במערכת הבחירות האחרונה עבדנו, ערן ורד ואני, ביצירת סרטונים ויראליים עבור מפלגת "ארץ חדשה". שם הצגנו את דמותו של היועץ המשפחתי לממשלה, או כמו שאנחנו קראנו לו, בהשאלה מסרטי "הסנדק" – הקונסיליירי. קונסיליירי, כמו שמסביר אל פאצ'ינו לדיאן קיטון בחתונה הפותחת את סרט המופת, הוא "מעין יועץ… תפקיד מאד חשוב עבור המשפחה" – משפחה שעיסוקה ומקור עושרה הוא פשיעה חמורה.

כזה הוא יהודה ויינשטיין. את הונו הוא עשה כסניגור פלילי של נאשמים בפשעי "צווארון לבן" – אותן פשעים שלמרות שאינם כרוכים באלימות משמשים לגנוב הרבה יותר כסף ולהרוס הרבה יותר חיים מאשר מאה שודדים אלימים. ככזה הכיר אותו גם ראש הממשלה שלנו, ביבינוקיו, שנדרש לשירותיו כדי להגן על עצמו מתוצאות הגישה הפסולה שלו ושל רעייתו לכספי ציבור ולעקרונות אתיקה שונים.

כשהגיע זמנו של היועץ המשפטי הקודם לממשלה מני מזוז – איש לא חף מפגמים אבל לא שרמוטה של השלטון – לסיים את כהונתו, החליט הביבינוקיו שכל העסק הזה של שלטון החוק הוא משהו שמגזימים בערכו, ושהגיע הזמן לתפור את העסק כמו שצריך מכל הכיוונים. אז הוא מינה את הקונסיליירי שלו לממונה על אכיפת החוק. למרות הקשר ההדוק ורב השנים בין השניים, שכח איכשהו מר ויינשטיין שכח לכלול את ביבינוקיו ואת מיס פיגי ברשימת ניגודי האינטרסים שמסר טרם אושר מינויו. שכח, שוכח, שוכחים, שכח.

ולמה נזכרתי פתאום במר ויינשטיין הנאלח? האם בגלל הפרשה בה מנע במשך שנתיים את חקירתו של שופט ש(היה לפחות) מכה את ילדיו? האם בגלל מסמוס ההליכים נגד העבריין הסאבוק איווט ליברמן? האם בגלל ההחלטה השערורייתית על כליאה ללא הגבלה של מבקשי מקלט במדבר? לאאאא, אלה סיפורים ישנים, אף כי האחרון שבהם עודנו מתמשך.

אבל ויינשטיין – לשעבר אלוף ישראל באיגרוף לנוער ומפקד מחלקה בחטיבה שכבשה חזרה את החרמון במלחמת יום כיפור – הוא עדיין איש נמרץ מאד למרות חזותו העייפה, והוא מוסיף לנו סיבות לתעב אותו ללא הרף.

הסיפור הראשון מגיע מסופה המבורך של המלחמה האידיוטית האחרונה. זו, כזכור למי שעוקב, הסתיימה כאשר ראש הממשלה קיבל הצעת הפסקת אש בתנאים גרועים בהרבה מאלה שהוצעו לו שבועות קודם לכן וסורבו. את ההחלטה על הפסקת אש קיבל ראש הממשלה לבד – בהתייעצות עם החבר-הכי-טוב החדש שלו בוגי וונדרלנד יעלון, אבל מבלי להביאה לאישור הקבינט. החלק האחרון הזה טיפה מוזר, כי כל צעד ושעל אחרים באורגיית ההרג הזו – המעבר לפעולה קרקעית, דחיית ההצעות הקודמות וכו' – כן הובא לאישור קבינט. אפילו במפלגתו שלו החלו להאשים את הברון פון ביבהאוזן בשימת פס בוטה מדי על הבלמים והאיזונים וכל הג'ז הזה.

אבל אל חשש! בשביל זה יש קונסיליירי, שתופר לביבינוקיו מלאכת מחשבת של חוות דעת שפוסקת שזה לגמרי בסמכותו לעשות מה שהוא עשה ושכולם יפסיקו לבלבל את המוח. אז מה הבעיה? הבעיה היא שלאף אחד אין מושג מה כתוב בחוות הדעת הזו, כי החלאה הזה בחוצפתו קבע שזו חוות דעת "סודית" מטעמי "ביטחון".

הדבר השני שהזכיר לנו את קיומו של השרץ הוא מעצרו (מעצר ממש, לא עיכוב לצורך חקירה ושחרור הביתה. המעצר גם הוארך) של תושב חברון בשם זאהדה סוהיב, שכתב בעמוד הפייסבוק שלו שהוא מאחל לאלוף משנה ע'סאן עליאן, מפקדה הדרוזי של חטיבת גולני, "ללכת לגיהינום". קודם כל, אם תעצור כל אדם שמאחל לאיש ציבור ללכת לגיהינום תישאר עם ארץ ריקה מאדם. דבר שני – סוהיב הוא פלסטיני תושב חברון, לא אזרח מדינת ישראל. הוא אינו כפוף לחוק הישראלי. יכול אלוף הפיקוד לעצור אותו, אבל מה פתאום שולח היועמ"ש את משטרת ישראל לעשות זאת?

אז ניסיתי לבדוק אם אכן ישנה מגמה של החמרה כללית בנושא איחולי גיהינום וכיו"ב לאנשי ציבור. ביליתי את הבוקר של אתמול בפרסום איחולים כאלה לויינשטיין עצמו (וגם סיפורי מוצא מסמרים שיער) ולאחר מכן התקשרתי ללשכת היועץ כדי להלשין על עצמי ולדרוש את מיצוי הדין. התגובה היתה "מה אתה רוצה מהחיים שלנו? תפנה בכתב, אדוני. רק בכתב". כן, אני בטוח שגם במקרה סוהיב נדרשה פנייה בכתב של ה"פושע" עצמו בטרם פתחתם בהליכים. כי סוהיב הוא ערבי ואילו אני,עם כל מגעילותי הכללית, בכל זאת שייך לעם הנבחר.

אז אני חוזר: טפו על הנשמה שלך מר ויינשטיין, שלך ושל הגחבה שלא נטשה אותך על צלע הר לאחר שהשריצה אותך. אני מאחל לך ללכת לגיהינום. אני מאחל לבוס שלך בנימין נתניהו ללכת לגיהינום. אני מאחל לכל שרי ממשלתו (פרט אולי לעמיר פרץ, שהוא קצת טמבל ומאד דבוק לכיסא אבל לא לגמרי רשע) ללכת לגיהינום. אני מודיע בזאת שאם מישהו ידפוק לך או לביבי או ללפיד או לבנט או לסער או לליברמן כדור בראש אני אפצח בריקוד עליז.

בוא תעצור אותי, נו.

א