אחחח, ערב נפלא עבר על כוחותינו. התמונה של שמעון מזרחי אחרי הבאזר תחזיק אותי לא מעט זמן. אושר גדול. כבוד רב ל…פאק, אין לי מושג מה שמו הפרטי איטינגון, איש המרכז הבינתחומי ובחור טוב באופן כללי, שראה איתנו את המשחק והיה היחיד שלא איבד אמונה כשהמאוסים הובילו שמונה הפרש, פחות מחמש לסיום. סבר ואני היינו בטוחים שזהו. אבל אז חזרה לחולוניסטים הקליעה, ואבישי גורדון שם איזו שלשה חשובה, ושמו פרס דיפנס, וקרה הנס, אפילו שמכבי קיבלו את השריקה משום מקום הרגילה שלהם פחות משלוש דקות לסוף. אלי הספורט נדיבים בזמן האחרון. קודם הסופרבול, עכשיו זה.

אגב, קראו לי קופץ עגלות, אבל מהיום אני אוהד הפועל חולון. חולוניה!

נ.ב. כן, הורדתי את הפוסט הנודע לשמצה. הפרובוקציה עשתה את מה שעשתה. זה בסדר, אני לא בורח משום דבר (לבד מרודפים אידיוטים במיוחד) – גוגל זוכר הכל, ואני גם לא מתכחש לשום דבר. קבלו את זה איך שתרצו. מי שלא קרא, יש כאן את הקטעים הקשים במיוחד. אני לא מתנצל על שום דבר מלבד, כמו שאמרתי אמש ב-99 FM, בפני משפחתו של אלדד על שגררתי אותם לעניין, כי הם לא אשמים שהוא אידיוט, ובפני שלטון החוק על שמצאתי להכרח לעשות מה שעשיתי. אני רוצה גם להתנצל בפני המאזינים על הצעקות, אבל אני שונא ששדרני רדיו מזמינים אותך להתראיין ואז קוטעים אותך כל הזמן. בטלוויזיה יש שפת גוף ופחות קל להיגרר להסלמה של הווליום כמו עם מראיין טלפוני שלא נותן לך לגמור משפט. בפעם השנייה שהוא (אראל סג”ל המשעשע) נתן לי לדבר הוא כבר קטע אותי הרבה פחות, ועל כך תודתי לו.

נ.ב. 2: ח-ו-ל-ו-נ-י-ה ! ! !