הסיפור המטורף על האפר של מיתר שרף ז"ל
Posted on: 30 באפריל 2008
- In: סקופ
- 24 Comments
אנחנו בסקופ עוקבים כבר כמה שבועות (בעזרת שותפינו המצוינים ממגזין המושבות) אחרי הסיפור המסתורי והמטריד של התאבדות מיתר שרף ז"ל, בת ה-14, שהתאבדה בתלייה מול חלון חדרה של אמה. בין האם לאב (המנוכרים זה לזו) פרץ ריב בנושא הטיפול בשרידי הנערה. האב חפץ לקבור אותה ואילו האם התעקשה לשרוף את הגופה. האם שייכת (או מנהיגה) באיזו כת מקושקשת.
אתם מוזמנים לקרוא את שרשרת האירועים, אבל מה שביקשתי להפנות את תשומת לבכם הוא לחשיפה מהיום, שהיא של עבדכם הנאמן, שקיבל אותה מהקמב"ץ עצמו, מר זיידנגולד (יהודה משי זהב, בשבילכם). בהתחלה היינו, במערכת סקופ, בטוחים שזק"א מבלבלים במוח באומרם שמצאו שרידי אפר. הרי האמא פיזרה את האפר, אמרנו, אז איך לעזאזל מוצאים אפר יומיים ויותר אחרי שפוזר?
אבל מסתבר שהגישה האלטרנטיבית של גברת שרף למציאות היתה בעוכריה במאמציה להכחיד כל זכר פיזי לבתה האומללה. היא, מסתבר, ביקשה לקיים כמה טקסי וודו של פיזור האפר, ולצורך כך קברה כמויות שונות של אפר במקומות שונים. זק"א, שהם נורא מעצבנים הרבה פעמים אבל לא פראיירים, קיימו מעקב סמוי אחר האם וכך גילו היכן נקברה השקית עם האפר.
בקיצור, חתיכת סיפור, ויש עוד הרבה שטרם סופר, אז תעקבו בסקופ.
24 Responses to "הסיפור המטורף על האפר של מיתר שרף ז"ל"
30 באפריל 2008 at 16:42
ילדה התאבדה
אמא משוגעת
ריב משפחתי
זק"א
כל הרכיבים לסיפור מעניין
אבל "חייב להיות מסופר"? מה פתאום
חייב מצד מי?
30 באפריל 2008 at 16:50
שרוצה שהעובדות יתבררו עד תום. יש פה כמה וכמה גורמים שהתנהגו בצורה מחפירה – ולא רק האם, שהיא אדם פרטי. תקרא, תבין. קרא במיוחד את מאמרו של דוד הנערה, חן למפרט. כנס לסקופ, תעשה חיפוש על מיתר שרף, ותמצא את כל הכתבות הרלוונטיות.
30 באפריל 2008 at 16:51
ליהודה משי זהב אין שום סמכויות, והוא מינה את עצמו לנהל את העולם,והחברה החילונית שמוכנה לעשות את המות לכל דתי וחרדי סוגדת לאיש הביריון הזה, שהוא לא רב ולא פוסק וכל מה שיש בו זה חוצפה ותוקפנות.
בעזרת החוצפה והתוקפנות שלו הוא מנה זיהוי גנטי והבאה לקבר ישראל של שלדים שנמצאו במחנה ריכוז, שרבנים ופוסקים גדולים היו מוכנים להתיר בדיקת דנא לעצמותיהם, אבל יהודה משי זהב הודיע שזה אסור, וממשלת גרמניה שמחה מאד לקבור אותם בקבר אחים ולמנוע זיהוי ודאי שלהם וקבורתם בישראל.
וחבל מאד שאתם חוברים עכשיו לאיש הזה שמנצל עוד טרגדיה לקידום הכוחנות והשתלטנות שלו.
30 באפריל 2008 at 17:44
אנחנו כלי תקשורת, לא ביטאון של תנועה פוליטית, ואנחנו מדברים עם מי שאפשר לקבל ממנו מידע שמעניין את הציבור.
גם אני לא מחבב במיוחד את המורעל-ביי-פרוקסי הזה, ה"קמב"ץ" הזה, וגם במקרה הזה התנהגותו וזו של ארגונו לא חפים מבעייתיות, אבל מכאן ועד לפסול באופן גורף להשתמש במידע שלו רק כי לא אוהבים אותו, המרחק רב מאד.
30 באפריל 2008 at 20:10
של עמי בן בסט, מתוך כתבה בנענע:
לא צריך לדאוג לאישה ולילדים
ילדים משחקים במחשב בכנס (צילום: עידו הרטוגזון)אאור שרף הוא נער בן 18 שפעיל באתר Startup Seeds, ודבריהם של המבוגרים כמו מהדהדים במילותיו. וגם אם הוא עדיין צריך לעבור כמה דברים בחיים, נדמה שלפחות בכל מה שנוגע להתנהלות מול התקשורת אין מה לדאוג לו. "יש פה שני סוגים של אנשים: ממש משועממים או כאלה עם דרייב אמיתי ליזמות", הוא אומר בראיון לנענע מחשבים, ומסרב לגלות לאיזו מן הקבוצות הוא שייך.
שרף, שעל פי עדותו הוגה מספר רעיונות לסטארט אפים בכל יום, מאמין שאפשר לעשות כסף מיזמויות של בני נוער. "רעיונות כמעט לא שווים כלום. קל מאוד להשיג רעיונות טובים. העולם סביבנו מלא בדברים שכל מה שצריך לעשות זה לחשוב עליהם לרגע ולקבל רעיון לסטארט-אפ. מה שחשוב זה אנשים שיאמינו במה שהם עושים ויקדישו את הנשמה שלהם לזה, וילדים בגילאי העשרה נמצאים בדיוק במצב הזה, כי אין להם אישה ולא ילדים. בגיל העשרה אין לך מה לדאוג. במקרה הכי גרוע איבדת 200 שקל וכמה אחרי צהריים שבילית עם חברים. זה בדיוק הזמן להבין שהעולם לא מוגבל כשאתה לא מגביל את עצמך. מתישהו בגיל 18 עושים את המעבר לעולם האמיתי, שם אתה צריך לדאוג לדברים כמו אוכל, חשבונות וילדים. ככל שאתה מתקדם הזמן שלך נגנב על ידי המציאות היומיומית האפורה והקונפורמיסטית".
30 באפריל 2008 at 22:03
שלום, אני הייתי עם מיתר בקן הנוער העובד והלומד בזכרון יעקב.
אני מבקש, בשם כל הקן, תפסיקו להפוך את כל העניין הזה לרכילותי. כל ההתעסקות הזו בקבורה ובשריפה מרחפת לנו מעל הראש ולא נותנת לנו הזדמנות להתמודד עם הכאב בלי שהנושא הזה יעלה לדיון.
אני מבין שכל הנושא מאוד מסקרן, אבל הוא בעיקר הופך את כל העניין לקשה הרבה יותר. נראה לי שבתוך כל המהומה קצת נשכחה העובדה שמיתר שרף זה לא שם בעיתון, אלא בן-אדם יקר ואהוב שאיבדנו.
בברכת התנועה,
עלה והגשם.
30 באפריל 2008 at 22:09
שיש ראיות מוצקות לכך שיכלה להימנע – בוודאי בחלקה. אני מצטער שלך זה רק מזכיר את הכאב, אבל יש עוד ילדים שנמצאים בידי חברי הכת הזו. אם הפרסום יגרום לרשויות להתייחס קצת יותר ברצינות לתלונות עתידיות, ויגרום לשופטים למנוע מצב – ברור ושקוף – שישימו זין על צוויהם, הרי שהרווחנו. את מיתר לא נוכל להחזיר אבל יש גם אחרים.
30 באפריל 2008 at 22:29
אני לא חושב שהדרך למנוע את זה היא התעסקות בלתי פוסקת בפרטים הכי שוליים של המקרה.
כל-כך קל לשבת בצד השני של המחשב ולכתוב כל מה שעולה לך בראש. עדיין לא התגברנו על ההלם בקן, וכבר כל עיתון במושבה מדבר על הוויכוח ועל זק"א ועל כל העולם הזה.
הקלות הזו שבלזרוק דברים אל תוך קופסה אפורה השכיחה מאיתנו מה זה להרגיש כאב.
נמאס לנו שככה מתעצב הזיכרון סביב כל המקרה הזה. כל הכאב שלנו נבלע בתוך ים הדיווחים והעדכונים. זה לא מקרה תקשורתי, לא סקופ ולא חתיכת סיפור, זו מיתר מהקן שלי.
30 באפריל 2008 at 23:29
רק לומר, כמו שאמרתי בפוסט עצמו, שהעיסוק בפרשה טרם הסתיים, והפרטים המהותיים ביותר בפרשה טרם סופרו, והסיבה שזה מתעכב היא שאת הפרטים האלה מוודאים טוב-טוב מכל הכיוונים, במידת היכולת כמובן. אני מקווה שתקרא גם את הגילויים הבאים.
ועוד דבר – אני לא חושב שההתעסקות באפר היא עניין שולי. מדובר על פניו במחטף שבוצע תחת אפו של בית משפט שנתן לזה לקרות בהימנעותו המופגנת ממעשה, והמחטף אינו טריוויאלי. האופן שבו אנו מתייחסים למתינו היא הסממן הקדום והבסיסי ביותר של תרבות אנושית.
ורק כדי שלא יהיו אי הבנות – אני לא אומר את זה מהכיוון של התנגדות לשריפת גופות. אין לי שום בעיה עם שריפת גופות ויש לי בעיה עם מי שמנסה למנוע זאת בגלל שדת זו אחרת נגד שריפת גופות. זו עמדתי האישית ואינה מחייבת את המערכת 🙂
1 במאי 2008 at 3:45
לא יודעת, אומנם הידע שלי בא מהכתבה במגזין המושבות ואל מאתר "סקופ" אז יכול להיות שפיספסתי משהו – אבל הדחף שלי הוא בכל זאת לכעוס יותר על זק"א ועל תחיבת האף שלהם מאשר על האמא והכת שלה. אם הייתי שומעת על מאבק ציבורי מתוקשר של ארגונים חרדיים בכת הזאת ובדומתיה, בגלל ההשלכות ההרסניות שהם רואים לנפשם של קטינים ובוגרים, זה היה דבר אחר. ייתכן שהכת הזאת היא באמת משהו איום ונורא, אבל לענייננו, זק"א התעוררו בשביל לתחוב אף לסדרי טקס קבורה בגלל אמונתם בקדושה הפיזית של גופות יהודים, במיסטיקה של הקבורה. זכותם להאמין בזה, אבל אני לא רואה למה צריכה להיות להם מילה בארץ דמוקרטית בנוגע לטקס שהוא בראש ובראשונה החלטת שארי הבשר החוקיים של המת. זה לאבא יש בעיה זה עניין אחר, בוא אביה של הנערה, אבל זק"א חצופים, כי הם לא צד בעניין והם מנסים להשתלט על משהו שלא להם.
"האופן שבו אנו מתייחסים למתינו היא הסממן הקדום והבסיסי ביותר של תרבות אנושית" – יכול להיות, אבל התרבות האנושית ביטוייה מגוונים וגם בארץ יש מגוון דרכי אבלות. מי קבע שהדרך של האמא איננה לגיטימית? ואגב, אם הבת שלי הייתה מתאבדת בגיל 14 יכול להיות שהייתי מתחרפנת הרבה יותר ועושה דברים משונים הרבה יותר.
1 במאי 2008 at 8:58
מחטף לאבא, שגם לו יש זכות ומלה פה, ושיש עדים ששמעו אותה אומרת שהיא רוצה לשרוף ולפזר לא בגלל שכך מורה אמונתה שיש לכבד את המת, אלא "כדי שהרוח שלה לא תטריד אותי".
אני בכלל לא מדבר על זה שהיא שמה פס על החוק.
אבל כן, אני מסכים – ההתערבות של זק"א פה באה ממקום מגונה ביסודו פה.
1 במאי 2008 at 10:19
berman, why do you insist on being a cunt over and over again. you're news item is nothing but mere gossip about a poor girl who past away. you're a lying buffoon and a cocksucker trying to present himself as a decent reporter – what a fucking joke.
1 במאי 2008 at 11:36
someone you hate and disrespect so much? How pathetic can you be? Get a fucking life and go take care of that oral diarrhea problem.
2 במאי 2008 at 1:57
why not keep on reading your ridiculous commentaries? what's pathetic about that? i deem it important to let arrogant cunts as yourself hear that some people can see right through your cocksucking psuedo-intellectualism with the hope that you will turn to a more balanced way of perceiving reality and be aware of the relativity of ideology, yours being particularly childish. oral diarrhea, as you name it, is just a matter of style – between the signifier and the signified only arbitrariness exists, but why would you even spend time thinking about liguistic ideas-your such a spoiled little cunt from the israeli middle class who was taught that being a liberal is some ultimate truth, thus turnin language into an objective tool signifying a non-discursive reality. moreover, you wanted to rebel, so you took up smoking weed as an invincible proof that you're a free mind, but actually stayed as convential as they come in your frame of thinking. that is why your full of shit: a lousy ass biaaaatch and i will not leave you alone and always remind you what i think of you.
a big kiss from me.
2 במאי 2008 at 9:02
are allowed in polite company as well!
Somehow I doubt you respond obsessively at every blog you disagree with. No…. there's something deeper at work here. Sorry I can't help you. I'd let you suck my dick, but my wife objects.
4 במאי 2008 at 13:36
עם כל הכבוד ל"פרטיות" וכו', איפא היה הנוער העובד והלומד לפני שהתאבדה מיתר? האם מישהו מהצוות ביקר בבית? היה מיומן מספיק להתריע למרות "שהילדה לא מתלוננת" (אפייני מאד אצל קרבנות) שמע ממנה על הלחצים בבית? התריע בפני הרווחה שיש פה צורך דחוף להתערב? האם עכשיו, ממש עכשיו, ייתכן שיש עוד חניך או חניכה במצב דומה ושנקרא עליו או עליה רק אחרי שחו"ח תקרה טרגדיה גדולה?
4 במאי 2008 at 13:43
בטוחים שזו פרשה של "חרדים נגד משפחה"? אולי זו פרשה של מלחמה ארוכה של האם נגד היהדות, כאשר שריפת הגופה שימשה אותה לקבל חשיפה תקשורתית?
כן, דומה שלזק"א והחרדים יש אינטרס, אבל האינטרס המשותף שלהם ושל האבא שנלחם על קבורת ביתו הולך ומתברר כמילוי רצונה של מיתר ז"ל — מה, זה לא רלוונטי? לא ראוי?
4 במאי 2008 at 15:24
העובדות שסקופ פירסם הגיעו מ…
העובדות האמיתיות:
לאחר שמיתר ז"ל התאבדה, ביקשו כל בני המשפחה כולל האב לשרוף את גופתה. זק"א וחברה קדישא ניסו למנוע זאת בבית המשפט ונכשלו. בית המשפט קבע של להם (לזק"א) להתערב בנושא.
זק"א הם אלו שהתעלמו (בלשון המעטה) הן מהוראה זו והן מתשלום ההוצאות שגזר עליהם השופט לטובת בני המשפחה.
בהמשך הם סיכסכו בין האב והאם שפנו לבית המשפט. האב מגובה בשלושה משרדי עו"ד שמונו לו (לפחות שניים) ע"י זק"א.
בית המשפט פסק חד ערכאית שהתנהלות האב תמוהה ופסק לטובת האם. על החלטה זו היו שני ערעורים נוספים וגם בהם זכתה האם.
שריפת גופות היא מעשה יהודי המוזכר במקרא במספר רב של מקומות.
אלברט איינשטיין, פאולינה הרצל, רוברט אופנהיימר, מילטון פרידמן, אתל מרימן, ארתור רובינשטיין ועוד רבים מטובי בניה של היהדות בחרו בדרך זו.
4 במאי 2008 at 21:31
בית המשפט (ג.גינת, ס.נשיא מחוזי חיפה) דוקא כן קיבל את זכות העמידה של זק"א וחברה קדישא זכרון יעקב. (ולמרות זאת החליט שלא להתערב בהחלטת ההורים)
האב שינה את דעתו. אסור? אדם מזמין מקרר — לא מתירים לו להתחרט? אדם מתארס וחוזר בו — אונסים אותו להינשא?
האב הסביר כי הופיע בדיון הראשון לצד האם לאחר שזו איימה עליו ועל בני משפחתו. לא מתחשבים?
האם ששמעה בדיון שלאחר מכן כי האב מתנגד לשריפה טענה כי האבא אינו האבא הביולוגי. זו סיבה לשלילת זכותו להחליט?
האבא הוכיח את אבהותו בבדיקת רקמות משולשת, עדיין לא שומעים לדעתו?
בית המשפט מורה שלא לפזר את האפר. האם מודה בדיון נוסף כי פיזרה את האפר לאחר הצו. לא ביזיון בית המשפט?
עורך הדיו של האב (בני דון יחייא) היה עורך דינו גם לפני שגיבו אותו עורכי הדין של זק"א. שלהם היה אינטרס משותף — לא לגיטימי?
בית המשפט מעולם לא פסק שהתנהלות האב תמוהה. בית המשפט גם לא פסק שהתנהלות האם תמוהה גם כששמע ממנה שהריונה עם מיתר נמשך "שנים" – לא תמוה?
מה עם רצונה של מיתר, ז"ל? הנחת זק"א וחברה קדישא זכרון יעקב היתה מלכתחילה שבהיעדר הוראות אחרות של נפטרת יהודיה, מניחים שרצונה היה קבורה יהודית ממש כפי שנוהגים 99 אחוז מהאוכלוסיה בישראל (יהודים, מוסלמים, נוצרים). הנחה זו התבררה כהנחה נכונה ככל שכתביה של מיתר נחשפים למשפחה. האם רצונה של מיתר אינו רלוונטי? אינו הכי רלוונטי?
Comments are closed.
30 באפריל 2008 at 16:17
הוא קודם כל עצוב. עצוב מאוד לכל מי שהכיר ואהב את מיתר ז"ל. נראה לי שבלהט הדיווחים והמלחמות הפרט הזה נשכח וחבל.