עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

היום קמה על מחאת האוהלים הסכנה הגדולה ביותר שאיימה עליה מאז נטה האוהל הראשון בשדרות רוטשילד. יותר מסוכן מהספינים של ביבינוקיו, יותר מסוכן מהאלימות המשטרתית (לא ברוטשילד, אבל כן במקומות אחרים), ואפילו יותר מסוכן מסירובם (האמיתי או המדומה) של אמנים אלה או אחרים להביע תמיכה במחאה. לסכנה הזו קוראים עופר עיני.

אחרי שעמד עם אצבע רטובה באוויר במשך שבועיים, בניסיון לבדוק את כיוון הרוח, קלט הפוליטיקאי הממולח העומד בראש ההסתדרות שהמחאה הזו אמיתית ולא הולכת להיעלם בקרוב, והחליט לתפוס עליה טרמפ. עיני הודיע היום שאם ראש הממשלה לא ייכנס איתו למשא ומתן עד מוצאי שבת בנוגע למצוקת הדיור, הוא… יעשה דברים. אמר ולא יסף.

אני רק שאלה: מי מינה את עופר עיני לנושא ונותן בשם המאבק? נכון, דווח ש"ראשי המחאה", שזה אומר דפני ליף הנחמדה (אם גם העילגת משהו) ועוד כמה חבר'ה שהתחילו את העסק אבל מזמן אין להם בעלות עליו, בטח לא במקומות שהם לא תל אביב, נורא התרגשו מזה שעיני הוא "הדמות הראשונה ברמה הלאומית שמקשיבה לנו". אבל זה רק אומר שהם אוכלים את הלוקש, ולכן צריך להוריד אותם מהאכילה הזו מהר או להחליף אותם בתור בדמויות המייצגות של המחאה הזו. כי יהיה נורא חבל אם בגלל התמימות וחוסר התחכום הפוליטי של כמה חבר'ה ירוקים שזו להם פעם ראשונה בים, המאבק החשוב ביותר שנערך בישראל זה ארבעים שנה יטבע ברוק שעל הסיגר.

תבינו: עופר עיני לא מייצג "עובדים" כמוני, כמוכם וכמו רוב מי שישן באוהלים בחום. עופר עיני מייצג את הוועדים החזקים במשק, אלה שתפסו קומבינה במסגרתה בנאדם שעושה עבודה לא קשה במיוחד מקבל 60 אלף שקל בחודש, שבה על יום עבודה קצת קשה מהרגיל ההנהלה חייבת לספק לעובדים סטייקים, ושבה גם כל שאר התנאים הם ברמה שיתרנו יכולים רק לחלום עליה. כל זה לא היה בעיה גדולה אם היה מדובר בוועדי עובדים של מפעלים בבעלות האוליגרנוחי, האוליגרנוני והאוליגרתשובה. אבל לא – אלה ועדי עובדים של מוסדות ציבוריים כמו נמל אשדוד, חברת החשמל וכיו"ב – כלומר שעל התנאים המופקעים האלה משלמים אתם ואני, ולא איזה בעל הון. עופר עיני מייצג את הסדר הקיים ואין לו שום עניין לשנות אותו. עופר עיני ימכור את המאבק הזה בדיוק כמו שמכר את המאבק של העובדים הסוציאליים – בנזיד עדשים ואחרי שיחלוב עד תום את הערך התקשורתי של פוזת המושיע.

אז אל תתנו לו את התענוג. אל תלכו שולל. התמידו במאבק עד להישג של ממש, שישנה את המצב ולא ינציח אותו – גם אם זה לא יהיה נוח לשאיפות של יו"ר ההסתדרות לקפוץ מהכיסא הנוח הנוכחי שלו לכיסא של שר.

להצטרפות לקבוצת הספרצוף

בשעה טובה ומוצלחת נגמרה העמדת הפנים, במסגרתה התחזה המתנקש המומחה אהוד ברק לראש מפלגת "השמאל" הגדולה ביותר. אהוד ברח מהאבודה, ולקח איתו את המושחת, ההלמוט, הכלומניקית והלא שייכת. יפה אמר היהודי האוסטרלי הנחמד סול סאלבה, שההתלבטות היחידה של אדם בן תרבות עברית היא האם לומר "ברוך דיין אמת" או "ברוך שפטרנו".

כמה הערות לגופה של סערה בכוס תה:

שלי יחימוביץ' קיבלה כאן שיעור בפוליטיקה, מה שיאה למי שכבר קרוב לחמש שנים לא מפסיקה להוכיח שהיא לא רק (או אפילו בעיקר) אידיאולוגיה, אלא בעיקר יודעת להיות מניאקית משספת גרונות כמו אחרונת האפרטצ'יקים. אחרי שסירבה בתוקף להתפצל בעצמה מהאבודה יחד עם שרידי הנורמליות לכאורה במפלגה הרקובה הזו, הקדים לה המחסל הקטן תרופה למכה והשאיר אותה ואת חבריה עם המותג המת. הוא גם עשה את זה אחרי מהלך מופתי של פוליטיקה מרושעת, בו פיזר שמועות על עריקתו של עמיר "משקפת מכוסה" לקדימה כדי לטשטש את המהלך שהוא עצמו הכין. רוצה להיות בתזונה תוקעת סכינים, שלי'נקה? תלמדי. בזה ברק עדיין מבין.

מה שיותר חשוב מעניין המותג המת הוא עניין הכסף. כששלי ובוז'י ופואד ו… מי עוד, בעצם? ירוצו לבחירות הבאות (או ידדו, ליתר דיוק), יהיו להם חמש יחידות מימון פחות. מכיוון שהדיבור הרווח הוא שהסיעה המגוחכת הזו לא תרוץ בעצמה בבחירות ("עצמאות", כמו שאמר יפה מכובדי רועי רוטמן, זה שם לגן ציבורי אליו הולכים למגע מיני אלמוני ומעט מפוקפק, בעצם מאד הולם אם חושבים על זה*), והיות שרוב חבריה הצהירו לפחות שהם פורשים מהכנסת אחרי הקדנציה הזו, הרי שהנכס הסחיר היחיד שלהם הוא יחידות המימון שברשותם, ששוות הרבה מאד כסף ודקות תשדירים. אני מהמר שהם יימכרו לביבי תמורת ההבטחה להמשך כהונתו של נפוליאון בונאקירוב כשר המלחמה.

ונשאלת השאלה: מי יוביל את האבודה במסעה למציאת עצמה מחדש, כעת משהשתחררה מלפיתת החנק של הברונטית? בוז'י עושה קולות שהוא רוצה להתמודד, אבל ספק אם חבריו עד כדי כך אובדניים – הם יודעים שבקטריות של גבינה מקולקלת אינן רשומות בפנקס הבוחרים ואיש מלבדן לא יצביע ללא-חנון הזה. פואד? אין מסר של "עסקים כרגיל" יותר מזה. עמיר'קלך? ניסינו. לא עבד. אלים ואלות, כמה שלא עבד. שלי? החבר'ה לא יתנו לה. שלי בעצמה, אומרים, כבר פנתה לאריה דרעי בהצעה שיבוא להוביל את סרח העודף שנשאר מהמפלגה שלה (וזו היתה בדיחה עלומה משהו של אבו מתי מהציוצית. די לבלבל אותי, רשעים!) שמועות אומרות שהיא תתמודד אבל כאמור, לא בוז'י, לא פואד ולא ברוורמן יתנו לזה לקרות, והשניים הראשונים הם אלה עם הגייסות בין המתפקדים. האופציה שאיש לא מדבר עליה להנהגה, ושלי נראית הכי סבירה – הן מבחינתה היכולת להביא גייסות, הן מבחינת זה ששמו טרם הוכתם ברמה הפוליטית-ארצית, והן מבחינת יכולת פוליטית, הוא כמובן עופר עיני.

אז עכשיו נותר לראות כמה זמן תחזיק מעמד האחדות הגדולה של משוחררי ברק, אם דניאל בן סימון יזחל חזרה עכשיו שהרזון ד'טרה לפרישתו חלף מן העולם או שיישאר בסיעת יחיד בשביל לשלוט ביחידת המימון אבל יצביע יחד עם האבודה, ואם מישהו מהנשארים לא יהיה מרוצה ממה שיקרה ויערוק לקדימה.

לסיום, ההכרזה על השם הנלעג של הסיעה החדשה קצת הוציאה את העוקץ מהמשחק, עדיין יהיה נחמד לחתום את הפוסט עם שלושת השמות המשעשעים ביותר שהוצעו לאסופת האפסים של אודי חמודי: "ארצה" (של נדב פרץ רן כהן, לא חבר הכנסת לשעבר אלא מכובדי מהציוצית), "תנועת המושבים" (של עבדכם הנאמן. תחשבו על זה רגע. *שיעול*שמחון*שיעול*), ובמקום הראשון, באדיבותו של עופר עיני הנזכר לעיל נמרוד אבישר: "אהוד ברק לשלטון", או בראשי תיבות… אהב"ל.

ולהשומע ינעם.

* אני משום מה הבנתי את זה כמתייחס לגן ילדים. כוונת המשורר יותר מצחיקה