טוף, אחרי זמן רב מאד שלא שרבטתי כאן, הגיע הזמן לחזור – אחרת תופקר הבלוגוספירה לכל מיני יצורים תמוהים. מסתבר שאפילו באתרי בלוגים משובחים יחסית מצליח האספסוף לחדור, אבל ככה זה באינטרנט -כל הרע וכל הטוב שבעולם.

בכל מקרה, תקציר האירועים מאז הפוסט האחרון שלי:

נולד לי בן ! ! ! ! ! ! !

הוד מעלתו, קדם I

וזה עוד אחרי שהתאפקתי. קדם נולד ב-30 בנובמבר, והשבוע הוא הרביץ חיוך מלא לראשונה, והעם מאד שמח. הוא שקל 4.2 קילו לפני שבוע וחצי, אבל ביום חמישי שוקלים ומודדים לו שוב, ונראה איך הוא מתקדם (לא שאנחנו מודאגים).

לאחר הריון מופתי עברנו שלושה ימים לא פשוטים בבית היולדות, כשרק 45 שעות אחרי ירידת המים הראשונית נכנסנו לחדר הלידה עצמו (חיכינו שיתפתחו צירים רציניים כי רצינו לידה טבעית. אז רצינו). בסוף זה נגמר בקיסרי, אבל לא לפני שאיזה רופא יצא דביל כשנכנס, יותר משעתיים אחרי שזוגתי שתחיה לוחצת ודוחפת ללא הועיל, כולו ארשת פומפוזית של "אני הרופא הדגול", ושואל אותה: "תגידי, את לוחצת כמו שצריך?!"

לידה ראשונה, אתם מבינים. היא הרי אמורה לדעת אם היא "לוחצת כמו שצריך".

אחרי שנשמתי עמוק הסברתי לו שהשאלה שלו – וחשוב מזה, הטון שלו – לא במקום. אז הוא ניסה להגיד שאני לא רגוע ולשאול אם הכל טוב. כאן כבר נרגעתי מספיק בשביל קול הקרח שלי, הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי "וואלה לא. כשייוולד לי ילד בריא ושלם לאמא בריאה ושלמה הכל יהיה טוב. עד אז לא".

אני חושב שתחרות ההשתנה הקטנה הזו היא הסיבה לכך שכשהגיע הרגע ללכת לחדר הניתוח כדי לנסות ואקום כמוצא אחרון לפני קיסרי, הוא בכלל לא ניסה למנוע ממני להיות בחדר הניתוח, וכך יכולתי להחזיק לאהובתי את היד ולשמוע יחד איתה  את בכיו הראשון והמופלא אחרי ששלפו אותו בעקבו מהרחם הפתוח. אחרי זה נתנו לי את החבילה וגגירשו אותי לחדר אחר כדי שאפשר יהיה לתפור אותה בשקט. כעבור ארבעה ימים הוא בא הביתה שלו ומאז הוא עומד במוקד חיי הבית, כיאה לנסיך קטן.

חוץ מזה? מוניתי לראש דסק החוץ של וואלה! חדשות לפני שבועיים, אבל השינויים שאני מתכנן שם עדיין נמצאים במצב עוברי. אשמח מאד אם שישה וחצי הקוראים שלי ידווחו מה דעתם על כל מה שקורה בקטגוריה "בעולם" בוואלה! חדשות – בחירת הכתבות, איכות התרגום אם מדובר בכתבות זרות, כיסוי לסיפורים שמעניינים אתכם, אפילו שגיאות כתיב. תודה מראש. הפיצ'ר הקבוע הראשון שמתוכנן למדור הוא אייטם שבועי קצר של עובדות בסיסיות על מקום, או סכסוך, או נושא שנמצא בכותרות בעולם. השבוע, בלי נדר, יעלה הראשון כזה, על קונגו והסכסוך הלא נגמר שם.

מה עוד? התאוששנו מהדיכאון של הבחירות בארה"ב, ויש סימנים לכך שהאוויל שניצח נחוש בדעתו להשמיד לעצמו את הכהונה השנייה(והוא ניצח הפעם, תעזבו אותכם מתיאוריות הקונספירציה. היו אי סדרים ויש בעיות חמורות עם ניהול הבחירות בארה"ב, אבל הוא ניצח בהפרש גדול וזהו. צריך להאשים את הבוחרים הפעם).

מסתבר שאפילו למחוקקים רפובליקאים יש בוחרים זקנים ולא עשירים, ואפילו הם מבינים שהתוכנית של בוש, לאפשר לאנשים להשקיע חלק ממסי הביטוח הלאומי שלהם בשוק ההון, פירושו הרס מנגנון הביטוח הלאומי והפקרת מיליונים לחרפת רעב בזקנתם.

כן, בשוק ההון אפשר לרשום רווחים יותר נאים מאשר היחס בין המסים המשולמים לביטוח לאומי והקצבה המשולמת תמורתם בסופו של דבר, אבל באותה מידה אפשר להפסיד את המכנסיים. ומה אז? הממשלה יכולה להיכנס לגירעון כדי לעמוד בהתחייבויותיה. שוק ההון לא חייב לך שום דבר. הפסדת? תאכל קש.

אז זהו, שבאינטרס של כל חברה שהזקנים לא יאכלו קש. כשסבא חי בניוול וברעב, יש הרבה יותר סיכוי שאבא יבצע פשע כלשהו כדי לתקן את המצב, ואז הדור השלישי גדל בלי הורה, ונסחף לחיי עוני ופשע, וחוזר חלילה. אבל יש אנשים שמעדיפים לדבר גבוהה על מלחמה בפשע, ולהוציא אנשים להורג בקצב של ימי הביניים, מאשר להסתכל שני צעדים קדימה. בשביל מה? זה מסבך את החיים ומכריח לחשוב.

בארץ, אפנה אתכם לטורים האחרונים שלי, שעסקו בשכר המעליב המשולם למורים  ובעלייתו התמוהה לגדולה של החומץ בן יין יצחק הרצוג . אשמח לתגובות כאן, אבל גם שם זה בסדר (כן, אני אובססיבי ובודק גם אחורה מדי פעם, מה לעשות?)

ואם לחזור לנושא החשוב באמת, בקרוב יעלה לאוויר אתר ובו תמונות וקטע וידאו מהחתונה שלי ושל נירית, שנערכה ביער בן שמן לפני כשבעה חודשים, וכמובן תמונות של הקווטרבק העברי הראשון בחודשיו הראשונים. הישארו עמנו.

אבל מספיק לדבר עליי, מה דעתכם על הבן שלי?