הדמוקרטים פתחו רגליים
Posted on: 23 במאי 2007
הדמוקרטים בקונגרס פתחו רגליים וויתרו על הכללתו של לוח זמנים להחזרת הכוחות מעיראק בחוק תקצוב המלחמה ששלחו לנשיא. מדובר בניצחון שהוגש על מגש של כסף לנשיא כושל המידרדר בהתמדה בסקרים, ובהפסד פוליטי די משפיל לדמוקרטים.
עם זאת, יש שלוש סיבות למה אולי – אולי – זה בכל זאת היה רעיון טוב:
גרירת חוק התקצוב היתה נותנת לרפובליקאים אפשרות להאשים את הדמוקרטים שהם "מפקירים את הכוחות בשטח בלי ציוד בלה בלה בלה" לא לגמרי מדויק, אבל נעזוב זה. מדובר בדמגוגיה אפקטיבית מאד.
אבן שזרק טיפש אחד לבאר, גם מאה חכמים לא יוכלו להציל. ובמלים אחרות – ייתכן שבוש וראמספלד, בכסילותם, סנדלו את ארה"ב, וכעת אין לה ברירה נבונה על פני הישארות בעיראק ומציאת דרך לגרום לזה לעבוד. כמובן שכל גישה כזו תחייב המתנה עד שהדביל יעזוב את הבית הלבן, כי הוא עיקש מכדי לעשות את הדברים שבאמת דרושים.
יש מצב שלדמוקרטים יש כלי נשק הרבה יותר רציניים (מפרשת התובעים או פרשיות אחרות) בארסנל מגרירת חוק התקציב, ולכן אינם מעוניינים לתת לרפובליקאים להעכיר את המים ולבלבל את הציבור עם האשמות שווא (ראו סעיף 1).
עם זאת, זה עדיין מרגיז, ומה שהרבה יותר מרגיז זה שהאפסים האלה עוד לא ביטלו את "חוק בתי הדין הצבאיים" המגונה, שמכשיר עינויים ומעצרים ללא צו וללא זכויות – גם של אזרחים אמריקאים. אם הם לא עושים את זה עד 2008, הם לא יותר טובים מהרפוגניקנים.
10 Responses to "הדמוקרטים פתחו רגליים"
23 במאי 2007 at 16:41
ומתברר שהמחיר של הדמוקרטים לא ממש גבוה.
לדעתי הם ירו לעצמם ברגל במהלך הזה לקראת הבחירות בשנה הבאה – הם לא הרוויחו את תומכי המלחמה ובמקביל הפסידו הרבה קולות צפים.
23 במאי 2007 at 17:29
סליחה, בתור אישה, שמידי פעם אתה יודע, פותחת רגליים, הייתי שמחה אם השתמשת בפועל אחר לתאר את הביקורת שלך על התנהלות הדמוקרטים בנושא תקצוב מלחמת עירק. בתור ליברל דמוקרט וכן הלאה.
ביננו, אם נשים לא היו פותחות רגליים, אנשים כמוך כנראה לא היו מגיחים לאויר העולם. האם זה טוב או רע? זה כבר האל הטוב ישפוט
23 במאי 2007 at 18:54
פותחים רגליים, תהא אשר תהא נטייתם, אם יש להם מספיק פתיחות כדי להבין שגירוי בבלוטת הערמונית זה מאד נעים. 🙂
אין שם רע כמובן בלפתוח רגליים. יש רע בלפתוח רגליים למי שכוונתו להרע לך.
אגב, למה שהאלה הטובה לא תשפוט? 🙂
24 במאי 2007 at 1:18
אין "רע" ב"לפתוח רגלים", יש רע ברצון להרע, ועדיף להיות חכם וחזק על פני טיפש וחלש.
הבעיה היא כמובן באופן השימוש בביטוי "לפתוח רגלים" שמבטא זלזול במה שנתפס כחולשה ומקשר אותה לפתיחות והיענות באקט המיני- המנוגדת ל"חוזק" המקושר להכנעת הזולת באקט המיני. בכניעה של הדמוקרטים לא היה שום אלמנט המקשר לאקט המיני, אלא אם הפסד כשלצמו מקושר (כמו כנראה אצל הכותב) להיות הצד ש"פותח רגליים" באקט המיני. לכן השימוש בביטוי הוא ביטוי של גסות.
המעיד על תפיסה של מין כזירת קרב, ועל בוז למי שנראה מפסיד בו. חבל.
24 במאי 2007 at 4:55
דוקא לדעתי זה היה רעיון גרוע מאוד לנסות לכפות על הנשיא בוש לוח זמנים לנסיגה.
זה לא שהמלחמה לא היתה אסון וטימטום נוראיים מלכתחילה, ואפילו זה לא שאם הם ישארו עוד שנתיים, אז משהו ישתפר והם ייזכו ל"נצחון".
זה פשוט שזה לא כל כך פשוט לסגת. אנחנו פה מהניסון שלנו בלבנון צריכים לדעת את זה. כמו שהשלבים המסוכנים בטיסה זה ההמראה והנחיתה, כך גם השלבים הקריטיים במלחמה הם הכניסה והיציאה.
נסיגה בצורה לא נכונה עלולה להביא עוד צרות רבות אחרות, בנוסף לאלה שעצם המלחמה הביאה עלינו (ובחלט גם אנחנו פה משלמים את המחיר, וזה רק ילך וייגבר).
מכיוון שאני לא סומך על חבר המטומטמים שהכניסו את ארצות הברית למלחמה (ואת כולנו לבוץ), אז עדיף שאת הנסיגה ייבצע כבר הנשיא הבא. אפילו אם הוא יהיה רפובליקני, בממשל שלו יהיו אנשים אחרים, שאפילו אם הם לא יהיו יותר חכמים, הם לפחות לא ייהיו חייבים להוכיח שום דבר.
הממשל הזה יותר מידי מושקע במלחמה, והוא כמו מהמר כושל שמנסה פעם אחרי פעם לזכות במשחק, רק בשביל להוכיח שזו לא היתה טעות איומה להיכנס אליו מלכתחילה, וכמובן שהוא רק שוקע יותר ויותר עמוק בבוץ. אז עדיף שיעבירו את הפחות משנתיים שנותרו להם בשמירת המצב הקיים, ולא ייזמו שום מהלך יוצא דופן.
26 במאי 2007 at 9:44
אינך צודק.הדמוקרטים לא יכלו להעביר מה שרצו כי הנשיא יכול תמיד לבטל את ההחלטה בוטו.הפוליטיקה היא אמנות האפשרי. הם הצליחו לכלול בחוק התקציב שאושר סופית התניות עם מועדים קצובים,הראשון בנובמבר, בהן על הנשיא לדוווח לקונגרס אם המימשל העירקי הצליח ביעדים שהחוק מטיל עליו.במקרה של חוסר התקדמות גם הנשיא הסכים שיש לכלול לוח זמנים ליציאה.
בנוסף לכך קיבלו הסכמה של העלאת שכר המינימום שלא שונה 30 שנה,מ-5.25 דולר ל-7 25 דולר בערך. זהו הישג חשוב לעובדים באמריקה לא פחות מסוף המלחמה בעירק.כן השיגו הקצבות של כמה ביליוני דולרים לתקציבי סעד ורווחה.
Comments are closed.
23 במאי 2007 at 15:58
הדמוקרטים הצמידו לחוק סעיפים נוספים בעלות של כ-40 מיליארד דולר, רובם ככולם לא קשורים למימון המלחמה. רוב הסעיפים המוצמדים ("חזיר" בסלנג הפוליטי האמריקאי) היו נתקלים בקשיים לו היו צריכים להחקק בפני עצמם, אבל כתוספות לחוק אחר הם מועברים בקלות. החשיבות העיקרית של החזירים היא ביכולת של פוליטיקאים לממן את תומכיהם ולקדם את האינטרסים של קבוצות כח ולוביסטים.
לדוגמא בין סעיפי התקצוב לממון המלחמה בעירק אתה יכול למצוא 283 מיליון דולר להבטחת רווחי תעשיית החלב – שיש לה לובי חזק מאוד.
ככל שהחוק התעכב כך התעכב המימון לפקוייקטים הללו, והלחץ מהלוביסטים – בעיקר כשאנחנו מתחילים את עונת הבחירות כל כך מוקדם – היה כנראה קשה מנשוא.
וכשהדמוקרטים שקלו את האינטרס הלאומי היה ברור להם שהמימון לתעשיית החלב לא יכול לסבול דיחוי
עוד על החזירים המוצמדים לחוק הזה בניו-יורק טיימס:
http://www.nytimes.com/2007/03/30/opinion/30intro.html?ex=1180065600&en=2f819b60bc7ade98&ei=5070