עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

שבעים פנים לתורה, אומרים. אבל מה קורה אם במקום שבו אתה חי פן אחד עולה בקולו ובהתעקשותו להקצין עוד ועוד על כל האחרים? ברוכים הבאים לשנת ס"ד לריבונות השלישית*, ריבונות שאני יותר ויותר מתקשה לראות אותה מגיעה לגבורות, לא כל שכן לשבור את השיא לריבונות עברית פוסט–מקראית, העומד על 89 שנה ושייך לממלכת החשמונאים.

הפן שאני מדבר עליו הוא הפן שמעלה על נס את אותם עיקרים והלכות שעמיתי היקר יוסי גורביץ נהנה כל–כך להפנות אליהם זרקור. הרבה אנשים – בתוכם אנשים טובים – נרתעים מזה ואומרים "אבל למה אתה ככה? לא כל הדתיים ככה!” וזה נכון, אבל הטרנד הוא לחלוטין ככה. זה הסוג שצומח. זו הזירה העיקרית לחידושים. הסוגים שאותם אנשים טובים נוטים להביא כדוגמאות נגד נמצאים כולם בנסיגה. בישראל כמובן. בעולם המצב שונה.

הנה דוגמא ראשונה:

חיילים במחנה 80 סירבו להסב לשולחן הסדר בחברת חיילים דרוזים. עובדה זו כשלעצמה אינה ראייה לכלום – בני 19 טיפשים ורעים יש בכל מקום. התגובה של הקצינים במקום היא המאלפת. לאחר שקצין אחד הורה לסרבנים לשבת חזרה לשולחן, הצהיר אחד ממוכי היהוה שאין לו שום כוונה לעשות את זה – משמע עסקינן בעיקרון דתי כה חשוב עד שהוא מצדיק סירוב פקודה.

האם החייל אכן שילם את המחיר על עקרונותיו הדתיים הנעלים ונלקח אחר כבוד למעצר על סירוב פקודה? לא. בהתערבות קצינים בכירים יותר מהקצין הראשון, נמצאה "פשרה" – הדרוזים הועברו משולחן החג הערוך והמקושט לשולחן צדדי מלוכלך.

יש בהלכה, לדורותיה, צד חזק וברור של שנאת הגוי וטיפוח יחס של גועל והפרדה מוקפדת ממנו. לא יעזרו כל ההתייפיפויות. ובעוד שהמציאות בגולה ויצר השימור העצמי לימדה את היהודים להסתיר את הפן הזה ולהגביל אותו לדיונים של יודעי ח"ן בלבד, הרי שעבור רבים פירוש המלים להיות עם חופשי בארצנו זה להיות חופשי לשנוא את הגוי באשר הוא גוי, ולאחר מכן את החילוני, או בלשון חכמים "עם הארץ" שמותר לנחרו כחזיר (למה לנחור ולא לשחוט, כי שחיטה זה לבהמה כשרה שמחייבת ברכה ועם הארץ לא ראוי אפילו לזה).

וכמובן שיש לשנוא במיוחד את מי שמתיימר כן לכלול את היהדות בחייו, רק בדרך אחרת. מה שמוביל אותנו לסיפור השני.

מספר גדול של תיירים פנו לתנועה ליהדות מתקדמת בארץ, ובפיהם אותה תלונה: לא נתנו להם להתפלל בבתי מלון בארץ. הם דווקא יהודים, ורצו לקיים מניין ולקרוא בספר התורה בשבת, אבל בתי המלון סירבו לתת להם חדר למניין ובוודאי שלא לגעת בספר התורה של המלון. הסיבה? הם חוששים שהרבנות תשלול להם את ההכשר אם יעשו זאת. אז למי שטוען בתגובה לכל התנהגות קסנופובית שגם ליהודים מגיעה מדינה אחת משלהם יש לומר שאולי, אבל לפלג הכי קטן מהעם היהודי לא בטוח שמגיעה מדינה שהיא רק שלו.

והרי ידוע שבצה"ל ובמדינתו דברים עובדים בשלשות, אז לסיום מסתבר שבעיריית אשקלון החליטו שלא מספיק שרק פלסטינים ועמותת זוכרות עוד יודעים שאיפה שאשקלון היתה פעם עיר ערבית די עתיקה בשם מג'דל. ואם לא מספיק, היות שלא נשארו באשקלון מספיק ערבים חיים להעלים, החליטו להעלים גם את המתים, זאת באמצעות הקמת מגרש חניה על בית קברות מוסלמי עתיק. העובדה שמדובר באותה עיר עצמה, שבה בשל חשד קלוש וכמעט בוודאות שגוי לעצמות יהודיות מתאריך לא ברור עצרו את בנייתו של אגף ממוגן בבית החולים האזורי, היא רק דובדבן על הקצפת.

אה, כן. שלשות–שלשות אבל אי אפשר בלי כמה תופיני הסברה מהירים. קודם כל, שאפו לאנשים הטובים שעושים טעות ותורמים ממרצם וכישרונם לשלי ימינוביץ'. יפה תפסו את ביבינוקיו עם שקרי הבוקפייס שלו. 200 אלף לייקים זה יפה, אבל רק 17 אחוז, מסתבר, מישראל. השאר מרחבי העולם, בגלל תהילתו של מי שאילו רק רצה היה מכהן כשר האוצר של ברלוסקוני. 5000 לייקים, לדוגמא, באים מאינדונזיה. אז 30 ומשהו אלף לייקים זה גם לא רע, אבל זה פחות מאיש הג'ל, שלמרבה הצער אני מניח שחמישים ומשהו האלף שלו רובם המוחלט מישראל. זה גם לא כזה הרבה יותר מפחימוביץ' עצמה, שיש לה כמדומה עשרים אלף, תשעים אחוז מישראל ועם הרבה פחות רעש סביב המאמץ – וכמובן הרבה פחות מנוף. היא לא יכולה לשים את מנהל עמוד הפייסבוק שלה על משכורת ממשלתית.

בנוסף לזה, ניסו במערך ההסברה המפגר ליצור מצג שווא כאילו סייד קשוע משתתף באירועי שבוע יום העצמאות של ישראל באוניברסיטה אמריקאית. מסתבר שהוא הוזמן, על ידי האוניברסיטה ולא אגודת הלל או "ידידי ישראל", כדי לדבר על הספר שלו, בלי קשר ליום העצמאות. אני בטוח שאפשר למצוא ערביי מחמד מוצלחים, אבל קשוע הוא עוד לא אחד מהם.

ובאמת לסיום. השגריר שלנו בארה"ב, מייקל אורן, נלחץ כולו מתשומת הלב שקיבל יהודי אמריקאי נחמד אחד בשם פיטר ביינארט שראה את האור והחליט שממש צריך שתי מדינות לפני שישראל שהוא כל–כך התגאה בה פעם (ישראל המורכבת אף היא מידות שוות של פיקציה ומציאות, אגב) תלך פייפן. קצת איחר למסיבה, הבחור, אבל העיקר הכוונה. אוקצור אורן שלנו כתב מאמר, שכל כולו שקרים וחצאי אמיתות, וכתב העת הנחשב פוריין פוליסי פתח לו רגליים ופרסם את זה. אז ידידי המצוין נעם שיזף מ-972 שם אטב על האף, צלל לתוך ערימת הגללים וחזר עם ההוכחות הכימיות לכך שאכן, מדובר בגללים.

אז תעשו לי לייק (או תרומה, או לפחות תגובה) ושתעברו את הפסח הזה והחופש שלו בשלום.

* שמתי כוכבית ושכחתי לבאר אותה. ובכן, לקורא רינו צרור – זה לא פלגיאט, זו מחווה.

בוקר טוב. מכירים את זה שבטיימליינים של אירועים גדולים, שמתפרשים על פני שנים, בהתחלה האירועים המצוינים מתרחשים במרחקי זמן גדולים, אחר כך בינוניים,ובסוף יש אירועים כל יום? “הימים הגדולים" של אותו סיפור או תהליך? אז אנחנו שם.לא יבש הדיו מעל הניסיון המדהים לבטל רטרואקטיבית בחירות מבלי לנסות אפילו להעמיד פנים שמשהו לא היה תקין בהן, אלא במוצהר מסיבות אנוכיות ודורסניות, כי"בחרו אותנו כדי שנמשול". למשול, כן. לא לדרוס.

אוקצור, עוד זה מתייבש וזה בא: צה"ל, אותו גוף שהעלה פימה עלי כסל, שתמיד מוכן לפאשלה הקודמת, שליבו אכזר לאויביו וגס לחייליו ופגועיו מבית, מנסה כנראה בכל כוחו למצב את עצמו במלחמת האחים העומדת לפרוץ,ומעמיד את האינטרס הארגוני מעל לכל עיקרון שלטוני בריא.

קראו נא את הידיעה המפורטת היטב לשם שינוי של טמקא: כל האישומים הם או על מסירת מידע מצד חברי כנסת ושר אחד (פעולה בעלת חסינות פרלמנטרית מובהקת,כתופיק טובי בפרשת טבח כפר קאסם בשעתו) או של חייליםשנתנו מידע למתנחלים, שפרסמו אותו.

ועכשיו ילדים, מצאו בבקשה את הגורם בעל האחריות הפלילית הגדולה ביותר, כלפי צה"ל ובכלל.

תקשיב טוב, בני אווזי: אתה לא תתבריין על אזרחים בשעה שיש לך חיילים שאשמים עוד יותר באותו מעשה עצמו.לא במעשים דומים אחרים. באותו פשע נשוא כתב האישום. לא מדובר פה על אכיפה לא שווה בין תיקים, אלא על אכיפה לא שווה באותו התיק עצמו. לא נקבל את זה מהפרקליטות האזרחית ובטח שלא מזו הצבאית.

למה? כי לאזרחים יש יותר זכויות מלחיילים. לאזרחים מותר לדבר על מה שבזין שלהם למי שבזין שלהם הרבה יותר מאשר לחיילים. אם חייל סיפר לאזרח משהו והאזרח סיפר לחבריו – אתה עוזב את האזרח בשקט עד שטיפלת בצורה מאד פומבית בחיילים. אתה לא הולך עוצר את האזרחים ברעש וצלצולים ופרסום שמותיהם ומשחק לנו אותה"אל תדאגו, אני בטמבלים שלי כבר אטפל". נכון שהאזרחים האלה חיים בשטח הנמשל צבאית, אבל אפילו לכאלה יש יותר זכויות הבעה מאשר לחיילים בתפקיד פעיל. אה, וגם הטמבלים שלך הם שלנו, ובכל מקרה הם אשמים יותר. אז סדר ת'סולם עדיפויות שיעמוד נכון.

יאללה, קח אחורה מעבר לקו המסומן שנוכל בכלל להמשיך לדבר.

באותה נימה: אתה לא תצעק על שר האוצר. שר האוצר, כמו גם אחרון חברי הכנסת,מהווה מבחינתך את הדרג שמעליך. המוסד בכללותו וכל אחד ואחד מנבחרי העם לתפקידים אלה. זכותך לחלוק בכל התוקף על שר האוצר.זכותך במקרים קיצוניים אף להידרש לניתוח מניעיו של שר האוצר בנקטו עמדה זו או אחרת. אבל בשקט. אתה לא תרים את הקול ואתה לא תאשים אותו בהאשמות פרועות. גם הוא, אגב, חייב בכבודך,ואני לא ראיתי בלייב את האירוע המדובר, אבל הסיפור היה "גנץ צעק על שטייניץ".אתה לעולם לא תצעק על שטייניץ, לא משנה כמה אפילו אני עשוי להסכים שמגיעה לו כאפה שתעלה אותו על טיל לוגי מדעי לזמבביר. כאפה אם ירצה ייתן לו העם – הדרג שאפילו מעל לפוליטיקאים ולשרים, אגב.

אז תשחרר מיד את הסיקריקין הכלואים, נזוף במרירות לבך בנבחרים החסינים שלדעתך עשו דבר רע ומזיק בכל מיני רמות, תתנצל בפני שר האוצר של ממשלת ישראל ממונתך הישירה, ונאחל לחייל הצלחה בהמשך דרכו. סבבה? לא,לא חשבתי ככה. זה בסדר, אווזי. אתה סתם עוד לבנה בחומה.

כמובטח: חלק ב' האינטלקטו–שמלצי (תרגום שירה, דלגו לתגובות חופשי אם בא לכם*):

בשנת 1919 כתב משורר אנגלי אירי צעיר בשם וויליאם באטלר ייטס שיר סוריאליסטי משהו בשם "הביאה השנייה". בשיר מביע ייטס את הזעזוע שלו מפני היקפם האדיר ומעלתם האדירה של השינויים בפניהם ניצב העולם שהכיר. רבים מכם בוודאי יזהו את השיר במתכונתו המקורית, אבל בכל מקרה אני מתכבד להביא בפניכם תרגום צנוע שלו, מחולק לבתים (במלים אחרות: בתים א' ו–ב'. ג' אם תרצה השם). מעין "פרשת השבוע" שכזו, רק לא בשבת ומהמקורות שאינם הספר של יהוה עצמו.

בית א'

סובב וסובב בסליל מתרחב;

אין הבז יכול לשמוע את הבזאי;

דברים מתפרקים; המרכז כבר לא מחזיק

תוהו בעלמא שוסה בתבל;

גאות הדמים שוסתה, ובכל

גינוני התום אבדו במצולות;

לעידית אין כל ודאות, בעוד הבררה

מלאה אש ועזוז

שלוש השורות הראשונות, ובמיוחד השלישית, מפורסמות יותר מכל חלק של השיר, למעט שתי השורות האחרונות של בית ג'. המרכז הוא מה שמחבר בין קצוות. אם יש לך משקל כבד בקצוות או באחד מהם, והמרכז – החלק שטוב לו הסטטוס קוו – חלש ודק, אז האיזון יופר והדבר יישבר. המשברים האחרונים מוכיחים שה"מרכז"בישראל חלש מול קצוותיו, וזאת משום שהוא מנסה להגן על סטטוס קוו שבלתי אפשרי בתנאים הנוכחיים ובגישה הנוכחית להגן עליהם.

שלוש השורות הבאות הן מאד אפוקליפטיות, אז לא נתחיל פה בקטעים של נביא קרוע–מבט וצווחות של “זה בדיוק מה שמתקרב אלינו! תראו!”, אבל השורה השלישית מביניהן רלוונטית תמיד להתפרקותן של חברות, באשר הן.אפשר להתייחס כך לניסיון לשנות בחירות לגיטימיות בארגון ציבורי מוכר במפורש, אך ורק, משום שלא התקבלה התוצאה הרצויה. גינוני התום, כאמור, מחייבים לפחות העמדת פנים שנמצאו אי סדרים מהותיים בבחירות.

שתי השורות האחרונות כנראה גם הן רלוונטיות תמיד. למי שאמור להיות האליטה של המדינה אין את השכנוע העצמי, הוודאות בצדק עמדותיו, כדי לכפות אותן על הקצוות לא משמאל ובוודאי לא מימין, הכיוון אליו היא מאבדת בהדרגה את צביונה הוא הימין כמובן, אבל גם השמאל הקיצוני מזמן הפסיק לראות בחוק מכשול ראוי בפני צדקת עמדתו.

כאמור, זה לא בגלל איזה רפיון מוזר של דור ספציפי. זה בגלל שהמציאות שאותו מרכז מנסה לשמר היא בלתי אפשרית. המרכז רוצה שהעמדת הפנים הנוכחית, כאילו יש אוטונומיה פלסטינית שתכלס אפשר לחיות איתה בסבבה אם רק ינהלו את הדברים נכון, תימשך. ישראל כבר הכריחה את הפרטנר הפלסטיני שלה להעדיף – לפחות הצהרתית – פיוס עם הצ'ילבה הכי גדולה שלנו, זו שלא נדבר איתה לא משנה מה תגיד, זו שנבוז לכל שינוי בטון שלה ונצפה שהיא לא תרד מהעץ אלא תזחל ממנו לנשק לנו את הרגליים – למרות התנגדותה הנחרצת לישראל, כי ישראל מסרבת בתוקף לתת לאבו מאזן שום דבר שאיתו הוא יוכל להגיד "הנה, זה למה הדרך שלי עובדת ושל חמאס לא".

וזה לא באמת ש"ממשלת קדימה" מיתולוגית, או אפילו קדימה – גוש "בני יאיר", באמת תשנה משהו מהותיה.מספרים לנו כמה היה אולמרט קרוב להסכם. אהא.

בקיצור, אם נחזור למר ייטס, לעידית נעדרת הוודאות והבררה המלאה אש ועזוז, למרכז המיתולוגי אין כוח לכפות מוצא שישמר אותו בעמדתו, כי הוא לא מבין מספיק את הצורך החיוני לו עצמו בכך, בעוד הקצוות משוכנעים די והותר בצדקת עמדתם כדי לנקוט מדיניות שונה באופן רדיקלי מזו הנוכחית. נשמע לי מוכר, לא יודע מה אתכם.

עד כאן בית א'

בית ב'

אין זאת כי התגלות הנה באה;

אין זאת כי הביאה השנייה הנה באה.

הביאה השנייה! עוד המלים על שפתיי

והנה חזיון כביר מתוך רוח העולם

טורד את עיניי: ישימון מדבר ציה;

דמות לה גוף אריה וראש אדם,

מבטה ריק ואכזר כחמה,

אט מגלגלת ירכיה, וסביב לה

צל רוח עופות מדבר נרגזות.

טופ, זה כמו שראיתם קשקושי נבואה נוצרית, שאינם אלא חיקוי של קשקושי הנבואה שלנו, אז אם כבר לאונן למה בסקוצ'ברייט? זה מעניין מאד לדון בזה מבחינת השתקפות מסורות האפוקליפסה בשירה, והזווית של ייטס היא כופרת להפליא מבחינה נוצרית (מה שכמובן מענג), אבל אין לי כוונה להתאים את הצבעוניות הזו (המנוסחת כמובן להפליא) לאירועי היום, יותר מאשר יש לי להקשיב לאותם דברים רק עם ספר דניאל המזיק והמיותר, או ספר יהושע הכן והברוטלי.

בית ג'

שוב יורדת חשכה אך כעת אדע

כי עשרים מאות של תנומה כאבן

נעורו לסיוט בנענוע עריסה,

ואיזו חיה גסה, שעתה הנה באה,

מדשדשת לבית לחם להיוולד?

וואלה, פה הכפירה הנוצרית נעשית ממש מרתקת, אז כן נדוש בה בחדווה. ייטס אומר אחד משני דברים, או שניהם:הוא בוודאות אומר שהביאה השנייה תהיה של "חיה גסה", חיה, אפוקליפסה, רמז רמז. והוא אומר כמשתמע מזה שהיקר בחלומה של הנצרות ובוודאי של אירופה הנוצרית – הביאה השנייה שתשכין אלף שנות שלום – הוא בעצם חלום בלהות, שאכן תהיה ביאה שנייה – אבל של האנטיכרייסט, לא של ישו.

אבל אם מסתכלים על האמירה הזו, והחיבור שלה לשורות הראשונות של הבית, מגלים שאולי ייטס אומר שגם הביאה הראשונה לא היתה כזה גליק. שמדובר בנגיף משיחי מסוכן שילבש צורה של ימינו, יוולד בהם מחדש, ויביא לחורבן גדול.

אז כמובן שלא צריך להרחיק לכת לימינו. ייטס כאמור כתב את השיר ב-1919, מיד עם תום "המלחמה הגדולה",ודיבר על משהו גדול עוד יותר. הוא מת ב-1939 ממש כשגאות אדומה, גדולה עוד יותר מזו שכבר ראה, החלה לשטוף.היטלר, סטלין, מאו, רוזוולט – תבחרו איזו חיה נולדה באיזה בית לחם וזה.

אבל גם לעם היהודי יש נגיף משיחי משלו. פעם אחרונה שזה פרץ חזק לא היתה לפני אלפיים שנה, אלא לפני 360שנה בלבד, עם בן אדם קרוע לגמרי שהעם היהודי, שדי נשבר לו בדיוק באותו זמן בצורה מאד קשה ממצוקות הגלות ובצדק, הלך אחריו במספרים אדירים דווקא ככל שהתנהגותו ומעשיו הפכו ביזאריים יותר ויותר.

היו גם כמה התפרצויות מינוריות לפני זה, אבל ההתפרצות הבאמת גדולה האחרונה, זו שהחריבה את הקיום היהודי בארץ יחסית לגודלו ושורשיותו הקודמות בה והפכה אותו קשה ממה שהיה צריך להיות בגלות, באה באמת בשלוש נגלות לפני פלוס–מינוס אלפיים שנה, בצורה של התעלמות בשם האמונה היוקדת ביהוה ובתשועתו כהרף עין מהמציאות הבינלאומית ואפילו הפנים–ארצית בשני הסיבובים הראשונים.

בית לחם דווקא? נראה לי יותר חברון, אבל אוהבים אחינו לאונן גם על קבר רחל. לא סתם היו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה.

בקיצור, השיר הזה חופר לי במוח כבר כמה ימים, כשזה מתחיל עם השורה "המרכז כבר לא מחזיק" ומה שאמרתי בנוגע אליו דלעיל, ואז גיליתי שיש עוד התאמות אז אמרתי נחפור גם לכם במוח איתן.

זהו, שלא תגידו קדם הפקות לא בידר אתכם היום. יש קופה של תרומות ביציאה מהאולם. תודה שבאתם ונקווה לעמוד לשירותכם בנבואות זעם גם בעתיד.

* ותודה לקוראת החתולית המשוררת שסייעה בפתרון המהמורה הכי מעצבנת בתרגום.

כך, יהודים יקרים, נוצרת דיקטטורה. כשאומרים שהכיבוש משחית, זו בדיוק הכוונה. אם קיום הכיבוש מעל הכל, אז לא יהיה צעד שלא יינקט כדי להתמודד עם השלכותיו הבלתי נמנעות – ולעזאזל הדמוקרטיה, או זכות הציבור לדעת. בלאו הכי רוב הציבור לא רוצה לדעת מה עושים בשמו בשטחים הכבושים.

כמובן שזה לא יעזור. הכנסת האנטי-דמוקרטית ביותר בתולדות ישראל יכולה לאסור על התקשורת לפרסם את שמו המלא של סער צור, של עמרי בורברג שהורה לירות בעצירים כפותים ושל שאר פושעים, ולכן לא תקראו עליהם בקרוב כאן במאקו, לדוגמא. אבל תוכלו לקרוא עליהם אצלי בבלוג הפרטי, ובעוד עשרות ומאות מקומות באינטרנט. שמותיהם יגיעו גם יגיעו לידיעת הרשויות בהאג ובכל מדינות אירופה, והם ימשיכו להתחבא במטוס ולא להעיז לרדת לביקורת דרכונים.

כשזה יקרה, יתחילו לרדוף בצורה עוד יותר דיקטטורית את מי שרק יעז לתעד את הפשעים. גם זה, כמובן, לא יעזור – אלא אם כן הכנסת תעשה לנו מובארכ ותנתק את המדינה כליל מהאינטרנט. זה, אולי, יעורר גם את אלה שלא מזיז להם שריר בטוסיק אם יורים לאיזה אחמד ברגל בזמן שהוא כפות. מילא פשעי מלחמה, אבל לקחת להם את הפייסבוק?

ובינתיים, אתם מוזמנים להגיד שאני הוזה. אם הייתי אומר לכם לפני עשר שנים שיסתירו את שמו של כל קצין בדרגה גבוהה מחשש שייעצר מיד עם הגיעו למדינת חוק בעולם, הייתם אומרים את אותו הדבר. אני אחכה עם ה"אמרתי לכם", למרות שייתכן שאיאלץ לומר את זה מהמחתרת או מגלות פוליטית. ועד אז, אל תשכחו להצדיע לס' מחטיבת בנימין ולהעמיד פנים שהוא קצין לגיטימי ולא פושע מלחמה.

(פורסם במקור במאקו)

"סער צור, אל תדאג, עוד נפגוש אותך בהאג!" – זו קריאה נפוצה בהפגנות נגד גזל אדמות בחסות גדר ההפרדה בכפרי הגדה המערבית. סער צור, למי שלא מכיר, הוא מפקד חטיבה מרחבית בנימין, והאחראי העליון בשטח על הפשעים המתבצעים בניסיון לדכא את המחאות הלגיטימיות הללו. השמות משתנים, אבל החרוז – והאיום בסנקציות על פי המשפט הבינלאומי על הפשעים המבוצעים במסגרת הכיבוש – נשארים. למרות ניסיונות של תומכי הכיבוש והעסקים כרגיל למשוך בכתפיים ולהעמיד פנים שלא כבד להם, מסתבר שכן כבד.

להמשך, נא לסור לטור שלי במאקו (ואם לא ידעתם שאני כותב שם, לחצו על השם שלי למעלה בגדול. יש איזה שמונה אחורה). אם יש לכם מסיבה כלשהי משהו נגד מאקו, אעלה את זה כאן במלואו בעוד יום-יומיים. הם שילמו על זה ולכן מגיעה להם הבלעדיות.

את עיקר מה שהיה לי לומר על מחדל יום הנכבה אמרתי כבר כאן. אבל הערב אומר פיקוד צפון שהוא דווקא כן ידע על כל ההתארגנויות, ועקב אחרי תשעים האוטובוסים מקונייטרה, וכו' וכו'. זה מה שנקרא תירוץ שגרוע מהמחדל.  אם עקבתם וידעתם, איך לעזאזל נתתם לכמה מאות אנשים לא חמושים לפרוץ את הגבול? למה לא היו לכם אמצעים מסיביים לפיזור הפגנות במקום? למה לא יצרתם חומה של גז מדמיע, של בואש, של מים? מה זה הבית זונות הזה?

מתעורר בי אותו חשד שהתעורר בי אחרי המרמרה – שהפאשלה הזו בכלל לא היתה פאשלה. שהמנוולים אצלנו בשלטון רצו את ההרג כדי לשלוח מסר. להזהיר שההתנהגות הזו תיתקל באש קטלנית. הבעיה היא שזה לא יעבוד. בשנה הבאה יהיו יותר אנשים בגבול, ואם לא בגבול הסורי אז בגבול הלבנוני, או העזתי, או זה של הגדה. ואז מה נעשה? נקצור מאות או אלפי אנשים באוטומטית לעיני העולם כולו? באמת? ואני כבר לא מדבר על זה שמפגן הכוח הגדול הפך למפגן חולשה, שכן פליט פלסטיני אחד שמצליח להגיע כל הדרך ממג'דל שמס לתל אביב הוא מפגן כוח הרבה יותר גדול ממאה ואפילו אלף הרוגים, ועוד חושדים שיש נוספים שטרם נלכדו. יותר ויותר נראה לי שהלך המחשבה של הנווטים שלנו נוטה לכיוון מצדה, ואני לא זוכר שנרשמתי למחנה הקיץ של הסיקריקין.

מספיחי הפרשה: בצהריים ביום ראשון דיווחו כל האתרים (למשל פה וגם פה)  שעל פי טענת צה"ל עצמו, ההרוגים בגבול לבנון נפגעו מירי של צבא לבנון. בשעה ארבע צייץ דובר צה"ל ש"צבאות לבנון וסוריה לא עושים שום דבר כדי למנוע את האלימות בנקודות ההתלקחות בגבולותיהם". שוב: צבא לבנון הרג תושבי לבנון, אבל צבא לבנון לא עושה שום דבר. הדבר הכי טוב שדובר צה"ל הצליח לנפק בתגובה לתהייה על הסתירה הוא "נכון לאותו רגע הוא לא עשה כלום". שמעתי כבר על What have you done for me lately, אבל זה חייב להיות שיא חדש. (הראשון שאומר "אבל זה נכון! צבא סוריה באמת לא עשה כלום" מקבל כפרס את הספרון המפגר והשקרי של "אם תרצו").

ספיח נוסף: שר הבידחון, מוכר שרוולי המילוט אהוד ברח, מצוטט ברויטרס כאומר את הדברים הבאים: "המעבר של הפלסטינים מטרור המבוצע על ידי מחבלים מתאבדים להפגנות המוניות, [המבוצעות] בכוונה ללא נשק, הוא מעבר המציב אתגרים רבים, ואנחנו נטפל בהם בעתיד".

המנוולים! הם בכוונה עושים את זה בלי נשק! איך נגיד עכשיו שהם חיות דו רגליות שמגיע להם כל מה שאנחנו עושים להם (דברים שעליהם לא נסלח להם שהם הכריחו אותנו לעשות, כמובן)?!?! ואנחנו נטפל בזה – בעתיד. כי כרגע אין לנו מושג ירוק איך.

בנושאים אחרים, לסיום:

בארץ: הקפיטליזם החזירי רושם השבוע שני ניצחונות, אחד עם הפרטת הרכבת ותגובת ציבור הנוסעים הטיפש  לשביתה, והשני עם חוק העבדות – אבל זה נוגע רק לעובדים זרים, ולמי בעצם אכפת מהם.

בחו"ל: (קול של טל פרידמן:) אוהבים תירס? אז כדאי שתצטיידו בהרבה קופסאות שימורים ומהר, כי התירס הטרי, וכמוהו ים מוצרי חקלאות אחרים, הולך לעלות במחיר בצורה חדה מאד בחודשים הקרובים. השיטפונות האדירים בלואיזיאנה גורמים לשיבושים הן של התנועה לתוך ומתוך נמל ניו אורלינס, והן לשיבושים מאד קשים של התנועה בנהר המיסיסיפי, דרכו מועברת רוב התוצרת החקלאית של המערב התיכון בארה"ב לאותו נמל ומשם לעולם. אצלנו זה יגרור עליות מחירים וקצת יותר מצוקה לשכבות החלשות. יש מקומות שזה יגרום לרעב של ממש. ומה קורה כשיש רעב? נכון, ילדים. מהומות דמים. הולך להיות קץ מאד מאד חם. (ותודה לקוראת החתולית על הפניית תשומת לבי למלוא ההשלכות של השיטפונות הללו).

סיימנו. תודה שטסתם רדיקל מקלדת. אגב שכבות חלשות – גם עבדכם נמנה עליהם, וחשבונותיו קפואים ובכלל המצב חרבנה, אז אם יידבכם לבכם, השתמשו נא בכפתור התרומות המופיע להלן ושאו ברכה.

קשה להיות שמאלן, מהסוג הרואה בצה"ל מכשלה לסיום הכיבוש ולקיום דמוקרטיה בריאה במדינה הזו, מבלי ליהנות ולו במעט מהבלגאן החוגג בצבא "המוסרי ביותר בעולם". התקווה היחידה להפחתת המיליטריזם הממאיר השולט במערכי חיינו היא להפחית את יראת הקודש בה מתייחסים רוב העז-רחים לבהמה הירוקה, ואין ספק ששרשרת פרשיות כמו זו האחרונה, בה מתברר שאחד אחרי השני בכירי המטכ"ל נושאים על גבם קופת שרצים דוחה למדי, כל אחת בדרכה, היא דרך יעילה להשיג הפחתה שכזו.

אולם ממדי ההפרעה הנפשית שהתבררה אצל מי שכמעט-כמעט התמנה לרמטכ"ל, יואב "הדוכס מעמיקם" גלנט, צריכה להדאיג גם אחרי שהגילויים על פשעיו היהירים פטרונו מעונשו של זה.

בואו קודם נעשה חזרה וסיכום, לטובת אלה שעוד פועים ש"מחפשים אותו", ש"זה לא כזה נורא" וכו': גלנט, שקיבל שטח של 35 דונם במושב שלו לפנים משורת הדין, ביקש לחכור שטח נוסף ומסוים של 28 דונם הצמוד לנחלתו – ביקש וסורב. הוא התעלם מהסירוב, פלש לשטח הזה בכל זאת ונטע שם עצי זית לצורך גידול יבול מניב רווחים. זוהי העבירה הראשונית, ושימו לב להתנהגות המאפיונרית הבסיסית, ממש כמו ג'ואי זאזא ב"הסנדק 3": "אתם לא תיתנו – אז אני אקח!".

הלאה: במשך כארבע שנים התעלם גלנט מהדרישה לפנות את השטח, ומשך את העניין בטענות ובתואנות שונות ומשונות. לבסוף, כשהבין שלא תהיה לו ברירה, המציא עלוב הפיקוד תירוץ מקומם במיוחד, לפיו לא יוכל להיענות מיידית לצו הפינוי, משום שעקב שנת השמיטה קיים חשש שאם יעקור את העצים ייפסל היבול שלו ממכירה על ידי רשויות הדת. או במלים אחרות: אינני יכול לפנות את השטח אליו פלשתי משום שטרם סיימתי להפיק רווח מהעבירה שלי.

בנוסף, כפי שהתברר, שיקר גלנט בשתי הזדמנויות נפרדות בנוגע לפרשה כולה. שקרים גמורים. בכתב. זה הספיק כדי שאפילו היועץ המשפחתי לממשלה, שפחה נרצעת של ראש הממשלה (שרוצה לשמח את שר הביטחון, שרצה שגלנט יהיה רמטכ"ל) ירים ידיים ויגיד שעל כזה מינוי הוא לא מסוגל להגן בבג"ץ. אם בזה זה היה נגמר, היינו יכולים ליהנות מהביצה המרוחה על פניו של רוצח הילדים מעזה ולעבור הלאה, אבל לדוכס מעמיקם זה לא הספיק.

תחילה באו ההתעקשויות הראשונות שלו לא להבין שהסיפור שלו נגמר ושרמטכ"ל הוא כבר לא יהיה. טובים ממנו נאלצו לוותר על משרת החלום שלהם ועשו את זה עם מינימום כבוד עצמי, אבל אולי בגלל זה הם היו טובים ממנו. אחרי זה באו הראיות לכך שהוא ומקורביו הענישו את מי שחשף לראשונה את פרשת הקרקעות, והדיחו אותו למעשה משירות מילואים בתור עונש על שהעז לצאת נגד החנרליסימו. לאחר מכן באה ההתבטאות המצמררת על כך ש"אני לא מועמד לרמטכ"ל – אני מיועד". מיועד, מלה מיסטית שכזו. כל אלה מעוררים תחושה מאד לא נוחה על שאדם כזה הגיע קרוב כל-כך לעמדה כה רגישה. וזה עוד בלי לדבר על כך שהסיבה לכך שנפוליאון בונאקירוב רצה בגלנט כל-כך היא שהם חולקים להיטות לתקוף באיראן.

היה מנחם לחשוב שגלנט הוא יוצא דופן, מקרה קיצון לא מייצג, אבל זו תהיה תמימות. בסוף ייגמר לנו המזל, ואחד כזה יתמנה לרמטכ"ל, ואז יגייס את נאמניו ויחולל פוטש כשיסתבר לו שזו משרה זמנית, או יחולל פוטש כשינסו למנוע ממנו להגשים את "ייעודו". הכתבה בידיעות אחרונות של הסופ"ש האחרון מדגימה יפה עד כמה עמוק הרקב של תרבות השקר הצה"לית. יושרה ונאמנות לא יעמדו בדרך. בסוף יהיה מישהו עם קצת יותר יכולת תכנון לטווח ארוך, קצת יותר כריזמה ויכולת לגייס תומכים, והמעבר לרפובליקת בננות בשליטתה המוצהרת של חונטה יתרחש.

הערה: בתחילה נדמה היה שניאלץ בעל כורחנו לתת מלה טובה לאהוד ברק, לאחר שהגיעה החשיפה של ריצ'ארד סילברסטין על כך שאשכנזי הוא האדם נגדו נפתחה חקירה פלילית בנוגע (או שלא בנוגע, או בערך בנוגע) למסמך הרפז. הידיעה הזו, אם נכונה, האירה באור חיובי יותר את התעקשותו של בונאקירוב להפוך כל אבן ובלבד לא להאריך את כהונתו של אחינו הגולנצ'יק. אבל אז באו השקרים של מר ברק על כך ש"למה נזכרו רק עכשיו להאשים את גלנט על הקרקעות" (למרות שכאמור, כבר לפני שנתיים נחשפה הפרשה על ידי קלמן ליבסקינד – עוד אחד שלא כיף לתת לו מלה טובה, אבל מה לעשות שמגיע), ובנוסף באה העובדה שגם אם יש לו משהו על אשכנזי מן הדין שיחלוק אותו הן עם הציבור והן עם הרשויות, ולא ישחק את המשחק המטונף של פיזור רמזים ללא בסיס, ולסיום באה היום ההתחמקות שלו בשנייה האחרונה מלתת דין וחשבון על כל הנ"ל בוועדת חוץ וביטחון – כל אלה מביאים אותנו חזרה למסקנה הישנה: לך כבר הביתה, דיקטטור מגומד.

הערה מנהלית: נוספה אפשרות לתרום לתחזוקת הכותב וילדיו. לכל תרומה אודה.