עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

שבוע סוער עבר על כוחותינו. היה כמובן את הנאום של הביבינוקיו, זה שאליו התייחסתי כבר כאן (תקציר מנהלים: ביבי כלל לא רוצה למנוע הכרזה על מדינה פלסטינית בספטמבר, ולא רק בגלל שלהכרזה הזו לא יהיה תוקף מעשי רב בלי לעקוף את הווטו האמריקאי במועצת הביטחון, אלא בגלל שהוא מעוניין להידחק אל הקיר מפני שהדבר יצדיק כביכול הסלמה של העימות וניסיון לפתור אותו צבאית).

בנוסף היה את הסיפור הקטן והחביב על 15 הרבנים החדשים, שהסכימו לקבל משרות תמורת שכר מסוים, אבל כנראה שידעו שתוך זמן לא רב תיכנס המערכת המשומנת של ספסרי יהוה לפעולה למענם. ואכן, השבוע התבשרנו שאותם 15 יזכו לתוספת שכר של 250%. אגב כך התברר שרבני ערים גדולות מרוויחים בסדר גודל של שרים – 35 אלף שקלים בחודש. רבני שכונות ועיירות של פחות מ-2500 תושבים מרוויחים, המסכנים האומללים, "רק" 6500 שקל בחודש. מנמקים את הצורך הדחוף בהעלאה – זו שמחלקים בלי בעיה בזמן שעם רופאים משחקים בקקה על העלאות קטנות בהרבה – בכל שמסכנים, הם לא יכולים לעבוד בעבודה אחרת. כאילו שהם לא מקבלים ג'ובות ישר לכיס בכל חתונה וכאילו שאותנו עשו באצבע.

יש לאחל לרבנים הראשיים, לרבנים המשניים, לכל חתיכת חרא שעושה תורתו קרדום לחפור בו וגם לחבר הקלסת משה גפני שארגן להם את כל זה, שכשהם יצטרכו רופא, יטפל בהם מישהו שלא ישן 40 שעות ודעתו מוסחת מפני שהוא מרוויח פחות מאיזה שמוק מדובלל זקן ואוכל לחם חסד מאיזה חור שכוח-אלים ואלות.

אגב רבנים וטינופת יהוה מסוגים אחרים, התברר עוד השבוע שהמועצה הדתית בחיפה, האמונה על שנאת האדם מבית מדרשו של שמאי, החליטה שאין לה דבר יותר דחוף בחיים מאשר להחריד מרבצם ארבעה יהודים מסכנים שמתו במהלך שירותם לצד בעלות הברית במלחמת העולם הראשונה, ולהעביר אותם מבית העלמין של הצבא הבריטי בחיפה, שם נטמנו בכל הכבוד ועם סימון מגיני דוד על המצבות, ל"קבר ישראל", כפי שההלכה כביכול דורשת, וכפי שלמעשה מתחייב מהיצר שאינו בר כיבוש של מוכי היהוה להיבדל משאר האנושות, בחיים כמו במוות. סתם, תזכרו את זה פעם הבאה שאיזה מוכה יהוה מטונף מתפרע בגלל שרוצים להעביר עצמות שמצאו באיזה אתר ארכיאולוגי או אתר בנייה של אגף ממוגן לבית חולים. וליו"ר המועצה הדתית בחיפה, אדם בשם אבי ויצמן שכבר כמה שנים נקשר שמו בכל מיני שירקעס וסיפורים, נאחל שגווייתו תירקב על אם הדרך, שעל עצמותיו יחרבן עוף השמיים וישתינו חיות השדה, ואז אולי בגלגול הבא הוא לא יפריע את מנוחת המתים.

בשבוע החולף היה לנו כמובן גם את הסיפור עם הספינה של האחים עופר, זו שבדרך נורא מוזרה ולא מובנת, מפתיעה ומדהימה כאחד, הגיעה לידי השטן הנורא מטהרן. הסיפור פה הוא לא סמי עופר, יולי עופר או דצמבר עופר. הם אנשי עסקים והם מבינים שכל הסיפור עם איראן, עם הסנקציות והחרם והשנה היא 1938 וכל החארטה הזה – זה משחק שמריצים על ההמון המפגר כדי שלא ישאל יותר מדי שאלות. איך אמר פעם מניאק פיקח? "ברור שהאנשים הפשוטים אינם רוצים מלחמה… זה מובן מאליו… אבל זה עניין פשוט לגרור אותם. כל שעליך לעשות הוא לומר להם שהם מותקפים ולהוקיע את עושי השלום על חשיפת האומה לסכנה. זה עובד בצורה דומה בכל ארץ". גרינג רק שכח להוסיף – ובינתיים בלי לעשות יותר מדי רעש, לעשות עסקים עם אלה שהם כביכול אויביך המושבעים, כמו נגיד מדינה אחת במזרח התיכון שקונה נפט ופיסטוקים ממדינה מהצד השני של המזרח התיכון. בלי להזכיר שמות ולא חשוב מאיזו עדה. אז האחים עופר רק ניסו לעשות את מה שהמדינה כבר עושה הרבה זמן. הבעיה היא המדינה שמוכרת לנו עימות גורלי עם איראן ושורפת הון דיפלומטי חסר תחליף בצווחות שבר על הצורך בחרם על איראן – ובו בזמן סוחרת איתה, ולא עושה שום דבר כשהטייקונים שלה עושים זאת אף הם. תזכרו את זה בפעם הבאה שביבינוקיו ונפוליאון בונאקירוב מנסים לשכנע אתכם שרק הם יוכלו להתמודד עם אימת האייתוללות. ולצמד חמד הזה עצמו נאחל שבפעם הבאה שיבואו לוושינגטון או בירה אירופית כלשהי כדי להטיף למקומיים מוסר על שאינם עושים די כדי לעצור את אותה אימה חשכה, יסתכלו עליהם בני שיחם, יפנו אליהם אצבע ויעשו "פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח" גדול ורם.

לסיום, שני מקרי בריונות של משטרת כהנא. הראשון אירע ביום שישי, עת הקלגסים המטונפים ביצעו הסלמה נוספת במלחמתם במפגינים למען זכויות התושבים במזרח העיר, ותקפו את המפגינים הלא חמושים ולא אלימים בשוקרים. בסוף מישהו ימות מדום לב (זה כבר קרה בעולם כתוצאה מהמכשיר הזה), ואז המדינה המטונפת והבזויה תגיד שהמפגין כלל לא היה שם, שהוא היה בעל היסטוריה מתועדת של מחלות לב, שלא תקפו אותו בשוקר…. ושום דבר לא יקרה לקלגס שירצח, וחקירת מקרה המוות המוזר תימרח ללא תוצאות.

שום דבר גם לא יקרה לקלגסים המחליאים שהתפרצו לבית בסילוואן, ירו באשה לא חמושה ברגל בכדור גומי, חטפו ילד בן שבע מביתו, ריססו את אביו בגז פלפל, החזיקו אותו שעתיים ברכב של מג"ב ואז חקרו אותו בלי נוכחות של אף מבוגר, תוך שהם משקרים לעו"ד לאה צמל ואומרים שלא ידוע להם איפה הוא. מדובר, כזכור, בחלק מירושלים המאוחדת לנצח נצחים, מקום שסופח לישראל וחל בו החוק הישראלי (ולא חוק השלטון הצבאי) – והחוק הישראלי אומר שאסור בשום פנים ואופן לעצור ילד בן 12, אלא רק לעכב אותו לתשאול, וגם זה אך ורק בנוכחות מבוגר מטעמו (הורה או עורך דין), וככל האפשר על התשאול להתבצע בבית הילד. אבל העיקר שראש המכשלה מתרברב איזה שוויון יש פה, ואיזו דמוקרטיה נפלאה יש לערביי ישראל. אנחנו? אפרטהייד? מה פתאום!!

לקלגסי משטרת כהנא נאחל… הבעיה היא שכל מה שאני באמת רוצה שיקרה להם יזיק לתמונה הגדולה. כך לדוגמא יזיק אם איזו רקטה גדולה במיוחד תרסק את מפקדת הפשע והרשע ברחוב כנפי נשרים בירושלים, למרות שהדימוי הזה עושה לי שמח במוח. אז נאחל להם מוות איטי וכואב, מלווה בהפרשות מסריחות במיוחד, כתוצאה ממחלה חשוכת מרפא שהמדע טרם גילה.

ובנימה אסתטית זו, נאחל לעם היושב בציון (יהודים וסוגים אחרים של אידיוטים כאחד) שבוע קצת פחות סוער. כל ההתרגשות הזו תהרוג אותנו בסוף. אל תשכחו את כפתור התרומות, ויכולתו המאגית להשאיר אותי באוויר, כדי שאכתוב את המררה שאתם חושבים אבל לא נעים לכם להגיד בעצמכם, שלא יגידו שאתם גסי רוח ומסיתים לאלימות. זה התפקיד שלי.

טוב, נגמר שלב א' במהפכה המצרית המרנינה למדי, סך הכל. אני אומר שלב א' כי למרות הדחתו המוצדקת של לא-לעולם-חוסני מובארכ, לא עושה רושם בינתיים שהצבא מתכוון לעתיד אליו התכוונו רובם המכריע של המפגינים. זה מסתמן, למשל, מהידיעה על כך שהצבא הכריז על צעדי חירום וביניהם האיסור על פגישות של איגודים מקצועיים – שהם המנוע העיקרי של החברה האזרחית במצרים.

אחרי האופוריה של יום שישי, אז נערכה בכיכר תחריר מסיבת הרחוב הגדולה בעולם, ראוי לבחון בעין ביקורתית יותר את מה שמצפה לנו: למרות שקיימים תקדימים לכך שצבא יכול לתפוס את השלטון ואז להעבירו באופן מסודר לרשויות האזרחיות והדמוקרטיות (פורטוגל, ניגריה של אובסנג'ו), כרגע לא נראים סימנים רבים לכך שזה מה שהגנרלים טנטאווי וענאן מתכננים. למעשה, הדוגמא של פורטוגל רלוונטית יותר לישראל, כי שם התקומם הצבא נגד שלטון שהתעקש לנהל כיבוש קולוניאלי חסר תוחלת. חבל שגם במקרה הזה לא עושה רושם שההיסטוריה תחזור על עצמה, או אפילו תתחרז, אבל זה נושא אחר.

למרות הסימנים המדאיגים מצד הצבא המצרי, אני סומך על הצעירים המצרים שאם לא פחדו מפרעה ומהמענה הראשי שלו, לא יפחדו גם מטנטה רוזה ותוספת העננים שלו, וייצאו שוב לרחוב. וגם אם יוצאים מהאופוריה, עדיין חייבים להתפעל התפעלות רבה מהאופן השליו, הלא-אלים והאמיץ שבו ניהלו גיבורי תחריר את ההתקוממות שלהם – ומי שרוצה עזרים ויזואליים להתפעלות הזו שיסור לסוף הפוסט ויראה את וידאו המוזיקה של השנה.

הערות בשוליים: קשה שלא לחוש סלידה מסוימת מהישראלים שנחפזו לצרוח באימה מעלייתם הוודאית של האחים המוסלמים לשלטון – צרחות שנמשכו גם לאחר שהוברר אפילו למי שלא עקב מקרוב בטוויטר אחרי ההתפתחויות מהרגע הראשון שהאחים לא עומדים מאחורי ההפגנות האלה, שתומכיהם לא מהווים רוב בין המפגינים, ואפילו לאחר שהאחים הודיעו שלא יריצו מועמד לבחירות הבאות לנשיאות. אבל מה שבאמת היה מגעיל אלה הדיבורים על הצורך "להעדיף את היציבות על הדמוקרטיה". זה לא שאני לא מבין את הדחף – הברך, כמו שאהב אוגוסטוס קיסר לציין, קרובה מן השוק (דרך שכזו לומר שאדם קרוב אצל עצמו). אבל בשלב כלשהו חייב העם היושב בציון להבין שיש גבול כמה הנוחות שלו יכולה לבוא על חשבון הזכויות הבסיסיות של אחרים. עכשיו זה לא רק הפלסטינים, אלא כל המזרח התיכון שחייב להיות משועבד כדי שאנחנו לא נרעד מפחד? כמו שאמר כבר מכובדנו יוסי גורביץ: אם זה המחיר לקיומה של מדינת ישראל, אז הוא פשוט גבוה מדי.

אני גם לא חושב שזה נכון. נהפוך הוא. נכון שרצון העם במצרים כרגע הוא לבטל את הסכם השלום, אבל זה בעיקר משתי סיבות: האחת היא שההסכם הועבר על ידי ממשלה רודנית ולא באופן דמוקרטי, והשנייה מורכבת משתי תת-סיבות: האחת היא היחס שלנו לפלסטינים (העומד, אגב, בניגוד להסכם, למרות שאחרי אוסלו לפחות אפשר להעמיד פנים שמה שיש שם זו אוטונומיה), והשנייה היא חוסר הרצון של המצרים להיות קבלני הביצוע שלנו לדיכוי עזה. אחרי שוך ההתרסה על "לבטל את קמפ דייויד" יגלה כל שלטון שייבחר באופן דמוקרטי שהמחיר לכך יהיה גבוה הרבה יותר מדי, ומה שנקבל יהיה שלום הרבה יותר קר, בלי שיתוף פעולה ביטחוני ועם גבול הרבה יותר בעייתי עם עזה, אבל לא יהיה ביטול מוחלט של ההסכם.

אבל כל הנ"ל נאמר כהערכה בלבד, תוך הכרה בגורם הטעות, היה משעשע עד מאד לראות את הניאו-קון הקטן גיא בכור פוסק נחרצות ש"המומחים" שהספידו את מובארכ טעו, שאנחנו לא מבינים איך עובד "התיאטרון המצרי" (מה זה? סוג של קבוקי?) וש"זה לא משנה כמה אנשים יתכנסו בכיכר תחריר". על איזה מומחים דיבר בכור? כי רוב המכונים מומחים שאני קראתי טענו, כמוהו, שמובארכ ישרוד, אם כי אף אחד לא עשה את זה ביהירות, בנפיחות ובנחרצות כמו אל-דוקטורה, האוריינטליסט הדגול, שמסביר לכולנו מאיפה משתין הספינקס ושעשה זאת לאורך המשבר כולו באותה נימה של מאסטרו המדגים תרגיל קסמים. האם נראה איזו שהיא הודאה בטעות? האם היתה כזו כבר והחמצתי אותה? בכל מקרה, היות שלטעמו של בכור המומחים הם אלה שחשבו שמובארכ גמור, אולי הגיע הזמן שאנשים מהמחנה שלנו (זה המנוגד למחנה שלו) יתחילו לקבל קצת מהחשיפה והקרדיט שאל-דוקטורה נהנה מהם כבר זמן רב מדי?

בינתיים, גם אם תידרש למהפכת תחריר (והסליחה עם המפגינים באיסכנדריה, בסואץ ובשאר ערי מצרים) מערכה שנייה כדי להבהיר שהחלפת מובארכ ברודן אחר אינה תוצאה מספקת, הרי שאירועי יום שישי האחרון כבר מניבים תוצאות בכל רחבי המזרח התיכון. הם נתנו דחיפה נוספת לגל המחאות באלג'יריה ובתימן, והציתו הפגנות בבחריין, וגם הבעירו מחדש את ההפגנות באיראן. בסוריה המשטר רועד כל-כך מפחד שהוא דן בלוגרית בת 17 לחמש שנות מאסר, והביא אותה לבית המשפט להקראת גזר הדין כבולה בשלשלאות כשראה מכוסה בברדס אטום. רוח תחריר חיה. קראו גם את מאמרו המצוין של האיש המצוין רועי "צ'יקי" ארד בנושא.

ובחזרה לארץ חמדת אבות: אמש שודרה בערוץ 10 כתבה לא רעה בכלל על המלחמה המטונפת שמנהלים כוחות הביטחון (צבא, מג"ב ומשטרה) נגד ילדים בני 14 ואף צעירים מכך ברחבי השטחים הכבושים. חיילינו הגיבורים, שללא פעולתם האמיצה והנחושה היינו נשחטים כולנו בשנתנו, נוהגים להגיע לבתי משפחות פלסטיניות בשעות נורמטיביות כמו שתיים ושלוש לפנות בוקר, להעיר את כל יושבי הבית, ולגרור ילדים ממיטותיהם לחקירות של שעות ארוכות, הנערכות ללא נוכחות של בן משפחה או עורך דין, למרות שכך מחייבים הן החוק הישראלי והן אמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן.

מה מרגיש קלגס מסומר מגפיים שפולש באישון ליל לבית של משפחה ועוצר ילדים קטנים? מה עובר במוחו? האם הוא באמת חושב שזריקת אבנים מצדיקה את ההתנהגות הזו? שההתנהגות הזו תמנע ממישהו לזרוק אבנים? יפה אמר אמש הכתב של חדשות 10 שמשנגמרו המבוקשים האמיתיים, נאלצים כוחות הביטחון להתנכל לילדים, אבל זה לא מסביר איך אדם מסכים לבצע את הפקודות האלה. לטעמי, מי שהולך לעצור ילדים קטנים בצורה הזו? להטיל אימה על חסרי הגנה כמו הבריון העלוב ביותר? באופן שלא היה עולה בדעתו לעשות או בדעת מפקדו להורות אם היה מדובר בילד חרדי שזרק אבנים על שוטרים בהשתוללות במאה שערים, או בילד של מתנחבלים שזרק אבנים על חיילים ביצהר או במעלה מכמש ז'? מגיע לו לקבל בלוק בראש. אני לא רוצה שזה יקרה כי זה רק ייתן לקלגסים עילה להתנכלויות נוספות. אבל אם אחד מהבהמות האלה ימעד בדרכו הביתה וידפוק את הראש על קצה חד של משהו, יהיה בזה משום צדק פואטי. בסוריה כולאים בני 17 לחמש שנים על כתיבה בבלוג, אצלנו עוצרים בני 11 באישון ליל בחשד לזריקת אבנים וחוקרים אותם שעות בלי השגחה. קשה לי לחליט מה פאתטי יותר.

לסיום, זוכרים את חוסאם רוויידי? חוסאם הוא הבחור הפלסטיני ביש המזל שנתקל בסוף השבוע בחבורת יהודים שיכורים מאלכוהול ומשנאת זרים בכיכר החתולות בירושלים, וכתוצאה מכך נרצח. משטרת ירושלים, הידועה בכינויה "המשטרה של כהנא", מסרבת לשחרר את גופתו למשפחה כל עוד זו לא תסכים לשורה של דרישות בנוגע להלוויה: שהיא תתחיל בחצות הלילה (דרישה שלאחר מכן רוככה לשמונה בערב), שהיא תכלול לא יותר מעשרה אנשים, ושהיא לא תעבור במסגד אל-אקצה לצורך תפילות וטקסי אשכבה.

ברור שקלגסת ירושלים חוששת שהלווייתו של צעיר שנרצח על רקע גזעני, כתוצאה ישירה מההסתה הגזענית המתמשכת שהקלגסת המטונפת לא עושה דבר כדי לעצור, תהפוך לאירוע שיחמם את הגזרה. זה חשש מובן, ואפילו מוצדק – הלוויות נוטות להיות אירועים של התלהטות היצרים. אלא שלא שמענו מעולם על דרישה שכזו בהלווייתו של קורבן טרור יהודי. למעשה, כשמדובר ביהודים, אז אפילו כשמדובר בטרוריסט ולא בקורבן טרור, מותר לא רק לערוך לו הלוויה רבת משתתפים לאור היום, אלא גם לערוך הילולות על קברו בכל יום שנה למעשה הזוועה שביצע.

שוב אנו עדים להלך המחשבה לפיו ביטחונם של יהודים מצדיק כל התנכלות, כל עוול, כל מעשה תועבה. מהעם שניצח בשישה ימים צבאות גדולים ממנו בהרבה במבצע מזהיר, שטס אלפי קילומטרים כדי לחלץ חטופים, שהישיר אל המוות מבט והמוות השפיל מבטו, הפכנו ליצורים עלובים, המבוהלים מצל עצמם, שמטילים אימה על ילדים בני 11 וחוטפים גופות כמו מפלצות בזויות בסרט הוליוודי נחות. לתפארת מדינת ישראל.

הערה מנהלית: האם כולם שמו לב לכפתור התרומות, המאפשר לכם לסייע לאבו-קדם לכתוב עבורכם מבלי שיעקלו לו את הנשמה? עשו בו שימוש – All the cool kids are doing it.

וכמובטח: וידאו המוזיקה של השנה – קול החירות מכיכר השחרור. איזה יופי