נמצאה הסיבה לתחת הרופס של ידיעות אחרונות
Posted on: 14 באוגוסט 2004
אני מעלעל היום במוסף הארץ, או שמא זה היה העיר, ורואה באיזו בוקסה קטנה עם המידע הבא: "המוסף 'דבר אחר' נסגר. לאחר 22 שנה החליט עורך 'ידיעות אחרונות' משה ורדי לסגור את מדור הסאטירה של המוסף לשבת".
זה מילא. אני האחרון שיכחיש שימי הזוהר של 'דבר אחר' מאחוריו, אם כי הוא עדיין מצליח להביא אותי לטפיחות קצביות על השולחן במאמץ להירגע מעווית צחוק – אבל פעם באיזה חודש ככה, במקום כל מהדורה כמו פעם.
בכל אופן, אחרי 22 שנה בהחלט מותר להחליף סוסים ולשחוט פרות קדושות. המדהים הוא מה שאמר ורדי לאחר מכן: שכל הקונספט של סאטירה בעיתונות הכתובה הוא לא רלוונטי עוד.
עכשיו אני מבין איך העיתון הזה הפך לא רק לסמרטוטון מגונה, אלא גם לסמרטוטון מגונה עם תחת רופס. דווקא פורמט הסאטירה לא רלוונטי עוד לעיתונות הכתובה? למה לא הספורט? כבר נדיר למצוא בעיתון משהו מהותי שלא היה כבר ערב קודם בחדשות הספורט. למה לא הפוליטיקה? מעטים מאד הסיפורים בחלק הראשון של ידיעות שלא פורסמו כבר ערב לפני כן באתרי החדשות ברשת.
אני מצטער, אבל אני פשוט לא מבין את ההגיון. דווקא סאטירה בנושאי אקטואליה זה דבר שלא האינטרנט ולא הטלוויזיה מספקים בו תחלופה הולמת, ובוודאי שלא חלופה מייתרת. להומור כתוב תמיד, אבל תמיד יהיה מקום, וכרגע אף אחד חוץ מהעיתונות הכתובה לא מספק את הנישה הזו בו.
אם ורדי חותך את 'דבר אחר', לא מתוך כוונה להחליף אותו בצוות ובקונספט רעננים יותר, אלא מתוך כוונה להשאיר את העיתון בלי שום צורה של סאטירה פוליטית וחברתית, אז יש רק שתי אפשרויות:
1) ורדי נכנע ללחץ. זה מאד לא סביר, כי אני לא זוכר שראיתי בדבר אחר שום דבר שיכול להוביל ללחץ לסגור אותו. כאמור, ימיו הטובים ביותר די מאחוריו.
2) ורדי גמור, שבור וסגור – כלומר מנותק לגמרי ממהות תפקידו ותפקיד הישות שבראשה הוא עומד. אם הוא לא מבין את חשיבותה של סאטירה, ו\או לא מבין שזה דווקא תחום שבו בעיתונות הכתובה יכולה וצריכה להוביל, אז אין לו מקום בידיעות ברמה גבוהה יותר מכתב זוטר.
ולאלה מכם שצועקים שיש אתרי סאטירה ברשת -כמובן שיש, אבל דבר ראשון, לא בפורטלים הגדולים. דבר שני, התפוצה של עיתון שבת עדיין מגמדת את זו של הפורטל המצליח ביותר.
אם נוני מוזס (הבעלים של ידיעות אחרונות,למי שלא מעודכן בבראנז'ה) היה יודע שאני קיים, אולי הוא גם היה יודע שאני מתעב אותו, חושב שהוא פלוטוקרט מלוכלך ושאחותו בהמה מבחילה (ועל זה לא הייתי מתערב שאנחנו חלוקים). בכל אופן, אני לא אוהב אותו. אבל העיתון שבראשו הוא עומד, זה שמהווה את הנכס הבולט בותר שלו (לאו דווקא הרווחי ביותר), הוא מוסד חשוב מדי במדינה הזו מכדי שאניח לתיעוב האישי להשפיע על עמדתי בנושא: למען טובת אידיוט אחרונות, החלף מיד את משה ורדי במישהו שעדיין מאמין שלעיתונות הכתובה יש תפקיד בימינו.
ולאלה מכם שתוהים – כן,יש לה, לפחות עד שימציאו איזה גאדג'ט שיתפקד כעיתון נייד, נוח ומתעדכן אלחוטית (ובמחיר הזניח של עיתון).
מצד שני, אם נוני לא יעיף את ורדי, נוכל לצפות בו הורס את ידיעות בעוד כמה צורות, מה שבוודאי יהיה משעשע במידה לא קטנה. עכשיו שאני חושב על זה, תמיד יהיה מי שימלא את החלל שיתפנה על ידי קריסת הבלון של ידיעות, אז אולי לא נורא שוורדי ימשיך לנעוץ בו סיכות. הבעיה היחידה היא שזה יהיה מעריב.
19 Responses to "נמצאה הסיבה לתחת הרופס של ידיעות אחרונות"
14 באוגוסט 2004 at 8:56
יש לה עורכי דין יקרים
אני הייתי די נזהר עם הכינויים שהדבקת לה
ולגבי השאר – נכון בהחלט.
14 באוגוסט 2004 at 11:13
המילה הראשונה שבחרת בה להגדיר את עצמך היא "עיתונאי".
אז מה בינך לבינם?
העיתונאות כמקצוע כבר מזמן לא מה שהייתה וגם אז היא לא הייתה מי יודע מה. למעט חריגים ויוצאי דופן מיוחדים. אין שום הבדל בין עיתון, תחנת שידור או שליטה על כל ערוץ בידורי אחר. כאשר מותר לבעלי הון להחזיק בתיק הנכסים שלהם גם נתיב תקשורת כזה או אחר, מטרתו המרכזית תהיה לשרת את שאר מרכיבי ההון ושיקוליו יהיו בהתאם.
ניסיון לראות בעיתון משהו ערכי שנועד לתרום באופן חיובי לקהילה, כאשר הוא חלק ממבנה הון ובעלות עיסקיים של בעלי עניין, הוא במקרה הטוב טיפשות מוחלטת (עבור כל מי שעבר גיל 13) ובמקרה הרע סתם רשעות.
14 באוגוסט 2004 at 11:19
אני לא חושב שורדי בעצמו מאמין במה שהוא אמר, הרי באותו חלק של העיתון יש את ב. מיכאל, מאיר שלו ואפילו אורי אורבך שחלק גדול מהאפיל של הכתיבה שלהם מבוסס על סטירה.
אבל בעוד שאפשר למצוא שלושה כתבי ספורט סבירים בשקל, וארבעה פרשנים פוליטיים בפחות מזה, כותבים סאטיריים נטו קשה מאוד למצוא. מכיוון שדודו גבע עדיין בהעיר והבחורים הצעירים מהמוסף של מעריב הראו לקשישים של דבר אחר מאיפה משתין השר לפיתוח אזורי, לא הצליח ורדי לספק לנוני מדור סאטירי ראוי לשמו, ולכן העדיף לצאת בהצהרה הנ"ל במקום להודות בכשלונו.
14 באוגוסט 2004 at 14:23
בין תפקיד למטרה מוצהרת. קח לדוגמא את המשחקים ברומא העתיקה. הרי אלה שהפיקו אותם, כשהיה זה תורם להיות אדילים או כשהיה להם יום זיכרון משפחתי חשוב, לא עשו זאת מתוך רגשות אזרחיים עמוקים, אלה כדי להרשים את העם ו\או לקנות את תמיכתו הפוליטית. ובכל זאת, המשחקים עצמם שירתו מטרה חשובה מאד בחיי הציבור של רומא.
יש מבין ההקבלה והקטע? ברור שמוזס מוציא עיתון במטרה לשרת את מטרותיו כבעל הון. אבל לעיתון שלו בכל זאת יש תפקיד חשוב במפת התקשורת בישראל. זה לא סותר.
לעכברון – שתתבע. הגיע הזמן שגם אני אקבל קצת חשיפה (ולא מהסוג שקיבלתי לפני ארבע שנים…). בכל מקרה, אני רוצה לציין שג'ודי מוזס היא דווקא תופעה מאד מאד דמוקרטית. אם כל הכסף וההזדמנויות שהיו לה מסוגלים להפיק כזו פרחה המונית, אז כנראה שהפערים אצלנו לא כאלה גדולים P-:
14 באוגוסט 2004 at 15:14
מבין, בחיי שמבין.
אבל כשהמשחקים חורגים ממרוץ מרכבות או מופעי ספורט והופכים להיות האכלת חיות טרף בבני אדם, כבר שום דבר לא יכול להצדיק את המערכת הזאת.
14 באוגוסט 2004 at 16:08
או שמא אתה אומר שהתקשורת היא בעצם זירת שחיטה המונית ולכן אינה מוצדקת מיסודה? אתה נגד תקשורת?
14 באוגוסט 2004 at 17:18
המטרה המרכזית של העיתון היא העברת אינפורמציה מקיפה ומהימנה. אין מטרתו להצחיק. מוסף סאטירה הוא רק בונוס והוא לא קריטי לעיתון.
אני לא מאמין שלסאטירה יש השפעה על המצב, כלומר על העמדות הפוליטיות או הערכיות של אנשים ועל נכונותם להיאבק למענן. אולי להיפך, העובדה שקצת יורדים על השליטים כל שבוע מקהה את הצורך להיאבק באיוולותיהם ועוולותיהם.
בידיעות יש כותבי טורים בעלי יכולות הומוריסטיות וסאטיריות, כמו למשל ב. מיכאל ומאיר שלו. בטורים האלה נעשה שימוש בסאטירה לחידוד וחיזוק עמדה מסוימת, והיא לא מטרה כשלעצמה. אין לדעתי צורך ציבורי מיוחד במדור נפרד שכולו סאטירה.
14 באוגוסט 2004 at 18:45
וודאי שאין. גם אין צורך ציבורי במוספי נשים, מוספי ספורט, מוספי מחשבים או מוספי נוער. יש רצון אנושי בהם. אני לא מאמין שמשה ורדי חושב שאין קוראים ל"דבר אחר", אפילו אם הוא מודע לכך שהם כבר פחות מצחיקים מבעבר. ממש קשה לי להבין את הסיבה לסגירת המדור הזה. אם הסיבה היא הירידה ברמה, אפשר להביא כותבים אחרים – לאותו מוסף, או אפילו למדור אחר, שיוקדש גם הוא לסאטירה.
14 באוגוסט 2004 at 18:54
אני חושב שתקשורת היא מכשיר חשוב ומוצדק… ביסודו…
אבל היא הפכה לזירת שחיטה המונית.. כן.
העיתונאים הפכו, ברובם, לחיות טרף שחיות על דם… כן.
אם אני נגד תקשורת? אין לי טלויזיה בבית, אני לא קורא עיתונים (למעט הצצה מקרית פה ושם) וחוץ מחדשות של 7 בבוקר, גם לא עוקב אחרי חדשות היום ברדיו.
ככל שיותר יעשו כמוני תאלץ התקשורת לחזור לשפיות ולעצמה.
14 באוגוסט 2004 at 19:42
הטענה של רחביה ברמן היתה שסאטירה היא פונקציה משמעותית של העיתון, ועל כך אני חולק. לשם הבהרה, אילו היה העיתון משמיט את החלק הכלכלי, את חדשות החוץ או את הפלילים – אז היה מועל בתפקידו העיקרי.
16 באוגוסט 2004 at 5:16
יש אנשים שהשריטה שלהם מסגירה אותם בכל מקום, לא משנה איך יקראו לעצמם ובאיזו איצטלה ינסו להסוות את עצמם הוא מקסימום יכול להמליץ עליך להופיע בשלוותא, שם יש לו קשרים. 🙂
dh- אני מבין את הראש שלך, אני פשוט חושב שראייתך את תפקידו של עיתון מודרני היא צרה מאד. עיתון בתקופה כלשהי, למעשה. כבר במאה ה-19 גילו עיתונים שבכדי למשוך קוראים על בסיס קבוע ובמספר גדול,הם חייבים לתת גם רטבים וקינוחים, ולא רק בשר ותפוחי אדמה יבשים. עיתונים מסוימים הלכו על סנסציות, אחרים על סיפורים בהמשכים או קומיקס, וגבוהי המצח שביניהם סיפקו אטרקציות שכלתניות יותר. עיתון שהיו בו אך ורק ידיעות פוליטיקה,כלכלה ופלילים לא היה מוכר. אם אתה חושב אחרת, אתה מוזמן להראות לי איפה יש כזה.
17 באוגוסט 2004 at 1:16
לוזר זה אחד שאף אחד לא מוכן לשלם כסף על מה שהוא כותב ולכן הוא משלשל בבלוג. לא נורא, תמיד יש חברים שאפשר לקחת מהם הלוואה כדי לקנות גרם וחצי קססה
17 באוגוסט 2004 at 2:13
🙂
תראה, לשלשל זה משהו שכל בנאדם עושה מפעם לפעם, אבל לאכול את השלשול של מישהו אחר? זה עושה רק בנאדם עם הפרעה רצינית. אז פלקו מותק, אולי תרים טלפון ותחפש לך ייעוץ מקצועי?
Comments are closed.
14 באוגוסט 2004 at 4:13
מילים כדורבנות