מלחמת אבני החשין בשמן המור
Posted on: 6 בינואר 2012
- In: כללי | פוליטיקה - פנים
- 17 Comments
(מנקה את הרמקולים מאבק. אחת-חת? חת-חת? חרטטו חרבותם לאתים חת-חת?)
כן לא היינו פה הרבה זמן. לא ניכנס כרגע לסיבות אבל לאור כל מיני התפתחויות אחרונות החלטתי שאני לא מוכן שייווצר רושם שבגלל המשפט העלוב שעשו לי פתאום נבהלתי וסתמתי פה מלוכלך שלי. אז האמת שהיו ימבה דברים שצריך לדבר עליהם, ואנחנו נעלה אותם בקצרות כפוסט נפרד אינשאללה (או שאולי מוטב לי לא להפריז ככה על הרה-איתחול…). בכל מקרה, נתחיל דווקא במשהו קטן ולא ברור.
על פי כל הראיות, שניאור חשין ז"ל היה אדם שהפיק את המרב משפע ההזדמנויות שהקרו בפניו נסיבות הולדתו הברוכות, וזאת על פי כל אמת מידה. באמת עושה רושם שהבחור היה תותח, שגדיעת חייו בשיאם בתאונת פגע–וברח סתמית ומרתיחה אך טבעי שתכה את לב כל יודעיו בזעזוע וברצון נחוש לדאוג שהצדק ייעשה.
לכן, על אף שהצטרפתי לקבוצת פייסבוק המטילה ספק בגרסה הרשמית לאירועים (גרסה שמאז היווסד הקבוצה אף זכתה לאישור מוחץ של בית המשפט והפכה מכתב אישום לעובדה משפטית) ועל אף כמה התנהלויות צורמות במהלך המשפט, עדיין יכולתי לראות במה שעשו החברים הרבים, המסורים והמקושרים מאד במחנה חשין מידה כלשהי של התנהלות בת–קיימא. משחק נוקשה אך בגבולות הסביר.
בחודשים האחרונים אני עובד במשרה חלקית בתל אביב ומגיע וחוזר ברכבת. מטבע הדברים, הדבר מפגיש את האדם בחינם בחומר קריאה שמזמן חדל להוציא עליו כסף: עיתונים. והנה במוזסון מופיעה לה ידיעה לא קטנה, באחד העמודים הפנימיים של מדור החדשות, ש"זוכרים את טל מור, שהורשע בדריסת שניאור חשין וזה? אז אח שלו, הוא יש לו איזו הרשעה בעבירת מין בילדה בת שבע. ולמה אנחנו מספרים לכם את זה? כי אנחנו בכלל אלה שהגשנו בקשה מיוחדת לבית המשפט שירשה לספר את זה. ולמה עשינו ככה? או! טוב ששאלתם. זוכרים שבמהלך המשפט ההוא – שכבר נגמר – הטל מור החצוף הזה, שהרג את הבן המוצלח כל–כך של סגן נשיא בית המשפט העליון לשעבר בגלל שהיה שיכור ומסטול ולמרות זאת עלה על מכונית, ניסה לטעון שהוא בא ממשפחה נורמטיבית? אז הנה אח שלו סוטה מניאק. נורמטיבית עאלק". (זו כמובן היתה פרפראזה. מתורגם ומשופר, כדבר הבדיחה היידישאית הוותיקה).
עכ–שיו, אם זה היה מתפרסם במהלך המשפט – ניחא. אבל דינו של מור כבר נגזר, אלא מאי? שמור הגיש לפני כחודשיים ערעור לבית המשפט העליון על הרשעתו (הוא הורשע כמובן במחוזי. לבימ"ש שלום אין יכולת להטיל 12 שנות מאסר). כאמור, יהיה זעזוע גדול במערכת המשפטית אם עתירתו של מור תתקבל בכל היבט שלה, ובוודאי בהיבט הערעור על עצם ההרשעה. למחנה חשין לא אמורות להיות דאגות, ואם בית המשפט העליון יאמץ את דעתו של בית משפט קמא, אז זה מקרה קלאסי שבו בנאדם מבקש הקלה בעונש ומקבל אפילו החמרה. אם זה קרה לבניזרי זה יכול לקרות לטל מור.
אז למה בכל זאת דואג מי שדואג להמשיך במלחמה נגד מחנה מור גם באמצעים שכבר חורגים מהלגיטימי ומערבים משפחה? כל אחד טוען במצב כזה שהוא משפחה נורמטיבית. זה לא דבר שנוקמים עליו. גם משפחה עם אחים בכלא תציין בבית המשפט את האח האחד שהוא קצין בגולני. ידיעות אחרונות לא סתם נרתם למאמץ הזה וביזבז שעות יקרות מהסכם הריטיינר של ליבליך–מוזר עורכי דין בע"מ כדי להרים איזה איסור משפטי שהיה על הסיפור הזה. ואם אנחנו כבר כאן, אני לא לגמרי משוכנע לצערי שהשופט שהסיר את המניעה, ששמו לא נצרב בזכרוני, היה חופשי מהשפעה מערכתית. השופט חשין לא פרש מזמן, והשפעתו על הממסד המשפטי היתה ניכרת ורבת שנים. הוא לא היה מהפכן עריץ ושנוי במחלוקת כמו הבוס היחיד שלו עלי אדמות, אהרן ברק, אבל הוא שמר לעצמו אוטונומיה נרחבת להיות איש מוזר והפכפך, שפסקי הדין שלו הם חדווה לקורא העברי ומלאכה שעונג גדול בצידה (ועוד בתעריפי חומר משפטי) למתרגם העברי כי לא משנה כמה לא הסכמת איתו, הוא אמר את זה כל–כך יפה. מצד שני, הוא גם פרש בעודנו מרגיש שבית המשפט העליון שייך למשפחה שלו בטאבו*, אז…
בקיצור, מוזר לי הקטע. לאללה משונה. (הערה: סמי גבריאל לוויס אובר פה).
* תבורך מנשים ד"ר נעמה כרמי. תותחית ומשפטנית בישראל
17 Responses to "מלחמת אבני החשין בשמן המור"
7 בינואר 2012 at 0:51
למעשה אני לא נורא משוכנע בתיאוריה החליפית של הפיזיקאי ההוא. אני מודה בזה. בגלל זה לא כתבתי מי יודע מה בנושא גם בשעתו, בניגוד למה שכתבתי על זדורוב שעדיין מריח לי חך מפשע. עם זאת, משהו הסריח לי מההתחלה בעליהום שעשו לו, והסיפור עם האח מוכיח לי שלפחות בזה לא טעיתי – יש פה עליהום חריג. יש אנשים שעשו דברים לא פחות נוראיים ואני לא זוכר שחפרו כל מיני על המשפחה שלהם.
ותודה.
7 בינואר 2012 at 9:25
אני לא הצלחתי להבין בסופו של פוסט מה היו הטענות המקוריות שלך נגד הקביעות העובדתיות בפרשה זו, מי היטעה ובמה, ולמה. לכן גם ההמשך לא ברור. כלומר, ברור שהפירסום הוא צהוב ולכן כבר מסביר למה העיתון ביקש היתר לפרסמו, לא ברור אם הוא רלוונטי או לא, אולי זה מוריד נקודות לטענה של משפחה נורמטיבית (אם כי בישראל זה מאד נורמטיבי, עבירות מין), אבל זה יכול לעורר תהיות בקשר לאפשרות להעלות הגנות נפשיות שונות ביחס לנאשם שדוקא עשויות להועיל לו בערעור או טענות של אחריות מופחתת.
7 בינואר 2012 at 9:27
ושאלה לא קשורה, נידמה לי שהיית פעם קשור למפלגת עלה ירוק, ואני שואלת אם יש לך מה לאמר על אחד עו"ד דן גולדנבלט, האם היה קשור לקבוצה לך ומה דעתך על הנ"ל.
7 בינואר 2012 at 12:47
דן חבר יקר. איש מצוין. זה לא אומר שהוא לא היה פעם או פעמיים בצד השני של החלטות שממש לא הסכמתי איתן, אבל ככה זה. מה עשה לך?
7 בינואר 2012 at 12:56
איריס, יש את הטענה של הפיזיקאי, שמוכיח לדבריו שזה לא האוטו של מור שפגע בשניאור ובאופניים שלו, אלא הוא פגע רק במעקה באותו מקום. אין לי את מלוא הממצאים ולא את ההכשרה המדעית להעריכם, וכמו שאמרתי לעיל לא נורא מרגיש לי נכון הטענה. מה שכן היה זה התנהלות מוזרה ומפוקפקת (כרגיל) מצד המשטרה, עם כל מיני הקלטות שנעלמו וזה, וזה לא מקבל שום התייחסות לא בדיווחים התקשורתיים (למעט בדברי בא-כוח מור כמובן) ולא בפסק הדין. אלה הדברים שמפריעים לי יותר מאשר הפורנזיקה של המקרה עצמו. ייתכן מאד שטל מור הרג את שניאור חשין וברח. אבל עדיין ההתנהלות מולו שונה מאד מההתנהלות מול אחרים בפרשה מפורסמת כזו. לא זכור לי שקראתי על המשפחה של שי סימון או זה שהיה איתו ברכב וגם הם פעלו לקיצור עונשם וגם ניסו לשחק משחקים של מי בדיוק היה מאחורי ההגה.
7 בינואר 2012 at 15:02
תודה (למה אין אפשרות להגיב אצלך לטוקבק ספציפי ?)
חברך היקר לא עשה לי כלום, הוא מונה לעמוד בראש ארגון מסויים ותהיתי מדוע ועל יסוד מה כיון שעד אז לא שמעתי את שמו (מה שלא אומר כלום כמובן). והנה, אתה אומר שהוא אדם ראוי ונחמד וכשר, אז קיבלתי את התשובה ואת ההקשר.
לגבי נושא הפוסט, למעו הבורים (כמוני) תתחיל מהתחלה, עם אמצע וסוף, כי הסיפור באמת לא מוכר בתקשורת,
לפי דבריך עולה פה סוגיה אפשרית של חיסול באמצעות תאונה והפללת צד שלישי. לא פשוט בהחלט לביצוע, אבל אפשרי, ולאור זהות הנפגע, הכל אפשרי. (לי היתה תחושה כזו בתיק קלגדסבלד, , שהוא הופלל בתאונה הזו או תופלל לבצע אותה איכשהו). בוא נגיד שזה לא ממש משנה,כי האמת לא תצא לאור כך או אחרת. משטרת ישראל לא מסוגלת לחקור פשיעה הרבה יותר פשוטה וגלויה, הם פה בשביל לעזור לפושעים, ועושים זאת על הצד הטוב ביותר, גם זו משימה..לא ?
7 בינואר 2012 at 18:20
אני מנסה למצוא אימייל שלך, או משהו כזה, לא מוצאת . כמו כן, רציתי לתרום לאתרך, בתנאי שאתה מחזיר לי חלק במזומן ופותר לי בעייה מסויימת. ראיתי שאתה מכרכור, אז זה יכול לעזור מאד. בקיצור, איך מוצאים אותך בתוך כל האתרים והבלוגים האלה ?
7 בינואר 2012 at 23:17
טוב שחזרת לכתוב ואני מאחל לכל מי שפעל נגדך בתחום הפלילי שישתה ממימי ים המלח.
עניין שמציק לי זמן רב – הרבה לפני מה שהאליטה מרחביה מכנים התאונה המצערת – הוא עניין הרוכבים בכבישי המדינה הציונית. מדובר באנשים מהמעמד הגבוה, אשר רוכשים אופניים בעשרות אלפי שקלים ובציוד נלווה של אלפי שקלים נוספים אשר סבורים משום מה שהנהגים בכביש אמורים להתחשב בהם ("יש חיים בשוליים – אל תדרוס אותם" וכו').
מה הם חושבים לעצמם? הם חושבים לעצמם שהם נמצאים באירופה, וגם אם הם לא נמצאים באירופה, הם חושבים שראוי לנהוג כמו באירופה.
בכבישים ראשיים (highway) אסור להם לרכב, אז הם רוכבים בכבישים צדדיים יחסית, בעלי שוליים צרים אם בכלל, בידיעה כי הדבר מסכן אותם אבל לא רק אותם. הדבר מסכן גם את הנהגים ברכב. לא, לא מדובר בסיכון חיים של הנהג, מדובר בבלאגן. תאונה, עם נפגעים או חו"ח קטלנית, מביאה בהכרח לחקירות משטרה, שלילה, משפטים, עו"ד (אם יש כסף לממן אותו), נזק כלכלי בל ישוער והגרוע מכל, נקיפות מצפון לכל החיים על עוול שלא בהכרח הנהג הפוגע גרם. מעולם לא הייתי מעורב בתאונה כנהג, אך קרה לי לא אחת שנקלעתי למצב שבנס לא נגמר באסון. רכב מגיע מהצד השני ודי מסוכן לשבור עם ההגה שמאלה. במצב כזה מקווים שגם הנהג ממול יחתוך קצת הצידה, דבר שבהודו הוא מובן מאליו אבל כאן לא כל כך.
אפשר (וצריך) כמובן להאט למהירות כמעט אפס, ולא לעקוף בקו לבן (תמיד עלול לצוץ שוטר מניאק משום מקום) אך זהו פתרון חירום למצב חריג ואין לקבלו כנורמת נהיגה בכביש שהמהירות המותרת בו היא 80 או 90 קמ"ש. בימי שבת הכבישים מוצפים ברוכבי אופניים והנהיגה הופכת לזחילה. כל זאת בגלל שכמה ציונים אשכנזים מתעקשים להנחיל לציבור הרחב את התרבות האירופאית.
מערכת המשפט היא מערכת נקמנית ומה שהם עוללו לטל מור הם לא מעיזים לעולל לאנסים ולחלאות אחרים שפשעם חמור בהרבה אפילו מהפשע המתועב פגע וברח. שופטי בגצ, כולם, חייבים לפסול עצמם מלדון בעניינו של טל מור ולו בגלל הסיבה שאין הם יכולים להיות אובייקטיבים.
אני, כמו כמעט כל הנהגים, כמובן שומר מכל משמר על חיי כל האנשים בדרכים, אבל אימצתי לי את קוד התנהגות הנהיגה ההודית. שם מקובל כי כל אדם ובהמה יסתובבו בכל כלי רכב שהוא על כל כביש שהוא, ומאידך מותר לצפור תמיד. כאן זה לא פינלנד, אמר ארכי פושע המלחמה אהוד ברק ושלח את הציונים לההרג במלחמות מיותרות. אני לעומתו מסביר בדרכים משלי לאותם יהירים הבטוחים כי הכביש (והאדמות הגזולות עליהן הוא נסלל) הוא רק שלהם שכאן זה הודו, וצופר צפירות ארוכות ואלימות.
הו, כמה שזה מרגיז אותם. אין דבר שיותר מרגיז אותם מהצפירות הללו. פשוט תענוג.
בחורבנו של בגצ ננוחם.
7 בינואר 2012 at 23:21
Dror, let me get this straight: bicycles cost tens of thousands of shekels and therefore belong to rich people, but cars do not? Are you trolling?
8 בינואר 2012 at 2:30
Kya Baat Hai!
לכל מי שיש אופניים ששוויין עשרות אלפי שקלים יש גם רכב ששוויו עשרות (או מאות) אלפי שקלים, ומתקן אשר אותו מרכיבים על הרכב (לא יודע כמה עולה), ויש לו בגדים טרמיים וחליפות ממותגות והשד יודע מה עוד. רכב , כל עוד אינו מפואר ונוצץ, הינו דבר די בסיסי. כמובן שישנם כאלה שגם את זה הם לא יכולים להרשות לעצמם, היות ומזימתם של רוכבי האופניים היא לגרום לפערים חברתיים כה גדולים עד שאף אחד לא יוכל להרשות לעצמו רכב, וזאת אך ורק על מנת שהם יוכלו להמשיך בתחביבם המפוקפק.
הקיצור, אל תבלבל את המוח, אני יודע לעשות את זה יותר טוב ממך.
8 בינואר 2012 at 5:25
ומזימתם של רוכבי האופניים היא לגרום לפערים חברתיים כה גדולים עד שאף אחד לא יוכל להרשות לעצמו רכב, וזאת אך ורק על מנת שהם יוכלו להמשיך בתחביבם המפוקפק.
I find your ideas intriguing and wish to subscribe to your newsletter.
8 בינואר 2012 at 13:45
תודה על כך שהוצאת את דבריי מהקשרם. להלן ההקשרים:
1. המשפט שהופיע לפני המשפט המצוטט
2. המשפט שהופיע לאחר המשפט המצוטט
בהנחה שאתה לא עד כדי כך אדיוט (הנחה לצורך הדיון בלבד – אינני יודע ואת השערותיי אשמור לעצמי), חזקה עליך להבין כי משפט זה הוא תגובה אירונית לדברי ההבל המופיעים בתגובתך. איך אפשר לדעת זאת, ישאל המיתמם (או מי שהוא אדיוט עד כדי כך שלא הבין את האירוניה).
התשובה פשוטה. המשפט לפני המשפט המצוטט הוא הוא התשובה לתגובתך. המשפט שאחרי המשפט המצוטט מפציר בך לא לבלבל את המוח, ורומז כי המשפט אותו ציטטת גם הוא עצמו בלבול מוח שנעשה כתגובה (אפשר לראות זאת כמחאה) לבלבולי המוח שלך. צר לי על חוסר הצניעות ועל הבוז העמוק, אבל אני סמוך ובטוח כי אני טוב ממך בדיבורי דברי הבל, קל וחומר בדיבורי טעם.
אם יש לך טענה עניינית המתייחסת לטענותיי בתגובתי הראשונה, אתה עדיין מוזמן לפרט אותה. בכל מקרה אחר לא אתייחס יותר לתגובותיך.
9 בינואר 2012 at 7:12
איריס, אני rechaviab בג'ימייל. תודה רבה ואין בעיה בנוגע למה שהצעת. דברי אתי.
9 בינואר 2012 at 7:13
אה, ובנוגע לדן – אחרי היותו מזכ"ל עלה ירוק הוא שימש כעוזרו הפרלמנטרי של חבר הכנסת המצוין לשעבר רומן ברונפמן, ולאחר השירות בכנסת עבד עימו במיזמים של אנרגיה בת קיימא בטרם פנה לעסוק בתחום באופן עצמאי. הוא גם פעיל בארגון "ארץ יושביה" (נדמה לי שזה השם).
7 בינואר 2012 at 0:26
ואחרי כל הגועל נפש מסביב, ופרסום עובדות לא רלוונטיות על אחיו של טל מור (מעניין, עסיסי אבל באמת לא רלוונטי), והמשחק המלוכלך שידיעות אחרונות לוקח בו חלק ואולי גם השופט שהסיר את צו איסור הפרסום –
מה כל זה אומר לטובת טל מור? עובדתית, הוא עלה על ההגה שיכור ומסומם (אני איתך בלגליזציה, אבל אני גם בעד להשאיר את האלכוהול חוקי. בשני המקרים, מי שעולה אחרי זה על ההגה הוא רוצח בפוטנציה, ובמקרה של טל מור גם בפועל).
הוא פגע וברח (רצח וברח).
הוא הלך לביתו וניסה להסתיר את הראיות, תוך שהוא מספר לסוכן הביטוח שלו שפגע בעץ (איזה עץ? איפה?). הסגיר את עצמו רק אחרי שהבין שהטבעת סביבו מתהדקת.
גם אם הצד "התובע" (או חלקים ממנו, מסיבות כאלו ואחרות) משחקים מלוכלך, זה לא מסביר לי את התמיכה העקבית שלך בצד השני. מאיפה הביטחון או אפילו הנחת היסוד שטל מור חף מפשע, מלבד האנטגוניזם (המובן לעתים קרובות) שלך כלפי המערכת?
ומלבד זאת, ברוך השב