כריס דוד יוצא מלך, הארי ריד חלאה ו-אובאמה מאבד את זה?
Posted on: 20 באוקטובר 2007
דיווח קצרצר מהקמפיין:
כריס דוד, סנאטור מקונטיקט שאני תמיד ראיתי כפוליטיקאי פרווה לגמרי מאמצע הדרך וחבר של תאגידים, יצא סופר-ערכי כשהכריז על כוונתו לשים hold על הצעת חוק מחפירה – שמשום מה זוכה לתמיכתם של יותר מדי "דמוקרטים" – לתת לחברות התקשורת בארה"ב חסינות בדיעבד על כך שמסרו לממשל, ללא צו שופט, מידע על השיחות ושימוש האינטרנט של לקוחותיהם.
אז קודם כל, ברכות לדוד, שיוצא צדיק בסדום ומזנק היישר מהפינה לשיפוטכם למקום הראשון בסקר "רדיקל מקלדת" היוקרתי. דבר שני, בושה גדולה לשאר המועמדים שלא עשו את זה גם הם – ובמיוחד להילארי שבכלל לא מביעה עדיין התנגדות לחוק הביזיוני הזה.
אבל מי שיוצא חלאה במיוחד הוא מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט, הארי ריד, שמתכוון, לפי הדיווחים ב"רבעון הקונגרס" הבלתי מפלגתי, להתעלם בצעד די חסר תקדים מההולד של דוד (אני לא זוכר מקרה שמנהיג הרוב התעלם מהולד של חבר למפלגתו) ולהעלות את התועבה הזו בכל זאת. אף פעם לא אהבתי את השמרן הזה. כריס דוד הגיבור הודיע שיתעלם מהתעלמותו של ריד ויעשה פיליבאסטר.
ובאשר לאובאמה – עושה רושם שהוא די נואש ומתחיל לקפוץ על שטויות. ג'ון טאנר, ראש אגף "זכויות המצביע" במשרד המשפטים, דיבר דיבר באיזה פאנל על ההצעה השנויה במחלוקת לחייב אנשים להגיע לקלפי עם תעודה מזהה (למה זה שנוי במחלוקת? שריטות מטופשות של אמריקאים, אבל נעזוב זה). בין השאר הוא אמר, שעקב פערים בנגישות לשירותי רפואה, בני מיעוטים מאריכים חיים פחות מאשר לבנים. לכאורה, אמירה שלוחם למען זכויות מיעוטים צריך לברך עליה – זה נכון וחשוב להגיד את זה. אובאמה, מצידו, דורש לפטר את האיש (שאינו איזה מינוי ניאו-קונסרביטיבי כלבבו של אלברטו גונזאלס, אלא משפטן מוערך שעובד במחלקת זכויות המצביע כבר 30 שנה). לא לעניין בכלל, וזה עולה לאובאמה במקום הראשון בסקר "רדיקל מקלדת" המוערך והמשפיע.
אגב – סיכוייו של דוד, למרות הצהרת התמיכה הנחשקת של מדור מצוין וחינוכי זה, עומדים נכון לכרגע על אפס אחד עגול. אולם אם עמידתו האמיצה תזכה לכותרות הראויות, אולי "הגרעין הקשה" של הליברלים ישיב לו כגמולו ויהיה מעניין.
עד כאן מהחזית.
עדכון: לא לגמרי ברור, אבל אולי בכל זאת יש משהו ברוגזו של האובאמה (צליל של נפילת אסימון כאן). קריאה מסוימת של דבריו של טאנר דנן (כאן) ניתנים לפירוש כאילו הוא אומר "אתם טוענים שחוק התעודה המזהה פוגע בקשישים? ובכן, אין עם זה בעיה לגבי מיעוטים כי הם בלאו הכי לא מגיעים לזקנה". המממממם.
12 Responses to "כריס דוד יוצא מלך, הארי ריד חלאה ו-אובאמה מאבד את זה?"
20 באוקטובר 2007 at 21:42
היה ברור שהילארי לוקה בחשאיתיס ממארת. אולי לא ברמה של צ'ייני, אבל הרבה יותר ממה שבריא.
21 באוקטובר 2007 at 0:31
על זה לקרוא למישהו חלאה?
סה"כ הוא ממלא את תפקידו הייטב. כשהוא מונה למנהיג המיעוט כשדאשל הפסיד את המקום שלו בסנאט היו חששות שהוא יהיה כלבלב של בוש. אני חושב שבינתיים הוכח שהוא הוא ממש לא.
ומה לעשות, אני לא מצליח לראות את העוול הנורא שבלתת חסינות לחברות על שיתוף פעולה עם הממשל. (ובודאי שרוב הציבור האמריקני לא רואה את זה, חוץ מכמה סססמולנים עוכרי אמריקה) אני גם לא בטוח שכל הנושא הוא לא מוגזם. אבל בודאי שהאספקט הצדדי הזה לא ראוי שבגללו תקרא למישהו חלאה.
21 באוקטובר 2007 at 1:03
צריך קורס רענון דחוף בחוקה האמריקאית ובמושג שלטון החוק.
לא נותנים חסינות בדיעבד על הפרת חוקים. ועל מה, במחילה, אתה מבסס את הטענה שהציבור האמריקאי לא אכפת לו? כרגע קראתי, לדוגמא, שכריס דוד אסף יותר תרומות "קטנות" ב-24 השעות האחרונות מאשר בכל החודש שעבר. כנראה יש הרבה שמאלנים עוכרי אמריקה…איך אני מת על אלה שבאופן אוטומטי, בלי שום הוכחה, מתעטפים ב"אני עם הרוב". ובכן, לא.
כן, חלאה מטונפת. ובהחלט כלבלב של בוש. מה זה, אם לא להיות כלבלב של בוש? לנקוט בצעד חסר תקדים כדי לדחוף חוק שערורייתי זה לא להיות כלבלב? תעשה לי טובה.
אספקט צדדי…
21 באוקטובר 2007 at 1:21
נקודות הזכות היחידות שדוד זוכה בהן כאן הן על זיהוי אופורטיוניסטי של הזדמנות שפוליטקאים אחרים פספסו.
21 באוקטובר 2007 at 1:31
האמריקאים, להבדיל מהציבור הישראלי, לא מורגלים ולא מאוהבים בויתור על החופש שלהם על מזבח המלחמה בטירור. אחת הסיבות שהרפובליקנים הולכים להתרסק, מעבר לכך שהם עקפו את הדמוקרטים בהגדלת ההוצאה הממשלתית, היא המלחמה של הממשל הנוכחי על זכויות האזרח.
האתוס האמריקאי – של חופש הפרט, הרבה יותר מוטמע ממה שאתה מדמיין.
ודרך אגב – תראה את המצע של רון פול רפובליקני הקורא לצמצום המעורבות האמריקאית (והצביע נגד המלחמה בעירק) ולביטול חוק הפטריוטיות. ןתראה את הבאזז שהוא מעורר. זה בטח לא רק בשמאל האמריקאי….
21 באוקטובר 2007 at 5:36
כי הוא הצליח להביא את האוונגליסטים , באופן חריג, בהמוניהם לקלפי. הטענה כאילו הציבור שרוצה ממשלה קטנה והגנה על חופש הפרט הינו ציבור קטן היא שגויה. רייגן עלה לשלטון עם הסיסמא "הממשלה איננה חלק מהפתרון – הממשלה היא הבעיה", הרפובליקנים זכו ברוב בקונגרס ב1994 בזכות "החוזה עם אמריקה" – והנדידה של הבוחרים הללו מהפלגה הרפובליקנית הייתה ניכרת ב-2002.
לא, רון פול לא ינצח בפרימריס הרפובליקני – אבל ההצלחה שלו בקרב הקונסרבטיבים מהדור הישן, אלא שגדלו על ברכי גולדווטר, ובקרב הצעירים מעידה על מגמה שאני מקווה שתתגבר.
21 באוקטובר 2007 at 6:48
זניח בתרבות האמריקאית כמו שעמנואל מנסה לתאר. מה שכן, יש מספר נושאים מרכזיים יותר שהם אלו שיכריעו את הבחירות:
1. המלחמה בעיראק
2. משבר הסאבפריים
3. הגירה
4. ערכי המשפחה של הילרי קלינטון. אם לא יגלו לה איזה שלד בארון היא תוכל, אולי, לנצח את ג'וליאני שמסתמן כמועמד הרפובליקאי המוביל. אם כן יגלו לה משהו אז אין לה סיכוי נגדו, גם אם הניו יורק טיימס ימשיך לפמפם שהוא עזב את אישתו וכ"ו. מה שמותר לגבר רפובליקאי אסור לאישה דמוקרטית.
ושוב לעניין זכויות הפרט – הוא כרוך במלחמה בעיראק ובבוש. מכיוון שבוש הוא זה שדוחף לצמצום זכויות הפרט והוא זה שהביא למלחמה בעיראק אז כל רפובליקאי מתחיל יודע שמן הרצוי לא לתמוך בשני גורמים אלו בצורה מוחצנת מדי אם ברצונו לזכות בבחירות.
21 באוקטובר 2007 at 11:44
לאמיר – אני אבהיר את דברי שכתבתי לא טוב אתמול.
ברור שבאופן כללי הנושא של זכויות הפרט חשוב בארה"ב. אבל אני מדבר ספציפית על האזנות הסתר בכל מה שנוגע לטרור. זה קצת כמו הנושא הכללי של "שלום" שיש לו מקום כבוד באתוס הישראלי, וכולם בעד "שלום". אבל עדיין, כשמגיעים לפרטים כמעט כולם בעד הגדר, בעד המחסומים, בעד השליטה באריאל, בגוש אדומים, שלא לדבר על ירושלים.
לצאת נגד האזנות שנועדו למנוע טרור זה נושא שיכול להביא תמיכה בקרב הגרעין הקשה. זה לא נושא שאפשר לנצח איתו, ובגלל זה כ"כ הרבה דמוקרטים משתפנים.
לרחביה – לא, אני לא יודע בנושא הזה (עד כמה אתה אמריקאי לעומת ישראלי) עליך שום דבר מעבר למה שאני קורא פה.
ועדיין כשאתה כותב "שם" ו"פה" בהמשך התגובה, "שם" זה ארה"ב, ו"פה" זה ישראל.
ומה יגיע לפה? מעמדה של החוקה האמריקאית בישראל יתערער? נושא השמירה המפותחת על הפרטיות ייפגע? כל הנושא הספציפי הזה נוגע לעירעור של משהו שהוא אכן עמוק באתוס האמריקאי, אבל פה הוא בכלל לא קיים, ולא היה קיים אף פעם.
אכן יש לחשוש מיבוא של אופנות אידיאולוגיות אמריקאיות לישראל. אבל בתחום הזה גם במצב הכי גרוע שזה יתדרדר אצלם, עדיין שוחרי הפרטיות בישראל יוכלו לקנא בהם.
21 באוקטובר 2007 at 11:57
נושא מנצח בבחירות הכלליות. בפריימריז, לעומת זאת, בהחלט כן. ובלי קשר למה מנצח ומה לא – זו שערוריה אדירה.
אני נמצא כרגע בישראל וכותב לישראלים, ולכן ישראל זה כאן ואמריקה זה שם.
לגבי החשש מיבוא – אם אי אפשר יהיה אפילו להציג את ארה"ב כדוגמא, אז הסיכוי המועט לשיפור אצלנו ייעלם גם הוא.
21 באוקטובר 2007 at 18:04
יותר ויותר כדריסת רגל של הממשל בתוך עולמו של הפרט מאשר אמצעי ללוחמה בטרור. אם יש משהו שהממשל לא הצליח לעשות כאן זה להבהיר איך האזנות הסתר תורמות למלחמה בטרור. לעומת זאת, בכל ההתנהלות הבזויה של גונזאלס, בניסיון להחתים את אשקרופט החולה על הוראה להאזנות סתר או מה שזה לא יהיה, ובכלל בדרך שהממשל מתקשר עם האזרחים עולה הרושם שיש לממשל הרבה מה להסתיר. ובהוויה האמריקאית אם הממשל מסתיר משהו מהאזרחים זה לרוב לא בגלל שהוא עושה משהו לטובתם.
Comments are closed.
20 באוקטובר 2007 at 21:33
תרשום לפניך ברמן – הילרי וצ'ייני מסכימים על הרבה יותר ממה שאתה חושב. תחת אדמיניסטרציה של הילרי אתה הולך לראות את המשך התהליך של חיזוק מוסד הנשיאות על חשבון הזרועות האחרות