עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

(מנקה את הרמקולים מאבק. אחת-חת? חת-חת? חרטטו חרבותם לאתים חת-חת?)

כן לא היינו פה הרבה זמן. לא ניכנס כרגע לסיבות אבל לאור כל מיני התפתחויות אחרונות החלטתי שאני לא מוכן שייווצר רושם שבגלל המשפט העלוב שעשו לי פתאום נבהלתי וסתמתי פה מלוכלך שלי. אז האמת שהיו ימבה דברים שצריך לדבר עליהם, ואנחנו נעלה אותם בקצרות כפוסט נפרד אינשאללה (או שאולי מוטב לי לא להפריז ככה על הרה-איתחול…). בכל מקרה, נתחיל דווקא במשהו קטן ולא ברור.

על פי כל הראיות, שניאור חשין ז"ל היה אדם שהפיק את המרב משפע ההזדמנויות שהקרו בפניו נסיבות הולדתו הברוכות, וזאת על פי כל אמת מידה. באמת עושה רושם שהבחור היה תותח, שגדיעת חייו בשיאם בתאונת פגע–וברח סתמית ומרתיחה אך טבעי שתכה את לב כל יודעיו בזעזוע וברצון נחוש לדאוג שהצדק ייעשה.

לכן, על אף שהצטרפתי לקבוצת פייסבוק המטילה ספק בגרסה הרשמית לאירועים (גרסה שמאז היווסד הקבוצה אף זכתה לאישור מוחץ של בית המשפט והפכה מכתב אישום לעובדה משפטית) ועל אף כמה התנהלויות צורמות במהלך המשפט, עדיין יכולתי לראות במה שעשו החברים הרבים, המסורים והמקושרים מאד במחנה חשין מידה כלשהי של התנהלות בת–קיימא. משחק נוקשה אך בגבולות הסביר.

בחודשים האחרונים אני עובד במשרה חלקית בתל אביב ומגיע וחוזר ברכבת. מטבע הדברים, הדבר מפגיש את האדם בחינם בחומר קריאה שמזמן חדל להוציא עליו כסף: עיתונים. והנה במוזסון מופיעה לה ידיעה לא קטנה, באחד העמודים הפנימיים של מדור החדשות, ש"זוכרים את טל מור, שהורשע בדריסת שניאור חשין וזה? אז אח שלו, הוא יש לו איזו הרשעה בעבירת מין בילדה בת שבע. ולמה אנחנו מספרים לכם את זה? כי אנחנו בכלל אלה שהגשנו בקשה מיוחדת לבית המשפט שירשה לספר את זה. ולמה עשינו ככה? או! טוב ששאלתם. זוכרים שבמהלך המשפט ההוא – שכבר נגמר – הטל מור החצוף הזה, שהרג את הבן המוצלח כל–כך של סגן נשיא בית המשפט העליון לשעבר בגלל שהיה שיכור ומסטול ולמרות זאת עלה על מכונית, ניסה לטעון שהוא בא ממשפחה נורמטיבית? אז הנה אח שלו סוטה מניאק. נורמטיבית עאלק". (זו כמובן היתה פרפראזה. מתורגם ומשופר, כדבר הבדיחה היידישאית הוותיקה).

עכ–שיו, אם זה היה מתפרסם במהלך המשפט – ניחא. אבל דינו של מור כבר נגזר, אלא מאי? שמור הגיש לפני כחודשיים ערעור לבית המשפט העליון על הרשעתו (הוא הורשע כמובן במחוזי. לבימ"ש שלום אין יכולת להטיל 12 שנות מאסר). כאמור, יהיה זעזוע גדול במערכת המשפטית אם עתירתו של מור תתקבל בכל היבט שלה, ובוודאי בהיבט הערעור על עצם ההרשעה. למחנה חשין לא אמורות להיות דאגות, ואם בית המשפט העליון יאמץ את דעתו של בית משפט קמא, אז זה מקרה קלאסי שבו בנאדם מבקש הקלה בעונש ומקבל אפילו החמרה. אם זה קרה לבניזרי זה יכול לקרות לטל מור.

אז למה בכל זאת דואג מי שדואג להמשיך במלחמה נגד מחנה מור גם באמצעים שכבר חורגים מהלגיטימי ומערבים משפחה? כל אחד טוען במצב כזה שהוא משפחה נורמטיבית. זה לא דבר שנוקמים עליו. גם משפחה עם אחים בכלא תציין בבית המשפט את האח האחד שהוא קצין בגולני. ידיעות אחרונות לא סתם נרתם למאמץ הזה וביזבז שעות יקרות מהסכם הריטיינר של ליבליך–מוזר עורכי דין בע"מ כדי להרים איזה איסור משפטי שהיה על הסיפור הזה. ואם אנחנו כבר כאן, אני לא לגמרי משוכנע לצערי שהשופט שהסיר את המניעה, ששמו לא נצרב בזכרוני, היה חופשי מהשפעה מערכתית. השופט חשין לא פרש מזמן, והשפעתו על הממסד המשפטי היתה ניכרת ורבת שנים. הוא לא היה מהפכן עריץ ושנוי במחלוקת כמו הבוס היחיד שלו עלי אדמות, אהרן ברק, אבל הוא שמר לעצמו אוטונומיה נרחבת להיות איש מוזר והפכפך, שפסקי הדין שלו הם חדווה לקורא העברי ומלאכה שעונג גדול בצידה (ועוד בתעריפי חומר משפטי) למתרגם העברי כי לא משנה כמה לא הסכמת איתו, הוא אמר את זה כל–כך יפה. מצד שני, הוא גם פרש בעודנו מרגיש שבית המשפט העליון שייך למשפחה שלו בטאבו*, אז…

בקיצור, מוזר לי הקטע. לאללה משונה. (הערה: סמי גבריאל לוויס אובר פה).

* תבורך מנשים ד"ר נעמה כרמי. תותחית ומשפטנית בישראל