(ממש לפני חצות):

המשחק הזה החזיר את החיוך, ללא ספק. חופה היו צריכים להתעורר יותר מוקדם, אבל אני ממש חושש ממה הם יעשו לנו (הולנד) במחזור הבא. ארגנטינה נראית מצוין, וכרגע היא פייבוריטית לקחת את הבית, שבינתיים בהחלט מצדיק את שמו כ"בית המוות", או בית המסיבה כמו שקרא לו מאמן סרביה-מונטנגרו.

 

יאללה, המשך יבוא אחרי משחקי מחר

 

 

(רבע ל-23:00 ככה):

או!  זה כדורגל. אז איך בדיוק קוראים למיצג המוזר שעשו שבדיה שמה?

 

לא חשוב. יופי של מחצית. נכון, קצת דעך לקראת הסוף, כפי שרק טבעי שיקרה ב-0:2, אבל קצב, ביצועים, שליטה, אופורטוניזם חצוף של חוף השנהב – המחצית הטובה ביותר עד כה. וחוף השנהב,.למרות הפיגור 0:2 לנבחרת מצוינת, היא כל מה שגרמו לנו לצפות ממנה. יופי של נבחרת. יותר טובה מסנגל של פעם שעברה, אני חושב. כלומר המחצית הזו של הפילים יותר טובה מהמחצית הכי טובה שראינו מסנגל פעם שעברה. אני לא סגור על זה, כי המשחק הזה הוא עכשיו וההוא היה אז (איזה תובנה עמוקה, אה?), אבל נדמה לי שכן.

 

את אבי נמני אף פעם לא אהבתי, ופעם אף השתלחתי בצורת ההתנהלות שלו ושל מקורביו ודורשי טובתו האלימים. לא משנה כרגע, אבל הנקודה היא שתמיד היתה לי דעה לא נורא שלילית על תבונתו. אחרי המשחק הזה אני לא בטוח.

 

קודם הוא אומר שלא היה פנדל, ועוד מתרץ ב"בגביע העולמי לא שורקים על דבר כזה". איך בדיוק יד לא-צמודה שהודפת כדור בתוך הרחבה, בתוך תיבת החמש למעשה, זה לא פנדל?? כל הקטע הלא מנוסח טוב של "כדור שמשחק ביד או יד שמשחקת בכדור", אין פירושו שאם אתה לא נוגע ביד בכוונה זה לא יד.

 

ואחרי זה הוא נגרר אחרי ההתלהמות המטופשת של איינשטיין. כרגע הראו שאכן היה גול, אחרי שבודדו את הרגע המדויק שהכדור עבר את הקו, אבל בהילוכים החוזרים שהראו במהלך המחצית אי אפשר היה לקבוע את זה בכזו ודאות. הוא יצא צודק, ויכול לטעון שהוא קלט את זה, אבל לא נראה לי. סתם הנטייה שלו להתלהם.

 

דווקא הפנדל לדעתי מובהק בהרבה.

 

איינשטיין הוא סבל צרוף. אני רוצה להבהיר שכשאני אומר שקיוויתי שרמי וייץ יתפתח וכו', אני מתכוון לפני עשר שנים ככה. לא לאחרונה. עם זאת, הוא עדיין פחות מעיק מאיינשטיין, שגורם לך תוך שלוש דקות לתהות כמה טרחה יהיה למצוא שידור של המשחק באנגלית ברדיו באינטרנט ולשים mute בטלוויזיה.

 

 

 

(קצת לפני 21:30):

הלארס לאגרבק הזה מאמן דמיו ז'ופו, כמו שאומרים ברוסית. עם ליונגברג, לארסון ואיברהימוביץ', מול 10 טרינידדים, הוא לא מסוגל להעמיד את השחקנים שלו בצורה שתפרוץ את הבונקר? סיפור אישי קטן: כשגרתי בארה"ב אימנתי פעם קבוצה של בני 8-10 בליגת קיץ. משחק ראשון, החבר'ה שלי שולטים ללא מצרים, אבל מובילים רק 1-0 ולא מצליחים לכבוש. פתאום אני קולט מה הבעיה – החבר'ה שלי נדבקים אחד לשני כשהכדור אצל אחד מהם, במקום לפתוח למסירה. אני צורח ללינדזי לזוז הצידה מהחבר שלו, ששמו נשכח ממני, כשההוא מוביל את הכדור, ובחמש הדקות האחרונות העמידו השניים את התוצאה על 0:4 הגיוני הרבה יותר. אז במשחק של שבדיה פחות התרכזתי, למה היה לי איזה חיזר קטן שהציק קצת, אבל אני בטוח שהיו דברים שמאמן סביר היה יכול לעשות כדי לפרות את המבוי הסתום.

 

זוועה של משחק, אבל שאפו לחבר'ה של דווייט יורק.

 

והאלפיים שקל מתרחקים ממני, אחרי שתי התוצאות של היום, למרות שאני איכשהו בספק אם מישהו נתן במשחק של שבדיה תיקו. יאללה, כפרות, לפחות שריקלמה וטבז ימחקו את הטעם מהמשחק של שבדיה.

 

 

(קצת לפני 20:00):

וואי,איזו נפילה. המחצית הזו היתה הגרועה ביותר עד כה במונדיאל, והשנייה ברציפות בלי גול. לא אמרו לנו שהשבדים התקפיים ובטחוחים בעצמם במונדיאל הזה? הם היו עדיפים, כן, אבל אני לא בטוח שכקבוצה טרינידד נפלה מהיכולת של קוסטה-ריקה אמש. אין לה חלוץ מטרה כמו וואנצ'ופה, אבל מבחינת המשחק הקבוצתי וכו', הרבה יותר טוב ממה שהיה ידוע עליהם ערב המשחק.

 

אגב, שכחתי לציין שהמשחק הקבוצתי של אנגליה לקה בחסר. לא במובן של אגואיזם, למרות שהיו קצת יותר מדי בעיטות מרחוק, אלאבמובן של התיאום בין השחקנים, שנראה כמו מנוע שדורש כוונון. אז אריקסון, קבל נ'.

 

 

(קצת לפני 19:00):

אולי רמי וייץ בנאדם מאד נעים ובעל תובנות ביומיום, אני לא יודע. אבל כשדר הוא עבר מלהיות התקווה הגדולה למפלט מההתלהמות של איינשטיין לממשיכה של אותה מסורת. זה התחיל עם הכרטיס הצהוב שקיבל חלוץ אנגליה פיטר קראוץ', במשחק נגד פארגוואי, בגלל תלונות שהפנה לשופט. וייץ גייס את הקול והנימה של יורם ארבל בבכותו חומה שלא ככה בונים, כדי להטיף לקראוץ' שעוד אין לו מספיק מוניטין כדי להתרעם על שאינו מקבל כבוד משופטים. להגיד שאין בזה משהו? יש. אבל לא היו שום פרופורציות בין החטא של קראוץ' לעונש שאנחנו קיבלנו בדמות הפוזה המתנפחת של וייץ.

אבל ניחא זה. לקראת סוף המשחק שוב התלונן קראוץ' בפני השופט, ווייץ קפץ על ההזדמנות להתנפח, ולהצהיר ש"אתה קראוץ' אולי לא מכיר את המקסיקאי (השופט), אבל אני מכיר ולא תהיה לו שום בעיה לתת לך עוד צהוב". אז מעבר לעובדה שאני דווקא בספק אם המקסיקאי היה מרחיק שחקן בדקה ה-87 בגלל ויכוח לא קולני על כדור חוץ, שכח וייץ להתעכב אפילו לרגע על העובדה הפעוטה – שהוכחה בהילוכים החוזרים בעודו מתלהם – שקראוץ' צדק. גם אם הכדור יצא החוצה, לא הוא הוציא אותו, אלא המגן שמולו. אבל לוייץ חשוב יותר, כנראה, לזבל בשכל על מה שנדמה לו שיקרה אם וכאשר, מאשר להתייחס למה שאשכרה אירע. חבל.

קראוץ', אגב, נתן משחק טוב, והיה מאד פעלתן ומאד נודניק להגנה של פארגוואי. המצטיין במגרש היה לטעמי ג'ו קול.

זלצר שפירשן אמר דבר נכון: כולם דיברו על הקישור המעולה של אנגליה, ובאמת יש להם קישור מפחיד על הנייר, עם ג'רארד, למפארד, בקהאם וקול, אבל הם בכל זאת משחקים עם כדורים ארוכים כל הזמן, במיוחד במעבר מהגנה להתקפה. אולי זה בגנים, ובנקודה זו אפשר להיזכר בטור שכתבתי במהלך יורו 2004: "אתמול כשראינו את המשחק של אנגליה ישב איתנו חבר בשם ליאור. 'מה זה הכדורים הארוכים האלה כל הזמן??' שאל ליאור, אחד מחבריי הקבועים לשידורי ספורט. 'ככה זה אנגליה' ענינו לו כל השאר במקהלה. פיהוק".
.

אנגליה היתה עדיפה מאד במחצית הראשונה, אבל במחצית השנייה הם נתקעו, ומנגד פארגוואי החלה לאיים ברצינות, ולא היה חסר הרבה שההימור שלי בטוטו המונדיאל של החבר'ה מוואלה, שעמד על 1:1, יתגשם. פרס ראשון בסביבות 2000 שקל. לא לצחוק.

המשך יבוא…