עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

בזמן שראש הממשלה גרם לכולם לצחוק עליו עם שלט הלוני טונס הדבילי שלו בעצרת האו"ם, עסקה לשכתו בהכנות אחרונות לקראת הפרסום על משהו הרבה פחות מצחיק שהיא עצמה מעורבת בו באינטנסיביות*.

סמוך ליער יתיר שבנגב מצוי, זה 56 שנה, כפר בדואי בשם אום אל–חיראן. הוא נמצא שם כי מדינת ישראל שמה אותו שם. עד 1956 גרו בני חמולת אבו אל–קיאן במקום שנקרא ואדי זובאלה. היום למקום הזה קוראים "השדות של קיבוץ שובל", ובשביל שהוא יהפוך לשדות של הקיבוץ היהודי העיפו ממנו את הבדואים, שגרו עליו במשך דורות. אחרי כמה תחנות ביניים קצרות הגיעו מגורשי אבו אל–קיאן לאזור יער יתיר, ושם אמר להם המושל הצבאי דאז להתיישב ולא לזוז. והם צייתו.

הם בנו את מקום היישוב שלהם לאט לאט, בעמל ובלי שום סיוע מהמדינה (שלמרות שהיא עצמה יישבה אותם שם סירבה להסדיר את ישיבתם שם בשלל הסידורים הבירוקרטיים המקובלים למקומות התיישבות אמיתיים, של אזרחים אמיתיים) – ויצא להם מקום לא רע.

מכירים את הכפרים והעיירות הבדואים האלה שהם (בעיקר באשמת הרשויות) אוסף של סלאמס ונחשלות? אז אום אל–חיראן לא כזה. זה אמנם כפר עני, אבל רוב מוחלט של תושביו עובדים, ולאו דווקא כפועלים פשוטים. מורים, עובדים סוציאלים, יש להבנתי איזה מהנדס או שניים. כאלה. למותר לציין שבהיותם מסוג הבדואים שמסיימים את מערכת החינוך הישראלית ומשתלבים כמה שנותנים להם בחיי המדינה, הם גם מהסוג שמתגייס לצה"ל ומספק לו כישורי מדבר חסרי תחליף.

ועכשיו, אחרי 56 שנה, באה המדינה ואומרת "אה, גם המקום הזה דרוש ליישוב אוכלוסיה… אחרת מכם. שפשוט חייבת דווקא את האדמה שאתם יושבים עליה, אז תעשו טובה, ביי". האוכלוסייה האחרות היא, במקרה או שלא במקרה, אוכלוסייה לאומית–דתית. מהסוג שבשבילו הורסים בתים וכפרים גם במקומות אחרים, לאנשים שהם לא אזרחים. הכפר אום אל–חיראן יהפוך לישוב הסרוג "חירן". נכון מלבב איך ששומרים על קשר עם העבר ככה?

אה, סליחה – המדינה מעמידה פנים שזה כלל לא רצונה. בחסדה כי רב, אומרת המדינה שבכדי לא להכריח אותם לעזוב בכל מחיר,מבחינתה הבדואים העניים של אום אל–חיראן מוזמנים לקנות מגרשים ולבנות לעצמם בתים בישוב שהם כבר גרים בו. במקרים מסוימים היא תרשה להם פשוט לקנות את המגרש שעליו כבר יש להם בית. הכל, כמובן, במחירים לעשירון או שניים העליונים של האוכלוסייה הסרוגה – מחירים שהם הרבה מעבר אפילו ליכולת של תושבי כפר בדואי מוצלח יחסית.

זאת, אגב,למרות שהיא מודה במפורש שהישוב המתוכנן "אינו יעודי לאוכלוסייה הבדואית", ואומרת שמבחינתה הם אמורים להתפנות לעיירה הבדואית הסמוכה חורה (זוכרים את הסוג הפחות טוב של ישוב בדואי שהזכרנו? אז חורה).

ושוב, קריטי להדגיש את הנקודה: מכירים את המקרים האלה שטוענים שבדואים התיישבו בלי רשות ועכשיו דורשים הכרה בכפר הפרטיזני והפראי והפחוני שהם הקימו לעצמם על דעת עצמם? אז זהו, שלא. מדינת ישראל אמרה להם לגור שם.

גם לא מדובר, כמו במקרי נישול אחרים בתוך הקו הירוק (לעתים קרובות של יהודים מגוון עור מסוים, אגב), במקרה שבו המדינה לא מתערבת כשבעל קרקע פרטית מממש את זכותו ומפנה דיירי שכירות וכאלה. זו קרקע של המדינה, שהמדינה בחרה מרצונה לומר לאנשים האלה להתיישב בה. אין לה שום זכות לפנות אפילו מחסן של תושב שם בכדי ליישב שם אזרח מסוג אחר. אם נדרש ישוב ייעודי לאזרח מסוג אחר, שיקימו אותו על יד. לא במקום.

אה, ודבר אחרון – אם אזרח מסוג אחר רוצה דווקא להתגורר באדמת הקודש של אום אל–חיראן, ולא בישוב הסמוך הייעודי לאוכלוסייתו, הוא מוזמן לקנות מגרש ולבנות שם ולגור בשכנות טובה. אני בטוח שיש בקרב בני אבו אל–קיעאן מי ששולטים בשטח של כמה וכמה דונמים ויכולים למכור חתיכה. או שאם המדינה רוצה שתמכור לו היא – אבל רק אחרי שהיא מכירה בכל מי שכבר שם כעובדה קיימת, מסדירה את מעמד הכפר ומתחילה לתת לו שירותים של בני אדם. סבבה?

* לשכת רה"מ עובדת בצמוד לארגון "אור" שהוא בעצם מעין שלוחה של ארגון המתנחלים אמנה לצורך התיישבות בנגב, והוא אשר עומד מאחורי התוכניות להקים את הישוב “חירן” על חורבות הכפר הקיים אום אל–חיראן.

** לגבי עמדתי באשר לתוצאה הבלתי נמנעת של פשע שכזה, אתם מוזמנים לרוא את הפוסט האחרון  שלי באנגלית. בקצרה: מי שעובד לגור על חורבות הגזילה המרושעת הזו, שלא יבכה לי אחר כך שהוא מקבל בלוקים לשמשה. מגיע לו.