זוכרים שפעם תיארתי את מני מזוז כ"איש ישר, שלמרבה הצער סובל מגידול בצורת מקל של מטאטא בתחת"? ובכן, אני נאלץ למשוך את חלקו הראשון של המשפט. מי שנותן יד לכריתת הדמוקרטיה הוא לא איש ישר. מי שיש אצלו חוקים נפרדים ליהודים ולערבים הוא לא איש ישר. וחשוב מכל – "יועץ משפטי" שמאשר לרשויות אכיפת החוק לפעול נגד פעולות שהן חוקיות לגמרי הוא לא איש ישר, והלוואי שבאמת היה לו גידול ממאיר (בתחת או במקום אחר) והיינו נפטרים ממנו, למרות שזה שהיה מחליף אותו היה מן הסתם מגיע מאותו ממסד מושחת ומטונף.

נו, אז מתי מפילים את המשטר?

החברים של הילי-בוב

ובעניין משטר אחר, הלוס אנג'לס טיימס מנתח את פעילותה של הסנאטורית הילארי קלינטון, שטרם היותה סנאטורית ישבה שמונה שנים במועצת המנהלים של וול-מארט, אחת החברות המגונות ביותר בעולם. מסתבר שהילי-בוב פעלה לא מעט לשפר את התנהלותו הסביבתית של התאגיד, וגם את יחסו לנשים ומיעוטים (למרות שהמצב מבחינה זו נשאר קקה, מה שאומר שלפני זה הוא היה ממש זוועה). אבל יחסו הניאנדרטלי של התאגיד לזכויות עובדים וארגוני עובדים  – לא עושה רושם שהפריע לה במיוחד. יופי נחמה.

ערוץ הבערות והטיפשות

מה עוד? התת-רמה של הפקות ערוץ ההיסטוריה באמת מתחילה לעבור כל גבול. היום אני צופה בתוכנית על יוון העתיקה, ושם מסביר הקריין, בקולו הסמכותי עאלק, ש"אז שינתה עיר אחת את ההיסטוריה האנושית והציגה לעולם שיטת ממשל חדשה. זה קרה בזכות אדם אחד. שמו היה…" וכאן אני תוהה אם הם יגידו קלייסתנס או אולי יקדימו ויטענו שהרפורמות של סולון הן השינוי הגדול. במקום זה, מה הם אומרים? "…פריקלס!" וממשיכים להעלות את האיש (שהיה, אגב, כישלון מפואר ולא המייסד של שום דבר) על נס.

זה כאילו שיגידו לכם שלינקולן ייסד את ארה"ב, או רבין את ישראל. יותר מרתיח, כי רבין לפחות היה בחיים ופעל כשישראל נולדה. פריקלס (495-429 לפני הספירה  נולד רק 13 שנים אחרי שקלייסתנס, בעקבות גירוש הרודן היפיאס, ערך את הרפורמות (508 לפני הספירה) שהולידו את מה שמכונה היום "הדמוקרטיה האתונאית".

זה עוד חלק מקריסת המערכות, מהתפוררות מרקם החיים שלנו. ערוץ שלם מוקדש להיסטוריה, וכל מה שהוא יכול לנפק זה עבודות ברמה של ציון 60 בכיתה ח'. אולי. (גילוי נאות: פעם עבדתי עבור ערוץ ההיסטוריה בישראל, יחד עם אום קדם, במשרה חלקית מאד).

כרוניקה של חרבנה

ולסיום, אם אתם רוצים להבין באמת איך הזדרגגה המלחמה בעיראק לכל הרוחות, ולמה בקרוב מאד יהיה ברור אפילו למאמיני כת-בוש האדוקים ביותר שהיחידים שהרוויחו מכל העסק היו האיראנים – קראו את Fiasco מאת Thomas E. Ricks, עיתונאי זוכה פוליצר שסיקר את הפנטגון עבור הוושינגטון פוסט במשך כעשור. לי הוא עושה אולקוס, אבל זה בגלל שאני, כמו טמבל, לוקח את הטמטום של אחרים ללב… ספר מצוין.

יאללה, מספיק לעכשיו.