עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

חלק ראשון פה

מה היה לפני מה? כבר קשה לזכור. זה התחיל בעצם עם שלום "אחאב" אייזנר. אחורי זה היה יום השואה. עם מגדל התאורה. פרס גשר המכביה תשע"ב. ואז בא הסיפור עם שגרירנו הדביל בוושינגטון, איש "מכון המחקר" (תקע'לכ) מרכז שלם, שקיבל בצדק שיחת “מה הסרט ש'ך אתה?” בפריים טיים. נגעתי גם בזה.

ליום העצמאות קיבלנו כולנו מתנה מביבי – ברכה עם תוכי וחתול. בהתחלה חשבתי שכמעשה התינוק של אוסם, החליטו בלשכת רה"מ לרתום את התוכי הערס של בזק בינלאומי להסברה הלאומית. האיש והאגדה גדי שמשון (צ'אק נוריס של הרשת העברית) הבהיר לי שמדובר בדמויות מתוך משחקי סמארטפון נפוצים. כמו שאמרתי לו – הבן שלי בטח היה מזהה. מאז כבר זכיתי לפגוש את חתול הכאפות. קדם אכן אוהב אותו מאד…

אחרי שהקרוב שלי יובל דיסקין פתח פה על המשיחים מאקירוב ומקיסריה, רבו כמובן הפותחים פה על הקרוב שלי, שהסב לי לשם שינוי קצת נחת… אז דב וייסגלס יצא להגן על דיסקין. זה היה בפרינט של ידיעות, אבל הוא דיבר שם מה שכל אדם שעיניו בראשו יודע – שהרשות הפלטוסטנית, על כל מגרעותיה וגיחוכיה (זו רשות "אוטונומית" שאינה שולטת במרשם התושבים של עצמה) אכן עושה מאמצים גדולים ומוצלחים להפתיע במניעת טרור מהגדה המערבית הן לתוך ישראל והן נגד מתנחלים. אם תשימו בצד את הרצח המתועב באיתמר, עם כל זוועתו, תקבלו רצף ארוך מאד של היעדר פיגועים חמים ומיעוט מבוטל של פיגועים בכלל. רוב קוראי החדשות בעולם שתשאלום לשם המומחה מספר 1 בהרגעת התקוממות טרור\גרילה יגידו דייויד פטראוס. ייתכן מאד שהתשובה האמיתית היא הגנרל קית' דייטון. סתם, הערה.

בכל מקרה, זה היה זה. מה היה עוד? אה כן: שירות בתי הסוהר, מסתבר, לא רואה את עצמו כפוף לבית המשפט העליון כשזה דן בתנאי מעצרו של עציר. מורה העליון לשב"ס להתיר לדוקטור אחמד טיבי, חבר כנסת ורופא, לבדוק עציר מסוים הנמצא בחזקת שירות בתי הסוהר, ויען איש השב”ס המהולל: לא! אני מקבל הוראות רק מהממונים עליי.

בעיקרון לא היינו צריכים להזדקק להוראה הזו, כי ד"ר טיבי הוא כאמור חבר כנסת. אבל נגיד. ביטחון המדינה וזה. אבל אמר בית המשפט. השב"ס סירב. בית המשפט אמר שוב, בקול טיפה יותר גבוה. השב"ס שוב סירב והודיע שהוא לא מקבל פקודות מבית המשפט. מדובר מכל המערכות דווקא במערכת שבמדינה חצי נורמלית, חיה ומתה על הוראות בית משפט. מגיע צו מבית משפט? שולחים העציר לדיון. שולחים לבית חולים. משחררים לחופשה לחתונה או לוויה. משחררים נקודה. לפעמים מעכבים שחרור. הכל על פי פסיקות בית המשפט. מדובר במערכת שכל קיומה וכל מגע האזרח עמה מתחיל רק לאחר ובעקבות הוראה של בית משפט. אבל פתאום יש להם ספק אם הם מקבלים פקודות מבית המשפט. העליון. ובכן ילדים, כן. הדיון ההזוי שהתפתח גם בטוקבקים בשאלה "האם באמת בסמכות בית המשפט להורות לשב"ס" מוכיחה עד כמה המלחמה הנמשכת נגד לימודי האזרחות אינם אלא סיבוב הסכין ואקדח מעשן שמסביר למה באמת ממשיך הציבור להיות מטומטם.

בפעם השלישית הרים בית המשפט את קולו בנימה ששמורה לרוב לאנשים שמתדיינים נגד מערכת הביטחון, ושירות בתי הסוהר נאות באי–רצון בולט להתיר לד"ר טיבי לבקר את העציר ולהתרשם לרעה ממצבו המידרדר. מדובר כמובן באחד מעשרות שובתי אינתיפאדת הרעב. אותו אחד שהמדינה העלובה, בקטנוניותה הבלתי נדלית, סירבה להתיר לו להיפגש עם עורך דין אלא אם כן יקום מהמיטה (דבר שלאחר 66 ימי שביתת רעב נבצר ממנו פיזית לעשות…והוא גם כבול למיטה).

בינתיים מסתבר שרוב המעצרים המנהליים האלה, שישראל הולכת איתם ראש בראש עם שובתי רעב במין הימור "האם השטחים יבערו במקרה של מות עציר?” – בעצם לא כאלה הכרחיים. אפילו השר לבידחון פנים, יצחק "מסריח כמו ערבוש" אהרונוביץ', העביר הוראה לצמצם את השימוש בכלי. מה לעשות, צריך אשכרה לעשות הצגה ולהעמיד אנשים לדין.

היה בהתחלת החודש הקודם כנס ברמלה. שר הפנים נאם, ראשי הציונות הדתית והרבנות הצבאית והכללית היו. באמת אירוע מכובד. שמה חילקו למשתתפים עלון כזה, על שבעת חוקי בני נוח. זה חוקים כאלה שלדעת היהדות מי שמקיים לפחות אותם, אפשר לסבול את זה שהוא לא מהעם הנבחר ולא להכריז עליו מלחמת שמד רק כי הוא קיים בשטח.

אוקצור, בעלון הזה יש פנינה קטנה של פלפול תלמודי. שימו לב: אחת משבע מצוות בני נוח היא לא תגנוב. סבבה? סבבה. אני באמת לא רוצה שעבאדי בן נוח אוקאפור איש גאנה שעובד פה בספונג'ה יגנוב לי דברים. אבל רגע. מסתבר, שעצם זה ש"ארץ ישראל בידיו" של גוי, זו גזילה מעצם מהותה. לכן,בזה שאנחנו לא מרשים למוחמד להחזיק ברשותו, נגיד, בית בארץ ישראל, אנחנו בעצם עושים לו טובה. אילו היה ממשיך בגזילה, היינו נאלצים להורגו. כמו במענה הלשון החבוט. “אני יכול לספר לך אבל אז…”

איך שכחתי. אין שמחה כשמחה לאיד וששת קוראיי הנאמנים בטח זוכרים את כל הסיפור שהיה לי עם חתיכת המוגלה שנשרה מהואגינה של המפקדת אקה, חבר הקלסת נילס הולגרסון. האמת הייתי צריך לדעת שהאלה הטובה, בשבתה כקארמה איז א ביץ', לא תעבור לסדר היום על התמונה המקוממת שלו ושל היודונאצי מיחזיר בן הריק על הספה של משפחת נתשה בבית חנינא. (בזמן שאתם חגגתם יום העצמאות, משפחת נתשה עברה נכבה שלישית ב-64 השנים האחרונות. ב-48 מיפו, ב-67' מהעיר העתיקה, ב-2012 מבית חנינא. סתם, שתדעו).

אז קודם ח"ק נילס סיפק לנו שעשוע היסטרי עם קליפ הקמפיין של מפלגתו "התקווה": ילדים (נכדיו?) מחופשים לאריות, משתוללים בחדווה בבית הספרטני אך המבהיק ובחצר הפראית–חלוצית המשקיפה על גבעות מטלית של כותים. ברקע מתנגן המנון הראסטהפריי המוכר הזה (בביצוע פחות טוב, אגב). הסיום הוא קול של בחורה עם פאנק של גבינה לבנה בקול מנעים לפי הקצב: “אם אתה בעד שתי מדינות לשני עמים שאחת היא בירדן \ אם אתה בעד להפסיק את הכיבוש הערבי אז תגיד אמן \ רק קול אחד לימין האמיתי כן…” לא, אני לא ממציא את זה.

אם כל–כך קורע, למה אני לא חולק אתכם את הקליפ? או! מסתבר שאמנם הנביא בוב תרם פעם את קולו ושמו למערכת בחירות אחת, בג'מייקה מכורתו, אבל זה נגמר בזה שדפקו בו כדור, לא עלינו. ובכל מקרה, מסתבר שלא אלמנתו של מארלי ריטה ולא בנו המפורסם זיגי ולא אפחד מ-10 אחיו המוכרים רואים שום סיבה שזכר אביהם הנערץ יהיה מקושר ל…אריה אלדד…(נשימה עמוקה. זהו, הבחילה עברה. נמשיך) ולדעותיו המגונות. ומסתבר עוד – עולם קטן – שיש מי שאמון על האינטרסים של המותג בוב מארלי בישראל, מטעם העיזבון והלייבל. והוא מחובר לאינטרנט הנציג הזה… בקיצור, את הסרטון אץ–רץ נילס שלנו להוריד (סקרינשוטים יש כאן, ואם מישהו הזדרז והעתיק את הסרט אז תגידו כי חבל לאבד כזה נכס), ועל גובה הפיצויים שישולמו (הסכומים מאה וחמש מאות אלף ננקבו במכתב ההתרעה הנחרץ) עדיין מתדיינים ככה בשקט. שירו אתי: Iro-ny Li-on Bi-zayon!

הנאתה של אום–כרמל, הלא היא זוגתי שתחיה לאורך ימים טובים וארוכים (שתחיה, למה איפה אני אמצא אחת אחרת שתסבול אותי?) מסיפור אריה האירוניה הביזיוני נפגמה במקצת. למה נפגמה? למה כמו שקרה לה עם סרטון החתולתוכי, הרגע שהיה אמור להיות מוקדש להיקרעות מצחוק הוקדש במקום זאת בהתעקשות של המוח ש"זה לא אמיתי, אבל…" עד שהבינה שהמציאות מחלקת קומדיה לאנשים החיים בסרט שכולו שיניים, תדהמת ההפתעה הראשונית כבר עברה. חבל. העם דורש מציאות קצת יותר אמינה. אנחנו מבינים שצריך לסספנד, אבל יש גבול.

(שאלה בנוגע לפיצויים שישלם אלדד: אם אני ארמוז שבמקרה שיתקשה לשלם את הסכום שיידרש חלף חזירותו, אז הלוק הזה של עור לבן וענוג ותלתלים אדמוניים הולך חזק במדינות המפרץ בימינו…זה יהיה מוגזם? לא יפה. נעזוב את זה).

לסיום, חגי עמיר: אין לי בעיה עם מה שאמרה נועה לשעבר–בן–ארצי, למשל, שהיא מבינה שהבנאדם ריצה את עונשו אבל שורף לה לראות אותו משתחרר. סופר לגיטימי. אבל להתחיל להתלונן על עצם השחרור? די. סתמו וזהו. (גם את, מנהיגת הפועלים תקעליכ) ככה עובדת השיטה. לזה הוא נדון, את זה הוא ישב (בלי שמץ קיצור או חופשה או הקלה) וזהו. ואגב, כמה שחורה להגיד את זה – חגי עמיר (לא יגאל, חגי) נעשה לו עוול. כן–כן. הועד נגדו עד שקר ביודעין. הרוב מעדיפים לשכוח את זה, אני יודע, אבל אלה העובדות. אין לי בעיה גם עם "נזכיר לו עד יומו האחרון" של מזכ"ל מרצ – הבנאדם לא הביע חרטה, ולכן אין כאן טיעון של מחילה ושל לעבור הלאה. אבל את המאסר שנגזר עליו הוא סיים. יש לקוות שאחיו שנדון למאסר עולם (ושלא העלה הגנה, כך שהמדינה לא נאלצה לשקר במשפט שלו בכדי לגונן על סודות ייצור השמפניה) אכן לא ישתחרר לעולם. בינתיים הדבר הכי טוב שתוכלו לעשות בנוגע לחגי עמיר זה פשוט לשכוח את קיומו. כל דבר אחר יעשה ממנו יותר ממה שהוא.

ובאמת לסיום: אני לא הבלוגר היחיד או בהכרח הכי טוב בבית הזה. אום-כרמל בזווית מעט אחרת על הרצח בבאר שבע. ובינתיים שוב זרקו בקת"ב על פליטים. סאמכ המציאות. אני עוצר פה.

נו, באמת אחרון ודי – הסרט העצמאי של השנה, שהופק בתקציב תלת-ספרתי בשקלים וגורף מחמאות מקהילת המנגבים הבינלאומית. קבלו את היחידה לחקירות חומוס!

זהו. זה מה שקרה בחודש האחרון בריבונות השלישית. פלוס עוד מיליון אירועים שלא עברו את מסננת "ערפילי מוחו של רדיקל מקלדת". וכל זה – לפני שהחליטו בשעה טובה שתחלנה בחירות והזיותיהן (אגב, לא יפה. למה לא נותנים לבנאדם לגמור את השבעה על אבא שלו בצורה מכובדת. אה, נתנו לו? אז למה לא לוקח? למה מתעסק עם פוליטיקה בשבעה? מה, יכול להיות שעד אז יותר מדי אנשים היו מתחרטים וזה?).

שבעים פנים לתורה, אומרים. אבל מה קורה אם במקום שבו אתה חי פן אחד עולה בקולו ובהתעקשותו להקצין עוד ועוד על כל האחרים? ברוכים הבאים לשנת ס"ד לריבונות השלישית*, ריבונות שאני יותר ויותר מתקשה לראות אותה מגיעה לגבורות, לא כל שכן לשבור את השיא לריבונות עברית פוסט–מקראית, העומד על 89 שנה ושייך לממלכת החשמונאים.

הפן שאני מדבר עליו הוא הפן שמעלה על נס את אותם עיקרים והלכות שעמיתי היקר יוסי גורביץ נהנה כל–כך להפנות אליהם זרקור. הרבה אנשים – בתוכם אנשים טובים – נרתעים מזה ואומרים "אבל למה אתה ככה? לא כל הדתיים ככה!” וזה נכון, אבל הטרנד הוא לחלוטין ככה. זה הסוג שצומח. זו הזירה העיקרית לחידושים. הסוגים שאותם אנשים טובים נוטים להביא כדוגמאות נגד נמצאים כולם בנסיגה. בישראל כמובן. בעולם המצב שונה.

הנה דוגמא ראשונה:

חיילים במחנה 80 סירבו להסב לשולחן הסדר בחברת חיילים דרוזים. עובדה זו כשלעצמה אינה ראייה לכלום – בני 19 טיפשים ורעים יש בכל מקום. התגובה של הקצינים במקום היא המאלפת. לאחר שקצין אחד הורה לסרבנים לשבת חזרה לשולחן, הצהיר אחד ממוכי היהוה שאין לו שום כוונה לעשות את זה – משמע עסקינן בעיקרון דתי כה חשוב עד שהוא מצדיק סירוב פקודה.

האם החייל אכן שילם את המחיר על עקרונותיו הדתיים הנעלים ונלקח אחר כבוד למעצר על סירוב פקודה? לא. בהתערבות קצינים בכירים יותר מהקצין הראשון, נמצאה "פשרה" – הדרוזים הועברו משולחן החג הערוך והמקושט לשולחן צדדי מלוכלך.

יש בהלכה, לדורותיה, צד חזק וברור של שנאת הגוי וטיפוח יחס של גועל והפרדה מוקפדת ממנו. לא יעזרו כל ההתייפיפויות. ובעוד שהמציאות בגולה ויצר השימור העצמי לימדה את היהודים להסתיר את הפן הזה ולהגביל אותו לדיונים של יודעי ח"ן בלבד, הרי שעבור רבים פירוש המלים להיות עם חופשי בארצנו זה להיות חופשי לשנוא את הגוי באשר הוא גוי, ולאחר מכן את החילוני, או בלשון חכמים "עם הארץ" שמותר לנחרו כחזיר (למה לנחור ולא לשחוט, כי שחיטה זה לבהמה כשרה שמחייבת ברכה ועם הארץ לא ראוי אפילו לזה).

וכמובן שיש לשנוא במיוחד את מי שמתיימר כן לכלול את היהדות בחייו, רק בדרך אחרת. מה שמוביל אותנו לסיפור השני.

מספר גדול של תיירים פנו לתנועה ליהדות מתקדמת בארץ, ובפיהם אותה תלונה: לא נתנו להם להתפלל בבתי מלון בארץ. הם דווקא יהודים, ורצו לקיים מניין ולקרוא בספר התורה בשבת, אבל בתי המלון סירבו לתת להם חדר למניין ובוודאי שלא לגעת בספר התורה של המלון. הסיבה? הם חוששים שהרבנות תשלול להם את ההכשר אם יעשו זאת. אז למי שטוען בתגובה לכל התנהגות קסנופובית שגם ליהודים מגיעה מדינה אחת משלהם יש לומר שאולי, אבל לפלג הכי קטן מהעם היהודי לא בטוח שמגיעה מדינה שהיא רק שלו.

והרי ידוע שבצה"ל ובמדינתו דברים עובדים בשלשות, אז לסיום מסתבר שבעיריית אשקלון החליטו שלא מספיק שרק פלסטינים ועמותת זוכרות עוד יודעים שאיפה שאשקלון היתה פעם עיר ערבית די עתיקה בשם מג'דל. ואם לא מספיק, היות שלא נשארו באשקלון מספיק ערבים חיים להעלים, החליטו להעלים גם את המתים, זאת באמצעות הקמת מגרש חניה על בית קברות מוסלמי עתיק. העובדה שמדובר באותה עיר עצמה, שבה בשל חשד קלוש וכמעט בוודאות שגוי לעצמות יהודיות מתאריך לא ברור עצרו את בנייתו של אגף ממוגן בבית החולים האזורי, היא רק דובדבן על הקצפת.

אה, כן. שלשות–שלשות אבל אי אפשר בלי כמה תופיני הסברה מהירים. קודם כל, שאפו לאנשים הטובים שעושים טעות ותורמים ממרצם וכישרונם לשלי ימינוביץ'. יפה תפסו את ביבינוקיו עם שקרי הבוקפייס שלו. 200 אלף לייקים זה יפה, אבל רק 17 אחוז, מסתבר, מישראל. השאר מרחבי העולם, בגלל תהילתו של מי שאילו רק רצה היה מכהן כשר האוצר של ברלוסקוני. 5000 לייקים, לדוגמא, באים מאינדונזיה. אז 30 ומשהו אלף לייקים זה גם לא רע, אבל זה פחות מאיש הג'ל, שלמרבה הצער אני מניח שחמישים ומשהו האלף שלו רובם המוחלט מישראל. זה גם לא כזה הרבה יותר מפחימוביץ' עצמה, שיש לה כמדומה עשרים אלף, תשעים אחוז מישראל ועם הרבה פחות רעש סביב המאמץ – וכמובן הרבה פחות מנוף. היא לא יכולה לשים את מנהל עמוד הפייסבוק שלה על משכורת ממשלתית.

בנוסף לזה, ניסו במערך ההסברה המפגר ליצור מצג שווא כאילו סייד קשוע משתתף באירועי שבוע יום העצמאות של ישראל באוניברסיטה אמריקאית. מסתבר שהוא הוזמן, על ידי האוניברסיטה ולא אגודת הלל או "ידידי ישראל", כדי לדבר על הספר שלו, בלי קשר ליום העצמאות. אני בטוח שאפשר למצוא ערביי מחמד מוצלחים, אבל קשוע הוא עוד לא אחד מהם.

ובאמת לסיום. השגריר שלנו בארה"ב, מייקל אורן, נלחץ כולו מתשומת הלב שקיבל יהודי אמריקאי נחמד אחד בשם פיטר ביינארט שראה את האור והחליט שממש צריך שתי מדינות לפני שישראל שהוא כל–כך התגאה בה פעם (ישראל המורכבת אף היא מידות שוות של פיקציה ומציאות, אגב) תלך פייפן. קצת איחר למסיבה, הבחור, אבל העיקר הכוונה. אוקצור אורן שלנו כתב מאמר, שכל כולו שקרים וחצאי אמיתות, וכתב העת הנחשב פוריין פוליסי פתח לו רגליים ופרסם את זה. אז ידידי המצוין נעם שיזף מ-972 שם אטב על האף, צלל לתוך ערימת הגללים וחזר עם ההוכחות הכימיות לכך שאכן, מדובר בגללים.

אז תעשו לי לייק (או תרומה, או לפחות תגובה) ושתעברו את הפסח הזה והחופש שלו בשלום.

* שמתי כוכבית ושכחתי לבאר אותה. ובכן, לקורא רינו צרור – זה לא פלגיאט, זו מחווה.

מאיפה להתחיל? הקטע בזה שאתה מגיע למסקנה שכבר אי אפשר לשנות את רוע הגזירה זה שכל הסיפורים, השלבים בסולם היורד שאולה, הזיזים והמהמורות הזרועים במדרון החלקלק, מתחילים להיראות פחות חשובים. זה ממש מתחיל להיראות כמו אוננות לקפוץ שוב על הצעת חוק ולהסביר למה זה בעליל תחנה בדרך לגיהינום. בכל מקרה ידידי הטוב נ"ר עושה את זה בצורה יותר מקצועית ממה שאני כבר אוכל (אני לעומת זאת טוב בלמה החרא של היום דומה לזה של שנות השישים.. לספירה).

אז כשרוב הסיפורים כבר משעממים מרוב שהם מוכיחים את מה שאתה כבר יודע, מה שנשאר במקרים כאלה זה להסתמך על הזעם–על–העוול שהסיפור מעלה. אם הסיפורים של השבוע גורמים לו לאדם לבצע קאטות מאולתרות שכוללות הרבה מהלכים של [תופס ראש של מישהו ומטיח במשהו חזור והטח], כנראה שזה לא ייגמר אם לא נספר גם לקוראים.

השבוע נקבע ציון דרך בתהליך ה"אסור להשוות", בשעה שלראשונה נלכדו על גבי וידאו תמונות של צה"ל משסה כלבי תקיפה במפגינים לא–חמושים בכפר קדום (לשם עוד נחזור). איפה שהוא בשכונת שפירא יושב בדירת חדר מסריחה ומתפוררת ניצול [אסור להשוות], במדינה שמשתמשת באסונו ומזנה אותו מדי יום בעודה נוהגת בו גרוע משרוב הרועים נוהגים בכלביהם, ואומר "אח, איזו גאווה. מי היה מאמין שנגיע ליום הזה".

השבוע גם תועדו קלגסי צה"ל כשהם גונבים מחשבים וחפצים אחרים מתוך בית פלסטיני בכפר נבי סלאח, אליו פלשו כוחותינו במשך 15 לילות ברציפות, בכל פעם אחרי חצות, לעתים אחרי בשעתיים שלוש ככה. בליל שבת (אמש) נקטע הרצף, וכל תושבי נבי סלאח יכלו לישון כל הלילה במיטותיהם בשקט. זו בטח סתם הפוגה קלה, צ'ופר לחיילים ולא לכפריים.

אני אומר "גונבים", אגב, כי ככה קוראים לזה במקום שממנו אני בא כשמישהו לוקח לך דברים מהבית א) בלי צו וב) בלי לתת לך קבלה חתומה על ידו של כל פריט ופריט שהוא נאלץ להחרים (מסיבות לגיטימיות כמובן). לאור העובדה שחיילי צה"ל הגיבורים כבר נתפסו מוכרים את רכושם של אנשים שהם עצרו (ראו: מרמרה, מאוי), הרי ש"החרמה" אגבית שכזו, שרק בזכות הווידאו שצילמו בני הבית אפשר בכלל להוכיח שנלקח משהו (אבל לא כל דבר ודבר שנלקח בנפרד, ולא נגיד הדגם של המחשב), בהחלט צריכה להטריד.

ולגבי עצם המנהג הזה של הפלישות הליליות. אני נתקל הרבה ב"בטח יש לזה סיבה. לא עושים את זה סתם". ובכן ילדים, אני מזמין כל מי שרוצה לספר לי איזה צורך מבצעי יש בזה. לא בקטע של פעם אחת. בסדר. הילד הזה הספציפי בן ה-16 מהלילה הראשון בסדרה, כמו השפן ב"מונטי פייתון והגביע הקדוש", הוא הדבר הכי אכזרי ברדיוס של מילין רבים. הוא באמת אימת האזור והיו חייבים לעצור אותו באמצע הלילה. וגם בלילה השני היה את סגנו, מוסטפה אבו כאפה. ובלילה השלישי מישהו השאיר את האייפון אצל משפחת תמימי…

בואו, באמת. מה, אחרי השבוע הראשון עוד נותרו לך כאלה שרצית לחקור אבל שכחת? לא היה לך זמן? והם כל–כך מסוכנים שלא פחדת שהם יברחו נגיד? והצורך המבצעי כה דוחק עד שאי אפשר לעצור אותם בשעה שאנשים ערים? צריך להעיר את כל הבית ולצלם אנשים באמצע הלילה?

או שבואו נפסיק להעמיד פנים כמו אידיוטים ונגיד את האמת: מתבריינים עליהם. מנסים להפחיד אותם "אם לא תפסיקו למחות כבר על המעיין המזוין שעזרנו למתנחלים מחלמיש לגנוב לכם באמצע העולם בלי שום סיבה חוץ מזה שהם יהודים ואתם לא, אז נמשיך לפלוש לכם לבתים באמצע הלילה, להעיר ולהשפיל, לחטט ולהרוס, לפעמים גם לעצור את הילדים בני ה-12, 14, 16 שלכם, לכמה שעות או כמה שבועות, ואף אחד לא יוכל לעזור לכם או למנוע את זה".

כמה עליבות צריך כדי להגות בכלל את המדיניות הזו. איזה היעדר מוחלט של כל חוט שדרה מוסרי צריך בשביל לבצע אותה. זה מה שהמנטליות המכוערת הזו של כיבוש, של שנאת הזר, של ההתקרבנות שבשמה מותר לעשות הכל לאחרים, עושה מהילדים שלנו, מהאחים שלנו, מה"מנהיגים שלנו", ובמידה זו או אחרת מכולנו. תדע כל אם עברייה שהילדים שלה לא יותר טובים מפושעי רקק שמפחידים את הלווים של הבוס כשהם לא יכולים לשלם. תדע כל אם עברייה שאם לאיזה תמימי או אבו רחמה או אבן עיוני יישבר פתאום מלהיות שק החבטות, ההשפלות והמרמס של קלגסי צה"ל והוא ייקח פחית זיתים חמש קילו ויעשה איתה פחחות לפרצוף של הבן היקר שלה בזמן שזה פולש לו לבית במגפיים מסומרים בשתיים לפנות בוקר – אני אישית ממש לא אוכל להאשים אותו.

ואגב, נראה בבקשה את גובי הפרוטקשן של בני אווזי נכנסים למאה שערים, בדיוק באותה צורה, ומנסים לעצור לחקירה איזה שבבניק של ישיבע שזרק אבנים על ניידת בהפגנת שבת, להעמיד את כל בני ביתו כולל הנשים, וואה וואה) למסדר צילום, להפוך את הבית ולהחרים דברים, כל זאת בלי צו ובלי לתת אפילו קבלה על מה ש”החרמת”. פעם אחת. איך זה ייגמר, יש מישהו שלא יודע? בדם. לא כמטאפורה. יישפך דם. לפחות קלגס אחד יאושפז במקרה כזה, לפחות במצב בינוני.

הנא שלבי קרובה בעוד יום למותה. היא נמצאת ביום ה-38 לשביתת הרעב שלה. הנא שלבי היא אישה בת 30, ששוחררה באוקטובר 2011 מהכלא הישראלי לאחר שישבה למעלה במשך משנתיים במעצר מנהלי. היא שוחררה, יש לציין, במסגרת עסקת שליט. יש שיקפצו ויזעקו שזה מוכיח שהיא מחבלת ושמותר לעשות לה הכל כולל חקירה בשיטת קפטן ג'ורג', אבל יש לזכור שמחצית משוחררי אותה עסקה היו בלי דם על הידיים, ושבעסקה התעקש החמאס על שחרור כל* האסירות ממין נקבה שבידי ישראל, ממונא אמנה חלאת הביוב הנגועה ועד נשים שכל חטאן היה עבודה במרפאה שמומנה בכספי חמאס.

בכל מקרה, כעבור פחות מארבעה חודשים נעצרה הגברת שלבי שוב, שוב באופן מנהלי (בלי שתשמע במה היא מואשמת או תוכל להתגונן מהאישום) ומאותו רגע היא שובתת רעב. מצמרר לחשוב שאנחנו מונהגים בידי כזו ערימה של אידיוטים שאחרי שהצליחו ברגע האחרון לחמוק ממוות של שובת רעב נגד המעצר המנהלי – שובת שהיה נער פוסטר מאד מאד בעייתי מבחינה שיווקית, בהיותו, אתם יודעים, דוברו המוצהר של ארגון הג'יהאד האיסלאמי בפלסטין (גא"פ) המבחיל – רק כדי לתת לנערת פוסטר הרבה יותר נפיצה להתקרב כל-כך למוות. חאדר עדנאן היה גבר גדול חזק. אם הם בונים על זה שגם שלבי תשרוד 66 יום לפני שהם יתקפלו ככה בשקט מולה, כדאי שיתכוננו ללוויה… ולכל מה שיבוא אחריה.

כמובן שגם על שלבי טוענים התוכים של הכיבוש שהיא מחבלת מסוכנת מהגא"פ. יכול להיות, אגב. זו פשוט לא הנקודה. איזה צווחן הסברה בשם אופיר גנדלמן (דובר משרד ראש הממשלה לתקשורת הערבית), אמר לי בנחרצות סמכותנית בטוויטר ש"היא מעורבת בטרור מטעם הג'יהאד האיסלאמי זה שנים" וש"היא מהווה סכנה ברורה ומיידית למדינת ישראל. הראיות נגדה סופקו בידי מקור שמציל חיים". כמובן שהוא סירב לגבות את זה בהוכחות מהסוג שמשכנע שלא מאמין לו רק בגלל שהוא הצווחן של נפוליאון דלא שמאטע שהוזה שהוא צ'רצ'יל.

יופי קופיקו. אז תציג את הראיות המזוינות שלך בבית משפט, שהרי יהיה בית משפח צבאי שבו בלאו הכי יש לך פור גדול ושופט שכן נוטה להאמין שמישהו מחבל רק כי אתה אמרת ככה, ויש גם יש הליכים לשמירה על חשאיות זהותו של מקור תוך שימוש בעדותו (ובמיוחד אם הוא כבר הציל חיים בעבר), תרשיע אותה ותצרף אותה לכמה אלפים שאתה מחזיק אחרי שהרשעת אותם בכל דבר מטרור אמיתי ועד "אחזקת אמל"ח", כשהאמל"ח זה תרמילים ריקים של כדורי גומי ומיכלים ריקים של גז מדמיע שאתה ירית עליהם…

אבל לא. כי הקטע פה הוא היאחזותה הנואשת של מדינת הסקיוריטטה באחת מאבני היסוד של קיומה: התקנות לשעת חירום 1945, מורשתו המטונפת של דבר מלך בריטניה במועצתו. חוקי כיבוש זר עליהם אמר הסמולן הידוע מנחם בגין שהם גרועים מחוקי הנאצים. אנחנו נעצור את מי שבזין שלנו לכמה זמן שבזין שלנו ולא ניתן לכם, מעסיקינו, אלה שאנחנו כביכול משרתים, אפילו פיסה קטנה של דין וחשבון על למה, כמה, מי ואיך. כי זו המדינה שלנו ואתם רק חיים בה.

וכשאשה נאה למדי בת 30 תמות לצבא הכיבוש בידיים, וברחבי העולם ישתמשו בתמונתה, בסיפורה ובעובדה שלא מחתה אפילו על עצם סמכותו של הכובש לעצור אותה אלא רק על אותה זכות מקודשת ברחבי העולם הנאור (לא להיעצר בלי הליך נאות, לא משנה כמה מזוויע הפשע שבו אתה מואשם בלא הוכחה בינתיים) כדי להצית אש של שנאה ואלימות – או אז יספקו כולם כפיים ויגידו שזה רק מוכיח שזה הכל אנטישמיות טהורה, ושאין שום דבר שבידינו לעשות כדי לשנות את זה. שום פנים אחרות שאנחנו יכולים להציג לעולם כדי שאולי יתעבו אותנו קצת פחות. מה פתאום, והיפי מסריח נאיבי ומטומטם מי שחושב שכן.

לקראת סיום, ביום שני מסתבר שאירע קטע מדהים למדי מכמה בחינות בקניון מלחה בירושלים. אני אומר מסתבר כי לתקשורת העברית לקח ארבעה ימים תמימים לספר לנו על זה, וגם אז רק הארץ נחלץ לדיווח הפרוזאי, הזניח והמשעמם על כ-300 חולצות צהובות של היהוה יוגנד בשבתם כאוהדי בית"ר ירושלים, שפרעו באיזה עשרה עובדי ניקיון פלסטינים בקניון שמול איצטדיון טדי המאוס, על יציעו המזרחי שיקרוס אמן (בשעת לילה מאוחרת בלי קהל).

שוב: 300 חוליגנים שיכורי שנאת–אדם החטיפו מכות רצח לעשרה פלסטינים. לקח כ-40 דקות עד שמשטרה, שהוזעקה לתגבר את המאבטחים המסכנים שהוכרעו בכוח המספרים, השליטה סדר.

אז היה לנו את המקרה התמוה של הבחור–הזעצער בשעת הלילה (ליל שני, שלישי ורביעי… בליל חמישי הוא כבר נחלץ לסדר את האותיות במכבש כדי שהעם יוכל ללמוד את האירוע). בנוסף לזה היה לנו את המקרה המוזר של החזיר במדים כחולים. לאחר שהוזעקו למקום והפרידו בין הטינופת ההיודו–נאצית לטרפה, סבו שוטרי משטרת כהנא על עקביהם ונמלטו חזרה לחוריהם, מבלי לעצור או לתחקר איש על האירוע.

כשנשאל דובר מחוז משטרת עיר–רשע–לים מדוע, למרות שהאירוע כולו תועד במצלמות האבטחה של הקניון, לא זומן איש לחקירה או תשאול ולא נערכו כל מעצרים, השיב צווחן החזירייה כי "לא בוצעו מעצרים ולא נערכה חקירה משום שלא הוגשה תלונה".

זו כמובן טענה מגוחכת, בעיקר משום שאין מקום בעולם שבו שוטר המזדמן לזירת אירוע אלים צריך תלונה כדי לעצור אנשים, ולו לחקירה, ולו רק על הפרת הסדר הציבורי בקנה מידה שהותיר את מנכ"ל קניון מלחה וכל שאר העדים המומים ומזועזעים. נעזוב את זה שפוצצו כמה ערבים. מזה באמת למי אכפת

אבל הסיבה השנייה שהטענה הזו מרתיחה, ומן הסתם אותי במיוחד, היא שאין כל צורך בתלונה כדי להגיש כתב אישום גם על אירוע שהשוטר לא היה עד לו. אני, סתם לקחת דוגמא שמציתי מניסיון חיי, הורשעתי באיומים על חבר הקלסת נילס הולגרסון למרות שהלז ל–א הגיש תלונה במשטרה וגם לא הורשינו לזמנו לעדות על תקן ה"קורבן".

זה מזכיר לי את הבדיחה על הכלב והשועל. כלב אחד בא לחבר שלו השועל ואומר "אחי, שמעתי המסיבות אצלכם השועלים זה ליגה אחרת. שתייה משובחת, הידרו, בחורות זורמות. אתה יודע שאני נראה לגמרי כמו שועל, בחיאת תכניס אותי".

השועל מסתכל עליו ואומר "ישך ת'לוק, זה נכון, אבל אם אתה רוצה לבוא יש משהו שאתה חייב לזכור. אצלכם הכלבים המגעילים, כשאומרים שלום מרחרחים זה לזה בתחת. אצלנו השועלים יש קלאסה. אנחנו מרחרחים זה לזה באף. תזכור?”

"עלא עיני ועלא זנבי" אומר הכלב, ומקבל מקום ושעה. הכלב בא למסיבה, קורע את הרחבה, עובר מקוזינה מצודדת לרעותה, יד אחת דרינק באחרת ספליף שמן, ולא שוכח אף פעם לרחרח באף. פתאום הוא רואה את החבר שלו השועל שקימבן אותו בהזמנה, ניגש אליו מבסוט ובא להריח לו באף. ההוא מסתכל עליו מלמעלה למטה ואומר "לי אתה יכול להריח בתחת. אני יודע מי אתה".

ולמה נזכרתי בזה? כי כשניסו שחם מונה למפקד מחוז ירושלים, היו כאלה שחשבו בתמימותם שנפתח דף חדש בתולדות המחוז שכונה כבר בשנות השמונים "המשטרה של כהנא" ולא השתפר מאז. שחם, אחרי הכל, היה האיש שהעז לומר "חרא עליהם" נוכח איומי אלימות של הכתומים בימים שטרם ההתנתקות. אבל קלגס, גם אם הוא פעם בטעות מקלל את האנשים הנכונים, נשאר קלגס, מחוז מושחת ורקוב מיודונאצים נשאר מחוז מושחת ורקוב, וניסו שחם כנראה נבהל ממוכי היהוה מרגע שנאלץ להתעסק איתם כל יום ולא רק במבצע מיוחד שבו הם "האויב". אי לכך, אם תראו בנאדם מסתובב ברחובות ירושלים כשהשפיך של השטן מטפטף לו מהתחת, תסתכלו עליו ברחמים מהולים בבוז ותגידו "ניסו, תראה מה נהיה ממך". אבל אל תירקו לו בפרצוף – למרות השנה הגשומה (תודה לאלה) ישראל עדיין מתייבשת.

אה, כן, הבטחתי לחזור לכפר קדום. מוקדם יותר היום (שבת) דווח ממקורות פלסטיניים כי תושב הכפר חסן מועטאן, בן 40, נורה בחזהו על ידי מתנחלים שפלשו לכפר לצורך התפרעות תג מקריסטלנאכט. על פי הדיווח, המתנחלים פלשו לכפר והחלו להרוס דברים, והצבא הוזעק למקום אולם הצטרף לירי לעבר תושבי הכפר. דובר צה"ל מכחיש כל היכרות עם המקרה. תמיד יכול להיות שהבנאדם נורה על רקע אישי או עסקי ופליווד הפקות רק ממנפים את זה. גם נשמע לי מוזר משהו שמתנחבלים יעשו תג מחיר באמצע שבת קודש. מצד שני, בימי עקבתא דמשיחא נפרצות הגדרות וברוך מתיר איסורים וכל זה, ודובר צה"ל משקר כהרגלו, וגם על הלינץ' בקניון מלחה איש לא שמע בקלגסת עד שהסבירו להם שיש וידאו. אז מי יודע? אנחנו מדווחים, אתם מחליטים.

שיהיה לכם שבוע טוב במדינה על זמן שאול.

*כמעט כל. המפגרים האלה כנראה לא טובים בלעדכן רשימות ושכחו איזה עשר מסכנות.

אתם תמותו מצחוק. זוכרים את המאמר הזה, שכתבתי יחד עם עוד בחור בשיא תקופת המחאה לפני ההתנתקות? וזוכרים, אלה מכם שקוראים אותי מאז, שעוד באותו היום פרסמתי בבלוג (אז ברשימות) שזה אני כתבתי (לפחות את החלק מעורר רקיעות הרגליים)? יפה. אז היתה פרובוקציה ראויה, הטקסט המזעזע הוקרא עוד באותו היום מעל בימת הכנסת על ידי חבר הקלסת נילס הולגרסון, וכל מי שרצה למצוא במאמר ובמחברו טעם לפגם בהחלט היתה לו ולה הזדמנות לכך כבר אז, בקיץ 2005 הסוער.

אבל יש גם כאלה עם הצתה מאוחרת. קחו למשל את האיש החביב, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות (היהודיות) ומקרבן לשריטה שבמוחו, אברהם בנימין. אבריימלה דנן הוא איש חשוב. כמו איש אחר בחדשות, גם הוא מכהן כדובר – של הישוב הפסטורלי ושוחר הפיוס יצהר.

אבריימלה וחבריו, במבצע בילוש שפרטיו מסמרי השיער עדיין חסויים, הצליחו לאחרונה לחשוף את הסוד – שאני זה שכתב את התועבה. כאמור, הסוד לא היה ממש סוד אבל כנראה שרק עכשיו קיבלו ביצהר הכשר הלכתי למודם או משו. אוקצור, לאחר שהסיר את הלוט מעל הסוד דבק בתחושת הגילוי המשכרת ואץ–רץ לו אל תחנת הקלגסת הסמוכה, להגיש תלונה נגד עבדכם על הסתה. מזל שהספיק, כי עוד איזה חצי שנה יש התיישנות נראה לי…

איך היה אדי מרפי אומר, כשהיה האיש המצחיק ביקום? I just think the shit is funny.

אז מכיוון שזה נהיה כזה סיפור בחוגי הדובון והסנדל, ראיינו אותי בנדון ל"מקור ראשון". הראיון עצמו היה ארוך יותר, וגם העיתונאי אמר לי שהוא הגיש טקסט ארוך יותר. אז אני לא יודע מי אשם, הוא העורך, אבל בדרך פלא נעלמו להן מהכתבה שתי עובדות שאני הדגשתי חזור והדגש לפחות שלוש פעמים שונות כל אחת בשיחה שארכה למעלה מחצי שעה:

1. באותה תקופת התנתקות גם כתבתי מאמרים, כמו זה, שהשתלחו במני מזוז ושאר רשויות האכיפה על חוסר מתן כבוד לזכותם של המתנחלים והימנים למחות נגד ההחלטה.
2. כמובן, העובדה שהסוד לא היה סוד ושעוד באותו היום הודיתי קבל עם ורשת באשמתי המחפירה בכתיבת פשקוויל הפיגולים הנלוז.

את ההשמטה השנייה ניתן אולי להסביר בחוסר רצונו של מקור ראשון להוציא את אבריימלה טמבל מול כל בני המגזר וזה. אבל הראשונה? לכלכתם אותה. מה שכן, איזה דוגמן שסק? מלך.

טוב, מספיק לדבר עליי. ראיתם אגב את הסרט החדש שלי? סתם, סתם. סרט אין לי, אבל לערן ורד יש כמה דברים חדשים ומעניינים. אולי שווה להתחיל לראות הפח הגדול?

ברכבת ישראל, במקום ליישר מסילה בערבה החליטו ליישר קו עם השריטה במוח והלכו בצורה לא הכי חכמה ראש בראש עם בית המשפט. הייתי מציע להם למצוא מישהי קצת יותר… עוברת מסך? עוברת בידוק ביטחוני? עוברת מסנן פריחות בסיסי? שתייצג אותם מול הרשויות. הייתי אומר שעניין שלהם, אבל בתור מי שנזקק לשירותיהם פעמיים בשבוע וכל אימת שעניין לו בעיר הגדולה, זה גם עניין שלי.

מצד שני,חרפת השופטת נילי ארד, נשיאת בית הדין לעבודה, הרוויחה ביושר כל יחס של בוז עמוק כלפיה אישית וכלפי בית הדין שעליו היא ממונה. מי שהיא כזו שפוטה של המעסיקים והממשלה, שלא תתפלא שעובדים לא ממש משלים את עצמם שאם יבואו בזמן וינהגו בכבוד הם יקבלו צינור יותר קטן, או עם פחות הברגה. מצד שלישי, גם לשים זין צריך לדעת איך. העובדים יכולים לדפוק ברז למורה ולצאת לנופש שמבהיר ש"צ'כחו מזה; היום כבר לא תהיה רכבת". האדם שנשלח לייצג את העובדים בבית המשפט עדיין צריך לשחק את המשחק, או לפחות לצאת פחות צ'כונה.

לפני זה כמובן היתה שביתה בכל המשק, כי לעופר עיני נורא חשובים עובדי הקבלן. אהא. הדברים נאמרו כבר היטב ולפניי על ידי אורי בן דב המצוין מג'יי-14 ועל ידי עוד מישהו בעבודה שחורה. אה, והקוראת ב' דגושה מוזמנת גם היא לראות עצמה כלולה ב"יאללה יאללה" הזה.

ח'דר עדנאן (זה הדובר האחר שמככב בחדשות) עוד לא מת. אפילו אני חייב להודות שחייו ומותו כשלעצמם לא מזיזים לי הרבה. יש מן הסתם קרוב לארבעה מיליון פלסטינים שהיה לי כואב יותר לשמוע על מותם הקרב. לא רק חפים גמורים כמו הרוגי התאונה בצומת אדם. גם אנשים בוגרים עם עבר פחות מצחור עדיין היו מעוררים בי יותר סימפטיה. לא שאני מכיר את מר עדנאן. אדישותי היחסית לגורלו נובעת מבחירתו להשתייך ולפעול באופן בכיר ושותף–סוד בארגון חשוך ומתועב. עם זאת, האורח שבו הוא עומד ככל הנראה למות והעיקרון בשמו הוא עומד לעשות זאת מעוררים כבוד והערכה, ומשנים אותו עצמו (עניין פחות חשוב בכל זה) מהערת שוליים זוטרה בתולדות הטרור האיסלאמי בארץ הזו למשהו משמעותי בהרבה.

כי עם כל כמה שזה מובן מאליו כשמדובר בתושב הגדה המערבית, עדנאן בעצם מושך כאן במסיכה שנקראת "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". חוקית, ישראל אינה באמת דמוקרטיה. שאלו את עצמכם: מי הריבון בשטח שבו אתם גרים? אם אתם גרים במדינת ישראל (או בחלקים שתחת שליטתה אבל טרם סופחו אליה), התשובה אינה "העם", או "הכנסת" או "נשיא המדינה". התשובה היא אלוף הפיקוד. ישראל, צריך להזכיר מדי פעם, נתונה תחת תוקפם של התקנות לשעות חירום (תש"ה – 1945) – תקנות שהוגדרו פעם על ידי האיש שישב על יד ד"ר בדר כ"גרועות מחוקי הנאצים". תקנות שהותקנו, אם תשימו לב לתאריך, לא על ידי כנסת ישראל אלא על ידי "דבר המלך במועצתו" – והותקנו נגד תנועות המרי העבריות.

התקנות האלה – ולא שום חוק שיזמה כנסת ישראל מעודה – הם החוק העליון. עם כל כמה שברור שדבר כזה מעולם לא קרה, ושיהיו השלכות, ואנשים לא יסכימו בשום אופן… החוק היבש ברור: בכל רגע נתון יכול הקצין הצבאי הבכיר במקום (דבר שבדרך כלל נתפס כזהה עם ההגדרה "אלוף הפיקוד") להוציא צו ולהגדיר אזור כשטח צבאי סגור ולנהוג בו ובתושביו כרצונו. ברצותו יכריז על שכונות שלמות בתל אביב כשטח צבאי סגור ויבדוק בכליהם של היוצאים והנכנסים ברחוב. סתם, דוגמא תלושה ורחוקה מהמציאות. זה לא שאי–פעם נגיד הביאו מג"בניקים למודי כיבוש שיפטרלו ברחובות תל אביב דרום. אבל נחזור לעניין.

למותר לציין כי לרשויות הביטחון נתונה הסמכות לעצור כל אדם ולקבל מבית משפט שכמעט לעולם אינו מסרב לכך אישור להחזיקו ללא משפט, ללא אישום, ללא עורך דין לתקופות של שבועות וחודשים. כל הדברים האלה שההיסטוריה המערבית הם מאבק ממושך נגדם? כזה. הסמכות הזו מופעלת מדי פעם גם על יהודים מעדות אחינו לוקי מחלת היהוה, וזה לא הופך אותה לטובה יותר, נסבלת יותר או מפלה פחות. העובדה היבשה היא שכמו הארנבונים במכלאה המחושמלת ב"גבעת ווטרשיפ", גם אנחנו מנהלים את החיים המשמינים והמפנקים שלהם רק ברצות הדוד עם הרובה והמל"ט והשו–שו המתקדם.

כמו שדרישת יסוד של המחאה החברתית היתה ועודנה חייבת להיות ביטולו המוחלט של חוק ההסדרים, כך חייבת כל מפלגה מתקדמת לשים אי שם בצמרת מצעה את הקריאה לביטול תוקפן של התקנות לשעת חירום. ח'דר עדנאן כמובן מתכוון למות למען טובת העם הפלסטיני כפי שהוא רואה אותה, אבל לא יזיק אם כתוצאה ממותו (וזה ייקח את מותו, למה גסיסתו האיטית לא עושה שום רושם על הישראלולים והתשקורת המעפנה שלהם) גם במדינת ישראל (שם זמני) יחל שמץ רמזו של שיח דמוקרטי ממשי.

לסיום, השערה מעניינת שהועלתה באשר לשאלה למה לעזאזל התעקשה ישראל לעצור את אחד ממשוחררי עסקת שליט (נדמה לי, אל תלכו עם זה לבנק), ולמה היא מתעקשת להחזיק אותו ללא שמץ ראיה – מסתבר שעדנאן מעורב חזק במאמצי הפיוס הפנים-פלסטיניים, ואת אלה ישראל הרי רואה כברית ריבנטרופ-מולוטוב שנייה שתאפשר את פתיחתה של ששששש…. הס מלהזכיר.

* אני מודע כמובן לכך שיש מתנחלים רבים שהם על פי כל אמת מידה אינטליגנטיים להפליא, תהיה אשר תהיה דעתי על דעותיהם ונזקן. משפחת בן ארצי רובם בעלי מנת משכל של גאונים, פרופסור אומן, גם איתמר בן גביר אדם מבריק אם לא ידעתם, ורבים אחרים. עם זאת, אני עומד מאחורי האמירה ומאיץ בכל מי שנפגע להגיש נגדי תלונה על הוצאת דיבה, הסתה ואנטישמיהכחשתשואה.

מחלת ההיסטריה פושה במדינה. נדמה כי בכל נושא אפשרי, התגובות – הן ברחוב והן בצמרת – נגועות במנת יתר חריפה במיוחד של התלהמות, שטחיות, וחוסר הבנת הנקרא ברמה הבסיסית ביותר. ואני אנמק:

נתחיל ממאמרו של השופט גולדסטון: בניגוד להצהרתו הניחרת של ראש המכשלה ביבינוקיו, המאמר רחוק מלהיות כתב זיכוי המחייב או מצדיק את ביטול הדו"ח שכתב השופט. גולדסטון אינו כותב שישראל לא פגעה בחפים מפשע באופן שהיתה יכולה וצריכה להימנע ממנו. הוא כותב שני דברים פשוטים בלבד: האחד, שישראל בודקת את עצמה בצורה טובה יותר מזו (הלא קיימת) של ארגון טרור נאלח, והשני, שהיות וישראל לא טרחה כלל להשיב לשאלות הוועדה או לשתף איתה פעולה בצורה כלשהי, הרי שהטענות שכן יש לה בתגובה להאשמות שעלו בדו"ח לא היו זמינות בעת חיבורו, ולכן לא הופיעו בו. בדיוק כמו שאם אדם אינו מופיע למשפט בו נתבע, יינתן פסק דין בהיעדרו וטיעוניו לא יישמעו, כך אם מדינה לא טורחת לענות לוועדת חקירה, טיעוניה לא ישתקפו בדו"ח ומעשיה יצטיירו בו באור השלילי ביותר האפשרי. כך בפירוש מסביר גולדסטון במאמרו. על פי המידע שהיה זמין עבורו, לא היתה מסקנה אחרת מלבד טיווח מכוון של אזרחים בלתי מעורבים. כעת המסקנה הזו משונמכת: לא כוונה תחילה אלא סתם אדישות נפשעת ומקרים מרובים של "רשלנות".

בנוגע לראשון, אפשר היה לצפות מאנשים הגועים ללא הפסק על כך שהם אור לגויים, הצבא המוסרי בעולם וכו' וכו', שאמירה מעין זו תהיה לא רק מובנת מאליה עבורם, אלא ממש מעליבה. אבל לא – הם מעלים אותה על ראש שמחתם. אשרינו, אנחנו מתנהלים בצורה תקינה יותר מאשר כנופיה איסלאמיסטית רצחנית המצויה תחת מצור, שאת התשתית השלטונית שלה עשינו כמיטב יכולתנו למוטט (ולא, זה לא מצדיק. חמאס לא חוקר את עצמו כי אין לו מה לחקור. הוא יורה על אזרחים בכוונה ובמודע).

הנקודה השנייה היא זו הראויה לעיון מדוקדק יותר. גולדסטון אמנם משבח את ישראל על שהיא חוקרת את עצמה, אבל באותה נשימה מדגיש את הבעייתיות שבחקירה זו. ישראל אמנם פתחה בחקירות, אבל סיימה רק מספר זעום ביותר שלהן, וזאת שנתיים לאחר מעשה. ישראל, כמובן, חוקרת כאן את עצמה – ולא זו בלבד, אלא שהצבא עצמו הוא שחוקר את עצמו – וחמור מכל, ישראל חוקרת רק ברמת השטח ולא ברמת הפקודות והמדיניות, ושם הרי היתה הבעיה הגדולה. בהוראות הפתיחה באש שהיוו חידוש ביחס לכל מה שהיה נהוג לפני כן, בהצהרות המפקדים על כך ש"אין חפים מפשע", ובאווירת ה"יורים קודם, שואלים אחר כך" שלא ניתן להכחישה (פרטים וקישורים בפוסט המצוין הזה של עידן לנדו).

בקצרה: לא כתב זיכוי יש כאן, אלא רק ריכוך של האישומים. אם זה מה שגורם לאנשים מסוימים להתהדר ב"מה יפינו" – זו בדיוק הבעיה.

זו כמובן לא הדוגמא היחידה להיסטריה אליה נחשפנו בימים האחרונים. באוניברסיטת באר שבע נכנסו סטודנטים לטירוף לאומני מתקרבן לאחר שמרצה למדע המדינה ויחסים בינלאומיים העז לומר להם את האמת הפשוטה והבלתי ניתנת לערעור – שעצם חטיפתו של חייל מתוך בסיס צבאי אינה מהווה מעשה טרור. "נורא נעלבנו" זעקו היג"עים. "מה פתאום הוא מביע את דעתו", קראו בזעם הכסילים, שחושבים כנראה שתפקידו של מרצה באוניברסיטה לאשר ולאשש את הדעות שכבר יש להם. והאוניברסיטה הפחדנית, בהנהלת רבקה כרמי הכנועה, הצהירה ש"תבדוק את העניין" במקום לומר לתלמידים שא) פרופ' גורדון אמר אמת פשוטה וב) זה תפקידו המובהק.

דוגמא שלישית להיסטריה ניתן לראות בתגובות להקדשה שרשם הסופר (המוערך יתר על המידה, אגב) עמוס עוז למורשע בטרור מרוואן ברגותי. מן התגובות ניתן היה להתרשם שעוז מביע תמיכה במעשים בגינם הורשע ברגותי או משבח אותו בדרך זו או אחרת, ולא היא. להיפך, עוז בעצם נוזף בברגותי, ואומר לו שעליו להתחיל להבין אותנו הישראלים, "כפי שאנו משתדלים להבין אתכם". עוז בעצם מהדהד את טענות מסנגרי ישראל באשר הם, הטוענים תמיד שישראל עושה מאמצים גדולים יותר להגיע לשלום מאשר הצד השני. אבל זה לא משנה. תוך שמיטת הבסיס לטיעון זה, זועקים היגעים שבעצם הניסיון לדבר עם ברגותי – גם אם בנימת נזיפה ובמאמץ לפקוח את עיניו לטעויותיו הבסיסיות – ביצע עוז מעשה בגידה נורא כלשהו. היסטריה, אמרנו?

הערה מנהלית: החתום מעלה מתנצל על היעדרותו הממושכת ועל הכישלון הטוטאלי ב"פרוייקט 300". יש סיבות – מחלה, מעבר דירה, עוד כמה – אבל הנקודה היא שהניסיון לנפק פוסט ביום במשך חודש לא התקרב להצלחה, ועל כך התנצלותי בפני הקוראים. אני מקווה שעם ההתמקמות בבית החדש, ובהנחה הלא ודאית כלל שנצליח להימנע שוב מחסימת כרטיס האשראי ומניתוקם הנלווה של אמצעי התקשורת השונים שלנו, נחזור לפרסם בצורה סדירה יותר, גם אם לא שאפתנית עד כדי כך. כדי למנוע חסימה מעין זו הנזכרת לעיל, באפשרותכם ללחוץ על כפתור התרומות ולסייע במעט להרחקת הזאבים מדלתה החדשה של משפחת אבו-קדם. בתודה מראש.

כל-כך הרבה קורה ברחבי העולם, שקשה לדעת מאיפה להתחיל. אז ברוח אמרתו החביבה עליי של אוגוסטוס קיסר, נתחיל ממה שקרוב לבית:

אלפים רבים של פלסטינים הפגינו היום בעזה וברמאללה נגד שלטונותיהם המושחתים (ובמקרה של הרשעות הפלטוסטנית, המשת"פים), בדרישה לאחדות פלסטינית ולהפניית המאמצים נגד הכיבוש. ההתחלה היתה מאד מעודדת. בזמן שבריוני החמאס תקפו מפגינים בגלוי בעזה, בכיכר מנארה חילקו כוחות הרשות פלאפל למפגינים (כן, מזכיר את הפיצות של שרה, ועדיין עדיף לאין שיעור והשוואה מאלימות).

אבל זה לא החזיק מעמד. בראותם שהמפגינים לא מגיבים בהתרגשות ובהכרת תודה למחווה, עברו בריוני הפת"ח לשפה המוכרת להם בהרבה והחלו לחבוט במפגינים, להעליב את המפגינות בשפת ביבים וכיו"ב. אמבולנסים החלו לפנות את הפצועים ממנארה, ואבו מאזן איבד הזדמנות פז לצבור נקודות משמעותיות.

זה אולי יישמע ציני, אבל כמי שאינו מאמין לרגע שאף אחד משתי התנועות האלה יכולה להצמיח משהו חיובי, אני מקווה שהם ימשיכו בגישה המטופשת הזו, ויסייעו להגביר את הניכור של עמם, שיוכל אז להיפטר משתי הנבלות האלה ולהצמיח מנהיגות אחרת, אותנטית. מוסטפא ברגותי ועבדאללה אבו רחמה לשלטון! (כן, אני יודע, לא ענייני ולא מקומי להגיד לפלסטינים מי ינהיג אותם, אבל עם אלה יהיה אפשרי ומכובד לעשות שלום של אמת). עקבו בציוצית אחרי AmoonaE@ לדיווחים מרמאללה ואחרי LiveFromGaza@ לדיווחים מהחזית הדרומית.

עדכון: הרשות הפלסטינית המגוחכת ממשיכה בהצגה ומנסה לאחוז בחבל משני קצותיו. כעת מדווח שהם מביאים אוהלים למפגינים בכיכר מנארה. זה היה מצחיק אם זה לא היה עצוב.

שכחתי: גם בסוריה הפגינו היום אנשים אמיצים. יעיש אל-חוריה!

בלוב הדיווחים סותרים. לאחר מספר ימים של ידיעות על הישגים לצבא קדאפי וכיבוש מחדש של ערי מפתח, טוענים כעת המורדים שמדובר בפרופגאנדה וכי ברגה וערים נוספות אינן בידיו של המטורף. טענות אלה נראות לי קצת פרופגנדיות בעצמן, אבל אני מקווה שאני טועה.

מה שבטוח, בנוגע ללוב, הוא שהאכזבה הפוליטית הגדולה של חיי שוב יוצא פארש. הטענות של מדבררי הבית הלבן על כך שאכיפת אזור אסור לטיסה מעל הערים הלוביות היא עניין מסובך מכפי שנראה הן קשקוש. הצבא האמריקאי אכף אזור אסור לטיסה מעל שטחים עצום בצפון עיראק ובדרומה במשך עשור. עם חיל האוויר שעוד נשאר ללובים המטוסים של הצי השישי יכולים להסתדר לבד. אין כאן בעיה מבצעית. יש כאן בעיה של רצון. הבית הלבן מפחד שלוב (והנפט שלה, וקרבתה למצרים ולאירופה) תיפול בידיים של אל-קאעדה. אני אומר: כמו שאפשר להתמודד עם כוחות קדאפי אפשר יהיה להתמודד גם עם סכנה זו, אבל ארה"ב מאבדת במהירות את שארית יומרותיה לקידום הדמוקרטיה בעולם. מזל שלה שסין לא במצב לתמוך בשוחרי החופש גם היא. והא ראיה: צרפת טוענת שסין עכשיו מעכבת בעד החלטה על אזור אסור לטיס מעל לוב. לא מפתיע. סין (שעדיין קוראת לעצמה קומוניסטית, למרבה הגיחוך) מוכיחה את אמרתו של מרקס על הקפיטליסט שימכור למהפכן את חבל התלייה.

אגב האכזבה הפוליטית, זוכרים שסיפרתי לכם על תנאי כליאתו של בראדלי מאנינג, המדליף לוויקיליקס? ובכן, דובר משרד החוץ, פי.ג'יי. קראולי, אמר מה שברור לכל מי שמוחו לא נמס מחמת סמכותניות רעילה, שהיחס הזה הוא מטופש וממש לא מועיל לשום מטרה. כנראה שקראולי רצה להיות מפוטר, כי הילארי קלינטון לא ידועה בהעסקת מטומטמים. זו כנראה הסיבה שכשנשאל אם הוא מדבר לציטוט, הוא ענה שכן. הוא כמובן הועף מיד, והיחס האווילי וחסר הנפקות למאנינג יימשך.

במצרים מתחילים לעבור לשלב השני של המהפכה: שחרור הנשים. בסוף השבוע קראתי דיווחים על התקפות נגד הנשים המפגינות (עדיין) בכיכר תחריר, וקריאות של "תחזרו למטבח" וגרוע מזה בהרבה. במאה התשיעית או העשירית היה מלומד ערבי דגול (מנסה לאתר את השם) שדיבר על זה שהחברה הערבית (כמו כל חברה בזמנה) מוותרת על חמישים אחוז מהפוטנציאל שלה בכך שהיא מדירה את הנשים. זה עדיין נכון ועד שמצרים ושאר עמי ערב לא יתקנו את זה, לא יהיה להם חופש אמיתי. יעיש מראת אל-מסר!

עדכון: היו שניים. אבן רושד במאה ה-12 ובמידה פחותה אבן סינא במאה ה-10.

חזרה למהפכות: בבחריין המצב מסובך יותר. אתמול נכנסו כוחות סעודיים לנסיכות הקטנה והיומרנית הזו (היחידה מהמפרץ שמנהיגה התעקש ליטול את התואר מלך). בבחריין, המצב הרבה יותר קשור למתיחות בין איראן לשאר העולם המזרח תיכוני, ולכן הצעד של הסעודים די מובן, וכך גם ההסכמה של ארה"ב למהלך. עם זאת, נותרת בעינה העובדה שרוב תושבי בחריין הם שיעים, ואם הם רוצים להדיח את שלטון המיעוט הסוני הם יעשו זאת, ואם הם רוצים לבטל את ההישג של לפני מאתיים שנה ולחזור להיות גרורה פרסית, הם יעשו גם את זה. זו רק שאלה של זמן וגופות, ואם הסעודים חושבים שהם יוכלו לספח את בחריין ובכך לבטל כביכול את בעיית הרוב השיעי המואס בשלטון סוני, אז בסוף יהיו גם גופות סעודיות.

ועכשיו, כמובן, לתבערה הגדולה ביותר – זו של הכוּרים ביפן. אם יהיה שם מפגע קרינה בסדר גודל של צ'רנוביל, המשבר בכלכלה העולמית עלול לגמד את זה של לפני שלוש שנים. וזה כמובן בלי לדבר על הסבל של הקרבנות – ביפן, מכל המקומות. אין לי מה להגיד על זה כי דלה השפה מלתאר את הזוועה, ואת גבורתו של העם היפני עד כה בהתמודדותו. אין לי איזו תובנה אדירה שלא תוכלו להגיע אליה בעצמכם, אבל במסגרת ה"רק לספר על עצמי ידעתי" נציין מה שכולכם יודעים: שהכור במפעל הטקסטיל בדימונה הרבה יותר מיושן, לא מפוקח על ידי שום גורם חיצוני, ויושב קילומטרים ספורים מקו שבר טקטוני שגורם לרעידה רצינית בערך אחת למאה שנה ועשה זאת לאחרונה… לפני מאה שנה. אחרי רעידת האדמה ביפן דיברו על זה אצלנו, ומירב ארלוזורוב המעצבנת מהטוש חזרה כתוכי על פרופגנדה שמישהו דחף לה לפיה "ישראל ערוכה בשמונים אחוז לרעידת אדמה", שעניין המוכנות לרעידה עצמה ולפינוי ההריסות המיידי מכוסה, ושהבעיה היחידה היא ההכנה הפיננסית לשיקום. מישהו מאמין לזה? מישהו מאמין לזה ורוצה לקנות ממני גשר? כחול, עגול, חוצה את ביוב הירקון הגדול. דברו אתי. אחלה מחיר.

תודה שטסתם רדיקל מקלדת. עכשיו תנו לראות הסמויה ותנו קצת בתגובות, שלא יהיה לאבו קדם משעמם.

ידיעה מעניינת משכה את עיני היום. פלסטיני תושב מזרח ירושלים, בעל תעודת זהות כחולה ותושב שווה זכויות לכאורה של העיר שחוברה חרבנה עליה, עובד משרד המשפטים נוסף לכל, נתקל בסירוב כשניסה לפתוח חשבון בבנק הדואר באחד מסניפי הצבי ישראל בעיר.

מסתבר שבהתחלה אמר לו הפקידון שהוא חייב לדבר עברית ברמה גבוהה בכדי לקבל את הזכות להפקיד את כספו על קרן הצבי. כשהתברר שבהיותו עובד משרד המשפטים הוא דווקא ניחן ביכולת זו – אולי אפילו ברמה עדיפה מזו של הפקידון – אמר לו הפקיד ש"ביום שישי לא פותחים חשבונות, ובכלל לא פותחים חשבונות בסניף הזה לתושבי מזרח העיר (שחוברה, כידוע)". האיש, שהיה מלווה באשתו ההרה מאד, לא רצה לעשות מהומה ועזב, עלבונו עמו.

אבל האיש – ערבי, מה לעשות – לא הבין את הרמז, וחזר כעבור מספר ימים, ביום שאינו שישי, וניסה את מזלו שוב. שוב סירב הפקידון לפתוח לו חשבון, והפעם גיבה אותו גם מנהל הסניף, שנופף לעבר הפלסטיני במפתח והדגיש בפניו ש"ל-א  פ-ו-ת-ח-י-ם".

רשות הדואר כמובן מיהרה להתנצל, ולהסביר שהן טענת יום שישי והן טענת מזרח העיר, כמו גם טענת ה"עברית ברמה גבוהה" מצוצות מהאצבע ואינן מהוות מדיניות של הרשות. אבל זו כמובן חוכמה שבדיעבד. איתרע מזלם של המעורבים בדבר שנפלו דווקא על "צעיר ערבי משכיל" כמאמר המשורר, שגם ידע עברית ברמה גבוהה וגם ידע לעמוד על זכויותיו. על רבים מתושבי מזרח העיר המדוכאים התרגיל דווקא היה עובד יופי.

שכן כך זה עובד. מחלת האפליה אינה רק כזו המעוגנת בחוק, אלא כזו הנסמכת על מאות ואלפי עכברושים קטנים, שיפיצו אותה מיוזמתם ככל שמגעת סמכותם. כך זה עבד בשנות החמישים, אז ידע כל פקיד הסתדרות, מועצת פועלים ולשכת תעסוקה שיש להפלות לרעה את חברי מפ"ם, אחדות העבודה, וכמובן חירות ומק"י, למרות שכל אפליה כזו לא נקבעה בחוק. אחרי עשרות שנים של שלטון ימין ודתיים, העכברושים הנכונים כבר מוצבים בכל מקום, והם ששים לעשות את המלאכה (הפעם נגד הזר, ולא כנגד הלא-רצויים מקרב העם) מבלי שיצטוו לכך.

ואם במקרה זה מתגלה? "אופס, מצטערים, לא יודעים מה עבר לו בראש. הוא יטופל משמעתית". כי הפקידון הנתון הוא זניח. יש עוד אלפים כמוהו.

היהוה-נאצים, שאך אמש הכתימו את העיר יפת הימים במסרי השנאה שלהם, חזרו היום למחוזותיהם הטבעיים והמשיכו ברקיעת הרגליים שלהם על הרס המאחז "חוות גלעד". במסגרת זו, בנוסף לבהמיות הרגילה של התעללות בפלסטינים חסרי כל הגנה או השפעה על האירועים שהרגיזו אותם כל-כך, הם קיבלו לפתע הארה לגבי הכתובת האמיתית של תלונותיהם – אזרחי ישראל ונציגיהם הנבחרים.

בהתאם לכך, הם החלו לפגוע במרקם החיים של הנ"ל באמצעות חסימת צמתים, הבערת צמיגים וגם ניקוב צמיגיה של ניידת משטרה אחת. היות שמעשה טוב (הכל יחסי, כן?) לעולם אינו יוצא ללא עונש, הרי שהבחירה הזו להפנות את המחאה למטרות הגיוניות יותר דווקא תהיה בעוכרי המתנחבלים. עם פגיעה בפלסטינים אין לציבור בישראל בעיה, אבל אם תעשה לו פקק בנסיעה היומית לעבודה הוא יאבד אליך כל אהדה.

אה, ולמקרה שתהיתם – כוחותינו הגיבורים עדיין גיבורים על ילדים בני 11. החזה מחשב להיבקע מהתרחבות הלב מגאווה.

ונסיים בשתי הערות בנושאי חוץ:

1) כבר אתמול פנו המורדים בלוב רשמית וביקשו שמדינות העולם יאכפו על כוחותיו המרצחים של קדאפי אזור אסור בטיסה, בכדי למנוע את ההפצצות האוויריות על המורדים נטולי ההגנה. זה פותר את הדילמה של האם להתערב או לא, וכל יום שבו הצי השישי נמנע מלהניד אצבע כדי למנוע את ההפצצות הוא כתם מוסרי וטעות אסטרטגית כאחת. מדובר כמובן רק בפעולה אווירית, וכניסה של אפילו חייל רגלי זר אחד תהווה טעות גדולה עוד יותר.

במקביל נהדפו נסיונותיו של קדאפי לכבוש מחדש את עיר הנפט ברגה נכשלו, אבל הוא חטף שלושה אזרחים הולנדים כבני ערובה – כנראה מתוך כוונה להבטיח לעצמו דרך להימלט בחיים.

2) חדשות מצוינות במצרים: אמנם אוהלי הענק בכיכר תחריר פורקו זמן קצר לאחר הדחתו של מובארכ בידי הצבא, ותשומת הלב עברה ללוב, בחריין ולזמן קצר גם לאיראן, אבל כמה עשרות אלפים המשיכו להיאסף שם בכדי להבהיר לגנרל טנטאווי וחבר מרעיו שעם כל השמחה על זה שלא לעולם חוסני, הסיפור לא נגמר וגם לא הדרישה לשינוי של ממש. היום הגיעה סנונית ראשונה של שינוי כזה: אחמד שפיק, ראש הממשלה שמינה טנטאווי שנותר מניסיונות הפיוס של מובארכ טרם כניעתו (תודה נדב), התפטר, ובמקומו התבקש עיסאם שארף, לשעבר שר התחבורה ואדם שהשתתף בעצמו בהפגנות בכיכר תחריר, להקים ממשלה חדשה. יעיש שבאב אל-מסר. קול החירות ממשיך להישמע.

מערכת רדיקל מקלדת מודה לכם על הביקור ומבקשת להזכיר את קיומו של כפתור התרומות, המאפשר את המשך הבאתו של תוכן מצוין וחינוכי זה.