היום חוגגים בארה"ב את יום הולדתו של איש גדול, שלמרות כל מגרעותיו השפיע וממשיך להשפיע, לא רק על זכויות השחורים אלא על כל התפישה של מאבק פוליטי. אינני תומך בכל מקרה בתפישת המאבק הלא אלים של קינג, אבל אני מכבד את האומץ והאמונה הדרושות כדי לדבוק בה. ולמי שחייב גם זווית ישראלית לכל דבר – קינג היה זה שאמר שאנטי-ציונות אינה אלא מסווה לאנטישמיות. אז תקצו לד"ר קינג מקום בפלייליסט שלכם היום, ואם השיר של סטיבי וונדר מתקתק מדי לטעמכם, תמיד יש את Pride (In the Name of Love) המופתי של U2. קינג, אגב, נולד ב-15 בינואר 1929, אבל חגים אזרחיים בארה"ב נחוגים בימי שני לרוב, ולכן מצוין החג היום.

במקביל, ובמרחק רב משם בחלל ובזמן, מת בתאריך זה (ב-1965) עוד אדם גדול (וגם הוא לא חף ממגרעות רבות): ווינסטון צ'רצ'יל. כפוליטיקאי, הוא היה ריאקציונר שחבל על הזמן. אבל כמנהיג בעת מלחמה הוא היה אחד הגדולים בהיסטוריה, וכולנו חייבים לו את חירותנו. תרימו לזכרו כוסית וויסקי.

ובעניינים קצת פחות חשובים, אבל לא פחות מהנים: ביל בליצ'יק, מאמן הניו אינגלנד פטריוטס, הוא מכשף מרושע ורב עוצמה, מהסוג שהסיפור על ההתארגנות להפלת שלטון הרשע שלו עושה אחלה רומן פנטזיה. האיש שוב הכין תוכנית משחק גאונית, ששיתקה את אחת ההתקפות האדירות בתולדות הליגה (של האינדיאפוליס קולטס) על שלוש נקודות עלובות. במשחק המקביל נראו הפילדלפיה איגלס ממש טוב, לאחר חודש ללא משחק פוטבול רציני, כשנפנפו מהדרך את המינסוטה וייקינגס הלוזרים 14:27. לרנדי מוס, שיש מצב שהוא התופס המוכשר ביותר ששיחק מעולם, מגיעה בעיטה בתחת. אם הוא לא מוכן להתחייב למקצוע שלו, שיילך קיבינימט. בשבוע הבא (ראשון, 22:00) מתחילים ב-METV ובפוקס ספורטס שידורי גמרי החטיבות. לא להחמיץ.