עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

לאתנחתא קומית זכינו בעקבות ניצחונו הצפוי של שאול מופז על ציפור התוגה. אני מדבר על משהו שמעבר להבעות ההפתעה של אבירת השבט הלבן, שפשוט לא הבינה מדוע הכהונה הגרועה ביותר של ראש אופוזיציה כלשהי בדברי ימי הדמוקרטיות אינה מובילה אותה לכהונה נוספת כיו"ר המפלגה. מה, לא ככה זה עובד?

אני מדבר גם על משהו מעבר למראה של שאול "תגיד אחריי" מופז העוטף את עצמו בדגל המחאה החברתית, זאת על אף שהוא (שששש, אל תספרו לאיש) מדורג בתחתית הרשימה בכל הנוגע לפעילות פרלמנטרית ממשית, וכמובן שהוא גם בתחתית הרשימה בכל הנוגע לרקורד הצבעה חברתי. אחינו, אפילו דפני ליף אופציה עדיפה ל פניך…

אבל לא, רגע ה-LOL האמיתי הגיע באדיבותו של אחד האנשים ההזויים והמצחיקים שלא–במתכוון בישראל, הלא הוא אמן הטלפתיה, הטלקינזיס והטיטול–חרטאטיטיס, שרלטן מצליח ותובע דיבה כושל, אורן זריף. מזרזף הבולשיט הזה, שהיה יוכל להיות משעשע ללא סייג אילולי התקיים על דמם של החלשים והפגיעים בחברה, החליט שהפריימריז במפלגה הגדולה בישראל הן הזדמנות למעט פרסומת חינם. הוא שלח ליו"ר החדש מכתב ובו הצהיר כי ניצחונו הסוחף של מופז הושג אך ורק בזכות התערבותו העל–טבעית של זריף, שהעביר "בדרכים שאינן קונבנציונליות" את מתפקדי קדימה על דעתם וגרם להם לבחור במופז. עוד מוסיף איש ה"פסיכוקינזיס" (מלה יוונית עתיקה שפירושה "זזה לך הקופסא במוח אם אתה משלם על השטות הזו") כי אם לא יגמול לו מופז במינוי למקום השני ברשימת קדימה לכנסת, יעשה זריף בכוחותיו הגדולים והנסתרים, יזמן ממרומים את החרבוזון ויעניק לראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו ניצחון סוחף על מופז, כמו זה שקיבל מופז כפוי הטובה על לבני ולא רצה לשלם.

טוב צחקנו, נהנינו, אבל האמת שזה מאד הולם. קודם כל, כבר ראש הממשלה הראשון והיחיד של קדימה, אהוד אולמרט, התרברב ששלטונו בעיריית ירושלים התבצע "בסיעתא דשמיא! בברכת הרב!" ולכן הגיוני שלאור הידרדרותה של קדימה מכמות המנדטים ההיא, היא תיאלץ להסתפק בסיעתא דזריפא.

דבר שני, אם נסתכל על זה, נראה שבאמת רק אמצעים החורגים מדרך הטבע יעזרו לקדימה וליושב ראשה החדש שלא לספוג בבחירות הללו מפלה צורבת אשר תהווה שלב בלתי הפיך בדרך להיעלמותה הסופית מן המפה הפוליטית.

בראש ובראשונה, זוהי כמובן תולדה של חדלון האישים של היו"ר הקודמת, אשר לא עשתה דבר כדי לבנות את המפלגה בסניפים, לייצר לה זהות בשבתה באופוזיציה או לתת למישהו סיבה להמר על הפתק שלה שוב. אבל יש עוד כמה סיבות שבגללן הסיכויים של הפתק "כן" הם לא משהו.

הצלחתה של ציפי לבני לסיים עם מספר המנדטים הגדול ביותר בבחירות הקודמות נבע משני דברים עיקריים:הראשונה, כמובן, יכולתה המולדת, בניגוד למופז, למשוך אליה את מי שמכונים אנשי "השבט הלבן" (ולראיה, המקומות היחידים בהם ניצחה לבני את מופז בבחירות המקדימות היו צפון תל אביב, רעננה, וקומץ מעוזים אחרים של האליטות הישנות והחיוורות). הסיבה השנייה היתה הצלחתה לשאוב קולות מ"השמאל" המאד מתון בתור "התקווה היחידה לעצירת ביבי". עשרות אלפי אנשים שבאופן רגיל היו נותנים את קולותיהם לעבודה, למרצ או אפילו לתנועה הירוקה נאחזו בהזיה שקדימה תמנע הקמת ממשלת ימין מבחילה כמו זו שאכן הוקמה, ובמקום זאת הכניסו לכנסת חברים טבעיים בקואליציה שכזו שרק יהיו רשומים בסד"כ האופוזיציה, כמו עתניאל שנלר, יולי שמאלוב ברקוביץ ואחרים.

הפעם הזו שני הגורמים הללו יפעלו לרעת קדימה. המצביעים הלבנים ינהרו לעבודה (שכבר זינקה בסקרים כתוצאה מהמהפך בקדימה) וללפיד הנבער (שגם כך היה צפוי לקחת מקדימה הרבה קולות מהמרכז המיתולוגי, אותן ירשה קדימה משינוי של לפיד האבא), ואילו שונאי ביבי יצביעו בעד מפלגות שאין סיכוי שיישבו איתו בממשלה (הצעד הנכון היחיד של לבני, וכזה שאין שמץ של סיכוי שמופז יחזור עליו, יען כי מפי מקורות המקורבים לרופאו האישי של שאול מופז נודע לכותב שורות אלה שישבנו של יו"ר קדימה במצב קריטי מחמת תסמונת גמילה ממגע עור צבי של כורסת שר).

בקצרה, נראה שאם יש למופז אשליות כלשהן שאכן יוכל להתמודד על הבכורה ולהוות איום ליריבו המר משכבר ביבינוקיו, אכן טוב יעשה אם ימנה מופז את אורן זריף, אורי גלר או איזה אביר ג'דיי כאשר תמצא ידו למקום 2 וגם יבטיח לו כל מה שיבקש חוץ מזה, כי "בדרכים קונבנציונליות" זה לא יקרה.

אין שום חידושים בחשיפות על מעללי "צמרת ש"ס" שמרוחות לפתע על כותרות העיתונים. החידוש היחיד הוא שהפעם, כנראה, יש מודיע. מבפנים. בן סורר ומורה. מוסר ומדיח. או חתן או משהו. שיהיה בריא וייזהר מהאנשים שבסביבתו הוא (היא??) חי\ה.

הכותרת לקוחה מתקופת מאסר דרעי. בשלב מסוים באותה סאגה נפוצו בבני ברק כרזות המציגות את מרן בכל הדרו אך בארשת תוגה, והכיתוב "ספר תורה שרוי בצער!” על פני שליש הכרזה או יותר. תמיד שעשע אותי ואני שמח שנמצאה עילה מחודשת להיזכר בזה. למרבה הצער, כל הממצאים הפוטוגרפיים של החיפוש בצירוף עובדיה יוסף מניבים רק תמונות של רבנים אשכנזים למיניהם.

כאמור, אין פה חידוש. כל מי שקורא עיתונים אינו יכול שלא לשים לב לריבויים של רבנים עירוניים ברחבי הארץ ששם משפחתם יוסף, בתוספת עוד כמה רבנים שמדי פעם צצים וכשזה קורה תמיד מוזכר שהם במקרה נשואים לבנותיו של מרן, או אחים של כאלה, או קרובי משפחה מדרגה קרובה של ראשי ש"ס אחרים (מה קורה, אריאל אטיאס?).

אני מודה שקשה לי יותר להתרגש מסיפורים בפוליטיקה הפנימית של ישראל מאז שהגעתי להכרה שנכון להיום, אני לא רואה שורדת בצורתה הנוכחית יותר מעשור בגבול הרחוק, חמש שנים בגבול קרוב. בכל זאת יהיה מעניין כמובן לראות כיצד תטופל חקירת המשטרה. איך יגיב אריה דרעי (כלפי חוץ אנחנו יודעים, כמובן) ובכלל, פרשה עסיסית ללא ספק. היו המון כאלה בסוף ימי ויימאר. השוואות מעניינות תוכלו כמובן למצוא אצל נעם ר', במחלקת גודווין לא גר כאן יותר".

מעניינת הרבה יותר הפרשה שבה מואשמים שלושה סטודנטים פלסטינים ב"איומים" לכאורה סביב החרמה יזומה של הרצאה של שמעון פרס במכללה ההנדסית ירושלים. בכל הדיווחים התקשורתיים, אף שסופר שעילת המעצר וצו ההרחקה מירושלים (???) היו איומים לכאורה באכיפת החרם, בכולם צוין במפורש שהמעצר נערך "על רקע" חוק החרם.

חוק החרם, אם תזכרו, הוא בכלל חוק אזרחי, הקובע את החרם נגד מוסד, אדם, מקום, או ארגון בשל היותם יהודים או קשורים למדינת ישראל כעוולה אזרחית ומאפשר לכל הניזוק ממנו לתבוע בגינו פיצויים.

אין בו בחוק החרם כדי להצדיק מעצר ובוודאי לא צו הרחקה ממקום הלימודים לסטודנט. כלומר נשארנו עם איומים לכאורה. לא ברור מי המתלונן. ידוע שאף סטודנט ערבי לא השתתף בהרצאה של מייצג הריבונות הישראלית במוסד הלימודים המכובד. כלומר, עלינו להאמין שאל כולם הגיעה זרועם המאיימת של הנאשמים ורק המתלונן האלמוני והבודד "שרק בעקבות תלונתו נפתחה חקירה", העז לשבור שורה אבל רק באלמוניות, לא ללכת אבל כן ללכת למשטרה שמאיימים עליו – במה, אגב? נידוי חברתי? כי זה מותר. אפשר לקרוא לזה מגעיל אבל זה מותר ובכל מקרה לא בר אכיפה.

לא נמצא איש שיעיד שהנאשמים איימו על מישהו. נמצאו רק כאלה שראו במעצר "התנהגות על גבול הטירוף" מצד המשטרה וגם בריונות פשוטה. כי מה שאין להכחיש הוא ששלושת העצורים היו ממארגני החרם. כלומר יש לנו פיברוק "איומים" בחסות רוחו של חוק החרם החדש ההופך את הכלי הפוליטי הלא–אלים והלגיטימי של חרם לבר–עונשין.

וכאמור, מעניין שאף לא אחד מכלי התקשורת שדיווח על העניין לא נצמד ללשון ההודעה שיצאה מרשויות האכיפה. כולם הזכירו את גרסת המשטרה, לפיה נפתחה חקירה רק בעקבות תלונה של קורבן איומים, אבל לא הציגו אותה כנכונה בהכרח. זה מזכיר קצת את הימים שאחרי רצח רבין. לא הייתי בארץ אבל פוטמתי בידי אחי בגזרי עיתונים, ובוודאי בתקופה זו. ואני זוכר שמיד אחרי הרצח נעצר מישהו בגלל שבעמדו בבנק, כששאלו "מי הבא בתור?” השיב בהומור שחור "פרס".

והנה שוב מעורב העוף הדורס הזקן במקרה בו רומסים בשם כבודו הממלכתי את זכויות האזרח של מישהו. לא בצל מצב חירום בעקבות רצח ראש ממשלה, אלא סתם כי זה הסדר החדש, ביצ'ז. השוטים אוהבים את הכוח. (ידעתם אגב ששלום מכחיש נמרצות שזה על שרון?)

זה מתווסף לסיפור המוזר על הצעת החוק של איסור המואזינים שיזמה נערת המים אנסטסיה מיכאלי. שם למעשה הוכח בעליל שאין צורך בחוק, כי חוק הרעש מאפשר אכיפה, כמו במקרה המדובר של הרחוב ביפו בו מתגוררת מאמא לידרמן וחדר התפילה של חמולת אבו סייף. דווקא הרב גרוזמן מקבל רק דוחות ולא מחרימים לו את הרמקולים.

מה עוד היה? (מעלעל במדרון חלקלק) אה כן – ישראל, שהיתה מיוזמות אמנת הפליטים של האו"ם. מדינה שנוסדה כמקלט לפליטי רדיפות, שוב מוכיחה את מסירותה לעניין זה. היא מגרשת אלפיים פליטים מחוף השנהב כי היא קבעה, חד צדדית, שלא מסוכן שם יותר. הגופים הבינלאומיים שאמונים על כך עוד לא הגיעו להצהרה כזו. ישראל עושה זאת כמו שהיא קובעת חד צדדית שאף אריתראי שמגיע אליה הוא לא פליט, למרות שבעולם שיעור האריתראים מבקשי המקלט שמקבלים הכרה כפליטים מגיע ל-70%. רק אלינו באים כל הרמאים. איך נאמר? לא הלך זרזיר אצל עורב, כנראה…

כמו שכתבתי בפוסט שאתם, בני בלי קולטורה, לא התעכבתם עליו, שירו של וויליאם באטלר ייטס "הביאה השנייה" מצלצל מאד מוכר בימים טרופים אלה (ולשם שינוי מטבע הלשון השחוקה אינה הגזמה). “המרכז אינו יכול לעמוד". אם "השבט הלבן" לא יכול למצוא לעצמו נושא דגל יותר ראוי מיאיר לפיד, שלי יחימוביץ' (בית דגושה). וציפורה "אני בכלל לא נאה לי להיות פה. אני עושה את זה רק בגלל השליחות הגדולה שאני נושאת" לבני – אולי באמת חבל לו על הזמן.

אגב יאיר לפיד, נורא הצחיק אותי איך שכולם בתשקורת העוינת מיהרו להתייצב לימינו של "נושא דגל העיתונות בפוליטיקה" (…) ולהכריז שבעוד יאיר לפיד הוא דמות ציבורית מוכחת וראויה, נעם שליט סתם תופס טרמפ על הסיפור של הבן שלו ולא באמת מביא שום אמירה. הגדיל לעשות בטיפשות הזו אראל סג"ל, שבאמת הגיע לנקודה הפיטרית במכירת בדיחות פלוצים (מצחיקות מאד אמנם) במוסף זמן תל אביב. כל מה שקרה איתו מאז זו קפיצת כריש רצינית.

כל מה שנשאר לשבט הלבן, לחלקו לפחות, הוא הכסף, ומי שמעיז להעז פנים נגד המעוז האחרון הזה מטופל בידי בריוני הממסד, הלא היא הקלגסת הבזויה, המונהגת בידי יוחנן "סגרתי תיק על התעללות בעובדת זרה לאישה נשואה מסביון שאולי יכול להיות יש מצב כפי הנראה הייתי מזיין מהצד". בריונים בכחול, שחר איילון, דוד גז, תבינו – משטרה שלא מקיימת את החוקים הפשוטים ביותר הנוגעים להם עצמם היא בדיחה. אני יודע שאתם בדיחה בכל מקרה, אבל באמת שהכל נובע מזה. שוטר בלי תג המאפשר זיהוי אישי קל הוא בדיחה כי הוא מייצג במהותו כוח שאין מאחוריו אחריות – לא אישית ולא ארגונית. והתג המתכתי על החזה לא מספיק – בלילה אי אפשר לצלם אותו עם פלאש – הוא מחזיר אור ויוצא בתמונה כהבזק אור גדול (ותודה לערן ורד). צריך מספרים גדולים על הגב כמו בגרמניה. זה כמובן דיון רלוונטי מאד למערכות פוליטיות בנות קיימא, הגדרה שמדינת ישראל, פריו ותוחלתו של המפעל הציוני, כבר לא ממש עומדת בה.

אבל כל עוד אנסטסיה לא שולחת אותנו יחד עם ע'אלב מג'אדלה (טיפוס שהמפלגה שלה היתה מתה שהבעיה הערבית תסתכם או תתגלם בו דווקא) למחנה לחינוך מחדש עם עינויי מים שונים, אנחנו נמשיך לעקוב אחרי נקודות מעניינות בקריסה. שיהיה שבוע טוב.