הניצחון המפוקפק של הילארי, הניצחון המתוק של מק'קיין
Posted on: 20 בינואר 2008
טוב, כשקמתי וראיתי תוצאות רציתי לכתוב שכנראה המודעה בספרדית קצת התפוצצה לאובאמה בפנים, אבל עכשיו מתברר שיש חשדות הרבה יותר פרוזאיים באשר לסיבת הניצחון של הסנאטורית – רמאות קטנה.
נתחיל מההתחלה. אובאמה נראה בדרכו לניצחון בנבאדה כשהאיגוד הכי חזק במדינה, איגוד עובדי המזון המונה 60 אלף חברים בנבאדה, הכריז על תמיכתו בבראק. הילארי בתגובה הגישה עתירה דמוקרטית ביותר שביקשה לאסור על השימוש בבתי הקזינו עצמם לצורך קיום הוועידות (נבאדה עושה ועידות כמו איווה ולא פריימריס רגילים כמו רוב שאר העולם). התביעה הזו נדחתה. ואז פרסם איגוד התומך באובאמה מודעה, בלשון הספרדית, שבה הותקפה קילנטון על ניסיונה לעצור את עובדי המזון מלהצביע במקומות העבודה שלהם, ונאמר "לא אכפת לה מהאנשים שלנו". עכשיו, המפרסם כאמור היה איגוד ולא התאחדות יוצאי מדינה זו או אחרת, אבל העובדה שהנוסח הזה פורסם רק בספרדית גרם לרבים לחשוב שהכוונה היא "לא אכפת לה מהיספאנים", מה שנשמע רע על רקע הקריאות לאחדות והבעת האמון ברקורד זכויות המיעוטים של כל המתמודדים הדדית.
אבל מסתבר שלצד הסיפור הזה, יש סיפור שהשפיע בצורה הרבה יותר ברורה על התוצאות. מסתבר שתומכי הילארי הצליחו להשתלט על עשרות אם לא מאות נקודות ועידה ברחבי נבאדה ופשוט לסגור אותם לציבור המצביעים שעה לפני מה שפורסם. בפרסומים הרשמיים נכתב שההרשמה מתחילה רק ב-11:00 בבוקר וחלוקת הנציגים לפי תומכים אמורה היתה להתחיל ב-12:00. בפועל ישנם דיווחים כי במאות נקודות ועידה הדלתות נסגרו כבר ב-11:00, ואילו תומכי הילארי קיבלו הוראה להגיע לנקודות הוועידה כבר ב-09:00 בבוקר. גם בעיתונות הממוסדת נכתב שניצחון הילארי נבע כתוצאה מאחוזי הצבעה נמוכים בנקודות הוועידה לאורך ה"סטריפ", רצועת בתי הקזינו המרכזית בלאס וגאס. כמובן שזה שההנהגה הפוליטית של איגוד גדול מכריזה שהיא תומכת ב-X או ב-Y לא מחייבת את העובד הקטן, אבל זה בכל זאת מעניין.
עדכון: מחנה אובאמה פרסם הקלטה של שיחת טלפון אוטומטית, בה מנגח הקריין את הרקורד של אובאמה, אבל מה שמעניין הוא שאותו קריין מקפיד ארבע פעמים בהודעה קצרצרה להגות את שמו המלאה של המועמד המוכפש: בראק חוסיין אובאמה. מרנין, הילארי. מרנין.
בכל מקרה, כעת גובר מאד הלחץ על אובאמה לנצח בדרום קרוליינה. אם לא ינצח שם, במקום שבו הציבור השחור מהווה כמחצית מכלל המצביעים הדמוקרטיים, הוא יאבד את כל מה שהרוויח באיווה ובניו המפשייר בנוגע ליכולת היבחרות אצל המצביע הלבן.
אצל הצד השני גרף ג'ון מק'קיין את הקופה בדרום קרוליינה, שם התגבר על עוד מסע שיסוי מלוכלך (ב-2000 פרסמו עליו אנשי קארל רוב שהוליד תינוקת שחורה מחוץ לנישואין. השנה פיזרו עליו תומכים של לא ברור מי בדיוק שמק'קיין – שנשבה ועונה בווייטנאם – בעצם היה בוגד ששיתף פעולה עם האויב. משמח לראות שהטינופת לא תמיד עובדת. מק'קיין לקח 33% ורשם לעצמו מדינה שנייה בה הוא מנצח.
מי שהגיע שני היה מייק האקבי (29% מפתיעים), שמתכוון כנראה לראות כמה רחוק אפשר להגיע עם מצע חומייניסטי. האיש עשה גלים כשהצהיר השבוע ש"יותר קל לשנות את החוקה ככה שתתאים לדבר האלוהים הנצחי מאשר להיחפך" והוסיף, למקרה שמישהו לא לגמרי יבין, שאכן צריך לשנות את החוקה כדי להתאים אותה יותר ל"דבר האל" – כפי שהוא מובן על ידי הכומר הנכבד מייקל לבית האקבי, כמובן. הבעיה היא שבגלל שנקט מדיניות חברתית אנושית יחסית (במיוחד לרפובליקאי) כמושל ארקנסו, הדברים הללו לא מעוררים די בעתה בקרב מצביעים מתנדנדים מסוימים.
רומני הגיע רק רביעי בדרום קרוליינה, אחרי פרד תומפסון הנלעג. זה די מקלקל לו את הניצחון הגורף בנבאדה (51%, רון פול מקום שני מפתיע למדי עם 13.7%) בנבאדה יש המון המון מורמונים, ולכן ניצחונו של רומני שם לא ממש מפתיע. חמישי בדרום קרוליינה הגיע רון פאול, וכבוד ראש העיר ג'וליאני רק שישי. מעניין לראות אם מצביעי פלורידה באמת יתעלמו לחלוטין מכל התוצאות שהושגו ועוד יושגו לפני שהם יצביעו בסופר טיוזדיי, וייתנו לקמפיין של האיש הצבוע והמסוכן הזה החייאה.
כעת מופנים המבטים אצל הדמוקרטים לשבת הבאה, לדרום קרוליינה. אם ינצח שם, יוכל אובאמה (שלקח למעשה בנבאדה יותר צירים – 13 לעומת 12 – למרות שהפסיד בספירת הקולות, בגלל חוקי החישוב המסובכים שם. בגדול הוא תוגמל על כך שקיבל תמיכה חזקה בכל רחבי המדינה, ולא רק בכיסים מאוכלסים היטב כמו לאס וגאס) להיכנס לסופר טיוזדיי עם מומנטום רציני – במיוחד אם המפלגה הדמוקרטית תתמיד בהחלטתה ולא תחזיר למישיגן ולפלורידה (מדינות בהן קלינטון ניצחה וצפויה לנצח בהתאמה) את הצירים שנשללו מהן כעונש על החלטתן להקדים את מועד הפריימריז שלהן. אגב מישיגן, הילארי היתה היחידה שהתמודדה שם (האחרים סירבו לערוך שם קמפיין ולהציב את שמם בקלפי בלל שמוסדות המפלגה במדינה המרו את פי המפלגה הארצית והקדימו את הפריימריז שלה ללא רשות), ולכן ניצחה כמובן – אבל לא בצורה מרשימה. ברגע האחרון היתה התארגנות של הצבעה ל"בלתי מחויב" (כלומר "רק לא הילארי"), והטיקט הזה גרף כ-40% מכלל הקולות, שזה די מרשים. כרגע בספירת הצירים מובילה הילארי עם 236, אובאמה עם 136 ואדוארדס (שמאד מאד יפתיע אותי אם יהיה במירוץ 24 שעות אחרי סופר טיוזדיי) עם 50.
כרגע מק'קיין מסתמן אצל הרפובליקאים כמוביל – לא חסר כל סיכוי ארצי כמו האקבי ולמרות התדמית המשומנת היטב, לא כזה מרדן גדול במוסדות המפלגה ועקרונותיה. ב-29 לחודש יוכרע גורל ההתמודדות של רודי ג'וליאני. אם הוא לא מנצח בפלורידה ובצורה משכנעת, אפשר להתחיל לחבר לו חבצלת. כרגע הוא מוביל בסקרים שם, אבל במידה מינימלית בלבד – 22%, לעומת 20 למק'קיין ו-19 להאקבי.
פרטים נוספים בהמשכית. נגיד מחר, אם תרצה השם.
24 Responses to "הניצחון המפוקפק של הילארי, הניצחון המתוק של מק'קיין"
20 בינואר 2008 at 16:21
יחסי הכוחות מתבהרים.
אצל הרפובליקנים נותרו 2 מועמדים ריאליים – רומני ומקיין. נראה שמקיין ייבחר כי סיכוייו לנצח את המועמד הדמוקרטי גדולים יותר.
אצל הדמוקרטים נותרו כמובן קלינטון ואובמה. אדוורדס לא יפרוש כל כך מהר, כי לפי שיטת ההצבעה אצל הדמוקרטים, נציגיו יהיו כנראה לשון המאזניים ויכריעו מי ייבחר.
אני מהמר על הילארי, כי בדור האחרון לא קמו מתמודדים מלוכלכים, חסרי מצפון ומתוחכמים יותר מהקלינטונים.
ואגב, בראיון קצר בפוקס אחרי הניצחון הזכיר מקיין את הדאגה לישראל.
והוא כנראה המועמד המועדף על הממסד כאן.
20 בינואר 2008 at 18:47
חשבתי לעשות על זה פוסט…
אבל אני אשאיר אותך במתחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
אל תדאג, המתחחחחחחח יבוא….מימלא.
20 בינואר 2008 at 23:55
נגד הילארי. למה אתה לא מזכיר את הלחצים של אנשי אובאמה על האיגודים להצביע בעדו ומי שלא יעשה כך ישא בתוצאות? אני בכלל לא מתרשם מאובאמה שחוץ מלדבר יפה עוד לא הוכיח שהוא מסוגל למשהו.
21 בינואר 2008 at 1:03
At this point it looks like Obama has at best a fair chance at approaching a near tie on Super Tuesday. However, because of how most of the "super delegates" support Clinton this will still not be enough for him to win the nomination. Not to mention that even without the super delegates, assuming that Obama wins SC and Clinton wins FL, Clinton will enter Super Tuesday with momentum on her side. It is worth while to remember that Super Tuesday primaries determine about 2000 delegates, compared with about 200-300 that were determined by all of the preceding primaries combined.
Of course it is (always) too early for prophecies, but bellow is a description of an almost worst case scenario for Clinton in which she still ends with the nomination. The botom line – it does not look great for Obama because he is still having a hard time at getting the support of the political establishment.
Rehavia, if your annoyance with Clinton does not push you over to the dark side then you should focus your energy on praying to your goddess that Romney wins the Republican nomination. McCain will prove to be a tough candidate for Clinton to defeat. A completely impossible candidate for Obama to defeat, BTW.
As promised, a quote from http://time-blog.com/real_clear_politics/2008/01/clintons_plan_b.html)
"Suppose that Clinton stumbles early, but rebounds later. By the end of the nomination period – she draws even with Obama in the primaries. She wins 45% of the aggregate vote. He wins 45%. Edwards, who in this scenario dropped out some time before the end of the season, wins 10%. That could yield the following count among pledged delegates:
Obama: 1,464 delegates
Clinton: 1,464 delegates
Edwards: 325 delegates
This leaves the 798 super delegates, who can support whomever they choose. Let us suppose, in this scenario, they divvy up the way the Hill reports declared members of Congress have so far split their support between the three major candidates: 62% for Clinton, 25% for Obama, and 13% for Edwards. That would change the delegate count to:
Clinton: 1,967 Delegates
Obama: 1,664 Delegates
Edwards: 420 Delegates
A candidate needs 2,026 delegates to win the nomination. In this scenario, Clinton goes from being tied for first to having a solid lead, and just 58 delegates short of the nomination."
21 בינואר 2008 at 1:12
אשמח לדעתך – למי מהשניים אובמה או קלינטון סיכויים יותר טובים בבחירות לנשיאות ולא רק בפריימריס, היפוטתית נגד מק'קיין?
21 בינואר 2008 at 1:37
אני מקבלת את הרושם שאתה מעדיף כבר שמקקיין ינצח בבחירות מאשר הילארי, למרות שאתה דמוקרט.
זה רושם נכון?
21 בינואר 2008 at 9:59
נגד כל מועמד לא דמוקרטי אפשרי, חוץ אולי – אולי אבל כנראה שגם – מול בלומברג.
בוןודאי שאצביע עבור הילארי על פני כל רפובליקאי. אני לא מחבב אותה, אבל היא עדיין מהצד שלנו. היא עדיין תמנה שופטים שפויים בהרבה.
גיל – על איזה לחצים אתה מדבר? אפשר לינק? כי לחצים תמיד יש.
אין לי אובססיה נגד הילארי, אבל אני מאד לא מסמפט אותה. אני לא בוטח בה ולא יודע אם היא מסוגלת להעביר דברים.
21 בינואר 2008 at 10:02
אם אובאמה ייצא בשוויון צירים עם הילארי מסופר טיוזדיי, יהיה סחף רציני לכיוון שלו במדינות הנותרות (כולל טקסס שיש לה לא מעט צירים). אם הוא יהיה במצב להגיד אחרי סופר טיוזדיי שיש לו סיכוי ריאלי ומה שצריכים "האוחזים בתקווה" לעשות זה לדחוף דחיפה אחרונה, אני חושב שיתקבצו רבים תחת דגלו.
21 בינואר 2008 at 10:04
להילארי יש "אנפייבורבלס" (כלומר עמדות שליליות נגדה מצד נשאלים) גבוהות משל כל מועמד משתי המפלגות. מק'קיין פופולרי מאד אצל מצביעים עצמאיים. לכן הייתי אומר שמול מק'קיין עדיף אובאמה. אמנם הזקן ייהנה מיתרון אדיר בתחום הניסיון, אבל אפשר להפוך את זה. אני אגב מתקשה להאמין שמק'קיין יחזיק קמפיין שלם בלי להתחרפן ולהפחיד הרבה אנשים בעצבים שלו.
21 בינואר 2008 at 10:53
הילרי קלינטון תהיה אשת הברזל האמריקאית שונאת ישראל הכי גדולה שקמה במימשל האמריקאי,
אי פעם, כל השמאלנים היעורו נחזור לגבולות 67 בקרוב, ירושלים תהיה בירה משותפת, ערביי ישראל ישתוללו, בקיצור מהפך רציני.
הגברת הזאת תהיה אסון טבע ברמה הניהולית , האסטרטגית, הכלכלית ומה לא, קודם כל לעם האמריקאי, גם שם יהיו נזקים בלתי הפיכים, ואז גם לישראל ולעולם כולו.
ותיזכרו את מה שאמרתי….
21 בינואר 2008 at 11:39
כבר עם הז'ידיות העלובה הזו. "גוועלד, יידן, כל מי שלא מלקק לנו את התחת במאה וחמישים אחוז שונא אותנו….!!!!"
מטומטמים כאלה. אפילו בוש האפס מבין שצריך מדינה פלסטינית בעלת רצף טריטוריאלי, אבל הוא חבר שלכם, נכון? טמבלים. לכו, לכו תאוננו על עצים ואבנים.
21 בינואר 2008 at 13:08
עין עשירית, למה לעורר תקוות שווא?
הגיע באמת הזמן שיהיה איזה נשיא שונא ישראל כמו קרטר, שהביא לנו שלום במקום נשיאים אוהבי ישראל כמו קלינטון שמרוב שחיבק אותנו נתן לנו למסמס את אוסלו ולהתדרדר לאינתיפדה, או בוש שנתן לנו להמשיך את תחרות המי-שופך-יותר-דם עם הפלסטינים במשך שנים ושמרוב אהבה אלינו ממש עודד אותנו להסתבך עמוק יותר ויותר בלבנון (מבחינת האנשים שלו זה חבל שאנחנו לא נמצאים עד היום בלבנון במסגרת "המלחמה בטרור" כפי שהם בעיראק).
נכון, קרטר הלא יוצלח גם הביא לנו את השלטון החומייניסטי באיראן, אבל צריך לזכור שמחליפו הכל כך מוצלח הביא לנו את בן לאדן וחבריו (אותם הוא בנה מימן אימן וצייד בשביל שיילחמו בסובייטים באפגניסטאן).
למרבה הצער אף אחד מהמועמדים הרציניים לא יהיה קרטר. לא הילרי שאין שום סיבה להניח שהיא תהיה שונה מבעלה בדברים האלה, ואפילו לא ברק אובאמה שלמרות שמו האמצעי (חוסיין, כשם אביו) הוא ממש לא מוסלמי, והוא עבר סדרת חינוך איפאקאית רגילה, כולל ביקור בישראל (כולל אפילו בקרני שומרון) סיור במסוק מעל המותניים הצרות, וביקור במקום נפילת קטיושה.
21 בינואר 2008 at 14:44
לפני יותר מחודש העולם המתקדם התחרפן מכך שפוטין מתכוון להשאר בפוליטיקה (בתור ראש ממשלה) גם לאחר שתסתיים תקופת הנשיאות שלו. אנשים כינו את המועמדות שלו, בצדק, "אנטי-דמוקרטית".
ידידנו ביל מנסה לעשות מעשה פוטין ולחזור לשלטון דה-פקטו במהלך שמנסה לעקוף את החוק נגד כהונה שלישית.
רחביה, אני מבין אותך כשאתה אומר שתתמוך בהילרי אם היא תזכה בפריימריס, היות והיא מאנ"ש ותמנה שופטים (באמת? יש שופטים שעומדים לפרוש ב-4 השנים הקרובות?) וכו'. אבל אסור לשכוח שזאת תהיה מכה קשה לדמוקרטיה החזקה בעולם כי במשך שני עשורים היא תנוהל ע"י שתי משפחות אצולה. מה גם שבניגוד לבוש סניור הנשיא לשעבר ביל מתכוון למלא חלק פעיל בקדנציה של אישתו.
21 בינואר 2008 at 15:36
לגבי המיאוס מהשושלות – זו אחת הסיבות הנוספות שאני תומך באובאמה.
לגבי ביל – צ'מע, אני חושב שזה טיפה מופרך להשוות מעמד של בן זוג נשיאותי לזה של ראש ממשלה מכהן (שזה מה שפוטין רוצה להיות אחרי שיפרוש מהנשיאות).
לגבי שופטים, שנייה…
אכן, כפי שזכרתי – סטיבנס יהיה בן 90(!) בעוד שנתיים. מלבדו, סאוטר, קנדי, גינזבורג, נינו אווזים ובראייר יהיו לפחות בני 70 עם השבעת הנשיא הבא. אני חושב שסטיבנס הוא הימור בטוח למדי לכסא שיצטרך מילוי במהלך הקדנציה הנשיאותית הקרובה. מלבדו ייתכנו עוד אחד עד ארבעה.
21 בינואר 2008 at 23:36
לא הילארי קלינטון ולא בראק אובאמה. לא ולא.
ג'ון מק'קיין הוא המועמד שלי, ואם הייתי אמריקאי, ללא ספק הייתי בוחר בו ומשכנע את כל סביבתי הקרובה לתמוך באיש.
מקיין מחזיק בעמדות ליברליות מאוד בתחומים כמו איכות הסביבה(!), הפשרת ההגירה (הוא קרא לא פעם לפתור את בעיית המקסיקנים הנמצאים בתחומי קליפורניה וטקסס ללא ויזה) וקיצוצי מיסים על המעמד הבינוני.
האיש מפוכח. הגיוני. בשנות השבעים המוקדמות הוא היה שבוי-מלחמה וקורבן לעינויים קשים. כיום הוא ידוע בהתנגדותו לשיטות החקירה ולעינויים שמפעילים גופים בארצות הברית. הוא ערך מספר דיונים בסנאט כדי לעורר מודעות לענין.
חוץ מזה הוא היה חולה בסרטן שלוש(!) פעמים, והבריא שלום פעמים. יש לו ארבעה ילדים משלו ועוד שלושה מאומצים, אחד מהם יתומה מבנגלה-דש. ככל שאני קורא עליו יותר, אני מתאהב בו יותר.
איפה הוא ואיפה האדיוט המשיחי האקבי ושני הליצנים הפאתטיים של המפלגה הדמוקרטית.
22 בינואר 2008 at 5:08
מקקיין שמקיין, מה אתה אומר עם הנצחון של הג'יאנטס אתמול?
בועז – הפתעת. כבוד.
22 בינואר 2008 at 7:32
שמעט מידע מסוכן יותר מהיעדרו המוחלט
"כיום הוא ידוע בהתנגדותו לשיטות החקירה ולעינויים שמפעילים גופים בארצות הברית."
כן, ובכל זאת הוא הצביע בעד החוק המכשיר את העינויים ב-2006. גם אני החזקתי ממנו עד אז.
חוץ מזה, אולי מבחינה סביבתית והגירה הוא שפוי,] אבל לא מבחינות שונות כמו הפלות (תומך בהוצאתה מחוץ לחוק) זכויות גייז, ועוד. האיש שמרן חברתי די קיצוני, הוא פשוט לא מקיא לך את הדת שלו לתוך הפה בשביל זה אז זה פחות צורם.
האיש הפך לפודל של המלחמה בעיראק וניסה כמיטב יכולתו לאתרג את בוש בנושא.
חוץ מזה הוא כבר נהיה מאד זקן, ויש סימנים שהוא כבר לא עמיד בלחץ כמו פעם.
אם זה מיש אתה רוצה שימנה שופטים עליונים, תהיה רק בריא.
22 בינואר 2008 at 9:02
צ'אק נוריס טוען שמק'קיין זקן מדי –
גם זו מעין סיבה לתמוך בסנטור. אני מעדיף זקנים
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/686/389.html
2
אישית, אני מחפש מישהו שיהיה מספיק חזק ומספיק שועל קרבות בשביל לעמוד "בראש הכוחות המזויינים" (הסוגיה האיראנית תצטרך להיפתר, בדרך זו או אחרת, בארבע השנים הקרובות) – ומצד שני שלא יהיה רפובליקני-שמרן מדי (מק'קיין הפסיד בשנת 2000 רק מפני שהטענה בתוך מפלגתו היתה שהוא ליברלי ופתוח מדי)
3
ABC ניוז חזו לפני שנתיים, במרס 2006, שג'ון מק'קיין יהיה הנשיא הבא של ארה"ב. מעניין אם הצדק איתם. ג'וזף ליברמן סגן הנשיא תומך במק'קיין. האם זה אומר שהקול היהודי יהיה של מק'קיין בזכות זה?
4
אתה בטוח שמק'קיין הצביע בעד העינויים?? הרי בכל הדיונים אודות מידת החוקיות של בית המעצר לטרוריסטים במפרץ גוואנטמנו ופרשיות העינויים ב-CIA (העינויים במים – Waterboarding)- הוא הביע הסתייגויות עזות
5
ועוד לא דיברנו על רודי ג'וליאני, שטרם נכנס למגרש
22 בינואר 2008 at 10:13
וכנופייתו לא מספיק לי, לא יודע מה אתך.
2. אני דווקא לא רוצה בראש הכוחות המזוינים אחד שחושב שפצצות הן התשובה לכל דבר. אני לא חושב שאני רוצה בראש הכוחות המזוינים אדם שמספר בדיחות על להפציץ מדינות אחרות. איף יו וונט טו שוט, שוט וגו'. אין שום דבר מצחיק בזה.
3. תמיכתו של הכלנתריסט המבחיל הזה היא בעיניי נקודה לחובתו של מק'קיין ולא לזכותו. אני בספק אם יהודים רבים מדי יתמכו במק'קיין רק בגלל התומך היהודי שלו.
4. כן, אני די בטוח שמק'קיין, אחרי שהביע הסתייגויות עזות וכל מיני דברים יפים כזה, בסופו של דבר הצביע בעד החוק. הוא יספר לך שהוא הכניס בו תיקון קריטי שעושה אותו חוק שאינו מהווה כתם על פרצופה של האומה. אם אתה מאמין לזה, גשר במחיר מציאה וגו'.
5. נכון, רודי (המבחיל והמסוכן, המעסיק יועצים שאפילו מסביבתו של בוש נדחקו בשל קיצוניותם, הכשיר אלף מונים פחות ממק'קיין) טרם נכנס ממש למגרש, אבל כבר ברור לכולם מדוע מועמדים מעטים מאד מעזים לנקוט בטקטיקה שהוא בחר. אם הוא לא לוקח את פלורידה, כמו שכתבתי, אפשר להתחיל לכתוב (בחדווה רבה) חבצלת.
22 בינואר 2008 at 15:47
הם לא כאלה כלים גדולים. התפקיד שלהם כמעט זהה לזה של השר "המקשר בין הממשלה לכנסת" אצלנו – אצלם הדומה מהווה חותמת גומי וחברי הממשלה מקבלים את הפקודות שלהם ישר מהנשיא. העם נזכר שיש לו ראש ממשלה רק כמה פעמים בשנה במהלך טקס בו ראש הממשלה מדווח לנשיא על "השגיו" עד כה (או משהו בסגנון) או כשהנשיא מחליט לפטר ראש ממשלה ולמנות מישהו אחר (ברוסיה נשיאים יכולים לפטר ראשי ממשלות כמו כלום).
דה יורו אתה צודק: ראש ממשלה נוכח בפגישות קבינט ויש לו יכולת השפעה מסוימת על הנעשה, בעוד שלבני זוג של נשיאים אמריקאים אין תפקיד רשמי. אבל דה פקטו אין הבדל משמעותי בין התפקידים – בשני מקרים מדובר בתפקיד סמלי שמקבל את כל כוחו וסמכותו מהנשיא המכהן; ירצה נשיא רוסיה הבא וראש הממשלה פוטין יהפוך ללא רלוונטי (זה לא יקרה כי הרוסים רואים בפוטין שילוב בין הביצים של סטלין להשכלה של פטר ולרוסיות פרבוסלבית של איוון האיום. אבל תאורטית הכל אפשרי) ואם תרצה הילרי היא תוכל לשתף את בעלה בכל סודות המדינה ולהפוך אותו, הלכה למעשה, לסוג של שר חוץ.
למרבה הצער המרוץ הזה מראה ש"מועמדת הילרי קלינטון" לא באמת קיימת ובמקומה רצים "הקלינטונים" כיחידה אחת. רק כך אפשר להבין את ההתקפות המטורפות של ביל על אובמה, מעורבותו המוחלטת במרוץ (לעתים זה נראה כאילו הוא שוכח שאישתו היא המועמדת), והצהרותיה של הילרי כאילו שמונה השנים שבהן הייתה גברת ראשונה הן סוג של "ניסיון ביצועי". אתה כנראה צודק כשאתה רואה הבדל בין ראש ממשלה לבן זוג נשיאותי, אבל לא נראה לי שביל יסכים איתך.
נ.ב.
תודה על המידע לגבי השופטים. עוד שאלה בנושא: והיה אם הילרי תבחר לנשיאה, האם היא באמת תוכל להעביר את המינויים לעליון בקלות, או שהיא צפויה להתקל בהתנגדות בסנאט?
Comments are closed.
20 בינואר 2008 at 14:34
כולם באמריקה רוצים שהיא תיבחר בגלל הבעל הבוגדני שלה, הם לא יודעים מה מחכה להם…
איזה ציבור נאיבי…