עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

כשהמומחה התורן של התקשורת הישראלית אומר שעריץ מזרח תיכוני זה או אחר חזק ויציב, אפשר להתחיל לספור לאחור לרגע בו יודיע אותו כלי תקשורת עצמו כעבור יום או יומיים ש"כסאו של [אותו עריץ] מתנדנד."

אם חשבו שבטוניסיה ובמצרים המהפכה הצליחה כי למפגינים היה מזל שמולם עמדו כוחות ביטחון שסירבו לטבוח בהם, בלוב ובבחריין מסתבר בינתיים שזה לא נכון. השליט הלובי מפציץ את אזרחיו המפגינים באופן לא-אלים – דרך בטוחה לאבד כל שריד של לגיטימציה – וגם זה לא עוזר. גם הקולונל המשוגע ייפול. אגב, הבדיחה שרצה עכשיו חזק בקרב הקהילה המקוונת היא "על מובראק אמרו ששרד חמישה נשיאים אמריקאיים – קדאפי שרד שלושה נשיאים מצרים!"

הנה בשעה טובה (שלישי בערב) אנחנו רואים את קדאפי בנאום הטרום נאום התפטרות, אולי אחרון, אולי אחד מכמה, והפעם ההיסטוריה חוזרת כפארסה. נאומו של קדאפי מהבונקר הדומה למאורת קראק עוד ישמש את הקומיקאים זמן רב, ולמעשה ברגע זה ממש אסי כהן עובד על המימיקה ובהפקה עובדים על התפאורה. אם אני הייתי כותב את זה, השורה "כולכם מסוממים! אני נלחם פה בצבא של נרקומנים משוגעים" היתה מוצאת את עצמו לטקסט.

אבל לצד הגיחוך יש גם את הזוועה, בחריין מיהרה להראות שאצלה, במדינה של 750 אלף בערך, שבה הצבא כולו שכירי חרב, אפשר לירות חופשי על מפגינים. קדאפי, בהיותו היצור הגרוטסקי שהוא, לקח את זה כמה דרגות הלאה ואשכרה הפציץ מפגינים לא חמושים מהאוויר וגם מהים (כן, קוקו, לך יש את הצעצועים היותר חזקים. הבנו. לא רלוונטי במקרה הזה). ובינתיים בחריין מנסה אולי לחזור משפת התהום? ומשחררת את האסירים הפוליטיים. זו תגובה הרבה יותר מעניינת מההרעשה של חיל האוויר הלובי, על טייסיו בעלי המצפון בחלקם (החלק שנחת במלטה, יעני) וחייליו שעברו לצד השני או פשוט אמרו "עזבו אותי באמא שלכם" וחזרו הביתה בשקט. .

למרות שקראתי ש"הבדואים" הצטרפו למתנגדיו של הקולונל הקוקו, עושה רושם שעדיין יש גרעין קשה של תומכים החשים ששלטון קדאפי הוא הערובה הטובה ביותר לאינטרסים שלהם, והם הגורם לדיבורים על מלחמת אזרחים. השאלה אם יש משהו שאפשר לתת להם שהוא לא בגדר שחיתות מוחלטת. זו כמובן השאלה של מתנגדי המשטר הלובים, לא שלי ושלכם.

בינתיים נדחקה הדרמה הלובית – יותר מדממת ומותחת מזו של מצרים, שם ניצחו המהפכנים בשלב הראשון ללא שפיכות דמים רצינית ומבלי שהופעלה פירוטכניקה – מחוץ לאזור הראשי בכלל במוזס אונליין, גם בוואלה!. דווקא ב-NRG זה ממוקם אמנם לא ראשי, אבל ממש מתחת, אז מלה טובה (ידו של משולם ניכרת?). בהארץ גם צריך לדפדף כדי למצוא את לוב, אבל החומר איכותי יותר ואולי אפשר לצפות יותר מקוראי הארץ שאכן יגללו במורד הכותרות השונות. אה, כולה מאיים לשרוף את הנפט, דבר שיזעזע את המחירים באופן שיגרום לכולם להתגעגע ל"מרד הדלק" הנוצתי של לפני שבוע-שבועיים. וואו, תראו איזו רעידת אדמה היתה בניו זילנד! כולם להסתכל עכשיו לשם.

מה שמעניין הוא שמותם של כמה ישראלים באירוע לא רק הופך לכותרות – שזה לגיטימי – אלא גם האירוע במסגרתו זה קרה דוחק אירועים אחרים מבחינת היקף הסיקור. עם כל הכבוד לרעידת אדמה, זה אירוע נקודתי שנגמר כשלעצמו והוא לא יכול לדחוק בצורה כזו תהליך גיאופוליטי של פעם בדור לפחות שישפיע על איך שהאזור הזה ייראה לכמה עשרות שנים הבאות.

בוואלה! הגדילו לעשות והעלו על ראש שמחתם את "הזווית היהודית". יהודי בחריין, לא תאמינו, בחרו צד! הם תומכים במלך! לא נתעכב כרגע על זה שאפילו יהודים מחוץ לישראל מוצאים את עצמם בצד הלא נכון של ההיסטוריה בכל הקטע הזה של התקוממות עממית צודקת. תקראו שוב את הידיעה. יהודי בחריין. מה, לא הייתם אף פעם בבית יהודי מנאמה? לא ירדתם אף פעם על אוכל בחרייני אסלי בשכונת יד חליפה?

כמובן שלא. הסיבה היא ש"יהדות בחריין" זה כמה משפחות מיהדות עיראק הנכבדה, שהשתקעו במנאמה בירת מה שהיום מהווה יחידה פוליטית עצמאית, לצרכי עסקים. בכתבה עצמה מוסבר שמדובר בחמולה של כמה עשרות, ושהם יהודים עיראקים לכל דבר, אבל העיקר ש"יהודי בחריין" מצלצל סקסי בכותרת. מצד שני, לי לא משלמים כרגע לנהל דסקים ומערכות ולכמה ממכריי כן, אז אולי הסדר עדיפויות שלהם יותר מחובר לעם או לאופנה הנוכחית.

בינתיים התפשטה רוח המרד הרחק מעבר לחופי הים התיכון והמפרץ הפרסי, והגיעה עד מישורי התירס הגבינה הנצחיים של ויסקונסין הקפואה (התיקון מוקדש לקורא י.ל.. בוויסקונסין כן מגדלים הרבה תירס, אבל הנה).

עשרות אלפי אנשים (מספר עצום למחאה פנים-מדינתית) צרים זה למעלה משבוע במשמרת מחאה על בניין הקפיטול בבירה מדיסון, נגד תוכנית תקציב שנויה במחלוקת של המושל סקוט ווקר שרוצה לשלול מעובדי המדינה אז הזכות לשאת ולתת באופן קיבוצי על התנאים שלהם. כלומר באופן מעשי מונע מהם את הזכות הבסיסית להתאגד. ווקר טוען שהוא עושה את זה בשביל לסתום חור בתקציב – שאיש אינו מכחיש את קיומו או גודלו המדאיג. אבל המתנגדים חוששים ובצדק שמדובר בהתקפה מכוונת על זכויות העובדים שלהם שאם תצליח, תישאר בעינה גם עם חלוף מצב המשבר התקציבי.

מעבר לגודל המרשים של הגופות החמים שהצליחו מארגני המחאה להתגייס, נסובה תשומת הלב אל המחוקקים הדמוקרטים של המדינה, שנמלטו מתחומיה כדי שאי אפשר יהיה לכנס בבית הנבחרים ובסנאט של המדינה את המניין הדרוש לקיום הצבעה על ההצעות השנויות במחלוקת. איש בארץ לא שם לב עם זאת שהטריק ממש לא חדש. הדמוקרטים בטקסס עשו את אותו הדבר לפני תשע שנים. אז הבעיה שלהם היתה ענייני תיחום מחדש של אזורי בחירה, שהרפובליקאים ניסו לעשות בו שימוש כדי למחוק אזורי בחירה של דמוקרטים ולשעבד אחרים בחתיכות לאזורי בחירה אחרים, שונים באופיים. את התוכנית ההיא הגה ודחף המאכער הטקסני האגדי של הרפובליקאים, טום "איש החרקים" דיליי. הנ"ל נצפה לאחרונה ממתין לערעור על גזר דין של שלוש שנות מאסר בעוון שחיתות גדולה וקטנה.

אלא שבמקרה של טקסס המחאה היתה כולה פרלמנטרית – מספיק מחוקקים דמוקרטים נמלטו למדינה השכנה, אוקלהומה, ובכך מנעו העמדת מניין כשר להצבעה על ההצעה שאותה לא היו מוכנים לקבל ולא היו להם הקולות למנוע. בסוף הושגה פשרה, לא לפני שהמושל (שעדיין מכהן, הטקסאנים האלה זה משהו) ריק פרי עשה שרירים והתנפחויות ושלח את הטקסס ריינג'רס לרדוף את הנמלטים (עד לגבול המדינה, כמובן…).

בוויסקונסין כאמור המחאה המונית למדי באופייה. מפתה לומר שראשי הגבינה פשוט הוכו בנגיף המחאה ההמונית המועבר בלוויין לכל קצוות ארץ בימים אלה מאזורנו, אבל יהיה בכך משום פגיעה במורשת הדמוקרטית של האמריקאים ושל תושבי המערב התיכון במיוחד – גחלת לוחשת שלא בהכרח צריכה ניצוץ ממצרים כדי להתלקח.

וויסקונסין, אגב, מדינה מטורפת, או ליתר דיוק בעלת חוקה מטורפת. ברמה הפדרלית, נשיאים מתים כבר שני דורות לפחות שיהיה להם "וטו שורת פריט" – וטו שיאפשר להם להעביר חוק שכוונתו הכללית טובה בלי שיודבק אליו איזה סעיף-משנה לא קשור שרוכב לזה על הגב וזורק כמה מיליונים לחבר של מישהו. בוויסקונסין (לא רק אבל בעיקר) לקחו את העיקרון הזה רחוק מדי ונתנו למושל את הזכות למחוק מלים בודדות מתוך טקסט – גם באופן מסיבי ובאופן שמאפשר לתפור מהמלים הנותרות חוק בעל משמעות הפוכה לגמרי מזו שנשלחה לאישורו. קוראים לזה "וטו פרנקנשטיין". לפני כמה שנים השתמש המושל הקודם ג'ים דויל בזכות הזו כדי להפוך הצעת חוק בת 272 מלים למשפט בודד בן 20 מלים שלקח כסף שיועד לתחבורה הציבורית והעביר אותו למערכת החינוך הציבורית.

שם לפחות ההתלבטות היתה בין צרכים לגיטימיים. אצל המושל החדש אחד הסעיפים השנויים במחלוקת בהצעת התקציב שממנה יריביו נמלטו פשוטו כמשמעו מדבר על כך שלמדינה תהיה הזכות למכור, גם ללא מכרז, בכל מחיר שייראה לה ראוי "לטובת המדינה", כל נכס או קרקע או שירות בבעלות המדינה. הממממם, מעניין מי ירוויח ממכירת החיסול הזו ומה הקשר בינם לצמרת רשימת התורמים של המושל.

בכל מקרה, היות שווקר בישל את הדייסה הזו לעצמו, האיגודים של העובדים הציבוריים לא רואים למה הם אלה שצריכים לשלם את המחיר מכולם. ואת התועלת הגדולה בלתת למדינה לערוך מכירת חיסול של נכסיה בלי שום פיקוח או תחרות הוגנת אף אחד רציני לא באמת רואה. אז אמנם כבר המפגינים במצרים התעצבנו על ההשוואות של וויסקונסין לעניין שלהם, ולמפגינים הלובים הגיבורים שבאמת מוצאים את עצמם במלחמת שחרור עם דם והכל (או כמו שאדי מרפי אמר פעם Niggers shootin' guns and shit!) בכלל אין זין לשמוע על זה, אבל נאחל גם למחאה הציבורית הנמרצת הזו המתנהלת בתוך מערכת שעודנה דמוקרטית מבחינות רבות, שמזכירה לאדוני הכוח מי הריבון האמיתי, שגם תצליח.

מערכת רדיקל מקלדת מבקשת להזכיר לכם את קיומו של כפתור התרומות, לקידום הפרנסה בבית אבו קדם, המביא לכם תוכן מצוין וחינוכי זה.

אה, ומזל טוב לקורא הוותיק רמי עמנואל, הבן של בני עמנואל מהאצ"ל, שלאחר הדרמה האמיתית בבית המשפט לקח באנטי קליימקס את הבחירות עצמן, כשהוא גורף מעל חמישים אחוז מכלל הקולות בשדה מפוצל לעייפה, ובכך נמנע מהצורך המעיק בסיבוב שני. הבו גודל לראש עיריית שיקאגו החדש, שיש לו די והותר ממה שצריך כדי ללכת בדרכם ה…אמממם…ססגונית של קודמיו בהנהגת עיר הכתפיים הרחבות.

טוב, נהיה ארוך, אז את הדיון על חוק ה"אסור לדבר לא יפה על ישראל" נשאיר לפוסט הבא, שלא יתעכב כמו זה בעזרת האלה תתברך. מהפכות מוצלחות לכם, יהודים ושאינם יהודים כאחד.