לנוצרים יש אמרה לפיה "ניצחונו הגדול ביותר של השטן היה ששכנע את בני האדם שאינו קיים". לפי ההיגיון הזה, הרבה יותר קל להתנהג בצורה מרושעת אם איש אינו יוצא מנקודת הנחה שהכוונה שלך היתה מרושעת כמו התוצאה. אז אפשר גם לפשוע ולחמוק מעונש כדי לעשות זאת שוב, כי על טעות תמימה הרי לא מענישים.

בניגוד למה שסיפרו לכם בקולנוע לאחרונה, השטן לא לובשת פראדה. השטן בימים אלה, בכל אופן בסניף הארץ-ישראלי, לובש כיום שני צבעים, שלפעמים קשה להבדיל ביניהם: ירוק\צהוב של ג'יהאד למיניהו, וכתום של סיקריקין.

לאחר ששלחו לעכו (כמו לערים מעורבות אחרות) חיל חלוץ שיעסוק באופן שוטף בהלהטת האווירה וערעור האמון בין העדות בעיר, מחכים רק לרגע כמו שנפל בחיקם ביום כיפור, מגדילים הכתומים לעשות ומדברים על "פוגרום מתוכנן מראש" של הערבים דווקא. קשה שלא להיזכר בחלאות הימין, לאחר מעשה הטבח של מורעל המוח ברוך גולדשטיין, מוכרים סיפורים של ילדים מפגרים על "חביות של בלוקים וברזלים" שהוכנו במערת המכפלה לצורך מתקפת פתע. מדהים המודיעין שיש לחבר'ה האלה.

הסיקריקין, למי שהמונח ההיסטורי לא מצלצל מוכר, היו ה"ימין הקיצוני" בתקופת המרד הגדול. הם סירבו לקבל כל הנהגה שהיא – אפילו את ההנהגה הקיצונית של ה"קנאים". הם האמינו ש"אין אדון מלבד האל", שיום הדין קרב ובא, ושצריך להוכיח לאלוהים שאנחנו הנבחרים בכך שנתנהג בצורה לא רציונלית בעליל, מתוך אמונה שאין עוד מלבדו יבוא לשנות את התרחיש הוודאי.

המרד הגדול, אגב, לא החל כמרד נגד הרומאים. הוא החל כמלחמת אזרחים נגד הלא-יהודים שהתגוררו בארץ. אם תרצו, ה"ערבים" של אז. רק אחרי שהרומאים גילו יחס סלחני מדי לפרעות של הלניסטים נגד יהודים, פנו היהודים גם נגד האימפריה עצמה.

מוקד החיכוכים שהובילו לפיצוץ אז היו הערים המעורבות. לא שלא היו מתחים אמיתיים בערים האלה, אבל מי שבאמת הגדיש את הסאה – במיוחד בתקופה שמיד אחרי פרוץ המרד ההתחלתי – היו הסיקריקין, שהיו מגיעים לכל מיני ערים בגליל ומנסים להכריח את התושבים המקומיים להשתתף במרד, החסר כל סיכוי מלכתחילה, רק כי צריך להראות לז'וז'ו שם למעלה שאין מעשה טפשי כל-כך, שלא נעשה מרוב אמונה בזה שיהיה לו זין להציל אותנו מעצמנו.

בחלק מהערים הללו הצליחו התושבים לעקור את הסרטן מקרבם ולזרוק את הפרובוקטורים החוצה. לערים אחרות, כמו גדר, לא היה מזל כזה. הן נסחפו למעגל האלימות, נכבשו על ידי כוחות האימפריה וסבלו בהתאם.

אה, והכי קטע – הסיקריקין שעשו את כל הפרובוקציות האלה וסחפו ערים שלמות לחורבן? למעשה בכלל לא היה אכפת להם מהערים האלה. לפי תורת קץ הימים שלהם, הכל חרטא-ברטא, ורק בירושלים ייערך הקרב האמיתי. כך לדוגמא בגדר, שם ברחו הסיקריקין מהעיר למראה הכוח הרומאי, השאירו את תושבי העיר לגורלם ושימשו מטרה נוחה לפשיטות של הכוח הרומאי המתקדם ללא הפרעה.

אז תושבי עכו יקרים, אם אתם חושבים ש"בעלי הברית" החדשים, אלה שבאו רק משנאת המן ולא מאהבת מרדכי, אלה שכל דבר הופכים לעניין של "אנחנו-נגדם" – שהחברים האלה שלכם יהיו שם גם ביום שאחרי, כדי לאסוף את השברים ולעזור לבנות מחדש גם חיים בעכו, ולא רק הרס ומוות – תשכחו מזה. אתם רק חלק קטן בתוכנית הכללית שלהם. הבום הגדול, זה שהם עוד מתכננים להביא לכם? זה אולי רק התחלת הסבל שלכם, אבל זה גם יהיה סוף החלק שלכם בתוכנית שלהם. סתם, קחו בחשבון.

—————–

נ.ב. נשבר הזין שמאז תיקון פרצת התגובות הגדולה, ברירת המחדל כאן היא "נעל תגובות". זו לא ברירת המחדל בבלוג (סליחה, נעמה. זכותך).