ימות? יחיה? יהיה משותק? הבחירות יידחו? כן, זו דרך קרה להסתכל על זה, אבל מי אם לא שרון לימד אותנו להסתכל…אהה…קדימה, כן? בצורה הקרה והמעשית ביותר שיש.
 
שבועות ספורים בלבד אחרי שחולל "מפץ גדול" בפוליטיקה הישראלית, ויצר יש מאין מפלגה שהפכה מועמדת ודאית לעמוד בראש הממשלה הבאה, שוכב כרגע ראש ממשלת ישראל על סף המוות, כשהוא סובל מדימום תוך-גולגולתי לאחר עוד אירוע מוחי.
 
מותו של ראש ממשלה הוא תמיד אירוע טראומטי, אפילו כשהוא מגיע בעקבות גיל מתקדם ועשרות שנים של חיים לא בריאים, ולא מכדורי רוצח. אבל מי שרוצה להבין את הפוליטיקה מוכרח להתעלם מהתגובה הרגשית המתבקשת, ולנתח באופן אובייקטיבי ככל האפשר את המציאות.
 
את רוב הקריירה שלו בנה שרון כנץ גמור. הוא רמס חוקים ותקנות ויצר במו ידיו את "מפעל ההתנחלויות". הוא היה אבי הקונספציה שגרסה כי יש להקים התנחלויות לא רק לצרכים ממשיים, אלא גם כדי לסכל מראש כל אפשרות להסדר טריטוריאלי. כבר אז היו כאלה שידעו שמדובר בטעות, בבכייה לדורות, בצעד שרק יגביר בטור הנדסי את הסבל של המצב ויפחית את הסיכוי לפתרונו. שרון התעלם, והמשיך לרמוס ולעשות כרצונו. 
 
לפני עשור בלבד, בתקופת ממשל רבין-פרס, שפתח בתהליך המדיני שסופו מדינה פלסטינית, המשיך שרון לדבוק בקצה הימני של הקשת הפוליטית השפויה, הוקיע את יוזמי הסכם אוסלו בכיכרות ומעל בימת הכנסת, והמשיך לדבוק ב"אף שעל".
 
ואז קרה הנס. השילוב של אהוד ברק שהמאיס את עצמו והאינתיפאדה שפרצה שוב הביאו את העם לוותר על תקווה לשלום ולבחור ב"מי שבאמת יודע לטפל בערבים" – שרון.
 
אבל שרון לא שינה באופן מהותי את הטיפול באינתיפאדה. הוא המשיך בטיפול הנוקשה בו פתח ברק, ובמקביל עבר בשעה טובה ומוצלחת הארה. "דברים שרואים מכאן, לא רואים משם", אמר האיש, על התובנות שרבים כל-כך הקדימו ממנו לראות בלי לשבת על הכיסא ברחוב בלפור.
 
אבל שוין, לא מתלוננים על ריחו הרע של סוס שסוחב אותך ברגעי משבר. אז שיהיה שרון, רק שהדבר השפוי – החלטה שלנו עבור עצמנו באילו גבולות אנחנו רואים את עצמנו בסופו של דבר, ותנועה יזומה שלנו אליהם, בלי פרטנר אם אין ברירה – ייעשה כבר.
 
אבל עכשיו, כשברור למדי שאחוז עצום בעם עבר באחת למחנה הזה – המחנה שוויתר על רצועת עזה, ושיודע שמתוך כמעט ששת אלפים קילומטרים רבועים של הגדה המערבית, לפחות חמשת אלפים לא יהיו בשליטת ישראל בעתיד הנראה לעין – למה בעצם חייבים את שרון?
 
אני מודע לזה שהרבה מאד אנשים סבורים ש"רק שרון יכול לעשות את זה". מה שאני שואל הוא: למה, בעצם?
 
המהפך שחולל שרון אינו באיזו יכולת ביצוע יוצאת דופן. את ההתנתקות, ואת העברתה הפוליטית, הוא ניהל ביד די מגושמת. למעט הכשרת הכוחות המבצעים, קשה לי לחשוב על היבט של התוכנית שתוכנן ובוצע ביעילות מרשימה במיוחד.
 
לא, כל ייחודו של שרון היה באמירה ש"אם שרון עושה את זה, אז כנראה באמת אין ברירה". זה מה שאיפשר לרבים כל-כך ממרכז המפה הפוליטית, שבבחירות קודמות הצביעו ליכוד, לתמוך בעקביות בסקרים במישהו שכבר ביצע דבר קיצוני בהרבה מכל ממשלת שמאל, ושרוב מוחלט בציבור ציפה בוודאות די גבוהה שיעשה את זה שוב.
 
נו, אז בסדר. שרון שבר את המבוי הסתום והראה לישראלים רבים את הדרך, וההיסטוריה תוקיר אותו על כך, ואולי גם תנקה אותו מפשעיו ושגיאותיו במאזן הכללי. אבל עכשיו שהוא כבר עשה את זה, צריך ואפשר לקוות שאנחנו יכולים ללכת בדרך הזו גם בלי שהוא יחזיק לנו ביד.