עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

בפוליטיקה יש אמרה שגורסת כי המתקדמים (פרוגרסיבים, "ליברלים" בארה"ב – סמולנים, אוקצור) ממציאים את התיקונים והרפורמות, מקדמים אותם ונאבקים עליהם מול התנגדות מרה ואלימה של "כוחות הסדר, הטוהר והמוסר" – ועשרות שנים לאחר מכן, לאחר שהמערכה הוכרעה והמחנה הממציא כבר עבר למשהו אחר הדורש תיקון, מואיל בטובו המחנה השמרני להגן בחירוף נפש על העמדות שפעם התנגד להן בחימה כה שפוכה.

באורח דומה, יכולים "פעילי השמאל ההזוי" לטעון משהו במשך חודשים או שנים, להביא ראיות מצולמות ומתועדות, להוכיח באותות ובמופתים וגם להוציא בת קול מהשמים שתאשר –  אבל רק כשמואיל להבחין בכך בטובו הממסד ה"עיתונאי" כביכול, השמן והמפוטם, אי שם ממקום מושבו בעמקי התחת של הממסד הפוליטי, זה שמשקל ג'ל שיערו עולה פי שניים ויותר על משקל מוחו ותקציב בדיקות האיידס לזוני ולשרמוטות הריאליטי שלו עולה על תקציב התחקירים – רק אז זה שווה סיפור.

למה אני נדרש לעניין זה? כי אתמול אירע כדבר הזה, וערוץ 2 המהולל, על מגיש מהדורת השישי המבחיל שלו, נעתר סופסוף למציאות והודיע לאומה שטופת דמע את מה שכל מי שאפילו עין בודדת ועיוורת למחצה בראשו יודע – שרשויות החוק במדינה המסריחה והמטונפת הזו נוקטים איפה ואיפה. שבעוד שפלסטינים מפוצצים במכות על עצם ההעזה לפתוח את הפה, ויורים בהם למוות על הצל הקל ביותר שאפשר באמצעות אפקטים של הדמיון לתארו כ"סכנת חיים", הרי שלימין היודו-נאצי מותר לזעוק מה שהוא רוצה, איפה שהוא רוצה, ומותר לו לשרוף מסגדים ומכוניות ומטעי זית שמפרנסים משפחות שלמות, ומותר לו אשכרה לפוצץ חיילים וקצינים במכות בלי שאלה יעזו אפילו לירות כדור גומי או רימון גז כדי "להרחיק את המתפרעים". אפילו לא לתת ככה מכה קטנה עם הקת. כלום. על ירי חי, כיאה למצב של "סכנת חיים" (וכל מצב שבו פלסטינים תוקפים כוחות צבא פנים אל פנים, או אפילו מקיפים אותם פנים אל פנים בכל מצב רגשי מתחת לכניעות מוחלטת עם פרחים ואורז, אוטומטית מסווג ככזה) – על זה אין מה לחלום. אתם קרויין אדם ואין אומות העולם קרויין אדם.

אז ערוץ 2 דיווח, ויש סברה לפיה למישהו בצבא הקלגסים המבוהם, שמזמן נכנע להשתלטות הכהניסטית (ככה זה כששמאלנים לא רוצים לשרת בצבא שכל מהותו כיבוש, בעוד תלמידי ישיבות הסדר רואים בזה צ'ופר), אשכרה זעה מזה שערה בביצים כמלוא הנימה – או ליתר דיוק תזוע, כי עכשיו שבעס קודש והם עוד לא יודעים מה שודר אצל חמורו של משיח בטלוויזיה בערבא קדישא.

מזל של ערוץ 2 שהם לא ניסו לטעון את זה בבית משפט, כמו שקרה לי – כי פשוט לא היו נותנים להם. זוכרים שלפני שלוש שנים כתבתי טור זועם – ולא הכי מוצלח שלי מבחינת הליטוש וחדות המסר – שבו "איימתי" בצורה לא ריאליסטית ומוגזמת במכוון על חבר הקלסת נילס הולגרסון (אריה אלדד), לאחר שזה הסית לרצח ראש ממשלה בתואנת כזב שהוא ידע שהיא כזב של "צריך להעמיד אותו לדין על בגידה ולתלות אותו", שאם זממו יתממש אירה לו כביכול בראש? זוכרים שמדינת ישראל המטונפת מצאה לנכון להעמיד אותי לדין על זה, בעוד שאת כל אלה שמאיימים השכם והערב על פעילי שמאל, ברצינות ולא כתרגיל רטורי, מציירים להם צלבי קרס על הדלתות, משאירים להם הודעות מפחידות במשיבון וכיו"ב מעשים ממסתור, לא בפומבי עם חתימה ותמונה – כל אלה לא רק אינם מועמדים לדין, אלא אינם נעצרים לעולם, כי הקלגסת הבזויה אינה טורחת לאתרם?

אז בקיצור, השבוע נגמרה הסאגה. לצערי, נאנסתי להסכים לעסקת טיעון במסגרתה הורשעתי, נידונתי לעשרה חודשי מאסר על תנאי באם "אבצע" שוב עבירה דומה, ונשדדתי, באיומי נשק של קלגסים שיזרקו אותי בתור חלופה לקלבוש, מחמשת אלפים שקלים.

אני אומר שנאנסתי, כי החבר עורך הדין שלי שהתנדב לייצג אותי פרו-בונו ובאמת השקיע בתיק לא מעט שעות עבודה, נשבר לבסוף מההטיה הגסה, באמצעותה הבהיר לו בית המשפח שחבל על המאמץ שלו. ביקשנו לזמן לעדות את הקורבן, הנפגע, כדי לאשר לפרוטוקול את הידוע לנו – שבעדותו במשטרה לא טען לתחושת איום או רדיפה מצדי, וכי הוא עצמו כלל לא הגיש תלונה למשטרה, אלא רק לקצין הכנסת. השופט סירב לבקשתנו זו, והכריז בתוקף שלא ייתן להפוך את המשפט לפוליטי (זאת על אף שמדובר בעליל במשפט פוליטי, שנסוב כל-כולו סביב טור דעה פוליטי, ושקשה לי להאמין שיש תקדים להרשעה באיומים במצב שבו אין כלל תלונה ולא טענה לתחושת איום).

ניחא, ביקשנו לזמן עדים אחרים, שיעידו שאיימו עליהם באינטרנט על רקע פוליטי, הם התלוננו ולא יצא מזה שום דבר; לא נתנו לנו. (כשהעד של התביעה – שוטר – הבריז ולא הגיע, אמר השופך "לא נורא, שיבוא בדיון הבא". אני בטוח שאותה אדיבות היתה מוצעת גם לנו אם עד שלנו, לו היו בכלל מאשרים לנו כזה, היה מבריז מהדיון…).

גמרנו? לאאאאאא. עורך דיני ביקש לחקור את חוקר המשטרה שגבה ממני עדות  – עד שהתביעה זימנה, אגב – וכבוד השופך לא נתן לו לשאול את האיש שום דבר רלוונטי. לא מה היתה התרשמותו ממידת מסוכנותי, לא מה זה ה"צח"מ" שבראשו נידב העד מרצונו החופשי שעמד (פססססט, אל תגלו, אבל צח"מ זה "צוות חקירה מיוחד", ללמדכם איזה איש מסוכן אני וכמה קשה היה לאתר מי זה "רחביה ברמן" בקפה דה-מארקר…). בקטע של הצח"מ העד כבר עמד לענות, כולה שאלה טכנית, והשופט נזעק כנשוך נחש "אל תענה!" במקום לתת לו לענות ולייחס לזה איזה משקל שהוא רוצה בבואו לשקול את פסק הדין. בקיצור, חוץ מלדחוף לעורך הדין שלי גאג בצורת זין לפה, השופט עשה הכל כדי להבהיר לו שפה הוא לא יוכל להציג את טיעוניו. לא רק שהם לא יתקבלו – הם אפילו לא יישמעו.

אז ידידי החבר בגילדת המשפטנים נשבר, וישב לי על הווריד לקבל את העיסקה ולשחרר אותו מהסיפור הזה עד שנשברתי (והוא עדיין חושב שעשה לי טובה בזה. נסכים שלא להסכים. התחרטתי בשנייה שזה נגמר וזה עדיין אוכל אותי. אולי שמתם לב). הכי קטע שכבוד השופך יצחק יצחק (תצחק, יא זבל, תצחק) בטח מרגיש עד עכשיו זקפה של נדיבות מזה שהוא פרש לי את הקנס לעשרים תשלומים. ובכן, אדוני השופך, לא זו בלבד שאני לא מרגיש כלפיך אסירות תודה, אלא אני בז לך עמוקות. אני בז לך ולכל המערכת שאתה משרת – מערכת כה עלובה עד שהיא רומסת את הזכות הבסיסית של הנאשם להתגונן, ואת הזכות להעלות הגנה בסיסית מן הצדק של אכיפה סלקטיבית.

תבין, לא מפריע לי שהורשעתי, כי כבר יש לי רישום פלילי והרישומים שלכם לא מזיזים לי שריר בתחת, מפריע לי בעיקר שמנעת ממני בפחדנות ובעליבות מלטעון את טענותיי – טענות שאתה יודע שאין לך ולא לתביעה מענה עליהן, בדיוק כמו שלקלגסת המטונפת אין באמת מענה למה בשלוש שנים לא הוגש אפילו כתב אישום אחד על טרור "תג מחיר", ואילו פלסטינים נעצרים כל הזמן על עבירות קלות בהרבה, תוך עבודת מודיעין מדהימה שמצליחה תמיד לגלות מי זרק איזו אבן ומתי.

כי לימין מותר להתבריין מן המחשכים באינטרנט, וקלגסת ישראל הבזויה והנחשלת, עם חופן אנשי מחשב לרשותה, לא תחלום ללכת לצוד אותם באמצעות האיי.פי. לא כשזה חברי כנסת מהשמאל, או מזכ"ל שלום עכשיו (אחד העדים שלא הותר לנו להביא) או אפילו קרובת משפחה של אחד המפורסמים בנרצחי השמאל על ידי הימין, שכל מה שזיכה אותה באיומים זה שם המשפחה שלה. מותר גם לרבנים להסית, ולחברי קלסת, ולכל ימנון מסריח, והמשטרה לא תעשה כלום. למה לה? היא הרי די מסכימה שצריך להרוג את כל הסמולנים, ורק מחכה לפקודה רשמית. אבל כשרחביה ברמן אדיר ההשפעה כותב מאמר פרובוקציה לא רציני בעליל, ומבהיר זאת מעבר לכל ספק במאמר נפרד למחרת, אז אפשר להתעורר חצי שנה אחרי זה, להפר ללא צורך את חוק נתוני תקשורת, לעשות הצגה שלמה של "איתור דרך האינטרנט" של אדם שכלל לא ניסה להסתתר, למנוע ממנו בבריונות מסריחה של מערכת משפט עותומנית להתגונן, ואז לחמוס ממנו עוד כמה לירות שאין לו.

אז כבוד השופך, אני רואה שאתה והחברים שלך מכנופיית הפשע של יוחנן דנינו הבזוי לא חזקים בקריאה בין השורות, ולכן אקפיד מאד על הבהירות: אני אשלם לקופה של בית המשפח המסריח שלך את אתנן הזונה שגזרת עליי לשלם. יתרה מזו, אינני מתכוון לנקום בך בשום צורה, לא בך ולא באף אחד אחר. אם אראה אותך ברחוב לא אירק לך בפנים, ואם אעבור בדרך ואראה שנפלת לבור אפילו אמשוך אותך ממנו (שזה יותר ממה שאתה, כחובש כיפה, חייב לי… לפי הלכותיך שלך). למעשה, אני מאחל לך ולכל מי שהיה מעורב בתרגיל הקטן הזה (כולל גוש המוגלה שנשר מהואגינה של המפקדת אקה) חיים מאד ארוכים – שבמהלכם מרגע זה תסבלו ממחלה כואבת במיוחד שתאכל את בני מעיכם ותרקיב את אבריכם הצמוקים והרפים, ואתם רואים ועיניכם נמקות. לא אעשה שום דבר כדי שזה יקרה, אבל ישעשע אותי לאללה אם כן.

טפו.