למי שרוצה להבין את אחד ההבדלים המהותיים בין פרוגרסיווים לשמרנים, מומלץ לקרוא את הידיעה הבאה. למי שאין זין לקרוא, נסכם בקצרה: מושל אלבמה – רפובליקאי דווקא – מבקש לבצע את העלאת המס הגדולה בהיסטוריה של המדינה, כדי לממן שורה צעדים שתכליתם צמצום פערים בין עשירים לעניים. בין הצעדים הללו: העלאת רף ההכנסה שבה צריך להתחיל לשלם מס הכנסה (לאלבמה יש את המדרגה הנמוכה מכל מדינות ארה"ב, משום מה – 4,600 דולר לשנה למשפחה בת 4 נפשות), הארכת שנת הלימודים לממוצע הארצי, מימון למעקב אחר ביצועי מורים במטרה לשפר את מערכת החינוך והקטנת הגירעון.

אז כל הכבוד לבוב ריילי, המושל הרפובליקאי, אבל נחשו מי מוביל את המאבק נגד ההצעה שלו? הקואליציה הנוצרית וועדת ההיגוי של המפלגה הרפובליקנית באלבמה. הקטע המגניב הוא שהמושל מנסה לנצל את מיקומה של מדינתו בלב "חגורת התנ"ך" הדרומית (רצועת רוחב של מדינות בדרום-מזרח ודרום ארה"ב המתאפיינות ברמת אדיקות גבוהה ובמשקל כבד לדת בחיי הכלל), והוא מוכר את הצעד בנימוק דתי: זהו מעשה נוצרי לעזור לעניים.

עכשיו, כל מי שאפילו רפרף על ספרי הבשורה בברית החדשה, שם מובאות כל האמירות המיוחסות לישו, יודע שמגיע לכבוד המושל 100 במבחן. למעשה, זהו אחד המוטיבים המרכזיים ביותר במשנתו של הנביא יהושע בר יוסף מנצרת (יהודי נחמד, מסכן מה עשו ממנו). כשג'ורג' בוש נשאל, במהלך מערכת הבחירות, מיהו הפילוסוף הפוליטי החביב עליו, הוא השיב "ישו". אז איך זה שהמפלגה שלו תמיד מתייצבת נגד היישום בשטח של מה שישו אשקרה אמר? נשיא הקואליציה הנוצרית אמר "להקל את עול המסים מעל אלה שגורלם שפר פחות הוא דבר שכולנו יכולים להסכים עליו, אבל כל המשפחות זקוקות להקלת מס". או במלים אחרות: "אני מוכן שנעזור לעניים, אבל רק בתנאי שנעזור באותה מידה לכווווולם".

אז כנראה שהאדון האדוק לא בקיא במיוחד בכלכלה, אבל כשנותנים לכולם עוד כסף, התוצאה אינה שיפור ברמת החיים של אף אחד, כי אם אינפלציה. למעשה, אם לא מקפידים לתכנן אותה היטב, הקלת מס לכווווולם תגדיל את הפער במידת הכסף הזמין, ולא תקטין אותו.

אבל הנצרות, לא כל שכן זו הפרוטסטנטית בה מחזיקים רוב בכירי הממשל, כבר מזמן איבדה כל קשר לתורת המוסר של יהושע מנצרת, ולמעשה הפכה אותו על ראשו והפכה את העושר עצמו למעין הוכחה לחסד האל. לו היה בוש ישר,ופחות נבער מדעת, היה נוקב בשמו של יוהאן קלווין, ולא בזה של ישו, כפילוסוף הפוליטי המועדף עליו. אבל הוא לא, והוא כן, והבעיה כרגיל היא לא בו, אלא בתשקורת הכנועה והמתרפסת שלא דורשת ממנו שום דין וחשבון.

עוד על ישו, החבר החוכמולוג שלו והשנים החסרות

אגב ישו, רגע של קידום עצמי: להוצאת הספרים אופוס יש סדרה, בשם עידנים, המתמקדת בסיפורת היסטורית. עבדכם הנאמן הוא עורך הסדרה הזו. בקרוב (סביבות החגים) עתיד לצאת בסדרה ספר שייקרא בעברית "הבשורה על פי צ'פחה (סחבק הנוצרי מנעוריו)". זוהי פרודיה על חייו של ישו הנוצרי, המסופרת על ידי חבר נעורים חוכמולוג, וממלאת את החוסרים בסיפור חייו (שכן הבשורות מספרות על הלידה, במקרה הטוב על מקרה אחד בגיל 12, ומיד קופצות לישו בגיל 28-30, בתחילת שליחותו הנבואית. מה קרה בכל השנים שבאמצע? קנו את הספר, לכשייצא, ותדעו גם אתם. 🙂