כשיצאנו לרחובות ב-2011 נדחפנו לשם על ידי שני דברים: מחיר האוכל (מחאת הקוטג') ומחיר הדיור. אבל הקיץ ההוא נגמר, הגשמים הגיעו, ואז הגיע עמוד ענן ורמס מה שנשאר מרוח הקרב, ושנה לאחר מכן הצליח אחד הנציגים המובהקים ביותר של הקפיטליזם החזירי במדינה לשכנע מאות אלפי מטומטמים שהוא יראה להם "איפה הכסף".

אותו נציג, דוגמגיש נבער וזחוח בשם יאיר לפיד (אולי איתרע מזלכם לשמוע את השם), מונה בעקבות אותן בחירות לשר אוצר, ויחד עם שאר שרי הממשלה הכי ימנית שכיהנה כאן אי פעם הוא ממשיך את מלחמתה ארוכת השנים של ישראל בדיור הציבורי. כמובן שהוא צריך לשלם מס שפתיים כלשהו, כי אפילו לאלה שיש להם (שהם היחידים שהוא סופר) כבד מחיר הנדל"ן בארצנו, אבל מלבד גימיק שקרי ועלוב של "מע"מ אפס" שגם לא יעבור בג"ץ וגם לא יוריד מחירים, הוא לא מתיימר אפילו להציע פתרון למצוקת הדיור המוחצת את הדור הצעיר במדינה.

ועכשיו צפו בזה. תראו איך עושים את זה בבריטניה, תחת שלטון מפלגת הימין. איך עושים את זה בגרמניה, גם היא תחת שלטון ימין (אם כי שם זה פדרלי). תקלטו איך בעיר העשירה ביותר בגרמניה, גם מי שמרוויח יותר מ-30 אלף ש"ח בחודש זכאי לדיור ציבורי מסובסד.

ועכשיו תנו אל לבכם שגם מחצית העובדים במדינה, אלה שמרוויחים פחות מששת אלפים ש"ח בחודש, אינו זכאי לשום סיוע ושום סבסוד. תשמעו את שר השיכון שלכם אומר "אבל למה אתם חייבים לחיות בתל אביב" כשבערים כמו לונדון ומינכן אומרים "אנחנו רוצים אתכם כאן" וצוחקים במבוכה למשמע האמירה "לכו לפריפריה". תנו אל לבכם שאותו שר שיכון הוא נציג של מגזר שמזדעק לעצם המחשבה ש"הבנים לא יוכלו לגור באותו ישוב כמו ההורים". באיתמר וביצהר זו זכות טבעית. בתל אביב לכו חפשו ת'חברים שלכם, יא מפונקים.

תלעסו את זה. תנו לזעם לעלות, לפעפע – וכוונו אותו לכתובת המתאימה. לאלה שגנבו, גונבים וימשיכו לגנוב לנו את הבית כל עוד ניתן להם. אולי הגיע הזמן להפסיק לתת להם?