, ועל הלכות אונס נשות האויב שלו, אבל יוסי גורביץ, האיש ששני רק לספי רכלבסקי בפירוק לגורמים של המחלה היהוהיסטית, כבר עשה את זה הכי טוב שאפשר, אז תקראו.

עוד בגזרת היהוהיזם הממאיר: המתנחבלים שוב הענישו פלסטינים חסרי זכות הצבעה לכנסת ישראל בשל פעילות שבוצעה בידי כוחות החוק של ממשלת ישראל. איזה גיבורים.

המועמד לתפקיד היועץ לביטחון לאומי, אלוף במיל' יעקב עמידרור (זה שחושב שכל החילונים הם "גויים דוברי עברית") גם חושב שחייל שלא מסתער כשאומרים לו להסתער צריך לקבל כדור בראש. מה שמעלה את השאלה – האם יש איזה תת-סעיף בחוק הרלוונטי שאומר שמועמד לתפקיד היועץ לביטחון לאומי חייב להיות מעורער בנפשו? עד שנפטרנו מעוזי ארד מביאים לנו את זה?

בנוגע להפגנת היהוה-נאצים היום ביפו: אולי הגיע הזמן לקבל את הצעתי, ולהתחיל לקבל הפגנות כאלה במאור פנים, בזרועות פתוחות, ובהשלכת בוטנים ובננות כמו שקופים אוהבים? יוציא אותנו יותר טוב מצעקות וזה, במיוחד שעם כל כמה שהם בהמות, זכותם להפגין איפה שהם רוצים.

עדכון: שכחתי את הלינק המרתיח הזה. בניין האוצר. טיל לאו. או עשרה.

לפני סיום, תקראו איך נבחרינו, שכירינו היקרים, גונבים אותנו בשירות אדוני הפשע שלהם.

ממש לפני סיום, הרי הצעה של מאשה צור גלוזמן לדגל חדש לישראל, שיאחד את היהודים והמוסלמים תחת המכנה המשותף להם. והערבים הנוצרים? שיחתכו גם.

ובאמת לסיום, טל שביט, אביר על שני גלגלים, מנחיל תרבות וידע, נהרג היום בתאונת דרכים (ואני לא רוצה לשמוע שום הערות על הסכנה וכו'. מסתבר גם שנהג הקופסא אשם). האיש ומגזין "מוטו" שהקים היו מתבניות נוף נערותי, ואת הקומיקס ההורס "מוטי" אני זוכר בחיבה עד היום. יהי זכרו ברוך ועתיר סל"ד וכוח סוס. שיגיע לסעודת הלווייתן על קאסטום מדוגם ולסעודת שור הבר על אופנוע מירוץ היישר מבית המלאכה של בלאריה.

הערה מנהלית: גם בלוג מצוין וחינוכי זה מצטרף לטרנד של "פרוייקט 300", במסגרתו המטרה היא לנפק לפחות 300 מלה כל יום במשך 30 יום. בניגוד למכובדנו גורביץ, ששואב את הנושאים שלו מהבלוג רב הערך "המדרון החלקלק", אצלנו ברדיקל מקלדת אתם, שמוזמנים לסייע לי בכלכול ילדיי באמצעות כפתור התרומות (רמז רמז), מוזמנים גם להציע את הנושאים. כרגיל, מגיבים שרשומים בספר הישר של התורמים – הצעתם תזכה למשקל יתר.

עדכון: * הפרטים המזהים של החברה הוסרו לבקשתה (העיקשת להדהים, יש לציין) של החברה הנדונה, וכדי להימנע מתביעת דיבה – לא בגלל שאני נורא מפחד מהתוצאות (שכן רק דיווחתי על דיווח במקום אחר), אלא בגלל שתכלס אין לידיעה הוכחות, ולכן אני לא רוצה להתעקש בנדון.

כשהמומחה התורן של התקשורת הישראלית אומר שעריץ מזרח תיכוני זה או אחר חזק ויציב, אפשר להתחיל לספור לאחור לרגע בו יודיע אותו כלי תקשורת עצמו כעבור יום או יומיים ש"כסאו של [אותו עריץ] מתנדנד."

אם חשבו שבטוניסיה ובמצרים המהפכה הצליחה כי למפגינים היה מזל שמולם עמדו כוחות ביטחון שסירבו לטבוח בהם, בלוב ובבחריין מסתבר בינתיים שזה לא נכון. השליט הלובי מפציץ את אזרחיו המפגינים באופן לא-אלים – דרך בטוחה לאבד כל שריד של לגיטימציה – וגם זה לא עוזר. גם הקולונל המשוגע ייפול. אגב, הבדיחה שרצה עכשיו חזק בקרב הקהילה המקוונת היא "על מובראק אמרו ששרד חמישה נשיאים אמריקאיים – קדאפי שרד שלושה נשיאים מצרים!"

הנה בשעה טובה (שלישי בערב) אנחנו רואים את קדאפי בנאום הטרום נאום התפטרות, אולי אחרון, אולי אחד מכמה, והפעם ההיסטוריה חוזרת כפארסה. נאומו של קדאפי מהבונקר הדומה למאורת קראק עוד ישמש את הקומיקאים זמן רב, ולמעשה ברגע זה ממש אסי כהן עובד על המימיקה ובהפקה עובדים על התפאורה. אם אני הייתי כותב את זה, השורה "כולכם מסוממים! אני נלחם פה בצבא של נרקומנים משוגעים" היתה מוצאת את עצמו לטקסט.

אבל לצד הגיחוך יש גם את הזוועה, בחריין מיהרה להראות שאצלה, במדינה של 750 אלף בערך, שבה הצבא כולו שכירי חרב, אפשר לירות חופשי על מפגינים. קדאפי, בהיותו היצור הגרוטסקי שהוא, לקח את זה כמה דרגות הלאה ואשכרה הפציץ מפגינים לא חמושים מהאוויר וגם מהים (כן, קוקו, לך יש את הצעצועים היותר חזקים. הבנו. לא רלוונטי במקרה הזה). ובינתיים בחריין מנסה אולי לחזור משפת התהום? ומשחררת את האסירים הפוליטיים. זו תגובה הרבה יותר מעניינת מההרעשה של חיל האוויר הלובי, על טייסיו בעלי המצפון בחלקם (החלק שנחת במלטה, יעני) וחייליו שעברו לצד השני או פשוט אמרו "עזבו אותי באמא שלכם" וחזרו הביתה בשקט. .

למרות שקראתי ש"הבדואים" הצטרפו למתנגדיו של הקולונל הקוקו, עושה רושם שעדיין יש גרעין קשה של תומכים החשים ששלטון קדאפי הוא הערובה הטובה ביותר לאינטרסים שלהם, והם הגורם לדיבורים על מלחמת אזרחים. השאלה אם יש משהו שאפשר לתת להם שהוא לא בגדר שחיתות מוחלטת. זו כמובן השאלה של מתנגדי המשטר הלובים, לא שלי ושלכם.

בינתיים נדחקה הדרמה הלובית – יותר מדממת ומותחת מזו של מצרים, שם ניצחו המהפכנים בשלב הראשון ללא שפיכות דמים רצינית ומבלי שהופעלה פירוטכניקה – מחוץ לאזור הראשי בכלל במוזס אונליין, גם בוואלה!. דווקא ב-NRG זה ממוקם אמנם לא ראשי, אבל ממש מתחת, אז מלה טובה (ידו של משולם ניכרת?). בהארץ גם צריך לדפדף כדי למצוא את לוב, אבל החומר איכותי יותר ואולי אפשר לצפות יותר מקוראי הארץ שאכן יגללו במורד הכותרות השונות. אה, כולה מאיים לשרוף את הנפט, דבר שיזעזע את המחירים באופן שיגרום לכולם להתגעגע ל"מרד הדלק" הנוצתי של לפני שבוע-שבועיים. וואו, תראו איזו רעידת אדמה היתה בניו זילנד! כולם להסתכל עכשיו לשם.

מה שמעניין הוא שמותם של כמה ישראלים באירוע לא רק הופך לכותרות – שזה לגיטימי – אלא גם האירוע במסגרתו זה קרה דוחק אירועים אחרים מבחינת היקף הסיקור. עם כל הכבוד לרעידת אדמה, זה אירוע נקודתי שנגמר כשלעצמו והוא לא יכול לדחוק בצורה כזו תהליך גיאופוליטי של פעם בדור לפחות שישפיע על איך שהאזור הזה ייראה לכמה עשרות שנים הבאות.

בוואלה! הגדילו לעשות והעלו על ראש שמחתם את "הזווית היהודית". יהודי בחריין, לא תאמינו, בחרו צד! הם תומכים במלך! לא נתעכב כרגע על זה שאפילו יהודים מחוץ לישראל מוצאים את עצמם בצד הלא נכון של ההיסטוריה בכל הקטע הזה של התקוממות עממית צודקת. תקראו שוב את הידיעה. יהודי בחריין. מה, לא הייתם אף פעם בבית יהודי מנאמה? לא ירדתם אף פעם על אוכל בחרייני אסלי בשכונת יד חליפה?

כמובן שלא. הסיבה היא ש"יהדות בחריין" זה כמה משפחות מיהדות עיראק הנכבדה, שהשתקעו במנאמה בירת מה שהיום מהווה יחידה פוליטית עצמאית, לצרכי עסקים. בכתבה עצמה מוסבר שמדובר בחמולה של כמה עשרות, ושהם יהודים עיראקים לכל דבר, אבל העיקר ש"יהודי בחריין" מצלצל סקסי בכותרת. מצד שני, לי לא משלמים כרגע לנהל דסקים ומערכות ולכמה ממכריי כן, אז אולי הסדר עדיפויות שלהם יותר מחובר לעם או לאופנה הנוכחית.

בינתיים התפשטה רוח המרד הרחק מעבר לחופי הים התיכון והמפרץ הפרסי, והגיעה עד מישורי התירס הגבינה הנצחיים של ויסקונסין הקפואה (התיקון מוקדש לקורא י.ל.. בוויסקונסין כן מגדלים הרבה תירס, אבל הנה).

עשרות אלפי אנשים (מספר עצום למחאה פנים-מדינתית) צרים זה למעלה משבוע במשמרת מחאה על בניין הקפיטול בבירה מדיסון, נגד תוכנית תקציב שנויה במחלוקת של המושל סקוט ווקר שרוצה לשלול מעובדי המדינה אז הזכות לשאת ולתת באופן קיבוצי על התנאים שלהם. כלומר באופן מעשי מונע מהם את הזכות הבסיסית להתאגד. ווקר טוען שהוא עושה את זה בשביל לסתום חור בתקציב – שאיש אינו מכחיש את קיומו או גודלו המדאיג. אבל המתנגדים חוששים ובצדק שמדובר בהתקפה מכוונת על זכויות העובדים שלהם שאם תצליח, תישאר בעינה גם עם חלוף מצב המשבר התקציבי.

מעבר לגודל המרשים של הגופות החמים שהצליחו מארגני המחאה להתגייס, נסובה תשומת הלב אל המחוקקים הדמוקרטים של המדינה, שנמלטו מתחומיה כדי שאי אפשר יהיה לכנס בבית הנבחרים ובסנאט של המדינה את המניין הדרוש לקיום הצבעה על ההצעות השנויות במחלוקת. איש בארץ לא שם לב עם זאת שהטריק ממש לא חדש. הדמוקרטים בטקסס עשו את אותו הדבר לפני תשע שנים. אז הבעיה שלהם היתה ענייני תיחום מחדש של אזורי בחירה, שהרפובליקאים ניסו לעשות בו שימוש כדי למחוק אזורי בחירה של דמוקרטים ולשעבד אחרים בחתיכות לאזורי בחירה אחרים, שונים באופיים. את התוכנית ההיא הגה ודחף המאכער הטקסני האגדי של הרפובליקאים, טום "איש החרקים" דיליי. הנ"ל נצפה לאחרונה ממתין לערעור על גזר דין של שלוש שנות מאסר בעוון שחיתות גדולה וקטנה.

אלא שבמקרה של טקסס המחאה היתה כולה פרלמנטרית – מספיק מחוקקים דמוקרטים נמלטו למדינה השכנה, אוקלהומה, ובכך מנעו העמדת מניין כשר להצבעה על ההצעה שאותה לא היו מוכנים לקבל ולא היו להם הקולות למנוע. בסוף הושגה פשרה, לא לפני שהמושל (שעדיין מכהן, הטקסאנים האלה זה משהו) ריק פרי עשה שרירים והתנפחויות ושלח את הטקסס ריינג'רס לרדוף את הנמלטים (עד לגבול המדינה, כמובן…).

בוויסקונסין כאמור המחאה המונית למדי באופייה. מפתה לומר שראשי הגבינה פשוט הוכו בנגיף המחאה ההמונית המועבר בלוויין לכל קצוות ארץ בימים אלה מאזורנו, אבל יהיה בכך משום פגיעה במורשת הדמוקרטית של האמריקאים ושל תושבי המערב התיכון במיוחד – גחלת לוחשת שלא בהכרח צריכה ניצוץ ממצרים כדי להתלקח.

וויסקונסין, אגב, מדינה מטורפת, או ליתר דיוק בעלת חוקה מטורפת. ברמה הפדרלית, נשיאים מתים כבר שני דורות לפחות שיהיה להם "וטו שורת פריט" – וטו שיאפשר להם להעביר חוק שכוונתו הכללית טובה בלי שיודבק אליו איזה סעיף-משנה לא קשור שרוכב לזה על הגב וזורק כמה מיליונים לחבר של מישהו. בוויסקונסין (לא רק אבל בעיקר) לקחו את העיקרון הזה רחוק מדי ונתנו למושל את הזכות למחוק מלים בודדות מתוך טקסט – גם באופן מסיבי ובאופן שמאפשר לתפור מהמלים הנותרות חוק בעל משמעות הפוכה לגמרי מזו שנשלחה לאישורו. קוראים לזה "וטו פרנקנשטיין". לפני כמה שנים השתמש המושל הקודם ג'ים דויל בזכות הזו כדי להפוך הצעת חוק בת 272 מלים למשפט בודד בן 20 מלים שלקח כסף שיועד לתחבורה הציבורית והעביר אותו למערכת החינוך הציבורית.

שם לפחות ההתלבטות היתה בין צרכים לגיטימיים. אצל המושל החדש אחד הסעיפים השנויים במחלוקת בהצעת התקציב שממנה יריביו נמלטו פשוטו כמשמעו מדבר על כך שלמדינה תהיה הזכות למכור, גם ללא מכרז, בכל מחיר שייראה לה ראוי "לטובת המדינה", כל נכס או קרקע או שירות בבעלות המדינה. הממממם, מעניין מי ירוויח ממכירת החיסול הזו ומה הקשר בינם לצמרת רשימת התורמים של המושל.

בכל מקרה, היות שווקר בישל את הדייסה הזו לעצמו, האיגודים של העובדים הציבוריים לא רואים למה הם אלה שצריכים לשלם את המחיר מכולם. ואת התועלת הגדולה בלתת למדינה לערוך מכירת חיסול של נכסיה בלי שום פיקוח או תחרות הוגנת אף אחד רציני לא באמת רואה. אז אמנם כבר המפגינים במצרים התעצבנו על ההשוואות של וויסקונסין לעניין שלהם, ולמפגינים הלובים הגיבורים שבאמת מוצאים את עצמם במלחמת שחרור עם דם והכל (או כמו שאדי מרפי אמר פעם Niggers shootin' guns and shit!) בכלל אין זין לשמוע על זה, אבל נאחל גם למחאה הציבורית הנמרצת הזו המתנהלת בתוך מערכת שעודנה דמוקרטית מבחינות רבות, שמזכירה לאדוני הכוח מי הריבון האמיתי, שגם תצליח.

מערכת רדיקל מקלדת מבקשת להזכיר לכם את קיומו של כפתור התרומות, לקידום הפרנסה בבית אבו קדם, המביא לכם תוכן מצוין וחינוכי זה.

אה, ומזל טוב לקורא הוותיק רמי עמנואל, הבן של בני עמנואל מהאצ"ל, שלאחר הדרמה האמיתית בבית המשפט לקח באנטי קליימקס את הבחירות עצמן, כשהוא גורף מעל חמישים אחוז מכלל הקולות בשדה מפוצל לעייפה, ובכך נמנע מהצורך המעיק בסיבוב שני. הבו גודל לראש עיריית שיקאגו החדש, שיש לו די והותר ממה שצריך כדי ללכת בדרכם ה…אמממם…ססגונית של קודמיו בהנהגת עיר הכתפיים הרחבות.

טוב, נהיה ארוך, אז את הדיון על חוק ה"אסור לדבר לא יפה על ישראל" נשאיר לפוסט הבא, שלא יתעכב כמו זה בעזרת האלה תתברך. מהפכות מוצלחות לכם, יהודים ושאינם יהודים כאחד.

טוב, נגמר שלב א' במהפכה המצרית המרנינה למדי, סך הכל. אני אומר שלב א' כי למרות הדחתו המוצדקת של לא-לעולם-חוסני מובארכ, לא עושה רושם בינתיים שהצבא מתכוון לעתיד אליו התכוונו רובם המכריע של המפגינים. זה מסתמן, למשל, מהידיעה על כך שהצבא הכריז על צעדי חירום וביניהם האיסור על פגישות של איגודים מקצועיים – שהם המנוע העיקרי של החברה האזרחית במצרים.

אחרי האופוריה של יום שישי, אז נערכה בכיכר תחריר מסיבת הרחוב הגדולה בעולם, ראוי לבחון בעין ביקורתית יותר את מה שמצפה לנו: למרות שקיימים תקדימים לכך שצבא יכול לתפוס את השלטון ואז להעבירו באופן מסודר לרשויות האזרחיות והדמוקרטיות (פורטוגל, ניגריה של אובסנג'ו), כרגע לא נראים סימנים רבים לכך שזה מה שהגנרלים טנטאווי וענאן מתכננים. למעשה, הדוגמא של פורטוגל רלוונטית יותר לישראל, כי שם התקומם הצבא נגד שלטון שהתעקש לנהל כיבוש קולוניאלי חסר תוחלת. חבל שגם במקרה הזה לא עושה רושם שההיסטוריה תחזור על עצמה, או אפילו תתחרז, אבל זה נושא אחר.

למרות הסימנים המדאיגים מצד הצבא המצרי, אני סומך על הצעירים המצרים שאם לא פחדו מפרעה ומהמענה הראשי שלו, לא יפחדו גם מטנטה רוזה ותוספת העננים שלו, וייצאו שוב לרחוב. וגם אם יוצאים מהאופוריה, עדיין חייבים להתפעל התפעלות רבה מהאופן השליו, הלא-אלים והאמיץ שבו ניהלו גיבורי תחריר את ההתקוממות שלהם – ומי שרוצה עזרים ויזואליים להתפעלות הזו שיסור לסוף הפוסט ויראה את וידאו המוזיקה של השנה.

הערות בשוליים: קשה שלא לחוש סלידה מסוימת מהישראלים שנחפזו לצרוח באימה מעלייתם הוודאית של האחים המוסלמים לשלטון – צרחות שנמשכו גם לאחר שהוברר אפילו למי שלא עקב מקרוב בטוויטר אחרי ההתפתחויות מהרגע הראשון שהאחים לא עומדים מאחורי ההפגנות האלה, שתומכיהם לא מהווים רוב בין המפגינים, ואפילו לאחר שהאחים הודיעו שלא יריצו מועמד לבחירות הבאות לנשיאות. אבל מה שבאמת היה מגעיל אלה הדיבורים על הצורך "להעדיף את היציבות על הדמוקרטיה". זה לא שאני לא מבין את הדחף – הברך, כמו שאהב אוגוסטוס קיסר לציין, קרובה מן השוק (דרך שכזו לומר שאדם קרוב אצל עצמו). אבל בשלב כלשהו חייב העם היושב בציון להבין שיש גבול כמה הנוחות שלו יכולה לבוא על חשבון הזכויות הבסיסיות של אחרים. עכשיו זה לא רק הפלסטינים, אלא כל המזרח התיכון שחייב להיות משועבד כדי שאנחנו לא נרעד מפחד? כמו שאמר כבר מכובדנו יוסי גורביץ: אם זה המחיר לקיומה של מדינת ישראל, אז הוא פשוט גבוה מדי.

אני גם לא חושב שזה נכון. נהפוך הוא. נכון שרצון העם במצרים כרגע הוא לבטל את הסכם השלום, אבל זה בעיקר משתי סיבות: האחת היא שההסכם הועבר על ידי ממשלה רודנית ולא באופן דמוקרטי, והשנייה מורכבת משתי תת-סיבות: האחת היא היחס שלנו לפלסטינים (העומד, אגב, בניגוד להסכם, למרות שאחרי אוסלו לפחות אפשר להעמיד פנים שמה שיש שם זו אוטונומיה), והשנייה היא חוסר הרצון של המצרים להיות קבלני הביצוע שלנו לדיכוי עזה. אחרי שוך ההתרסה על "לבטל את קמפ דייויד" יגלה כל שלטון שייבחר באופן דמוקרטי שהמחיר לכך יהיה גבוה הרבה יותר מדי, ומה שנקבל יהיה שלום הרבה יותר קר, בלי שיתוף פעולה ביטחוני ועם גבול הרבה יותר בעייתי עם עזה, אבל לא יהיה ביטול מוחלט של ההסכם.

אבל כל הנ"ל נאמר כהערכה בלבד, תוך הכרה בגורם הטעות, היה משעשע עד מאד לראות את הניאו-קון הקטן גיא בכור פוסק נחרצות ש"המומחים" שהספידו את מובארכ טעו, שאנחנו לא מבינים איך עובד "התיאטרון המצרי" (מה זה? סוג של קבוקי?) וש"זה לא משנה כמה אנשים יתכנסו בכיכר תחריר". על איזה מומחים דיבר בכור? כי רוב המכונים מומחים שאני קראתי טענו, כמוהו, שמובארכ ישרוד, אם כי אף אחד לא עשה את זה ביהירות, בנפיחות ובנחרצות כמו אל-דוקטורה, האוריינטליסט הדגול, שמסביר לכולנו מאיפה משתין הספינקס ושעשה זאת לאורך המשבר כולו באותה נימה של מאסטרו המדגים תרגיל קסמים. האם נראה איזו שהיא הודאה בטעות? האם היתה כזו כבר והחמצתי אותה? בכל מקרה, היות שלטעמו של בכור המומחים הם אלה שחשבו שמובארכ גמור, אולי הגיע הזמן שאנשים מהמחנה שלנו (זה המנוגד למחנה שלו) יתחילו לקבל קצת מהחשיפה והקרדיט שאל-דוקטורה נהנה מהם כבר זמן רב מדי?

בינתיים, גם אם תידרש למהפכת תחריר (והסליחה עם המפגינים באיסכנדריה, בסואץ ובשאר ערי מצרים) מערכה שנייה כדי להבהיר שהחלפת מובארכ ברודן אחר אינה תוצאה מספקת, הרי שאירועי יום שישי האחרון כבר מניבים תוצאות בכל רחבי המזרח התיכון. הם נתנו דחיפה נוספת לגל המחאות באלג'יריה ובתימן, והציתו הפגנות בבחריין, וגם הבעירו מחדש את ההפגנות באיראן. בסוריה המשטר רועד כל-כך מפחד שהוא דן בלוגרית בת 17 לחמש שנות מאסר, והביא אותה לבית המשפט להקראת גזר הדין כבולה בשלשלאות כשראה מכוסה בברדס אטום. רוח תחריר חיה. קראו גם את מאמרו המצוין של האיש המצוין רועי "צ'יקי" ארד בנושא.

ובחזרה לארץ חמדת אבות: אמש שודרה בערוץ 10 כתבה לא רעה בכלל על המלחמה המטונפת שמנהלים כוחות הביטחון (צבא, מג"ב ומשטרה) נגד ילדים בני 14 ואף צעירים מכך ברחבי השטחים הכבושים. חיילינו הגיבורים, שללא פעולתם האמיצה והנחושה היינו נשחטים כולנו בשנתנו, נוהגים להגיע לבתי משפחות פלסטיניות בשעות נורמטיביות כמו שתיים ושלוש לפנות בוקר, להעיר את כל יושבי הבית, ולגרור ילדים ממיטותיהם לחקירות של שעות ארוכות, הנערכות ללא נוכחות של בן משפחה או עורך דין, למרות שכך מחייבים הן החוק הישראלי והן אמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן.

מה מרגיש קלגס מסומר מגפיים שפולש באישון ליל לבית של משפחה ועוצר ילדים קטנים? מה עובר במוחו? האם הוא באמת חושב שזריקת אבנים מצדיקה את ההתנהגות הזו? שההתנהגות הזו תמנע ממישהו לזרוק אבנים? יפה אמר אמש הכתב של חדשות 10 שמשנגמרו המבוקשים האמיתיים, נאלצים כוחות הביטחון להתנכל לילדים, אבל זה לא מסביר איך אדם מסכים לבצע את הפקודות האלה. לטעמי, מי שהולך לעצור ילדים קטנים בצורה הזו? להטיל אימה על חסרי הגנה כמו הבריון העלוב ביותר? באופן שלא היה עולה בדעתו לעשות או בדעת מפקדו להורות אם היה מדובר בילד חרדי שזרק אבנים על שוטרים בהשתוללות במאה שערים, או בילד של מתנחבלים שזרק אבנים על חיילים ביצהר או במעלה מכמש ז'? מגיע לו לקבל בלוק בראש. אני לא רוצה שזה יקרה כי זה רק ייתן לקלגסים עילה להתנכלויות נוספות. אבל אם אחד מהבהמות האלה ימעד בדרכו הביתה וידפוק את הראש על קצה חד של משהו, יהיה בזה משום צדק פואטי. בסוריה כולאים בני 17 לחמש שנים על כתיבה בבלוג, אצלנו עוצרים בני 11 באישון ליל בחשד לזריקת אבנים וחוקרים אותם שעות בלי השגחה. קשה לי לחליט מה פאתטי יותר.

לסיום, זוכרים את חוסאם רוויידי? חוסאם הוא הבחור הפלסטיני ביש המזל שנתקל בסוף השבוע בחבורת יהודים שיכורים מאלכוהול ומשנאת זרים בכיכר החתולות בירושלים, וכתוצאה מכך נרצח. משטרת ירושלים, הידועה בכינויה "המשטרה של כהנא", מסרבת לשחרר את גופתו למשפחה כל עוד זו לא תסכים לשורה של דרישות בנוגע להלוויה: שהיא תתחיל בחצות הלילה (דרישה שלאחר מכן רוככה לשמונה בערב), שהיא תכלול לא יותר מעשרה אנשים, ושהיא לא תעבור במסגד אל-אקצה לצורך תפילות וטקסי אשכבה.

ברור שקלגסת ירושלים חוששת שהלווייתו של צעיר שנרצח על רקע גזעני, כתוצאה ישירה מההסתה הגזענית המתמשכת שהקלגסת המטונפת לא עושה דבר כדי לעצור, תהפוך לאירוע שיחמם את הגזרה. זה חשש מובן, ואפילו מוצדק – הלוויות נוטות להיות אירועים של התלהטות היצרים. אלא שלא שמענו מעולם על דרישה שכזו בהלווייתו של קורבן טרור יהודי. למעשה, כשמדובר ביהודים, אז אפילו כשמדובר בטרוריסט ולא בקורבן טרור, מותר לא רק לערוך לו הלוויה רבת משתתפים לאור היום, אלא גם לערוך הילולות על קברו בכל יום שנה למעשה הזוועה שביצע.

שוב אנו עדים להלך המחשבה לפיו ביטחונם של יהודים מצדיק כל התנכלות, כל עוול, כל מעשה תועבה. מהעם שניצח בשישה ימים צבאות גדולים ממנו בהרבה במבצע מזהיר, שטס אלפי קילומטרים כדי לחלץ חטופים, שהישיר אל המוות מבט והמוות השפיל מבטו, הפכנו ליצורים עלובים, המבוהלים מצל עצמם, שמטילים אימה על ילדים בני 11 וחוטפים גופות כמו מפלצות בזויות בסרט הוליוודי נחות. לתפארת מדינת ישראל.

הערה מנהלית: האם כולם שמו לב לכפתור התרומות, המאפשר לכם לסייע לאבו-קדם לכתוב עבורכם מבלי שיעקלו לו את הנשמה? עשו בו שימוש – All the cool kids are doing it.

וכמובטח: וידאו המוזיקה של השנה – קול החירות מכיכר השחרור. איזה יופי