עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

אתם תמותו מצחוק. זוכרים את המאמר הזה, שכתבתי יחד עם עוד בחור בשיא תקופת המחאה לפני ההתנתקות? וזוכרים, אלה מכם שקוראים אותי מאז, שעוד באותו היום פרסמתי בבלוג (אז ברשימות) שזה אני כתבתי (לפחות את החלק מעורר רקיעות הרגליים)? יפה. אז היתה פרובוקציה ראויה, הטקסט המזעזע הוקרא עוד באותו היום מעל בימת הכנסת על ידי חבר הקלסת נילס הולגרסון, וכל מי שרצה למצוא במאמר ובמחברו טעם לפגם בהחלט היתה לו ולה הזדמנות לכך כבר אז, בקיץ 2005 הסוער.

אבל יש גם כאלה עם הצתה מאוחרת. קחו למשל את האיש החביב, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות (היהודיות) ומקרבן לשריטה שבמוחו, אברהם בנימין. אבריימלה דנן הוא איש חשוב. כמו איש אחר בחדשות, גם הוא מכהן כדובר – של הישוב הפסטורלי ושוחר הפיוס יצהר.

אבריימלה וחבריו, במבצע בילוש שפרטיו מסמרי השיער עדיין חסויים, הצליחו לאחרונה לחשוף את הסוד – שאני זה שכתב את התועבה. כאמור, הסוד לא היה ממש סוד אבל כנראה שרק עכשיו קיבלו ביצהר הכשר הלכתי למודם או משו. אוקצור, לאחר שהסיר את הלוט מעל הסוד דבק בתחושת הגילוי המשכרת ואץ–רץ לו אל תחנת הקלגסת הסמוכה, להגיש תלונה נגד עבדכם על הסתה. מזל שהספיק, כי עוד איזה חצי שנה יש התיישנות נראה לי…

איך היה אדי מרפי אומר, כשהיה האיש המצחיק ביקום? I just think the shit is funny.

אז מכיוון שזה נהיה כזה סיפור בחוגי הדובון והסנדל, ראיינו אותי בנדון ל"מקור ראשון". הראיון עצמו היה ארוך יותר, וגם העיתונאי אמר לי שהוא הגיש טקסט ארוך יותר. אז אני לא יודע מי אשם, הוא העורך, אבל בדרך פלא נעלמו להן מהכתבה שתי עובדות שאני הדגשתי חזור והדגש לפחות שלוש פעמים שונות כל אחת בשיחה שארכה למעלה מחצי שעה:

1. באותה תקופת התנתקות גם כתבתי מאמרים, כמו זה, שהשתלחו במני מזוז ושאר רשויות האכיפה על חוסר מתן כבוד לזכותם של המתנחלים והימנים למחות נגד ההחלטה.
2. כמובן, העובדה שהסוד לא היה סוד ושעוד באותו היום הודיתי קבל עם ורשת באשמתי המחפירה בכתיבת פשקוויל הפיגולים הנלוז.

את ההשמטה השנייה ניתן אולי להסביר בחוסר רצונו של מקור ראשון להוציא את אבריימלה טמבל מול כל בני המגזר וזה. אבל הראשונה? לכלכתם אותה. מה שכן, איזה דוגמן שסק? מלך.

טוב, מספיק לדבר עליי. ראיתם אגב את הסרט החדש שלי? סתם, סתם. סרט אין לי, אבל לערן ורד יש כמה דברים חדשים ומעניינים. אולי שווה להתחיל לראות הפח הגדול?

ברכבת ישראל, במקום ליישר מסילה בערבה החליטו ליישר קו עם השריטה במוח והלכו בצורה לא הכי חכמה ראש בראש עם בית המשפט. הייתי מציע להם למצוא מישהי קצת יותר… עוברת מסך? עוברת בידוק ביטחוני? עוברת מסנן פריחות בסיסי? שתייצג אותם מול הרשויות. הייתי אומר שעניין שלהם, אבל בתור מי שנזקק לשירותיהם פעמיים בשבוע וכל אימת שעניין לו בעיר הגדולה, זה גם עניין שלי.

מצד שני,חרפת השופטת נילי ארד, נשיאת בית הדין לעבודה, הרוויחה ביושר כל יחס של בוז עמוק כלפיה אישית וכלפי בית הדין שעליו היא ממונה. מי שהיא כזו שפוטה של המעסיקים והממשלה, שלא תתפלא שעובדים לא ממש משלים את עצמם שאם יבואו בזמן וינהגו בכבוד הם יקבלו צינור יותר קטן, או עם פחות הברגה. מצד שלישי, גם לשים זין צריך לדעת איך. העובדים יכולים לדפוק ברז למורה ולצאת לנופש שמבהיר ש"צ'כחו מזה; היום כבר לא תהיה רכבת". האדם שנשלח לייצג את העובדים בבית המשפט עדיין צריך לשחק את המשחק, או לפחות לצאת פחות צ'כונה.

לפני זה כמובן היתה שביתה בכל המשק, כי לעופר עיני נורא חשובים עובדי הקבלן. אהא. הדברים נאמרו כבר היטב ולפניי על ידי אורי בן דב המצוין מג'יי-14 ועל ידי עוד מישהו בעבודה שחורה. אה, והקוראת ב' דגושה מוזמנת גם היא לראות עצמה כלולה ב"יאללה יאללה" הזה.

ח'דר עדנאן (זה הדובר האחר שמככב בחדשות) עוד לא מת. אפילו אני חייב להודות שחייו ומותו כשלעצמם לא מזיזים לי הרבה. יש מן הסתם קרוב לארבעה מיליון פלסטינים שהיה לי כואב יותר לשמוע על מותם הקרב. לא רק חפים גמורים כמו הרוגי התאונה בצומת אדם. גם אנשים בוגרים עם עבר פחות מצחור עדיין היו מעוררים בי יותר סימפטיה. לא שאני מכיר את מר עדנאן. אדישותי היחסית לגורלו נובעת מבחירתו להשתייך ולפעול באופן בכיר ושותף–סוד בארגון חשוך ומתועב. עם זאת, האורח שבו הוא עומד ככל הנראה למות והעיקרון בשמו הוא עומד לעשות זאת מעוררים כבוד והערכה, ומשנים אותו עצמו (עניין פחות חשוב בכל זה) מהערת שוליים זוטרה בתולדות הטרור האיסלאמי בארץ הזו למשהו משמעותי בהרבה.

כי עם כל כמה שזה מובן מאליו כשמדובר בתושב הגדה המערבית, עדנאן בעצם מושך כאן במסיכה שנקראת "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". חוקית, ישראל אינה באמת דמוקרטיה. שאלו את עצמכם: מי הריבון בשטח שבו אתם גרים? אם אתם גרים במדינת ישראל (או בחלקים שתחת שליטתה אבל טרם סופחו אליה), התשובה אינה "העם", או "הכנסת" או "נשיא המדינה". התשובה היא אלוף הפיקוד. ישראל, צריך להזכיר מדי פעם, נתונה תחת תוקפם של התקנות לשעות חירום (תש"ה – 1945) – תקנות שהוגדרו פעם על ידי האיש שישב על יד ד"ר בדר כ"גרועות מחוקי הנאצים". תקנות שהותקנו, אם תשימו לב לתאריך, לא על ידי כנסת ישראל אלא על ידי "דבר המלך במועצתו" – והותקנו נגד תנועות המרי העבריות.

התקנות האלה – ולא שום חוק שיזמה כנסת ישראל מעודה – הם החוק העליון. עם כל כמה שברור שדבר כזה מעולם לא קרה, ושיהיו השלכות, ואנשים לא יסכימו בשום אופן… החוק היבש ברור: בכל רגע נתון יכול הקצין הצבאי הבכיר במקום (דבר שבדרך כלל נתפס כזהה עם ההגדרה "אלוף הפיקוד") להוציא צו ולהגדיר אזור כשטח צבאי סגור ולנהוג בו ובתושביו כרצונו. ברצותו יכריז על שכונות שלמות בתל אביב כשטח צבאי סגור ויבדוק בכליהם של היוצאים והנכנסים ברחוב. סתם, דוגמא תלושה ורחוקה מהמציאות. זה לא שאי–פעם נגיד הביאו מג"בניקים למודי כיבוש שיפטרלו ברחובות תל אביב דרום. אבל נחזור לעניין.

למותר לציין כי לרשויות הביטחון נתונה הסמכות לעצור כל אדם ולקבל מבית משפט שכמעט לעולם אינו מסרב לכך אישור להחזיקו ללא משפט, ללא אישום, ללא עורך דין לתקופות של שבועות וחודשים. כל הדברים האלה שההיסטוריה המערבית הם מאבק ממושך נגדם? כזה. הסמכות הזו מופעלת מדי פעם גם על יהודים מעדות אחינו לוקי מחלת היהוה, וזה לא הופך אותה לטובה יותר, נסבלת יותר או מפלה פחות. העובדה היבשה היא שכמו הארנבונים במכלאה המחושמלת ב"גבעת ווטרשיפ", גם אנחנו מנהלים את החיים המשמינים והמפנקים שלהם רק ברצות הדוד עם הרובה והמל"ט והשו–שו המתקדם.

כמו שדרישת יסוד של המחאה החברתית היתה ועודנה חייבת להיות ביטולו המוחלט של חוק ההסדרים, כך חייבת כל מפלגה מתקדמת לשים אי שם בצמרת מצעה את הקריאה לביטול תוקפן של התקנות לשעת חירום. ח'דר עדנאן כמובן מתכוון למות למען טובת העם הפלסטיני כפי שהוא רואה אותה, אבל לא יזיק אם כתוצאה ממותו (וזה ייקח את מותו, למה גסיסתו האיטית לא עושה שום רושם על הישראלולים והתשקורת המעפנה שלהם) גם במדינת ישראל (שם זמני) יחל שמץ רמזו של שיח דמוקרטי ממשי.

לסיום, השערה מעניינת שהועלתה באשר לשאלה למה לעזאזל התעקשה ישראל לעצור את אחד ממשוחררי עסקת שליט (נדמה לי, אל תלכו עם זה לבנק), ולמה היא מתעקשת להחזיק אותו ללא שמץ ראיה – מסתבר שעדנאן מעורב חזק במאמצי הפיוס הפנים-פלסטיניים, ואת אלה ישראל הרי רואה כברית ריבנטרופ-מולוטוב שנייה שתאפשר את פתיחתה של ששששש…. הס מלהזכיר.

* אני מודע כמובן לכך שיש מתנחלים רבים שהם על פי כל אמת מידה אינטליגנטיים להפליא, תהיה אשר תהיה דעתי על דעותיהם ונזקן. משפחת בן ארצי רובם בעלי מנת משכל של גאונים, פרופסור אומן, גם איתמר בן גביר אדם מבריק אם לא ידעתם, ורבים אחרים. עם זאת, אני עומד מאחורי האמירה ומאיץ בכל מי שנפגע להגיש נגדי תלונה על הוצאת דיבה, הסתה ואנטישמיהכחשתשואה.

(הטקסט הבא נכתב עבור אחד האתרים, שהחליט לבסוף שהנושא לא ממריא מספיק כדי לפרסם עליו טור, אז תקראו אותו פה)

———————————–

מעצרם של מפעילי אתר ההסתה היודו-נאצי "הקול היהודי" מעורר שאלות קשות. מיד נגיע אליהן, אבל קודם העובדות:

היום לפנות בוקר פשט כוח גדול של שוטרי מחוז ש"י על הישוב יצהר ועצר ("עיכב לחקירה") שלושה בגירים וקטין. הבגירים חשודים ב"מעורבות בהפרת סדר" והקטין במעורבות בהצתה. בשיחה עם דוברת מחוז ש"י נמסר לי כי איש מהעצורים (סליחה, סליחה, "מעוכבים") אינו חשוד במעורבות בפעולות תג מחיר (או כמו שהגדירה את זה הדוברת "לא בפעולות הגדולות", כלומר לא בהצתת המסגד בשבוע שעבר). דוברת מחוז ש"י גם הכחישה את טענות המתנחלים כאילו המעצר קשור למסמך שפורסם אמש, על כך שמפקד האוגדה המקומית מקדם מידור של מתנחלים במסגרת הצבאית. לטענתה, מדובר בחקירה ובחשדות שנמשכים זמן רב יותר מזה במידה ניכרת.

עד כאן העובדות, שדווחו במקור באתר רוטר ולאחר מכן גם בתקשורת הממוסדת. המתנחלים טוענים שהמעצר והחקירה הם בעצם של השב"כ ושהשוטרים הכחולים (שחורים, עם המדים החדשים והמאיימים) רק עשו להם את העבודה השחורה, שבוצעה על פי הטענה "בפיקוח סוכני שב"כ רבים". הדבר נשמע כלל לא בלתי סביר. לטענת האתר "הקול היהודי" עצמו, "בידי הפושטים היה צו עליו חתומה השופטת דבורה עטר ונאמר בו כי ישנו 'חשד לעבירה על חוק השב"כ כמפורט בעבירה". – דבר שאם הוא נכון, מאיין כל ספק באשר למקור המעצר.

המתנחלים גם זועמים על כך שהרשויות מצאו לנכון להשתמש בעשרות רבות של שוטרים (כ-100, לטענתם, שוב לא בלתי סביר לאור התמונה הזו) לצורך המעצר. עם זאת, לאור התנהגות המתנחלים באירועים קלים יותר, יש סבירות בהחלטת המשטרה להשתמש בכוח מספרי מכריע בכדי למנוע התפרעות, ניקוב צמיגים, תקיפת שוטרים וכיו"ב טקטיקות החביבות על נוער הגבעות ומגביהם באגף היודונאצי של  ה"ציונות" הדתית.

עם זאת, יש בעייתיות עצומה בפשיטה על מפעיליו של כלי תקשורת, מגונה ככל שיהיה. הקלות שבה מוחרמים מחשבים ומסמכים של כל אדם שנעצר מטרידה מאד אף היא. גם אם ה"מעוכבים" חשודים בהפרות סדר, ולכן על פי החוק הקיים מותר להחרים מחשבים מבתיהם, החרמת מחשבים מקרוואן ששימש ככל הנראה כמשרד של האתר (ורשמית שייך למדרשת צפנת) מוכיח כי מדובר במתקפה על כלי התקשורת עצמו, ולא רק על אנשים שבמקרה עובדים בו וחשודים בעבירות. יש לפקוח בשבע עיניים על השתלשלות הפרשה.

עכשיו, אחרי שהגנו על זכויותיהם של מפעילי "הקול היהודי", בואו נסתכל רגע במהותו של זה: מדובר באתר המכנה את עצמו "חדשות ליהודים שמחים". ומה משמח יהודים, אליבא דתלמידי "הרב" המתועב יצחק גינצבורג המפעילים את האתר? חדשות על מעשי הפוגרום הבזויים המכונים "מבצעי תג מחיר" – חדשות הכוללות, שוב ושוב, מידה חשודה של מידע פנימי מפורט ומדויק.

ב-1994, תוך 100 יום, טבחו בני שבט ההוטו ברואנדה ב-800,000 בני שבט הטוטסי. במהלך רצח העם הזה פעלו ברואנדה תחנות רדיו של ההוטו שליבו במכוון את האש, הדריכו את המרצחים וקראו להם להמשיך במעשיהם. אז נכון, בפעולות תג מחיר עדיין לא נרצח איש (המתנחלים רוצחים מדי פעם, אבל במסגרת "תג מחיר" הם "רק" מחללים בתי תפילה ושוברים חלונות ורכוש אחר. בינתיים). הדגש הוא על "עדיין" ו"בינתיים". הדינמיקה של התנהגות כזו ידועה ומוכרת, ומדובר בכלי תקשורת המקדם את משנתו של רב יודונאצי המצהיר בריש גלי ש"אין חזקת חף מפשע" לאויב הערבי, ושתומך ב"תורת המלך" המזוויעה, המתירה להרוג אפילו את תינוקות האויב פשוט כי אתה חושד שהם יגדלו לעשות לך בעיות.

גם תחנות הרדיו של ההוטו לא שידרו מהיום הראשון לקיומם הוראות לרצח עם. גם הם התחילו בקטן. בהסתה. בחדשות לבני הוטו שמחים. אולי אם הרשויות ברואנדה היו עוצרים אותם בשלב התג מחיר נגד רכוש ובתי תפילה, הפשע הגדול ביותר מאז סוף מלחמת העולם השנייה היה נמנע.

אז כאמור, בעייתי מאד שמשתיקים כלי תקשורת. מצד שני, יש חוקים נגד הסתה, החוקים האלה מוצדקים והקול היהודי עבר אותם מזמן. אז חייבים לפקוח עין כדי שהשטאזי שלנו לא יעשה מה שבא לו במחשכים, ושיקפיד על כל צ'ופצ'יק הכי קטן בחוק – וחובתנו השמאלנים דווקא לפקוח עין, דווקא במקרה הזה – אבל על פניו, נראה שלא מדובר במעצר נטול כל סיבה. חבל רק שהרשויות מודות בפה מלא שאין לזה שום קשר לפוגרומי תג- מחיר, מה שמעביר את המסר שעם זה אין להם בעיה מיוחדת.