עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

אתם תמותו מצחוק. זוכרים את המאמר הזה, שכתבתי יחד עם עוד בחור בשיא תקופת המחאה לפני ההתנתקות? וזוכרים, אלה מכם שקוראים אותי מאז, שעוד באותו היום פרסמתי בבלוג (אז ברשימות) שזה אני כתבתי (לפחות את החלק מעורר רקיעות הרגליים)? יפה. אז היתה פרובוקציה ראויה, הטקסט המזעזע הוקרא עוד באותו היום מעל בימת הכנסת על ידי חבר הקלסת נילס הולגרסון, וכל מי שרצה למצוא במאמר ובמחברו טעם לפגם בהחלט היתה לו ולה הזדמנות לכך כבר אז, בקיץ 2005 הסוער.

אבל יש גם כאלה עם הצתה מאוחרת. קחו למשל את האיש החביב, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות (היהודיות) ומקרבן לשריטה שבמוחו, אברהם בנימין. אבריימלה דנן הוא איש חשוב. כמו איש אחר בחדשות, גם הוא מכהן כדובר – של הישוב הפסטורלי ושוחר הפיוס יצהר.

אבריימלה וחבריו, במבצע בילוש שפרטיו מסמרי השיער עדיין חסויים, הצליחו לאחרונה לחשוף את הסוד – שאני זה שכתב את התועבה. כאמור, הסוד לא היה ממש סוד אבל כנראה שרק עכשיו קיבלו ביצהר הכשר הלכתי למודם או משו. אוקצור, לאחר שהסיר את הלוט מעל הסוד דבק בתחושת הגילוי המשכרת ואץ–רץ לו אל תחנת הקלגסת הסמוכה, להגיש תלונה נגד עבדכם על הסתה. מזל שהספיק, כי עוד איזה חצי שנה יש התיישנות נראה לי…

איך היה אדי מרפי אומר, כשהיה האיש המצחיק ביקום? I just think the shit is funny.

אז מכיוון שזה נהיה כזה סיפור בחוגי הדובון והסנדל, ראיינו אותי בנדון ל"מקור ראשון". הראיון עצמו היה ארוך יותר, וגם העיתונאי אמר לי שהוא הגיש טקסט ארוך יותר. אז אני לא יודע מי אשם, הוא העורך, אבל בדרך פלא נעלמו להן מהכתבה שתי עובדות שאני הדגשתי חזור והדגש לפחות שלוש פעמים שונות כל אחת בשיחה שארכה למעלה מחצי שעה:

1. באותה תקופת התנתקות גם כתבתי מאמרים, כמו זה, שהשתלחו במני מזוז ושאר רשויות האכיפה על חוסר מתן כבוד לזכותם של המתנחלים והימנים למחות נגד ההחלטה.
2. כמובן, העובדה שהסוד לא היה סוד ושעוד באותו היום הודיתי קבל עם ורשת באשמתי המחפירה בכתיבת פשקוויל הפיגולים הנלוז.

את ההשמטה השנייה ניתן אולי להסביר בחוסר רצונו של מקור ראשון להוציא את אבריימלה טמבל מול כל בני המגזר וזה. אבל הראשונה? לכלכתם אותה. מה שכן, איזה דוגמן שסק? מלך.

טוב, מספיק לדבר עליי. ראיתם אגב את הסרט החדש שלי? סתם, סתם. סרט אין לי, אבל לערן ורד יש כמה דברים חדשים ומעניינים. אולי שווה להתחיל לראות הפח הגדול?

ברכבת ישראל, במקום ליישר מסילה בערבה החליטו ליישר קו עם השריטה במוח והלכו בצורה לא הכי חכמה ראש בראש עם בית המשפט. הייתי מציע להם למצוא מישהי קצת יותר… עוברת מסך? עוברת בידוק ביטחוני? עוברת מסנן פריחות בסיסי? שתייצג אותם מול הרשויות. הייתי אומר שעניין שלהם, אבל בתור מי שנזקק לשירותיהם פעמיים בשבוע וכל אימת שעניין לו בעיר הגדולה, זה גם עניין שלי.

מצד שני,חרפת השופטת נילי ארד, נשיאת בית הדין לעבודה, הרוויחה ביושר כל יחס של בוז עמוק כלפיה אישית וכלפי בית הדין שעליו היא ממונה. מי שהיא כזו שפוטה של המעסיקים והממשלה, שלא תתפלא שעובדים לא ממש משלים את עצמם שאם יבואו בזמן וינהגו בכבוד הם יקבלו צינור יותר קטן, או עם פחות הברגה. מצד שלישי, גם לשים זין צריך לדעת איך. העובדים יכולים לדפוק ברז למורה ולצאת לנופש שמבהיר ש"צ'כחו מזה; היום כבר לא תהיה רכבת". האדם שנשלח לייצג את העובדים בבית המשפט עדיין צריך לשחק את המשחק, או לפחות לצאת פחות צ'כונה.

לפני זה כמובן היתה שביתה בכל המשק, כי לעופר עיני נורא חשובים עובדי הקבלן. אהא. הדברים נאמרו כבר היטב ולפניי על ידי אורי בן דב המצוין מג'יי-14 ועל ידי עוד מישהו בעבודה שחורה. אה, והקוראת ב' דגושה מוזמנת גם היא לראות עצמה כלולה ב"יאללה יאללה" הזה.

ח'דר עדנאן (זה הדובר האחר שמככב בחדשות) עוד לא מת. אפילו אני חייב להודות שחייו ומותו כשלעצמם לא מזיזים לי הרבה. יש מן הסתם קרוב לארבעה מיליון פלסטינים שהיה לי כואב יותר לשמוע על מותם הקרב. לא רק חפים גמורים כמו הרוגי התאונה בצומת אדם. גם אנשים בוגרים עם עבר פחות מצחור עדיין היו מעוררים בי יותר סימפטיה. לא שאני מכיר את מר עדנאן. אדישותי היחסית לגורלו נובעת מבחירתו להשתייך ולפעול באופן בכיר ושותף–סוד בארגון חשוך ומתועב. עם זאת, האורח שבו הוא עומד ככל הנראה למות והעיקרון בשמו הוא עומד לעשות זאת מעוררים כבוד והערכה, ומשנים אותו עצמו (עניין פחות חשוב בכל זה) מהערת שוליים זוטרה בתולדות הטרור האיסלאמי בארץ הזו למשהו משמעותי בהרבה.

כי עם כל כמה שזה מובן מאליו כשמדובר בתושב הגדה המערבית, עדנאן בעצם מושך כאן במסיכה שנקראת "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". חוקית, ישראל אינה באמת דמוקרטיה. שאלו את עצמכם: מי הריבון בשטח שבו אתם גרים? אם אתם גרים במדינת ישראל (או בחלקים שתחת שליטתה אבל טרם סופחו אליה), התשובה אינה "העם", או "הכנסת" או "נשיא המדינה". התשובה היא אלוף הפיקוד. ישראל, צריך להזכיר מדי פעם, נתונה תחת תוקפם של התקנות לשעות חירום (תש"ה – 1945) – תקנות שהוגדרו פעם על ידי האיש שישב על יד ד"ר בדר כ"גרועות מחוקי הנאצים". תקנות שהותקנו, אם תשימו לב לתאריך, לא על ידי כנסת ישראל אלא על ידי "דבר המלך במועצתו" – והותקנו נגד תנועות המרי העבריות.

התקנות האלה – ולא שום חוק שיזמה כנסת ישראל מעודה – הם החוק העליון. עם כל כמה שברור שדבר כזה מעולם לא קרה, ושיהיו השלכות, ואנשים לא יסכימו בשום אופן… החוק היבש ברור: בכל רגע נתון יכול הקצין הצבאי הבכיר במקום (דבר שבדרך כלל נתפס כזהה עם ההגדרה "אלוף הפיקוד") להוציא צו ולהגדיר אזור כשטח צבאי סגור ולנהוג בו ובתושביו כרצונו. ברצותו יכריז על שכונות שלמות בתל אביב כשטח צבאי סגור ויבדוק בכליהם של היוצאים והנכנסים ברחוב. סתם, דוגמא תלושה ורחוקה מהמציאות. זה לא שאי–פעם נגיד הביאו מג"בניקים למודי כיבוש שיפטרלו ברחובות תל אביב דרום. אבל נחזור לעניין.

למותר לציין כי לרשויות הביטחון נתונה הסמכות לעצור כל אדם ולקבל מבית משפט שכמעט לעולם אינו מסרב לכך אישור להחזיקו ללא משפט, ללא אישום, ללא עורך דין לתקופות של שבועות וחודשים. כל הדברים האלה שההיסטוריה המערבית הם מאבק ממושך נגדם? כזה. הסמכות הזו מופעלת מדי פעם גם על יהודים מעדות אחינו לוקי מחלת היהוה, וזה לא הופך אותה לטובה יותר, נסבלת יותר או מפלה פחות. העובדה היבשה היא שכמו הארנבונים במכלאה המחושמלת ב"גבעת ווטרשיפ", גם אנחנו מנהלים את החיים המשמינים והמפנקים שלהם רק ברצות הדוד עם הרובה והמל"ט והשו–שו המתקדם.

כמו שדרישת יסוד של המחאה החברתית היתה ועודנה חייבת להיות ביטולו המוחלט של חוק ההסדרים, כך חייבת כל מפלגה מתקדמת לשים אי שם בצמרת מצעה את הקריאה לביטול תוקפן של התקנות לשעת חירום. ח'דר עדנאן כמובן מתכוון למות למען טובת העם הפלסטיני כפי שהוא רואה אותה, אבל לא יזיק אם כתוצאה ממותו (וזה ייקח את מותו, למה גסיסתו האיטית לא עושה שום רושם על הישראלולים והתשקורת המעפנה שלהם) גם במדינת ישראל (שם זמני) יחל שמץ רמזו של שיח דמוקרטי ממשי.

לסיום, השערה מעניינת שהועלתה באשר לשאלה למה לעזאזל התעקשה ישראל לעצור את אחד ממשוחררי עסקת שליט (נדמה לי, אל תלכו עם זה לבנק), ולמה היא מתעקשת להחזיק אותו ללא שמץ ראיה – מסתבר שעדנאן מעורב חזק במאמצי הפיוס הפנים-פלסטיניים, ואת אלה ישראל הרי רואה כברית ריבנטרופ-מולוטוב שנייה שתאפשר את פתיחתה של ששששש…. הס מלהזכיר.

* אני מודע כמובן לכך שיש מתנחלים רבים שהם על פי כל אמת מידה אינטליגנטיים להפליא, תהיה אשר תהיה דעתי על דעותיהם ונזקן. משפחת בן ארצי רובם בעלי מנת משכל של גאונים, פרופסור אומן, גם איתמר בן גביר אדם מבריק אם לא ידעתם, ורבים אחרים. עם זאת, אני עומד מאחורי האמירה ומאיץ בכל מי שנפגע להגיש נגדי תלונה על הוצאת דיבה, הסתה ואנטישמיהכחשתשואה.

ובכן, חברים, קראתם את זה כאן בפעם הראשונה: המפעל הציוני מת. סליחה, אתקן את עצמי: לאלה מכם שעבורם המפעל הציוני הוא בהכרח מעשה דמוקרטי. מי שההגדרה שלו לציונות לא כוללת ואף שוללת דמוקרטיה יכול להמשיך לקרוא לעצמו ציוני. יתרנו יכולים או לתכנן ירידה למחתרת או הגירה. גם אלה שיירדו למחתרת יכולים להמשיך לקרוא לעצמם ציונים, אבל הציונות בהתגלמות מדינת ישראל חדלה, רשמית, מלהיות דמוקרטיה, אפילו ליהודיה, לכל אדם, בינואר 2012.

הרי לכם נוסחה נפוצה למאמר דעה פוליטי: “אתה (עובד או נבחר ציבור איקס, בכיר ובעל השפעה), בשמשך בתפקיד (זה או אחר), קיבלת החלטה (זו או אחרת). לא רק שההחלטה שלך היתה שגויה, היא התקבלה בצורה שערורייתית ולא תקינה, ואתה פעלת בצורה לא אובייקטיבית בעד אופציה א' ונגד אופציה ב'. במעשה זה גרמת לאבידות בנפש וזה צריך לשבת לך על המצפון".

האם לדעתכם מדובר באמירה פלילית? ב"העלבת עובד ציבור" שעליו יש להרשיע בעבירה פלילית שדינה עד שישה חודשי מאסר? משרד המשפטים, היועץ המשפטי לממשלה, משרד הביטחון ומשטרת ישראל חושבים כך. נחזור שוב: האשמת קובע מדיניות בהתנהלות פסולה שהובילה למחדל ביטחוני או (לתנאים חברתיים מקוממים) היא כעת עבירה פלילית במדינת ישראל.

אתמול, שהיה היום השלישי בו אני עוסק בפרשה, נואשתי מלהשיג את יחידת להב 433 במספרי הטלפון המופיעים באינטרנט כמגיעים אליה. התקשרתי למטה הארצי ושם הצלחתי סופסוף להגיש בקשה לתגובה מהדוברות הארצית. טרם ענו. מי שעוד טרם ענה היא לשכת היועץ המשפטי לממשלה. רק היום שמתי לב (ואתכם הסליחה) שהתובעת המשטרתית בתיק, אחת פקד דניאלה שדה, היא לא רק "תובעת מכוח מינוי מפכ"ל" השגרתי, אלא גם "נציגת היועץ המשפטי לממשלה". אז אחרי שהם שיגעו אותי (אין אימייל, רק בפקס, תשלח שוב עם מספר לתגובה [הופיע בשולי הפקס כמובן], נפלו לנו המחשבים, אמה דוניה), הוברר סופית שלא יהיה היום.

מי שכן ענו, אבל טרם ענו לשאלת ההמשך, הם משרד הביטחון, שאישרו בהתרסה שהם עומדים מאחורי ההחלטה (של משרד המשפטים, לטענתם) להגיש את כתב האישום, בשל היותם של דברי אזולאי כה "נבזיים" ו"שקריים". לשון התגובה: "ההחלטה להעמיד לדין את מיכאל אזולאי נעשתה בהנחיית משרד המשפטים, לאור העובדה שההתבטאות שלו כלפי עובד משרד הביטחון חרגה מגבולות הביקורת הלגיטימית והפכה להשמצה נבזית ושקרית." בבקשה לתשובות המשך שאלתי גם למה, אם מדובר בשקר נבזי, לא הוגשה תביעת דיבה? אני כאמור מחכה לתשובה.

זו, לטעמי, הנקודה בה חדלה ישראל להיות דמוקרטיה. דבר אחד הוא להגיש כתבי אישום נגד כותבים בוטים מאד (כמו אחד מחבריי הטובים), לעתים גסי רוח (אני), שכל השקפת עולמם חתרנית. גם זה כמובן רע מאד לדמוקרטיה, אבל זוהי התנהגות פחות קיצונית. הגשת כתב אישום נגד אדם כה ממוצע וכה נורמטיבי ומתון מכל בחינה (כולל דעותיו הפוליטיות) פירושה שהממסד החליט חד וחלק להפליל כל ביקורת ומחאה. העובדה שהסיפור אינו פותח את מהדורות החדשות מוכיחה שהממסד צודק בהנחתו שהשינוי הסייסמי הזה יעבור לפחות בינתיים ללא התנגדות של ממש. האנשים שמבינים, ושאמונים על הסברת החדשות, הקשרן וחשיבותן, יתעסקו הרבה יותר בשאלה אם איזה מוקיון עם מתקן שפכים כימיקלי בשיערו כן או לא היה צריך להתקבל לתוכנית לדוקטורט למרות שאין לו תואר ראשון או מושג מהחיים שלו. אז כמה בלוגרי שמאל מנובלי פה ינבחו משהו. כבר התחלנו לטפל בהם ועוד נסיים. בינתיים נטיל בכל עיתונאי, בעל דעה או קשקשן מקלדת באשר הם אימה חשכה. שיידעו שעם הממסד לא מתעסקים.

בפוסט קודם הזכרתי (כן, שוב) את שירו של וו. ב. ייטס, “הביאה השנייה", עם השורה בבית הפותח "המרכז כבר לא מחזיק". המרכז בישראל כבר לא מחזיק, והוא יודע עמוק בנפשו שהוא לא מחזיק, ולכן הוא חוטף ולופת בייאוש של שרידה כל שמץ של סמכות שהוא מסוגל – כלפי אלה העשויים פחות מכל להתנגד, כמובן. או כך לפחות נדמה. המרכז, המודע לרפיונו הסופני והחש בתבוסתו הקרבה בעמקי מוחו גם אם עדיין לא בחזית תודעתו, מכה על כל עבריו ללא רחם ומעלה את "כבודו" ו"יוקרתו" לראש סדר העדיפויות. זו הסיבה שהשב"ס הטיפש נכנע לכבוד אנסי בנושא מדי האיסור בביקורים. הממסד אינו מסוגל כרגע להעלות בדעתו להשפיל את אחד מסמליו המובהקים או להכפיף אותו לחוק הכללי. הוא חש חלש מכדי לעשות זאת. ככה נראה הסוף, קינדער'לך

הזכרתי בפוסט הקודם שהייתי עורך האתר סקופ כאשר פורסם באתר המאמר בגינו נתבע מיכאל אזולאי. בפנייתי למשרד הביטחון בשאלת המשך תהיתי מדוע אינני מופיע גם אני בכתב האישום, כמי שאישר לחומר הפוגעני להופיע באתר (הוא נגיש ברשת עד היום. לא התקבלה כל דרישה – לא רשמית מטעם גורמי אכיפה או ביטחון כלשהם, ולא מעורך דין בקטע של אם–לא–תוריד–אתבע–אותך – להוריד אותו מהרשת). במייל אף אמרתי לדוברות משרד הביטחון ודרכה לנגל ולמעורבים בקביעת עמדת המשרד בפרשה, שאם לא ינקטו בצעד שנראה לי הגיוני ויבטלו את האישום נגד אזולאי, הרי שהם מתבקשים להוסיף גם אותי לכתב האישום. בכל פעם שיש שערוריה סביב מישהו שפוטר כי כתב משהו שפורסם באתר, אני תמיד אומר שזה מופרך לפטר רק את הכותב ולא את העורך שאישר להעלות את החומר לאוויר. אם הכתב נתבע, בוודאי שהעורך חייב להיתבע לצידו. כפי שכתבתי לאדוני המלחמה אשר בקריה, אני לא שש למגע עם מערכת המשפט, אבל מצפוני המקצועי לא מותיר ברירה אחרת. ביום ראשון אפנה בדרישה רשמית בנידון גם ללשכת היועץ המשפטי לממשלה, שהיא כמסתבר העומדת מאחורי כתב האישום.

לאור זאת, אני מזכיר שוב את קיומו של כפתור התרומות. להגן אגן על עצמי, אבל אם הם יבלעו את הפתיון זה יעלה לי בימי עבודה וזה. אם יתקבלו תרומות רבות, אפנה חלק מהן לפיצוי מיכאל אזולאי על ימי עבודה שיאבד גם הוא בפרשה אווילית זו. אפשר גם לתרום ולציין במפורש שאתם רוצים שהתרומה תועבר למיכאל. עם זאת, אני אבין לגמרי אם גם גדולי תומכיי וחובביי יגידו "חמוד, את כאב הראש המסוים הזה אתה בחרת להפיל על עצמך. סתדר לבד". אני באמת לא נהנה ממגע עם מערכת המשפח, אבל ההוא במראה ימרר לי את החיים אם אנהג אחרת.

הייתי נכנס לכל העניין של "וואו, הם נורא מפחדים שמישהו מדבר על העניין של כיפת ברזל. מעניין מה בדיוק הם מסתירים, וכמה קל יהיה לעיתונאי עם קצת גיבוי מערכתי רציני לגלות את האקדח המעשן נגד נגל, בוכריס ושאר התככנים במשרד הביטחון”. אבל זה, כמו הרבה מאד דברים מעניינים אחרים, דיון רלוונטי במערכת פוליטית בת קיימא. בישראל זה כמו לדבר על הטיח המתקלף באיזו פינה. אכן, ראוי היה לכבד את אותה פינה בשכבת צבע טרי, אבל האש שאחזה בקירות וביסודות קצת מייתרת את העניין… אם נשרוד במקרה את האש, נצבע מחדש את כל הבית.

ועד שהלהבות תהיינה בלתי ניתנות להכחשה, תרגישו חופשיים לחשוב שאני היסטרי. אסקפיזם זה צורך בסיסי של האדם. תדליקו לכם קטנה, תשתו בקבוק יין טוב, תתכרבלו עם מישהו אהוב מול חלון לחורף המזרח–תיכוני שבחוץ, ותשמעו קצת מוזיקה ישראלית. יש (היו) גם דברים יפים בבית הבוער.

אתמול צץ בציוצית קישור מוזר ומעניין: מקורות מצריים, המסתמכים על עיתונאי (עלום שם, כמובן) מידיעות אחרונות, טוענים שחברת "ייעוץ ביטחוני" (קרי: שכירי חרב) ישראלית,* עוסקת בגיוס שכירי חרב עבור משטר קדאפי המתמוטט ברחבי אפריקה – וכי החברה קיבלה לכך אישור של הצמרת המדינית-ביטחונית של ישראל, קרי של נתניהו, ברק וליברמן, שהשתתפו בפגישה מיוחדת לשם כך, בה מסר דיווח גם אלוף אביב "לונדון לא מחכה לי" כוכבי, הלא הוא ראש אמ"ן. בתמורה, על פי הידיעה, תקבל ישראל שלל הטבות כלכליות לגופיה הכלכליים בצורת זכיונות חיפוש נפט וגז ופעילויות עסקיות אחרות, כמו גם שיתוף פעולה בתחום הטרור.

רק לאחרונה נקנסה החברה לאחר שהתברר שהחברה חתמה על חוזה של 10 מיליון דולר לגייס, לחמש ולהכשיר עבור רודן אפריקאי, "משמר נשיאותי" שיסייע לו לשמור על כיסאו – כיסא המצוי תחת סנקציות מצד שאר אפריקה והאיחוד האירופי. בנספח קומי, אותה חברה היתה אמורה על פי ההסכם – שמשרד הביטחון אילץ אותה לבטל – להעביר לרודן הנדון ולבכירי שלטונו גם "סדנאות בדמוקרטיה".

מהתמצית שנתתי תבינו למה התקשיתי לכבוש גיחוך כשנציג החברה, אליו פניתי לקבלת תגובה, טען בפניי ש"החברה שלנו בכלל לא פועלת בתחומים האלה" – תחומים כמו גיוס שכירי חרב עבור רודן אפריקאי שמנסה לשמור על רודנותו. בכל מקרה, בחברה מכחישים מכל וכל ואף מאיימים בתביעת דיבה על כל מי שיעז לפרסם משהו בנדון. במשרד הביטחון מסרו בתגובה שמדובר ב"דברי הבל מצוצים מהאצבע ושאובים מדמיון פורה". יכול להיות, אבל הניסיון של אותה חברה להכחיש שהם עוסקים בתחום שבו הם אכן עוסקים מעורר חשד.

בינתיים הידיעה פורסמה באל-ג'זירה בערבית, אבל לא באתר האנגלי, שנוהג להקפיד קצת יותר בוידוא עובדות לפני שהוא מפרסם. עם זאת, רמת הפירוט של הידיעה – החל בחברה המעורבת וכלה ברשימת משתתפי הפגישה, שונה מרוב ידיעות הקונספירציה הרגילות. אז לא ברור אם זה נכון או לא, אבל עם הטמטום של קברניטינו, שמתעקשים להפנות עורף לעמים השכנים ולספוק כפיים באימה נוכח הפלת צורריהם, זה לא מן הנמנע. ואם יוכח שזה נכון? שישראל דחפה את האף שלה כדי לשמור על שילטונו של מטורף, תומך טרור רב שנים שטובח ברגעים אלה ממש באזרחיו? אוי וייזמיר. ישראל תרוויח אז ביושר את השנאה שתופנה כלפיה מכל רחבי העולם הערבי המתקדם.

ספיקינג אוף לוב – אני לא מקנא בעורכי חדשות החוץ בפורטלים השונים שעמוסים בימים אלה בעבודה, באדיבות העמים הערביים (והאיראני) המתקוממים מפאתי מערב ועד מרכז אסיה. אבל בכל זאת, אולי כדאי להציץ בסרטון לפני ששמים אותו בכתבה, כדי שלא ייצא שכלי טיס מעולם "מלחמת הכוכבים" ייצפו מפציצים את בנגאזי? (האייטם מוקדש למסכן שקיבל על הראש ב-YNET).

עדיין באביב העמים המזרח תיכוני, לטום פרידמן (הארי שביט של הניו יורק טיימס) יש תיאוריה מרתקת בנוגע לשורשים של מהפכת כיכר תחריר: זוכרים שנשיא ארה"ב אובמה הגיע לקהיר לשאת נאום לפני שנה וחצי? אז אליבא דפרידמן, עומד לו הצעיר המצרי, רואה את אובמה ואומר "הוא שחור? אני שחור. הוא שמו האמצעי "חוסיין"? גם לי קוראים חוסיין. הוא נשיא ארצות הברית? אני מובטל וחסר כוח להשפיע על חיי. הבה נתקומם!" אבל רגע, זה לא הקטע. הקטע הוא שיש עוד מקור השפעה לגיבורי תחריר, על פי הגאון מהטיימס: סלאם פייאד. כן-כן, האיש שצעירים ערבים משכילים שאני מכיר נוטים לתעב יחד עם אדונו אבו-מאזן כמשת"פ וכמאחז עיניים המבצע עבור ישראל את עבודת הדיכוי שלה, האיש שהרשות שלו אסרה על הפגנות תמיכה במתקוממי קהיר, הוא-הוא הדמות אליה נשאו הצעירים המצרים עיניים עת הפילו את שלטון מובארכ. כנראה שהוא ושביט בתחרות או משהו, מי ייצא יותר הזוי. שרה קאר עושה איתו צדק.

ונעבור לעניינים שלנו:

אבי בניהו (האיש שעשה לשרידי האמינות של דובר צה"ל בעולם, וליושרתו המקצועית של התפקיד, מה שכוחותינו הגיבורים עשו לבית של ד"ר אבו אל-עייש ומקבל משום מה מחמאות על הצלחתו בליטוף החרדות של הקהל הישראלי השבוי שלו) שוב יצא דביל – הפעם כשהתרברב שהצליח לעבוד על הרשעים ולהיכנס ללונדון עם דרכון מזויף, כדי שלא יעצרו אותו על פשעי מלחמה (כמו שכמעט עשו לאביב כוכבי הנזכר לעיל, לדורון "אל תחקור את המוות הזה" אלמוג ולאחרים). נשאלת השאלה האם בכך דפק בניהו נוהל שמאפשר לבכירי צבא הכיבוש לעשות קניות באוקספורד סטריט, והאם נעשה שוב שימוש בדרכון על שמו של נתין בריטי תמים שלא יבין למה הוא ייעצר בפעם הבאה שינסה לטוס.

רציתי לדבר על שלמה "מזכה האנסים" אבינר, האיש העומד בראש תנועת "מעייני הישועה" שמאמר המערכת שלה קרא לפני כחודשיים להקים מחנות השמדה לעמלקים, ועל הלכות אונס נשות האויב שלו, אבל יוסי גורביץ, האיש ששני רק לספי רכלבסקי בפירוק לגורמים של המחלה היהוהיסטית, כבר עשה את זה הכי טוב שאפשר, אז תקראו.

עוד בגזרת היהוהיזם הממאיר: המתנחבלים שוב הענישו פלסטינים חסרי זכות הצבעה לכנסת ישראל בשל פעילות שבוצעה בידי כוחות החוק של ממשלת ישראל. איזה גיבורים.

המועמד לתפקיד היועץ לביטחון לאומי, אלוף במיל' יעקב עמידרור (זה שחושב שכל החילונים הם "גויים דוברי עברית") גם חושב שחייל שלא מסתער כשאומרים לו להסתער צריך לקבל כדור בראש. מה שמעלה את השאלה – האם יש איזה תת-סעיף בחוק הרלוונטי שאומר שמועמד לתפקיד היועץ לביטחון לאומי חייב להיות מעורער בנפשו? עד שנפטרנו מעוזי ארד מביאים לנו את זה?

בנוגע להפגנת היהוה-נאצים היום ביפו: אולי הגיע הזמן לקבל את הצעתי, ולהתחיל לקבל הפגנות כאלה במאור פנים, בזרועות פתוחות, ובהשלכת בוטנים ובננות כמו שקופים אוהבים? יוציא אותנו יותר טוב מצעקות וזה, במיוחד שעם כל כמה שהם בהמות, זכותם להפגין איפה שהם רוצים.

עדכון: שכחתי את הלינק המרתיח הזה. בניין האוצר. טיל לאו. או עשרה.

לפני סיום, תקראו איך נבחרינו, שכירינו היקרים, גונבים אותנו בשירות אדוני הפשע שלהם.

ממש לפני סיום, הרי הצעה של מאשה צור גלוזמן לדגל חדש לישראל, שיאחד את היהודים והמוסלמים תחת המכנה המשותף להם. והערבים הנוצרים? שיחתכו גם.

ובאמת לסיום, טל שביט, אביר על שני גלגלים, מנחיל תרבות וידע, נהרג היום בתאונת דרכים (ואני לא רוצה לשמוע שום הערות על הסכנה וכו'. מסתבר גם שנהג הקופסא אשם). האיש ומגזין "מוטו" שהקים היו מתבניות נוף נערותי, ואת הקומיקס ההורס "מוטי" אני זוכר בחיבה עד היום. יהי זכרו ברוך ועתיר סל"ד וכוח סוס. שיגיע לסעודת הלווייתן על קאסטום מדוגם ולסעודת שור הבר על אופנוע מירוץ היישר מבית המלאכה של בלאריה.

הערה מנהלית: גם בלוג מצוין וחינוכי זה מצטרף לטרנד של "פרוייקט 300", במסגרתו המטרה היא לנפק לפחות 300 מלה כל יום במשך 30 יום. בניגוד למכובדנו גורביץ, ששואב את הנושאים שלו מהבלוג רב הערך "המדרון החלקלק", אצלנו ברדיקל מקלדת אתם, שמוזמנים לסייע לי בכלכול ילדיי באמצעות כפתור התרומות (רמז רמז), מוזמנים גם להציע את הנושאים. כרגיל, מגיבים שרשומים בספר הישר של התורמים – הצעתם תזכה למשקל יתר.

עדכון: * הפרטים המזהים של החברה הוסרו לבקשתה (העיקשת להדהים, יש לציין) של החברה הנדונה, וכדי להימנע מתביעת דיבה – לא בגלל שאני נורא מפחד מהתוצאות (שכן רק דיווחתי על דיווח במקום אחר), אלא בגלל שתכלס אין לידיעה הוכחות, ולכן אני לא רוצה להתעקש בנדון.