עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

חלק ראשון פה

מה היה לפני מה? כבר קשה לזכור. זה התחיל בעצם עם שלום "אחאב" אייזנר. אחורי זה היה יום השואה. עם מגדל התאורה. פרס גשר המכביה תשע"ב. ואז בא הסיפור עם שגרירנו הדביל בוושינגטון, איש "מכון המחקר" (תקע'לכ) מרכז שלם, שקיבל בצדק שיחת “מה הסרט ש'ך אתה?” בפריים טיים. נגעתי גם בזה.

ליום העצמאות קיבלנו כולנו מתנה מביבי – ברכה עם תוכי וחתול. בהתחלה חשבתי שכמעשה התינוק של אוסם, החליטו בלשכת רה"מ לרתום את התוכי הערס של בזק בינלאומי להסברה הלאומית. האיש והאגדה גדי שמשון (צ'אק נוריס של הרשת העברית) הבהיר לי שמדובר בדמויות מתוך משחקי סמארטפון נפוצים. כמו שאמרתי לו – הבן שלי בטח היה מזהה. מאז כבר זכיתי לפגוש את חתול הכאפות. קדם אכן אוהב אותו מאד…

אחרי שהקרוב שלי יובל דיסקין פתח פה על המשיחים מאקירוב ומקיסריה, רבו כמובן הפותחים פה על הקרוב שלי, שהסב לי לשם שינוי קצת נחת… אז דב וייסגלס יצא להגן על דיסקין. זה היה בפרינט של ידיעות, אבל הוא דיבר שם מה שכל אדם שעיניו בראשו יודע – שהרשות הפלטוסטנית, על כל מגרעותיה וגיחוכיה (זו רשות "אוטונומית" שאינה שולטת במרשם התושבים של עצמה) אכן עושה מאמצים גדולים ומוצלחים להפתיע במניעת טרור מהגדה המערבית הן לתוך ישראל והן נגד מתנחלים. אם תשימו בצד את הרצח המתועב באיתמר, עם כל זוועתו, תקבלו רצף ארוך מאד של היעדר פיגועים חמים ומיעוט מבוטל של פיגועים בכלל. רוב קוראי החדשות בעולם שתשאלום לשם המומחה מספר 1 בהרגעת התקוממות טרור\גרילה יגידו דייויד פטראוס. ייתכן מאד שהתשובה האמיתית היא הגנרל קית' דייטון. סתם, הערה.

בכל מקרה, זה היה זה. מה היה עוד? אה כן: שירות בתי הסוהר, מסתבר, לא רואה את עצמו כפוף לבית המשפט העליון כשזה דן בתנאי מעצרו של עציר. מורה העליון לשב"ס להתיר לדוקטור אחמד טיבי, חבר כנסת ורופא, לבדוק עציר מסוים הנמצא בחזקת שירות בתי הסוהר, ויען איש השב”ס המהולל: לא! אני מקבל הוראות רק מהממונים עליי.

בעיקרון לא היינו צריכים להזדקק להוראה הזו, כי ד"ר טיבי הוא כאמור חבר כנסת. אבל נגיד. ביטחון המדינה וזה. אבל אמר בית המשפט. השב"ס סירב. בית המשפט אמר שוב, בקול טיפה יותר גבוה. השב"ס שוב סירב והודיע שהוא לא מקבל פקודות מבית המשפט. מדובר מכל המערכות דווקא במערכת שבמדינה חצי נורמלית, חיה ומתה על הוראות בית משפט. מגיע צו מבית משפט? שולחים העציר לדיון. שולחים לבית חולים. משחררים לחופשה לחתונה או לוויה. משחררים נקודה. לפעמים מעכבים שחרור. הכל על פי פסיקות בית המשפט. מדובר במערכת שכל קיומה וכל מגע האזרח עמה מתחיל רק לאחר ובעקבות הוראה של בית משפט. אבל פתאום יש להם ספק אם הם מקבלים פקודות מבית המשפט. העליון. ובכן ילדים, כן. הדיון ההזוי שהתפתח גם בטוקבקים בשאלה "האם באמת בסמכות בית המשפט להורות לשב"ס" מוכיחה עד כמה המלחמה הנמשכת נגד לימודי האזרחות אינם אלא סיבוב הסכין ואקדח מעשן שמסביר למה באמת ממשיך הציבור להיות מטומטם.

בפעם השלישית הרים בית המשפט את קולו בנימה ששמורה לרוב לאנשים שמתדיינים נגד מערכת הביטחון, ושירות בתי הסוהר נאות באי–רצון בולט להתיר לד"ר טיבי לבקר את העציר ולהתרשם לרעה ממצבו המידרדר. מדובר כמובן באחד מעשרות שובתי אינתיפאדת הרעב. אותו אחד שהמדינה העלובה, בקטנוניותה הבלתי נדלית, סירבה להתיר לו להיפגש עם עורך דין אלא אם כן יקום מהמיטה (דבר שלאחר 66 ימי שביתת רעב נבצר ממנו פיזית לעשות…והוא גם כבול למיטה).

בינתיים מסתבר שרוב המעצרים המנהליים האלה, שישראל הולכת איתם ראש בראש עם שובתי רעב במין הימור "האם השטחים יבערו במקרה של מות עציר?” – בעצם לא כאלה הכרחיים. אפילו השר לבידחון פנים, יצחק "מסריח כמו ערבוש" אהרונוביץ', העביר הוראה לצמצם את השימוש בכלי. מה לעשות, צריך אשכרה לעשות הצגה ולהעמיד אנשים לדין.

היה בהתחלת החודש הקודם כנס ברמלה. שר הפנים נאם, ראשי הציונות הדתית והרבנות הצבאית והכללית היו. באמת אירוע מכובד. שמה חילקו למשתתפים עלון כזה, על שבעת חוקי בני נוח. זה חוקים כאלה שלדעת היהדות מי שמקיים לפחות אותם, אפשר לסבול את זה שהוא לא מהעם הנבחר ולא להכריז עליו מלחמת שמד רק כי הוא קיים בשטח.

אוקצור, בעלון הזה יש פנינה קטנה של פלפול תלמודי. שימו לב: אחת משבע מצוות בני נוח היא לא תגנוב. סבבה? סבבה. אני באמת לא רוצה שעבאדי בן נוח אוקאפור איש גאנה שעובד פה בספונג'ה יגנוב לי דברים. אבל רגע. מסתבר, שעצם זה ש"ארץ ישראל בידיו" של גוי, זו גזילה מעצם מהותה. לכן,בזה שאנחנו לא מרשים למוחמד להחזיק ברשותו, נגיד, בית בארץ ישראל, אנחנו בעצם עושים לו טובה. אילו היה ממשיך בגזילה, היינו נאלצים להורגו. כמו במענה הלשון החבוט. “אני יכול לספר לך אבל אז…”

איך שכחתי. אין שמחה כשמחה לאיד וששת קוראיי הנאמנים בטח זוכרים את כל הסיפור שהיה לי עם חתיכת המוגלה שנשרה מהואגינה של המפקדת אקה, חבר הקלסת נילס הולגרסון. האמת הייתי צריך לדעת שהאלה הטובה, בשבתה כקארמה איז א ביץ', לא תעבור לסדר היום על התמונה המקוממת שלו ושל היודונאצי מיחזיר בן הריק על הספה של משפחת נתשה בבית חנינא. (בזמן שאתם חגגתם יום העצמאות, משפחת נתשה עברה נכבה שלישית ב-64 השנים האחרונות. ב-48 מיפו, ב-67' מהעיר העתיקה, ב-2012 מבית חנינא. סתם, שתדעו).

אז קודם ח"ק נילס סיפק לנו שעשוע היסטרי עם קליפ הקמפיין של מפלגתו "התקווה": ילדים (נכדיו?) מחופשים לאריות, משתוללים בחדווה בבית הספרטני אך המבהיק ובחצר הפראית–חלוצית המשקיפה על גבעות מטלית של כותים. ברקע מתנגן המנון הראסטהפריי המוכר הזה (בביצוע פחות טוב, אגב). הסיום הוא קול של בחורה עם פאנק של גבינה לבנה בקול מנעים לפי הקצב: “אם אתה בעד שתי מדינות לשני עמים שאחת היא בירדן \ אם אתה בעד להפסיק את הכיבוש הערבי אז תגיד אמן \ רק קול אחד לימין האמיתי כן…” לא, אני לא ממציא את זה.

אם כל–כך קורע, למה אני לא חולק אתכם את הקליפ? או! מסתבר שאמנם הנביא בוב תרם פעם את קולו ושמו למערכת בחירות אחת, בג'מייקה מכורתו, אבל זה נגמר בזה שדפקו בו כדור, לא עלינו. ובכל מקרה, מסתבר שלא אלמנתו של מארלי ריטה ולא בנו המפורסם זיגי ולא אפחד מ-10 אחיו המוכרים רואים שום סיבה שזכר אביהם הנערץ יהיה מקושר ל…אריה אלדד…(נשימה עמוקה. זהו, הבחילה עברה. נמשיך) ולדעותיו המגונות. ומסתבר עוד – עולם קטן – שיש מי שאמון על האינטרסים של המותג בוב מארלי בישראל, מטעם העיזבון והלייבל. והוא מחובר לאינטרנט הנציג הזה… בקיצור, את הסרטון אץ–רץ נילס שלנו להוריד (סקרינשוטים יש כאן, ואם מישהו הזדרז והעתיק את הסרט אז תגידו כי חבל לאבד כזה נכס), ועל גובה הפיצויים שישולמו (הסכומים מאה וחמש מאות אלף ננקבו במכתב ההתרעה הנחרץ) עדיין מתדיינים ככה בשקט. שירו אתי: Iro-ny Li-on Bi-zayon!

הנאתה של אום–כרמל, הלא היא זוגתי שתחיה לאורך ימים טובים וארוכים (שתחיה, למה איפה אני אמצא אחת אחרת שתסבול אותי?) מסיפור אריה האירוניה הביזיוני נפגמה במקצת. למה נפגמה? למה כמו שקרה לה עם סרטון החתולתוכי, הרגע שהיה אמור להיות מוקדש להיקרעות מצחוק הוקדש במקום זאת בהתעקשות של המוח ש"זה לא אמיתי, אבל…" עד שהבינה שהמציאות מחלקת קומדיה לאנשים החיים בסרט שכולו שיניים, תדהמת ההפתעה הראשונית כבר עברה. חבל. העם דורש מציאות קצת יותר אמינה. אנחנו מבינים שצריך לסספנד, אבל יש גבול.

(שאלה בנוגע לפיצויים שישלם אלדד: אם אני ארמוז שבמקרה שיתקשה לשלם את הסכום שיידרש חלף חזירותו, אז הלוק הזה של עור לבן וענוג ותלתלים אדמוניים הולך חזק במדינות המפרץ בימינו…זה יהיה מוגזם? לא יפה. נעזוב את זה).

לסיום, חגי עמיר: אין לי בעיה עם מה שאמרה נועה לשעבר–בן–ארצי, למשל, שהיא מבינה שהבנאדם ריצה את עונשו אבל שורף לה לראות אותו משתחרר. סופר לגיטימי. אבל להתחיל להתלונן על עצם השחרור? די. סתמו וזהו. (גם את, מנהיגת הפועלים תקעליכ) ככה עובדת השיטה. לזה הוא נדון, את זה הוא ישב (בלי שמץ קיצור או חופשה או הקלה) וזהו. ואגב, כמה שחורה להגיד את זה – חגי עמיר (לא יגאל, חגי) נעשה לו עוול. כן–כן. הועד נגדו עד שקר ביודעין. הרוב מעדיפים לשכוח את זה, אני יודע, אבל אלה העובדות. אין לי בעיה גם עם "נזכיר לו עד יומו האחרון" של מזכ"ל מרצ – הבנאדם לא הביע חרטה, ולכן אין כאן טיעון של מחילה ושל לעבור הלאה. אבל את המאסר שנגזר עליו הוא סיים. יש לקוות שאחיו שנדון למאסר עולם (ושלא העלה הגנה, כך שהמדינה לא נאלצה לשקר במשפט שלו בכדי לגונן על סודות ייצור השמפניה) אכן לא ישתחרר לעולם. בינתיים הדבר הכי טוב שתוכלו לעשות בנוגע לחגי עמיר זה פשוט לשכוח את קיומו. כל דבר אחר יעשה ממנו יותר ממה שהוא.

ובאמת לסיום: אני לא הבלוגר היחיד או בהכרח הכי טוב בבית הזה. אום-כרמל בזווית מעט אחרת על הרצח בבאר שבע. ובינתיים שוב זרקו בקת"ב על פליטים. סאמכ המציאות. אני עוצר פה.

נו, באמת אחרון ודי – הסרט העצמאי של השנה, שהופק בתקציב תלת-ספרתי בשקלים וגורף מחמאות מקהילת המנגבים הבינלאומית. קבלו את היחידה לחקירות חומוס!

זהו. זה מה שקרה בחודש האחרון בריבונות השלישית. פלוס עוד מיליון אירועים שלא עברו את מסננת "ערפילי מוחו של רדיקל מקלדת". וכל זה – לפני שהחליטו בשעה טובה שתחלנה בחירות והזיותיהן (אגב, לא יפה. למה לא נותנים לבנאדם לגמור את השבעה על אבא שלו בצורה מכובדת. אה, נתנו לו? אז למה לא לוקח? למה מתעסק עם פוליטיקה בשבעה? מה, יכול להיות שעד אז יותר מדי אנשים היו מתחרטים וזה?).

טוב, כנראה שאני לא אצליח לעבוד כמו שצריך אם לא אשחרר קצת קיטור, אז בואו נעבור על אירועי השבוע החולף:

בדרום תל אביב היתה הפגנה גזענית נגד הפליטים ומהגרי העבודה שמצאו להם מקלט בשכונות העוני וההזנחה של העיר. את כל המרירות על אותה הזנחה הוציאו על הזרים האלה. רבים וטובים כבר עמדו על כך שלצד גינוי הנימות הגזעניות חייבים לשים לב למצוקה האמיתית שההפגנה מבטאת, והכל נכון, ובכל זאת כשעלה יהודי ישראלי בעל עור שחור לנאום, צעקו לו "כושי תעוף מפה".

אבל לא על זה אני רוצה לדבר, אלא על עוד דבר שרבים וטובים כבר עמדו עליו: התגובה המחפירה של ראש המכשלה, הברון פון ביבהאוזן. "לא לקחת את החוק לידיים", הוא קרא להמון המוסת, המדורבן על ידי מנהיגי הציבור היודו-נאצי (כמו למשל חבר הקלסת מיכאל בן ארי). כלומר, מה שאתם עושים (השתלחות גזענית וכיו"ב) זה מה שהחוק אמור לעשות, אז תנו לו לעשות את זה (ונעזוב כרגע את העובדה שאי-העשייה של השלטונות היא בדיוק מה שהביא להתפרצות).

מה שאיש לא דיבר עליו הוא המקור ממנו שואב הביבינוקיו את מימי המעיין הגזעני הזה, מעבר לעובדה שהוא בא מבית בימין החירותניקי. מדובר כמובן בזוגתו הדוחה, שסוחטת אותו באמצעות מידע המצוי בידיה על מעלליו, וכופה עליו התנהלות על פי הרצוי לימין הקיצוני, אליו משתייכים אביה ואחיה, אותם כפתה על בעלה כחלק מהמעגל הפנימי ביותר שלו.

מדובר (וזאת על פי מקורות בכירים בסביבת רה"מ, לא השמצה ממוחי הקודח) באשה בעלת הפרעות נפשיות מאובחנות ומתועדות, המסרבת לקחת את התרופות שלה והופכת את חיי בעלה וכל העובדים בסביבתו לגיהינום, המהווה את השליט האמיתי בלשכתו באמצעות אנשים חסרי כישורים אותם החדירה לשם מבלי שבעלה הנסחט יוכל להתנגד, המנהלת מסעות נקמה ביריבים אמיתיים ואויבים דמיוניים כאחד, שהשתלחה בתוקפנות מחרידה בעובדים נאמנים שפרשו מלשכתה לאחר שנות שירות נאמן והעזו לבקש מכתב המלצה, או שיותר להם להשתמש בקשרים שרכשו במהלך עבודתם המסורה לצורך עבודתם החדשה, ששיסתה את מס ההכנסה במקורב לשעבר שסר חינו וניסה בתמימותו לרכוש את דרכו חזרה לחסדה של הגברת ושאינה בוחלת גם בשימוש בשב"כ לצורכי הוונדטות הפרטיות שלה.

אז ביבושקה, קח את המכשפה הבזויה שלך, זו שמתהדרת בתקשורת בתואר "פסיכולוגית ילדים" למרות שאין לה הסמכה כזו והיא אינה רשאית לטפל, לך תהיה שר האוצר של איטליה אצל החבר שלך סילביו (זרזיר, עורב וגו')  ותעזוב אותנו באמאש'ך. אם כבר ממשלה יודו-נאצית, שיהיה ליברמן ראש ממשלה וניפטר מהמסיכות.

הלאה: השר לבידחון פנים, יצחק "מסריח כמו ערבוש" אהרונוביץ', החליט בתבונתו האינסופית כי מפכ"ל המשטרה הבא יהיה ניצב יוחנן דנינו, וזאת למרות שמבקר המדינה טרם סיים לבדוק פרשייה של רצח סוכנים משטרתיים שכנראה אירעה באשמתו הישירה. אבל בעוד שאת הסוגיה הזו טרחו בתקשורת להזכיר, על הפרשיות החמורות יותר בהן מעורב הניצב המושחת איש לא דיבר. ובכן: יוחנן דנינו דאג לחלץ את פילגשו העשירה מאישום על התעללות בעובדת זרה (ואף כפה על הסמרטוט של האוליגרנוני לצנזר את הדיווח על כך), וכמובן דנינו הוא זה שסחט באיומים את ה' מלשכת רה"מ וכפה עליה להגיש תלונה מופרכת נגד השר לשעבר חיים רמון – תלונה שהובילה לאחת ההרשעות השערורייתיות בעשור האחרון (ולא שלא הגיע לרמון הזבל, המכניס מספרים של בנות 21 לנייד בזמן דיון על יציאה למלחמה, להידפק – אבל לא ככה עובד החוק).

בקצרה, בעוד שכעת תהיה צמרת המשטרה אולי מעט יותר מתוחכמת (איש לא טען מעולם שדנינו טיפש. הוא מאותם שוטרים שיודעים גם לקרוא וגם לכתוב), היא תהיה עוד יותר מושחתת, עוד יותר זדונית, עוד יותר משתינה על כולנו מהמקפצה.

ולסיום, התקציב הדו-שנתי, מיסודם של הביבינוקיו והטילן הלוגי, לא כולל אפילו קרוב לתוספת הדרושה לכוחות הכיבוי. תגידו, שלי יחימוביץ' ושאר מגלגלי העיניים – בשריפה הבאה יהיה מותר לנו כבר להאשים ישירות את השר הממונה שלא דאג לכך? שאיים במשבר קואליציוני על הגיור הצה"לי ולא על זה? או שגם אז תצטרך שלי איזה אתנן מכבוד השר ותדאג ללקק לו בעכוז שהיא מתנגדת להאשמתו? סתם, מוחות חקרניים מבקשים לדעת.

השריפה בכרמל הרסה להרבה אנשים במחנה היודו-נאצי את הקונספציות. קודם כל, היא חשפה את המידה שבה הכרמל הכיבוש (תודה אלון) משחית את ההשקעה ביסודות החברה האזרחית בישראל גופא. דבר שני, היא העמידה באור לא מחמיא את הטינופת היהוה-נאצית הכי גדולה במכשלת ישרא-הל הנוכחית, הלא הוא אלי ישי. אבל בעיקר, היא הרסה את הקונספציה לפיה "כולם שונאים אותנו", כשכל העולם, כולל הצ'ילבה טורקיה והאויב הפלסטיני הנורא, נחלצו לעזור לנו לכבות את השריפה שאוזלת היד העלובה שלנו לא יכלה לה לבדה, במקום לעשות מה שהיה מצופה משונא לעשות – לתת לנו להישרף לבד.

אלא שלקבל עזרה זה לא כיף, במיוחד מאנשים שאתה נהנה לריב איתם, או לכבוש אותם. זה חורה. זה משפיל. זה מוכיח לך שאולי אתה לא עם לבדד ישכון כמו שנעים לך לדמות. ואולי ה"כולם שונאים אותנו" הזה שאתה נהנה להצדיק בו את כל חלאתך הוא לא נכון, ואז איך תצטדק. השאלה היא איך מגיבים להשפלה הזו. אדם או ציבור עם טיפה של כבוד עצמי ינהגו באדיבות, במינימום של הגינות. גם אם יהיו להם נימוקים לכך שהעזרה לא משנה את הבסיס לאיבה הקיימת, היא לפחות תשנה במעט את המשוואה, ותרמז שיש בסיס כלשהו למערכת יחסים חיובית יותר. היא לא בהכרח תביא לפיוס, חיבוקים ונשיקות, אבל בעולם שפוי, היא תניב לכל הפחות אמירת תודה נאותה.

אלא שכל זה תקף ביחסים שבין אדם לחברו, והרי שנו רבנן שאתם קרויין אדם והם אינם קרויין אדם. כלפי מי שאינו אדם אין צורך לנהוג באדיבות אנושית בסיסית. וכך החליט עם האדונים, בהנהגת האדון אלי ישי (האדם הממונה הן על מערך הכיבוי והן על הרשאות כניסה לישראל), שלא להתיר את כניסתם לישראל של הכבאים הפלסטינים שהשתתפו בכיבוי השריפה בכרמל לצורך השתתפות בטקס הוקרה שעמד להיערך במיוחד לכבודם (לא חלילה ביוזמת עם האדונים, אלא ביוזמת מועצת הכפר עוספיה).

נכון, העיכוב נמשך רק שעה, ולאחריה הותרה כניסתם, אבל זה היה מאוחר מדי. אפשר לקבל את טענת משרד הפנים, לפיו הכבאים לא מילאו את כל הפרטים הנדרשים ולכן פשוט אי אפשר היה לדעת שהם לא שליחים של ג'יהאד מטף הכיבוי – ואפשר לראות בזה רוח המפקד.

זה כמובן הגיוני מאד. רק לפני מספר שבועות נטף המעיין המזוהם ממנו שואב ישי את תורתו, הרבובדיה, דבר תורה מציון לפיו כל תכלית קיומם של לא-יהודים הוא לשרת את העם הנבחר. אתה לא חייב להודות למישהו רק משום שהוא עושה את מה שהוא נוצר לעשות. מה, תגיד תודה לטוסטר כל פעם שהוא קולה לך פרוסת לחם?

אבל בעולם שבו לא שולט ההיגיון הנאצי המסריח הזה, ההתנהגות של ישי ושל מדינת ישראל מעוררת בוז ובחילה. אז הנה פסק הלכה משלי: כל אדם שפוגש באלי ישי מצווה בזאת לירוק לו בעין עד שיסתתמו מעיינות גרונו. נאסר באיסור חמור להחליף איתו מלה אחת, למעט אם יצרכם גובר עליכם, להסביר לו שהוא חלאה בזויה ומטונפת, ושאתם מאחלים לו ששני סוסים משטרתיים יאנסו אותו משני הצדדים עד אשר יכו החוצבים סוס לקראת רעו, זרג אל זרג. טפו.

ובנימה זועמת זו: רבים מכם בוודאי שמעו מתישהו על "המרכז לאמנות הפיתוי", מקום שמתיימר להפוך כל נעבעך לדון ז'ואן. מעין מפלט לאלה שלא הצליחו להתקבל ל"היפה והחנון", בין השאר כי בשביל להיחשב לחנון אתה צריך להראות כישורים שכליים כלשהם לצד הכישורים החברתיים שאין לך. מי שלא שמע, מוזמן פשוט לצפות בסרט המעולה "מגנוליה", ולהתרשם מדמותו של פרנק "טי-ג'יי" מאקי, בגילומו המצוין של טום קרוז.

אוקצור, במרכז לאוננות החיפוי הזה יש פורום. בפורום הזה התפרסמה לאחרונה הודעה, שבה מתרברב אדם על "הצלחה" שנחל ביישום החומר הנלמד. ובכן, חברים, מדובר באונס. דייט רייפ לכל דבר ועניין. אני אישית סבור שהתגובה ההולמת היא להגיע למשרדי "המרכז" בפתח תקווה, כמה שיותר מאיתנו, ולהשאיר שם איברים רצוצים ודם על הקירות. מסתבר שאני די לבד בדעה הזו, וחבל. אז כאופציה חלופית, יש להפיץ ברבים את הפתיל הזה (שכבר הוסתר בפורום המדובר "לחברים רשומים בלבד" אבל לא לפני שנשמר בידי גולשים זריזים), וכן את שמות מדריכי האונס של המרכז, שאותם יש לבייש, להכלים, להשפיל ולבזות בשער בת רבים, להטביע אותם ברוק ולדאוג שלא יוציאו את האף מהבית למשך שנה לפחות, במהלכה יוכלו להרהר בהבדל בין פיתוי לאונס. ואלה שמות: יגאל שטארק, רומן ליבין, טל ליפשיץ, אמרי אוראל, ליאור שניידר, דודי ארבלי, גדעון ברלצקי, ירין ב. (אין שם משפחה, אבל יש תמונה, שתדעו על מי לירוק ברחוב), עידן נ. (כנ"ל), ראובן דיזיצר, יחיאל פולק, עוז דונור, והיות שאפילו הנאצים נזקקו לקאפואים, אחרונה אחרונה חביבה (על בני סלע ודומיו), סמדר ק. (ק. זה כנראה ראשי תיבות של קורט-צואה).

יאללה, להפיץ.

אה, ושכחתי – הממשלה אישרה את הצעת החוק לפיה אדם הנאשם ב"עבירות ביטחוניות" אפשר יהיה למנוע ממנו מפגש עם עורך דין לשנה (חצי שנה ועוד חצי שנה). אסתם, עוד ציון דרך במדרון לפשיזם מוחלט. הנאה הנוף בעיניכם?