עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

כשעליתי לארץ בגיל שמונה וחצי, גרנו בעיר לוד, שם היו רוב בני כיתתי בנים ובנות למשפחות יוצאות צפון אפריקה. דרך אלה, התוודעתי לראשונה לאותו מאכל מופלא, קוסקוס שמו. בהיות בני ישראל, במיוחד המזרחים שבהם, מכניסי אורחים ידועים, ובהיותי בן לאם חד הורית שעבדה עד ארבע כל יום, התארחתי הרבה אצל חבריי לכיתה לארוחת צהריים, וכך התוודעתי לקוסקוס על נוסחיו השונים. עם מרק כזה, ומרק אחר, עם דג ברוטב חריף וכיוצא באלה.

יום אחד אני דן בעניין הקוסקוס וכמה שהוא חביב עליי עם חברי הטוב איציק ג'ווילי (שגדל להיות איש מצוין ורקדן מחונן, איפה אתה בנאדם?). איציק דנן, בן לאב יוצא לוב ואם יוצאת מצרים, נופף בידו בביטול ואמר: "המרוקאים האלה לא יודעים מה זה קוסקוס. קוסקוס אוכלים עם סוכר. תבוא אליי לאכול, תראה." אני עוד באמריקה הייתי סקפטי, ובאותו רגע לא כל שכן, אבל בהיותי אכלן הרפתקן משחר ילדותי אמרתי: "ננסה, למה לא."

טוב, יושבים אצל איציק במטבח, והוא ממלא לי צלחת בקוסקוס ובוזק עליה סוכר ביד נדיבה. אני תוקע כף, מכניס לפה… ומשתדל בכל כוחי לשמור על נימוס ולא לירוק את מה שיש לי בפה חזרה לצלחת. מה לעשות, גועל נפש. המרוקאים האלה דווקא מבינים, וקוסקוס צריך רטיבות ומליחות. איציק, שאוכל בהנאה רבה מאותו דרעק עצמו, עושה לי "טעים, אה?" אני מנסה עדיין להיות מנומס ונמנע מלהגיד במפורש שלא, דווקא מגעיל, אבל איציק מבחין במצוקתי ומציע פתרון מבריק: "רגע, אולי צריך להוסיף סוכר!"…

איציק, כאמור, הוא בחור מצוין וכלל לא דיקטטורי באופיו, אבל היינו בני תשע והוא טרם הפנים את חוסר התועלת בלנסות עוד מאותו דבר בתקווה להשיג תוצאה שונה, וטרם הפנים שהדבר שבו הוא מרוכז אינו תמיד הפתרון לכל עניין. יש אנשים שכבר חצו את גיל ארבעים (גיל הבינה, לכאורה) ועדיין לא הבינו את זה. כך לדוגמא חברי הכנסת מהמגזר היג"ע, שלא מבינים שזהות, אפילו יהודית, היא לא דבר שניתן לכפות, ולא מבינים גם שזהות, אפילו יהודית, היא לא הפתרון לכל דבר ולא עומדת במוקד כל דבר.

כך באה לעולם האמירה היודו-נאצית המחליאה של חברת הקלסת ציפי חוטובלי (חברת סיעת פייגלין שבמפלגת הליכוד), לפיה "חלק מרכזי מעבודת הוועדה למעמד האישה הוא חיזוק הזהות היהודית", ובמסגרת זו ראוי לדון ב"בעיית ההתבוללות" בוועדה זו, ולהזמין כאורחים מכובדים את אנשי ארגון להב"ה, אלה שמסיתים לפוגרומים על רקע "נישואי תערובת" ונותנים תעודות כשרות לגזענים טובים שלא מעסיקים ערבים. כי לאדם עם פּטיש, כל דבר נראה כמו מסמר, ולאדם עם פֶטיש כל דבר עושה נעים וקשה, או רטוב, לפי המקרה הנדון. כך מתהפכות היוצרות, ובמקום לחזק את המעמד האוטונומי של האדם ממין נקבה, משעבדים אותה לטובת הקולקטיב כמיטב המסורת של חברות בהן מעמד האישה נמוך מיסודו.

כך גם באה לעולם הצעת החוק ההזויה של חבר הקלסת ציון פיניאן, לפיה תחנות רדיו יחוייבו בכך שכל שיר חמישי (להלן: 20% מכלל ההשמעות) יהיה "בעל טקסטים ותכנים יהודיים", עם ועדה במשרד התקשורת שתגדיר מה זה בדיוק ("אתה שקראוך אלוהים" מתוך "מאמי" הולך? השיר של יונה וולך על לאונן עם תפילין? "יהוה על הזין" מתוך התקליט שמעולם לא הוצאתי?). ולא משנה שיש כיום ביזור של שידורי הרדיו, ותחנות אזוריות ואידיאולוגיות ושאם יש דרישה של ממש לתכנים כאלה אז כוחות השוק יכתיבו אותם, ממש כמו שקרה עם המוזיקה הים-תיכונית. לא משנה גם שכל מקרה של הכתבת תוכן אידיאולוגי בעבר תרם דווקא לניכור הציבור, ולא לקירובו לנושא הנדון. לבזוק לכם עוד סוכר על הקוסקוס?

אותו ציון פיניאן, אגב, היה פעיל מאד בשבוע האחרון ויזם הצעת חוק נוספת, יחד ראש המפלגה היודונאצית "האיחוד הלאומי" יעקב כ"ץ, לפיה מי ש"יוציא דיבה" על המדינה יוכל להיתבע – על ידי כל אזרח, ללא הוכחת נזק – ממש כאילו הוציא דיבה על תאגיד. מעבר לתועלת שבהצעת החוק הזו – הוכחה סופית שהמדינה מתנהלת כמו תאגיד לכל דבר – אני מתכבד להיות הראשון שייתבע בכפוף לחוק זה, ולשם כך נשחזר סיסמת הפגנות ישנה מבילעין: Five-six-seven-eight – Israel is a fascist state!

ולסיום, הסר לבידחון פנים, יצחק "מסריח כמו יודונאצי" אהרונוביץ', מיהר אמש לגבות את השוטרים שלו, כאשר בתגובה לזעמם של חברי כנסת מהאגף הפשיסטי, שזעמו על צו המעצר שהוצא לרב דב "תומך בהרג תינוקות האויב" ליאור, אמר כי מפקד משטרת חברון, שהוציא את הצו, שגה בשיקול דעתו. עם זאת, כבוד הצר סירב להתחייב בפני חברי הקלסת של האיחוד הנאצי כי צו המעצר יבוטל – אולי כי הוא מודע לזה שאין לו סמכות לכך, ושעדיין לא הגיעה השעה להתעלם באופן כה מפגיע מבעיה טכנית קטנה ושולית זו. גם זה עוד יגיע, ולהשומע ינעם.

מחר: על מערכת המשפט אוכלת יושבי הכס.

תזכורת מנהלית: יש כפתור לתרומות (בעמוד הראשי עד לתיקון התקלה המונעת ממנו להופיע גם כאן למטה), ואני מתחייב שכל שקל שייכנס יופנה לתשלום חובות מעיקים המונעים ממני להקדיש את ההכנסה המעטה שעוד יש לי לכלכלת ילדיי. תודה.

טוב, כנראה שאני לא אצליח לעבוד כמו שצריך אם לא אשחרר קצת קיטור, אז בואו נעבור על אירועי השבוע החולף:

בדרום תל אביב היתה הפגנה גזענית נגד הפליטים ומהגרי העבודה שמצאו להם מקלט בשכונות העוני וההזנחה של העיר. את כל המרירות על אותה הזנחה הוציאו על הזרים האלה. רבים וטובים כבר עמדו על כך שלצד גינוי הנימות הגזעניות חייבים לשים לב למצוקה האמיתית שההפגנה מבטאת, והכל נכון, ובכל זאת כשעלה יהודי ישראלי בעל עור שחור לנאום, צעקו לו "כושי תעוף מפה".

אבל לא על זה אני רוצה לדבר, אלא על עוד דבר שרבים וטובים כבר עמדו עליו: התגובה המחפירה של ראש המכשלה, הברון פון ביבהאוזן. "לא לקחת את החוק לידיים", הוא קרא להמון המוסת, המדורבן על ידי מנהיגי הציבור היודו-נאצי (כמו למשל חבר הקלסת מיכאל בן ארי). כלומר, מה שאתם עושים (השתלחות גזענית וכיו"ב) זה מה שהחוק אמור לעשות, אז תנו לו לעשות את זה (ונעזוב כרגע את העובדה שאי-העשייה של השלטונות היא בדיוק מה שהביא להתפרצות).

מה שאיש לא דיבר עליו הוא המקור ממנו שואב הביבינוקיו את מימי המעיין הגזעני הזה, מעבר לעובדה שהוא בא מבית בימין החירותניקי. מדובר כמובן בזוגתו הדוחה, שסוחטת אותו באמצעות מידע המצוי בידיה על מעלליו, וכופה עליו התנהלות על פי הרצוי לימין הקיצוני, אליו משתייכים אביה ואחיה, אותם כפתה על בעלה כחלק מהמעגל הפנימי ביותר שלו.

מדובר (וזאת על פי מקורות בכירים בסביבת רה"מ, לא השמצה ממוחי הקודח) באשה בעלת הפרעות נפשיות מאובחנות ומתועדות, המסרבת לקחת את התרופות שלה והופכת את חיי בעלה וכל העובדים בסביבתו לגיהינום, המהווה את השליט האמיתי בלשכתו באמצעות אנשים חסרי כישורים אותם החדירה לשם מבלי שבעלה הנסחט יוכל להתנגד, המנהלת מסעות נקמה ביריבים אמיתיים ואויבים דמיוניים כאחד, שהשתלחה בתוקפנות מחרידה בעובדים נאמנים שפרשו מלשכתה לאחר שנות שירות נאמן והעזו לבקש מכתב המלצה, או שיותר להם להשתמש בקשרים שרכשו במהלך עבודתם המסורה לצורך עבודתם החדשה, ששיסתה את מס ההכנסה במקורב לשעבר שסר חינו וניסה בתמימותו לרכוש את דרכו חזרה לחסדה של הגברת ושאינה בוחלת גם בשימוש בשב"כ לצורכי הוונדטות הפרטיות שלה.

אז ביבושקה, קח את המכשפה הבזויה שלך, זו שמתהדרת בתקשורת בתואר "פסיכולוגית ילדים" למרות שאין לה הסמכה כזו והיא אינה רשאית לטפל, לך תהיה שר האוצר של איטליה אצל החבר שלך סילביו (זרזיר, עורב וגו')  ותעזוב אותנו באמאש'ך. אם כבר ממשלה יודו-נאצית, שיהיה ליברמן ראש ממשלה וניפטר מהמסיכות.

הלאה: השר לבידחון פנים, יצחק "מסריח כמו ערבוש" אהרונוביץ', החליט בתבונתו האינסופית כי מפכ"ל המשטרה הבא יהיה ניצב יוחנן דנינו, וזאת למרות שמבקר המדינה טרם סיים לבדוק פרשייה של רצח סוכנים משטרתיים שכנראה אירעה באשמתו הישירה. אבל בעוד שאת הסוגיה הזו טרחו בתקשורת להזכיר, על הפרשיות החמורות יותר בהן מעורב הניצב המושחת איש לא דיבר. ובכן: יוחנן דנינו דאג לחלץ את פילגשו העשירה מאישום על התעללות בעובדת זרה (ואף כפה על הסמרטוט של האוליגרנוני לצנזר את הדיווח על כך), וכמובן דנינו הוא זה שסחט באיומים את ה' מלשכת רה"מ וכפה עליה להגיש תלונה מופרכת נגד השר לשעבר חיים רמון – תלונה שהובילה לאחת ההרשעות השערורייתיות בעשור האחרון (ולא שלא הגיע לרמון הזבל, המכניס מספרים של בנות 21 לנייד בזמן דיון על יציאה למלחמה, להידפק – אבל לא ככה עובד החוק).

בקצרה, בעוד שכעת תהיה צמרת המשטרה אולי מעט יותר מתוחכמת (איש לא טען מעולם שדנינו טיפש. הוא מאותם שוטרים שיודעים גם לקרוא וגם לכתוב), היא תהיה עוד יותר מושחתת, עוד יותר זדונית, עוד יותר משתינה על כולנו מהמקפצה.

ולסיום, התקציב הדו-שנתי, מיסודם של הביבינוקיו והטילן הלוגי, לא כולל אפילו קרוב לתוספת הדרושה לכוחות הכיבוי. תגידו, שלי יחימוביץ' ושאר מגלגלי העיניים – בשריפה הבאה יהיה מותר לנו כבר להאשים ישירות את השר הממונה שלא דאג לכך? שאיים במשבר קואליציוני על הגיור הצה"לי ולא על זה? או שגם אז תצטרך שלי איזה אתנן מכבוד השר ותדאג ללקק לו בעכוז שהיא מתנגדת להאשמתו? סתם, מוחות חקרניים מבקשים לדעת.