עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

"סער צור, אל תדאג, עוד נפגוש אותך בהאג!" – זו קריאה נפוצה בהפגנות נגד גזל אדמות בחסות גדר ההפרדה בכפרי הגדה המערבית. סער צור, למי שלא מכיר, הוא מפקד חטיבה מרחבית בנימין, והאחראי העליון בשטח על הפשעים המתבצעים בניסיון לדכא את המחאות הלגיטימיות הללו. השמות משתנים, אבל החרוז – והאיום בסנקציות על פי המשפט הבינלאומי על הפשעים המבוצעים במסגרת הכיבוש – נשארים. למרות ניסיונות של תומכי הכיבוש והעסקים כרגיל למשוך בכתפיים ולהעמיד פנים שלא כבד להם, מסתבר שכן כבד.

להמשך, נא לסור לטור שלי במאקו (ואם לא ידעתם שאני כותב שם, לחצו על השם שלי למעלה בגדול. יש איזה שמונה אחורה). אם יש לכם מסיבה כלשהי משהו נגד מאקו, אעלה את זה כאן במלואו בעוד יום-יומיים. הם שילמו על זה ולכן מגיעה להם הבלעדיות.

קשה להיות שמאלן, מהסוג הרואה בצה"ל מכשלה לסיום הכיבוש ולקיום דמוקרטיה בריאה במדינה הזו, מבלי ליהנות ולו במעט מהבלגאן החוגג בצבא "המוסרי ביותר בעולם". התקווה היחידה להפחתת המיליטריזם הממאיר השולט במערכי חיינו היא להפחית את יראת הקודש בה מתייחסים רוב העז-רחים לבהמה הירוקה, ואין ספק ששרשרת פרשיות כמו זו האחרונה, בה מתברר שאחד אחרי השני בכירי המטכ"ל נושאים על גבם קופת שרצים דוחה למדי, כל אחת בדרכה, היא דרך יעילה להשיג הפחתה שכזו.

אולם ממדי ההפרעה הנפשית שהתבררה אצל מי שכמעט-כמעט התמנה לרמטכ"ל, יואב "הדוכס מעמיקם" גלנט, צריכה להדאיג גם אחרי שהגילויים על פשעיו היהירים פטרונו מעונשו של זה.

בואו קודם נעשה חזרה וסיכום, לטובת אלה שעוד פועים ש"מחפשים אותו", ש"זה לא כזה נורא" וכו': גלנט, שקיבל שטח של 35 דונם במושב שלו לפנים משורת הדין, ביקש לחכור שטח נוסף ומסוים של 28 דונם הצמוד לנחלתו – ביקש וסורב. הוא התעלם מהסירוב, פלש לשטח הזה בכל זאת ונטע שם עצי זית לצורך גידול יבול מניב רווחים. זוהי העבירה הראשונית, ושימו לב להתנהגות המאפיונרית הבסיסית, ממש כמו ג'ואי זאזא ב"הסנדק 3": "אתם לא תיתנו – אז אני אקח!".

הלאה: במשך כארבע שנים התעלם גלנט מהדרישה לפנות את השטח, ומשך את העניין בטענות ובתואנות שונות ומשונות. לבסוף, כשהבין שלא תהיה לו ברירה, המציא עלוב הפיקוד תירוץ מקומם במיוחד, לפיו לא יוכל להיענות מיידית לצו הפינוי, משום שעקב שנת השמיטה קיים חשש שאם יעקור את העצים ייפסל היבול שלו ממכירה על ידי רשויות הדת. או במלים אחרות: אינני יכול לפנות את השטח אליו פלשתי משום שטרם סיימתי להפיק רווח מהעבירה שלי.

בנוסף, כפי שהתברר, שיקר גלנט בשתי הזדמנויות נפרדות בנוגע לפרשה כולה. שקרים גמורים. בכתב. זה הספיק כדי שאפילו היועץ המשפחתי לממשלה, שפחה נרצעת של ראש הממשלה (שרוצה לשמח את שר הביטחון, שרצה שגלנט יהיה רמטכ"ל) ירים ידיים ויגיד שעל כזה מינוי הוא לא מסוגל להגן בבג"ץ. אם בזה זה היה נגמר, היינו יכולים ליהנות מהביצה המרוחה על פניו של רוצח הילדים מעזה ולעבור הלאה, אבל לדוכס מעמיקם זה לא הספיק.

תחילה באו ההתעקשויות הראשונות שלו לא להבין שהסיפור שלו נגמר ושרמטכ"ל הוא כבר לא יהיה. טובים ממנו נאלצו לוותר על משרת החלום שלהם ועשו את זה עם מינימום כבוד עצמי, אבל אולי בגלל זה הם היו טובים ממנו. אחרי זה באו הראיות לכך שהוא ומקורביו הענישו את מי שחשף לראשונה את פרשת הקרקעות, והדיחו אותו למעשה משירות מילואים בתור עונש על שהעז לצאת נגד החנרליסימו. לאחר מכן באה ההתבטאות המצמררת על כך ש"אני לא מועמד לרמטכ"ל – אני מיועד". מיועד, מלה מיסטית שכזו. כל אלה מעוררים תחושה מאד לא נוחה על שאדם כזה הגיע קרוב כל-כך לעמדה כה רגישה. וזה עוד בלי לדבר על כך שהסיבה לכך שנפוליאון בונאקירוב רצה בגלנט כל-כך היא שהם חולקים להיטות לתקוף באיראן.

היה מנחם לחשוב שגלנט הוא יוצא דופן, מקרה קיצון לא מייצג, אבל זו תהיה תמימות. בסוף ייגמר לנו המזל, ואחד כזה יתמנה לרמטכ"ל, ואז יגייס את נאמניו ויחולל פוטש כשיסתבר לו שזו משרה זמנית, או יחולל פוטש כשינסו למנוע ממנו להגשים את "ייעודו". הכתבה בידיעות אחרונות של הסופ"ש האחרון מדגימה יפה עד כמה עמוק הרקב של תרבות השקר הצה"לית. יושרה ונאמנות לא יעמדו בדרך. בסוף יהיה מישהו עם קצת יותר יכולת תכנון לטווח ארוך, קצת יותר כריזמה ויכולת לגייס תומכים, והמעבר לרפובליקת בננות בשליטתה המוצהרת של חונטה יתרחש.

הערה: בתחילה נדמה היה שניאלץ בעל כורחנו לתת מלה טובה לאהוד ברק, לאחר שהגיעה החשיפה של ריצ'ארד סילברסטין על כך שאשכנזי הוא האדם נגדו נפתחה חקירה פלילית בנוגע (או שלא בנוגע, או בערך בנוגע) למסמך הרפז. הידיעה הזו, אם נכונה, האירה באור חיובי יותר את התעקשותו של בונאקירוב להפוך כל אבן ובלבד לא להאריך את כהונתו של אחינו הגולנצ'יק. אבל אז באו השקרים של מר ברק על כך ש"למה נזכרו רק עכשיו להאשים את גלנט על הקרקעות" (למרות שכאמור, כבר לפני שנתיים נחשפה הפרשה על ידי קלמן ליבסקינד – עוד אחד שלא כיף לתת לו מלה טובה, אבל מה לעשות שמגיע), ובנוסף באה העובדה שגם אם יש לו משהו על אשכנזי מן הדין שיחלוק אותו הן עם הציבור והן עם הרשויות, ולא ישחק את המשחק המטונף של פיזור רמזים ללא בסיס, ולסיום באה היום ההתחמקות שלו בשנייה האחרונה מלתת דין וחשבון על כל הנ"ל בוועדת חוץ וביטחון – כל אלה מביאים אותנו חזרה למסקנה הישנה: לך כבר הביתה, דיקטטור מגומד.

הערה מנהלית: נוספה אפשרות לתרום לתחזוקת הכותב וילדיו. לכל תרומה אודה.

צבא הכיבוש לישראל, המתעקש להשתמש בסוג מסוכן במיוחד של גז מדמיע שיוצר לראשונה לפני חמישים שנה, נבהל מהתוצאות הקטלניות של תגובתו המופרזת כלפי הפגנות לא-אלימות נגד תוואי הגדר הבלתי חוקי והחליט לשקר בצורה חסרת תקדים ופשוט להכחיש שההרג שגרם הגז בכלל קרה.

צה"ל ניסה לכסות את כל האפשרויות, ומצא את עצמו שומט את כולן. לטענת צה"ל – כפי שנמסרה אמש לכלי התקשורת והבוקר במסיבת עיתונאים לחבורה נבחרת בקפידה של בלוגרים ימנים, ג'וואהר אבו רחמה המנוחה כלל לא היתה בהפגנה. לטענת צבא הכיבוש, היא מתה בכלל מסרטן, או משהו אחר, ובכל מקרה לא שאפה כלל את הגז.

הבה ננתח את הטענות באמצעותן מנסה צה"ל לגבות את הטענה הזו:

"גורמים שמכירים את החומר אמרו כי להבדיל מאירועים דומים בעבר, הדיווח על כך שאבו רחמה נפגעה לכאורה הגיע בשעה מאוחרת והיה לקוי ותמוה. גם בתקשורת הפלסטינית לא פורסם דבר על כך ורק בשבת בבוקר התקבל דיווח כי היא נלחמת על חייה ומאוחר יותר מתה." (YNET).

שקר! הדיווח הראשון על כך שג'וואהר נפגעה הגיע בשעה 2:36 אחרי הצהריים, בעיצומה של ההפגנה. ראו את הציוץ הזה של "קול יהודי לשלום", שהשתתף בהפגנה. (חותמת הזמן היא מתוך הפיד של דינה שונרא-ביכל, המתגוררת בחוף המערבי של ארה"ב. 04:36 בחוף המערבי=14:36 שעון ישראל והשטחים הכבושים. גם עבדכם הנאמן ראה את הציוץ הזה בזמן אמת.

"עוד עולה מהבדיקה כי אבו רחמה הגיעה לבית החולים הפלסטיני בשעה 15:20 ועברה בדיקות כבר בשעה 14:45 – יותר מחצי שעה לפני כן."

גם אם זה נכון, ואין לכך הוכחה מעבר לטענות צה"ל, טעויות הקלדה קורות (כלומר החליפו את ה-15:45 הנכון ב-14:45 השגוי בטעות), והדעת נותנת שאם היו רוצים לזייף, היו דווקא מקפידים על השעה.

מתוך דיווח של בלוגר באנגלית ממסיבת ה"עיתונאים" האקסקלוסיבית:

"We have never heard of anyone dying from inhaling tear gas (5 years of experience with this particular tear gas). There were hundreds of other rioters in the same open air location, in broad daylight and yet she was the only one "allegedly" affected by the gas."

שקר! תינוק בבילעין מת משאיפת הגז לפני כשנה וחצי. בנוסף, תועדו מקרים של הפלות וסיבוכי לידה כתוצאה מהגז.

מתוך אותה מסיבה למוזמנים בלבד:

"However, there are no photos of this woman participating at this riot or ANY riot over the past 5 years, and these riots occur on a weekly basis and are heavily photographed and documented."

נכון, לא נמצאה תמונה שלה בין צילומי ההפגנה המדוברת. היו שם כאלף איש. האם כולם מתועדים? והאם אנחנו אמורים להאמין שצה"ל – או מישהו – עבר על צילומים של מאות הפגנות והוכיח שהיא מעולם לא השתתפה בהפגנות במשך כל חמש וחצי שנות קיומן? האם צה"ל טוען כעת שהיא היתה מאושפזת לא עשרה ימים אלא חמש שנים, דבר שהיה מונע ממנה להשתתף בהפגנות אי-פעם? צה"ל גם טוען ש"היה מצפה לראותה לצד אחיה, ממארגני ההפגנות". אלא שצה"ל יודע היטב, כפי שיודע כל מי שמשתתף בהפגנות, שנשות הכפר אינן מפגינות לצד הגברים ואינן נדחקות לחזית האקשן, שם הן עשויות לבוא במגע פיזי עם גברים, ובמיוחד עם הכוחות הכובשים. חברה מסורתית, מה לעשות.

בנוסף, מי שלא היה מעולם בהפגנה שכזו אינו מבין דבר פשוט: ההפגנות אולי מתחילות ליד תוואי הגדר, או בדרך אליו, אבל מהר מאד עובר "צבא ההגנה" מהגנה למתקפה, חודר לתוך שטח הכפר עצמו וממלא גם אותו בגז מדמיע. על כך יש תיעוד לעייפה, ונוכחתי בזאת במו עיניי, כשראיתי רימוני גז מושלכים לתוך חצר המסגד, המצוי במרכז הכפר, מרחק למעלה מקילומטר מתוואי הגדר. וכך, כדי להיפגע מהגז אין כל צורך "להשתתף בהפגנה", אלא רק להיות נוכח בחלק כלשהו של בילעין ביום שישי נתון.

צה"ל מנסה לרכב על העובדה שפליווד אכן קיימת ושאכן כבר קרה שהפלסטינים שיקרו בנוגע לעוולות ומקרי מוות (מוחמד אל-דורה וכיו"ב), כדי לשכנע שכזאת קרה גם הפעם, ולא היא.

לסיכום: מרוב רצון להרחיק מעצמו את האשמה נמצא צה"ל משקר במצח נחושה וביודעין. כן היה דיווח על הפגיעה בזמן אמת, כן יש תיעוד של אנשים שנפגעו ואף מתו מהגז, ושאר טענות צה"ל אינן עומדות במבחן ההגיון הפשוט והמציאות. במקום לשקר, ראוי שצה"ל ימלא כבר את פסיקת בג"ץ, יעיף את הגדר המסריחה אחורה למקום שבו אינה חומסת אדמות פרטיות, ובכל מקרה יסתפק בהגנה על הגדר סמוך לתוואי שלה ויפסיק כבר לפלוש מדי שבוע לתוך כבר שאין לו מה לחפש בו.

אה, ומלה טובה לבן-דרור ימיני, שאפילו הוא לא יכול לשאת את החרפה של גזל קרקעות באיצטלה של צורך ביטחוני לתועלת הבלעדית של כרישי הנדל"ן.