ובכן, עוד בחיים חיותי, ולא טרפתני מפלצת עלומה, ולכן מן הראוי להתנצל בפניכם, צאן קדושים שלי, על היעלמותי הארוכה וגם לספר את הקורות אותי (והקורות במקומותינו, בהשתקפן בנפשי המעורערת).

הייתי במסיבת סיום של הבן שלי במעון של ויצו. שנה הבאה הוא בן ארבע ובטרום חובה. אוקצור, מסיבת סיום, חשבתי ישירו על זה שחלפה שנה, גדלנו בשנה, למדנו דברים, נפרדים מחברים (אין למעון הזה גן, אז רוב מי שהיה במסיבה של הבן שלי לא נשאר לשנה הבאה). ובכן – לא! המזדמן למקום במקרה, רק דבר אחד היה מוצא להגיד: "אה, אנשים…יום העצמאות היה לפני חודשיים ומשהו". אנ-בי-פאקינג-ליוובל.

כל השירים, אבל כל, היו על המדינה, ושנת 60 למדינה, ואיזה יופי המדינה, והחיילים של המדינה, והמדינה, וגם ששים שנה למדינה… (אה, וגם איזה שיר וחצי על איזו יפה הארץ). הרגשתי בחילה. גם בימים כתיקונם הילד בא לפעמים ומדקלם שירי "מדינה מדינה", ובנושא לא קשור באותו עניין – הגננת שמה התחפשה פעם לרינת מתוכנית הטלוויזיה. איי רסט מיי קייס). בכל מקרה, מזל שהילד (לגמרי מרצונו שלו) גם לא התחבר לכל הפעילות המעפנה ובילינו חלק נכבד מהזמן (במיוחד הנאומים הסכריניים) בחוץ על הדשא – זמן שגם ניצלתי כדי לדווח על בחילתי העמוקה למרן יוסי גורביץ. הייתי חייב לחלוק את זה. זה רק אני או שאיכס?

מי שעוד איכס זה יורם מרציאנו. פעם הוא דרש הוכחה שיש קשר בין שלטים בכבישים ראשיים לתאונות. אז עשו ניסוי. הורידו את השלטים ובמקביל, לגמרי במקרה, פחתו התאונות בכביש (נתיבי איילון, כביש 20) ב-56%. את פרופסור מרציאנו, האמון על הספקנות המדעית והפקפוק הסוקרטי, זה לא מספק. הוא דורש שיוכיחו לו ששני הדברים אכן קשורים. אחרת, אומר הדוקטור, אני מתעקש להרוויח את אתנן הזונה שלי מחברות הפרסום, ולדחוף לכם לגרון חזרה את הפרסומות. עצם העובדה שקיים בכלל ויכוח בנושא הוא הוכחה לכסילות ורפיון המוחין הפוסט-מודרניסטי שפשה בחברתנו. כל דבר פתוח לפרשנות, כל דבר נתון לוויכוח. ובכן, לא. חוקי הפיזיקה שרירים וקיימים. פרסומות נועדו שיסתכלו עליהן, וברגע שאדם מסתכל על פרסומת שנמצאת 45 מעלות ימינה ולמעלה ממנו, בדיוק באותה מידה הוא לא מסתכל על הכביש. עכשיו, יכול להיות שח"כ מרציאנו הוא אדם בעל שליטה עצמית עצומה, יכולת ריכוז מופלאה או שהוא פשוט א-מיני (שנשאל את הבחורות בפאבים של רמלה?). אבל רוב הזכרים הבריאים שאני מכיר, מגיל רשיון נהיגה ועד הגיל שלוקחים לך אותו מסיבות רפואיות, דעתם מאד מוסחת מתמונות מפתות של שאפות צמרת במעט מאד בגדים וגם זה צמוד. יש גם נשים שדעתן מוסחת מדברים כאלה, שלא לדבר על אותם שלטים בהם מככב שאף צמרת 🙂

אז מתבקש לאחל למר מרציאנו שאת כל האתנן שהוא מקבל תמורת דחיפה של חקיקת רצח יצטרך להוציא על תרופות – אבל מה לנו כי נלין על אזובי הקיר ועל מצוקת השכונות שאלה נציגיהן, כשגם בצמרת פשה הרי הרקב? ונניח שמר מרציאנו מקבל כסף מראשי חברות הפרסום בארץ. ונניח שהוא מקבל אותו במזומן ממש. נניח שבמעטפות. אז מה? זה אומר שאסור לו לכהן? פחחחחחחחחחח (עלינו, על כולנו)

אגב פחחחחחחחחחח – איזה קטע! כל העניין הזה, עם החייל שכאילו ירה בכוונה בפלסטיני כפות ויצאנו רע וזה? זה שום דבר! בסוף, מה מסתבר? אי הבנה! המג"ד, הוא בסך הכל אמר לחייל "לשקשק את הנשק" לעבר האסיר. (זו עוד הוכחה שהפרסומות משקרות – חיילים לא אמורים לשקשק מילק שייק?). מה, רצה להבהיר לו מי הבוס. ככה זה בשטחים. והחייל? הוא פשוט לא הבין אותו. הוא מה, חייל. חשב אומרים לו "תירה בו", ירה בו. מה, תעניש אותו? פעם הבאה הוא יפחד לירות במחבל על דחפור. בסך הכל אי הבנה. מה שמוכיח שוב שאנחנו בסדר וסתם אנטישמים מתעקשים להניח את הגרוע מכל. אנחנו? אנחנו בסדר. ההיסטוריה תשפוט.

אבל ככה זה במשרד ביטחון המנוהל בידי אוטיסט. האוטיסט חשוך האבחנה, שר ביטחוננו המתיימר למלוך אהוד ברק, אישר בשבוע שעבר את הקמתה של ישיבה קדם צבאית בדרום הר חברון. מדובר בעצם בתיחתה מחדש של ישיבה קיימת – שישבה בהתנחלות המפונה חומש. אז ישב שר הביטחון, חיפש את המקום במדינה שהכי צריך כרגע תוספת של צעירים חרד"לניקים משולהבים, ומצא! וזה שאפילו לפי השקפתו המוצהרת יצטרכו לפנות בקרוב את המקום הזה שוב? לא נורא. העיקר כרגע נעשה בלגאן. יש לי רעיון לטי-שירט: תמונה של היצור המאוס הזה ומתחת שתי מלים פשוטות: נאווה צודקת.

לסיום, הערה קטנה אם אפשר: ריבוי הפסיקים איפה שלא צריך ואיפה שממש לא צריך, זו בעיה שפשתה בכל הרשת העברית, וממש לא רק אצל כותבי סקופ, אבל זו בעיה. הטעות הקשה הזו דופקת לאנשים את הטקסטים. יש דברים שאני לא מעלה לעמוד הראשי רק בגלל שאין לי זמן לנקות אותם, כי זה לא ניתן לקריאה ככה, וזה לא משהו שאפשר לתקן בהחלפה גלובלית או טעות בודדת, אלא לאורך הטקסט ולרוחבו. סתם דוגמא מומצאת, נאמנה למקורות: "שר הביטחון, אהוד ברק, אמר, בישיבת הממשלה, שצריך, לדעתו, להוריד, את כל, הפלולות, במדינה". נכון נראה רע? ואני לא מגזים.

אני מאשים את הטלוויזיה. אנשים שומעים את הטקסטים שלהם במוח כאילו הם נקראים בטלוויזיה, ובטלוויזיה הרי מקריאים טקסטים בצורה לא טבעית, כדי להטביע את הנאמר במוח. אבל בקריאה המוח קולט אחרת, והפסיקים האלה בלתי נסבלים. לכותבים: נסו לראות איך שהטקסט שלכם נראה אחרי שהוא עלה לעמוד הראשי, תשוו לטקסט השמור במחשב שלכם, ותנסו לשפר, ובבניין ציון (החופשית והשוויונית) ננוחם.