פרויקט הנבחרת הערבית + לוני טונס
Posted on: 30 במרץ 2005
נכתב ב-00:30 ככה
לכבוד וואליד באדיר, ולכבוד עבאס סואן, ולכבוד בכלל, אני מכריז בזאת על תחרות הנבחרת הערבית לדורותיה. צריך להיות אפשרי להרכיב נבחרת מגניבה למדי משחקנים ערבים בכל הזמנים בישראל.
שוער…היה שוער ערבי? ידיד גיא ס. אומר שנדמה לו שהשוער החירש שהיה להפועל לאיזו עונה בשנות ה-90 היה גם ערבי ולא רק חירש. האמנם? עדכון: אומרים לי שלא.
הגנה:
שפיק אל הוזייל
נג'ואן גרייב
עלי עותמן (איך שכחתי??)
עמר סולימאן?
קישור:
רפעת טורק
סלים טועמה
וואליד באדיר
עבאס סואן
התקפה:
זאהי ארמלי
עזמי נאסר
על הספסל: הישאם זועבי ושאדי אבו דיב
אני בטח שוכח כמה שחקנים טובים. עזרו גם אתם ילדים להשלים את הפאזל.
רציתי לשים פה קישורים לכל מיני דברים שהיו בחודש האחרון, בו נעדרתי מסיבות שלא בא לי לדבר עליהן. אבל צריך לקום מוקדם הבוקר, אז לילה טוב.
נכתב ב-20:00 ככה:
מתכרבלים זוגתי ואני מול הטלוויזיה (בלוויין), בין 6-7 בערב, ואין שום דבר נסבל לראות. לא ייאמן, בלאד. בסוף מצאנו דבר אחד לא רק נסבל אלא משובח ואלמותי – לוני טונס. כן, אותם סרטים מצוירים בסיסיים וראשוניים.
זה לא שאין היום אנימציה מסעירה, אבל יכולת ההצחקה המופשטת של טום וג'רי, דאפי דאק, באגס באני, סילווסטר החתול וכאלה זה משהו שאולי רק מאט גרונינג וצוות הכותבים שלו בשיאם מסוגלים בכלל להתמודד איתו, וגם זה רק בתוספת דיבור, בעוד שהחתול, העכבר, הברווז והארנב עשו את זה חנוך רוזן סטיל. סאותפארק זה הורס, אבל זה לא מתקרב בכלל לאיכויות החזותיות של האחים וורנר והאנה-ברברה הקלאסיים.
בקיצור, טוב שיש עדיין טלוויזיה שנעשתה לפני ארבעים שנה ויותר כדי שיהיה מה לראות בהרבה יותר מ-13 ערוצים של חרא.
יציאת השבוע:
כשנולד הבן פורת, החלטתי שהוא יהיה הקווטרבק העברי הראשון. קווטרבקים יהודים יש וגם היו (הבולט ביניהם סיד לוקמן הגדול, קווטרבק השיקאגו ברס בשנות ה-30 וה-40), אבל שחקן ישראלי ב-NFL עוד לא היה (למרות שהיה נתנייתי אחד בשם גלעד לנדאו שהיה מצוין בתור בועט במכללות, דווקא במכללה שחורה בניו אורלינס בשם גראמבלינג. הוא העדיף ללמוד רפואה מלנסות להתקבל לליגה).
בכל מקרה, אני החלטתי (לא ממש ברצינות, כמובן, אבל אל תגלו לילד) שקדם יהיה לא סתם שחקן ב-NFL, שזה הישג בפני עצמו (אם גם הימור בריאותי לא קטן), אלא הקווטרבק הציוני הראשון. עכשיו, זוגתי החמיצה פנים קמעא, למה היא ממש, אבל ממש לא בקטע של ספורט (ואפילו לא בקטע של לעשות כאילו כדי להיות מהחבר'ה). אבל אני שמח לבשר לקוראים שהושגה פשרה בעניין עקרוני זה –אם גם פשרה סמאנטית בתכלית.
אתם מבינים, בננו פיתח לאחרונה לקטר לעתים מזומנות, יען הוא כבר לא ישן עשרות שעות ביממה כמו תינוק בן חודשו, אבל הוא עוד לא תפס לשם מה נתנה לו האלה ידיים, אז מוחו עירני אבל ידו קצרה מלשעשע את עצמו. עכשיו, בין שאר הכינויים וההגאים הדביליים שהורים חדשים, המומים ומתלהבים ממציאים לילדים שלהם, הגתה זוגתי גם את ההברקה הבאה:
קוטר-בק!
לא גדול? תודו, תודו שגדול. הקוטר-בק העברי הראשון לציון. מרן קדם. 
קוטר-בק ואבוהו
ובמעבר חד לעניינים פחות נעימים:
משטרת ישראל חושבת כנראה שהיא יכולה לפוצץ אנשים במכות ושזה יעבור לה ככה. מכיוון שאצל הקלגסים עצמם אין עם מי לדבר, אני פונה לשופטים ולדרג הפוליטי: תעשו משהו, כי זה בסוף יתפוצץ. המרחק בין אפס שוטרים שמשתילים להם לומים ואפילו קליעים במוח לאחד הוא עצום. המרחק בין הראשון לעשירי ולמאה נגמע במהירות ונמנע אך בקושי – ותאמינו או לא, אנחנו רוצים שיימנע. שמישהו יכניס לאנשים האלה לראש שכל אזרח ואזרח הוא המעסיק שלהם, שצריך אפילו בעת שעוצרים אותו להיזהר משנה זהירות בשלומו ואף בכבודו. למה אחרת הסעיף ישתחרר, הרהיטים יזוזו והרבה יותר מסניף בנק יישרף.
בענייני התנתקות:
יאללה, שיקרה כבר. זה נעשה בצורה מכוערת, עקומה, לא רחוק מלא-לגיטימית, אבל שיקרה כבר. נטפל בפצע אחר כך, כי פצע יהיה בכל מקרה. אני בעד להטביע את הפצע בכסף. לא מרפא, אבל משכך.
בענייני נבחרת:
אח, איזה כיף היה שעבאס סואן הביא את הגול? לא, אין לי משהו חדש ומקורי להגיד על זה, אבל יש דברים שצריכים להיאמר (כמה שיותר). שיאכלו הגזענים ת'לב עד חנק.
אגב, חשבתי על כותרת מצוינת שחבריי בוואלה! ספורט לא רצו לקחת, מחשש שאתם הקוראים לא מספיק משכילים להינות ממנה:
השושלת העבאסית
לא חמוד? חמוד
היו עוד דברים, אבל בנימה זו, אני עף לראות ת'משחק עם חברים. נמשיך אחר כך.
9 Responses to "פרויקט הנבחרת הערבית + לוני טונס"
31 במרץ 2005 at 0:23
ממוקד ממש, על המצח. למרות כל הפמפום מסביב ישראל מלחמה, הצליח לעשות משהו.
תגידו, זה רק אני או שאין יותר קשר בין תרבות וספורט, וזה לא – ישחקו… אלא ילחמו, יצילו את כבודנו מהשפלה, במיוחד לצרפתים, וזה?
גברים, תסבירו לי
תגיד, בתור מנהל מחלקת כותרות שנונות בוואלה ספורט, זה אתה שהחליט לתת לכתבה על המשחק את הכותרת "אנשי הצפרדע אנשי הדממה"?
אני מבין את הכוונות הטהורות לבקש מהקהל לא לשרוק בזמן ההמנון הצרפתי, אבל יש לי גם התחושה שהיתה יכולה להיות דרך קצת פחות פרובוקטיבית (שלא לומר גזענית) לעשות את זה. הדימוי מעולם החי נראה לי מאוד מיותר.
31 במרץ 2005 at 9:29
החרא הזה החליט להתיישר לשמאל, ואין לי כוח לריב עם זה יותר מדי.
לימיצי – ספורט הוא תחליפו של האדם התרבותי למלחמה. ובהתייחסות ישירה לשאלתך – זה תמיד היה ככה.
לליאור – אני כבר לא בוואלה! ספורט, אלא בחדשות. לגבי הכותרת שציינת – אין לי בעיה איתה. הלוואי שאלה היו גבולות הגזענות שלנו.
לגבי שורקי הבוז – שגיא כהן הדלוח ניסה אתמול טקטיקה מעניינת, של לומר "כבר אין כוח לחנך את האנשים האלה, שיעשו מה שהם רוצים", אבל אני נגד. לו אני במקומו, הייתי אומר משהו על זה שלא ידעתי שרשימת ההמתנה לקליניקה און כל-כך ארוכה, או שמסתבר שמי שהזמין שם מקום מראש קיבל כרטיס למשחק, או שלא ידעתי שלכל-כך הרבה זונות רחוב יש ילדים ובטח שלא ידעתי שכולם חובבי כדורגל… משהו. כל עוד משהו נתפש כ"רע" או "לא יפה", יממשיכו לעש\ות אותו. ברגע שהוא ייתפש כ"דבילי", יש מצב שייפסק. אפסים קטנים ומלוכלכים.
לגבי "ישראל-מלחמה" – אני בספק אם אנחנו היחידים. זה פה מוקדמות המונדיאל, ויש הרבה נבחרות שהאוהדים שלהן בקטע מיליטנטי. לא היה מפריע לי אם הינו שמים, ביציאה מחדר ההלבשה של האורחים, תמונה של טנק, F-16 ואחד משחקני הנבחרת, יעני רמז-רמז.
עוד הערות על המשחק:
קלמי סבן היה פשוט מעולה במחצית הראשונה. לו היה משחק כך כל המשחק, אפשר היה לומר שזה מסוג המשחקים שמסדרים לבנאדם חוזה. הכי טוב בשבילו שתיקח אותו איזו קבוצה אירופית שתהיה מוכנה לעבוד עליו שנה ככה. יש פוטנציאל שם. ראיתם איך הוא לקח באלגנטיות כדור ברחבה מאחד החלוצים או הקשרים הצרפתים? קלאסה. והפריצות שלו באגף? תענוג.
ולסיום, פיני בלילי היה מעולה. אין לו את הטאץ' של בניון או נמני, אבל הוא סוס והוא לא מפסיק להטריד. העם בעד פיני בלילי.
שמעון גרשון, לעומת זאת, צריך להחליט אם הוא דוג-זמרת או שחקן כדורגל. אם נגד אירלנד היתה לו טעות קריטית ומשחק טוב סך הכל, הפעם הוא פשוט היה מזעזע. חמש פעמים לפחות הוא לא הגיע לכדור שחייבים להגיע אליו, וגם בגול הוא היה אמור **למנוע** את ההגבהה.
יוסי בניון היה חלש זה המשחק השני ברציפות. כנראה שגם הזונה הכי יפה בפריז לא יכולה לתת הרבה כשהיא במחזור.
יניב קטן אכזב אותי שוב. הוא לא היה נורא, אבל גם לא ממש הביא את יכולותיו לידי ביטוי וחבל, כי הוא היחיד שיש לנו עם מבנה גוף וכוח פריצה של חלוץ אירופי.
אבי נמני פשוט זקן מדי לנבחרת. די. אם אברם רוצה לעלות איתו, שיעלה אותו בחוד יחד עם עוד חלוץ. ככה הוא יוכל לשגע את היריב בשליטה בכדור, וחוסר יכולתו לעשות הגנה יפגע פחות.
אבל מה שהכי הרגיז באבי נמני זו ההתנהגות אחרי הפגיעה של טרזגה בבן-חיים. חתיכת אידיוט. מה אתה מתנפל על השופט? אתה רוצה גם צהוב? אתה חושב שאתה בארץ? בטח אמר לו משהו בסטייל "בו'נה, אתה לא יודע עם מי אתה מתעסק, חברים שלי יבקרו אותך בלילה". ערס דביל.
31 במרץ 2005 at 10:47
רחביה,
לאורך הרשימה הזכרת אלף פעם שזה שהכניס את הגול הוא ערבי. די! די להזכיר את זה! תן לו ולאחרים להרגיש שהוא סתם אחד, בלי הבדל של גזע, דת וכו,.
31 במרץ 2005 at 11:19
ומדברים על זה. אמנם עבאס סואן היה יותר מענג, שכן הוא סבל רק לאחרונה מהמסורסים האווילים ואילו באדיר כבר הבקיע שערים חשובים בנבחרת, אבל יהיה פשוט נפלא אם נעלה למונדיאל בזכות שער של אחד מהם.
31 במרץ 2005 at 16:52
דוקא נמני נתן את אחת ההופעות היפות שלו, ונכנס בדיוק לתפקיד מיועד לו בנבחרת. ההתנפלות על השופט מצופה מתפקידו, זה כן שכונה וככה זה גם באירופה. זה כדורגל פה רחביה, לא המשחקים של האנשים הביוניים באמריקה (וכל זה אני אומר למרות שאני לא אוהב את נמני בכלל והייתי מעדיף את ברקוביץ' במקומו)
חוץ מזה, לכל האינטלקטואלים החובבים: בכל מקום בעולם הכדורגל מקבל אלמנטים של מלחמה. למעשה האוהדים הישראלים הם מהמתונים שיש, במקומות אחרים בארטז היה משחק תחת גשם של מטבעות או יריקות (למרות שתכלס לא הגיע לו, הוא די אנטיפת אבל לא אנטי-ישראלי) לא צריך לגרור את הכיבוש גם לכאן, תודה.
31 במרץ 2005 at 17:51
הוא צריך לעשות לובי, אבל יש צורה. הקפיצות האלה, כמו ילד שמשתולל כי לא קיבל מה שרצה, פשוט מבזות אותו – וגם אותנו, כשהוא עושה את זה במדי הנבחרת. בבית"ר שיעשה מה הוא רוצה.
וברקוביץ'? אתה נגדנו או מה? 🙂 ברקו עוד יותר איטי מנמני.
Comments are closed.
30 במרץ 2005 at 23:25
של שחקן ערבי מהנבחרת, וואליד באדיר, שהשווה מול הצרפתים.
לא שאיכפת לי מספורט, כדורגל או ענייני לאומיות – אבל לאחרונה, אולי בעקבות "אדום צהוב שחור" של חיים ברעם ואולי בעקבות חברתי אוהדת הפועל השרופה, הקשר הדק והלא תמיד עקבי של הכדורגל, דרך המושג המופשט של תרבות אל פוליטיקה מתקשר. ואיזו דרך נהדרת זו להגיע לדו-קיום ואינטגרציה של הערבים בקרב הרוב היהודי היא כדורגל, מזוהיר בהלול, דרך ג'ימי טורק שהיה השחקן הערבי הראשון בנבחרת (ובא מהפועל כמובן) ועד לגול של עבאס סואן מול אירלנד.
מי יתן.