חפש את הכסף: המפץ הקטן של תנועת המושבים
Posted 17 בינואר 2011
on:בשעה טובה ומוצלחת נגמרה העמדת הפנים, במסגרתה התחזה המתנקש המומחה אהוד ברק לראש מפלגת "השמאל" הגדולה ביותר. אהוד ברח מהאבודה, ולקח איתו את המושחת, ההלמוט, הכלומניקית והלא שייכת. יפה אמר היהודי האוסטרלי הנחמד סול סאלבה, שההתלבטות היחידה של אדם בן תרבות עברית היא האם לומר "ברוך דיין אמת" או "ברוך שפטרנו".
כמה הערות לגופה של סערה בכוס תה:
שלי יחימוביץ' קיבלה כאן שיעור בפוליטיקה, מה שיאה למי שכבר קרוב לחמש שנים לא מפסיקה להוכיח שהיא לא רק (או אפילו בעיקר) אידיאולוגיה, אלא בעיקר יודעת להיות מניאקית משספת גרונות כמו אחרונת האפרטצ'יקים. אחרי שסירבה בתוקף להתפצל בעצמה מהאבודה יחד עם שרידי הנורמליות לכאורה במפלגה הרקובה הזו, הקדים לה המחסל הקטן תרופה למכה והשאיר אותה ואת חבריה עם המותג המת. הוא גם עשה את זה אחרי מהלך מופתי של פוליטיקה מרושעת, בו פיזר שמועות על עריקתו של עמיר "משקפת מכוסה" לקדימה כדי לטשטש את המהלך שהוא עצמו הכין. רוצה להיות בתזונה תוקעת סכינים, שלי'נקה? תלמדי. בזה ברק עדיין מבין.
מה שיותר חשוב מעניין המותג המת הוא עניין הכסף. כששלי ובוז'י ופואד ו… מי עוד, בעצם? ירוצו לבחירות הבאות (או ידדו, ליתר דיוק), יהיו להם חמש יחידות מימון פחות. מכיוון שהדיבור הרווח הוא שהסיעה המגוחכת הזו לא תרוץ בעצמה בבחירות ("עצמאות", כמו שאמר יפה מכובדי רועי רוטמן, זה שם לגן ציבורי אליו הולכים למגע מיני אלמוני ומעט מפוקפק, בעצם מאד הולם אם חושבים על זה*), והיות שרוב חבריה הצהירו לפחות שהם פורשים מהכנסת אחרי הקדנציה הזו, הרי שהנכס הסחיר היחיד שלהם הוא יחידות המימון שברשותם, ששוות הרבה מאד כסף ודקות תשדירים. אני מהמר שהם יימכרו לביבי תמורת ההבטחה להמשך כהונתו של נפוליאון בונאקירוב כשר המלחמה.
ונשאלת השאלה: מי יוביל את האבודה במסעה למציאת עצמה מחדש, כעת משהשתחררה מלפיתת החנק של הברונטית? בוז'י עושה קולות שהוא רוצה להתמודד, אבל ספק אם חבריו עד כדי כך אובדניים – הם יודעים שבקטריות של גבינה מקולקלת אינן רשומות בפנקס הבוחרים ואיש מלבדן לא יצביע ללא-חנון הזה. פואד? אין מסר של "עסקים כרגיל" יותר מזה. עמיר'קלך? ניסינו. לא עבד. אלים ואלות, כמה שלא עבד. שלי? החבר'ה לא יתנו לה. שלי בעצמה, אומרים, כבר פנתה לאריה דרעי בהצעה שיבוא להוביל את סרח העודף שנשאר מהמפלגה שלה (וזו היתה בדיחה עלומה משהו של אבו מתי מהציוצית. די לבלבל אותי, רשעים!) שמועות אומרות שהיא תתמודד אבל כאמור, לא בוז'י, לא פואד ולא ברוורמן יתנו לזה לקרות, והשניים הראשונים הם אלה עם הגייסות בין המתפקדים. האופציה שאיש לא מדבר עליה להנהגה, ושלי נראית הכי סבירה – הן מבחינתה היכולת להביא גייסות, הן מבחינת זה ששמו טרם הוכתם ברמה הפוליטית-ארצית, והן מבחינת יכולת פוליטית, הוא כמובן עופר עיני.
אז עכשיו נותר לראות כמה זמן תחזיק מעמד האחדות הגדולה של משוחררי ברק, אם דניאל בן סימון יזחל חזרה עכשיו שהרזון ד'טרה לפרישתו חלף מן העולם או שיישאר בסיעת יחיד בשביל לשלוט ביחידת המימון אבל יצביע יחד עם האבודה, ואם מישהו מהנשארים לא יהיה מרוצה ממה שיקרה ויערוק לקדימה.
לסיום, ההכרזה על השם הנלעג של הסיעה החדשה קצת הוציאה את העוקץ מהמשחק, עדיין יהיה נחמד לחתום את הפוסט עם שלושת השמות המשעשעים ביותר שהוצעו לאסופת האפסים של אודי חמודי: "ארצה" (של נדב פרץ רן כהן, לא חבר הכנסת לשעבר אלא מכובדי מהציוצית), "תנועת המושבים" (של עבדכם הנאמן. תחשבו על זה רגע. *שיעול*שמחון*שיעול*), ובמקום הראשון, באדיבותו של עופר עיני הנזכר לעיל נמרוד אבישר: "אהוד ברק לשלטון", או בראשי תיבות… אהב"ל.
ולהשומע ינעם.
* אני משום מה הבנתי את זה כמתייחס לגן ילדים. כוונת המשורר יותר מצחיקה
32 Responses to "חפש את הכסף: המפץ הקטן של תנועת המושבים"

השם שהוא בסוף כן בחר כבר היה בשימוש בארץ הזו, בערך לפני 80 שנה.
התייחסותנו כאן – http://tinyurl.com/barak11


לגבי שם המפלגה הליצנים של 'סרטן בגב האומה' עלו על משהו מעניין:
http://sartanbegavhauma.wordpress.com/2011/01/17/%d7%95%d7%a2%d7%95%d7%93-%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%a9%d7%9e%d7%90%d7%9c-%d7%90%d7%9e%d7%99%d7%aa%d7%99/


קודם כל, אתקן תיקול קל: כשאמרתי ש"עצמאות" זה שם של גן, התכוונתי לאותו מתחם מפוקפק, שזה מקרוב שופץ, בו נוהגים אנשים מסויימים לצאת למסעות ציד ומין מזדמן. אני לשם לא שולח את הילדים שלי (שמצדי שיהיו הומואים, אבל שיביאו את בני הזוג הביתה, כן?)
לעניין איוש משרד התמ"ת (ושאר המשרדים שמפלגת העבודה נוטשת). לביבי יש הזדמנות לעשות השמה מחדש בקנה מידה גדול. ברק, עכשיו, לא שווה שום דבר. אין לו עתיד שביבי לו יושב לו על הברז. מה מונע מביבי לתת את התמ"ת, על תקציבי הענק שלו, למישהו בליכוד, ולהגיד לברק "לא טוב לך? אתה יכול לחזור למאיפה שבאת"? מה ברק יעשה בתגובה? מה ברק יעשה אם ביבי יפעל בשלבים, יתחיל עם להרגיז את הגמדים של ברק ולסכסך בינם לבין עצמם לבין ברק, ורק בשלב שני להיפטר גם מהנפוליאונצ'יק?


לגבי עמיר: אגיד רק שכר מינימום, חוק פנסיה חובה, קצבאות זקנה, סל התרופות. אם אתה רוצה את זה ביתר פירוט, יש בבלוג שלי.
לגבי עיני: עיני לא יכול להתחיל עכשיו לשחק על תפקיד יו"ר ההסתדרות הלוחמני, כי כל הקריירה שלו נבנתה על כך שהוא יכול להשיג הישגים טובים יותר מעמיר בדרך של מו"מ. להתחיל להיכנס להשבתות עכשיו זה להודות בכישלון כל הדרך שלו.
אני כותב על זה כרגע פוסט.


[…] This post was mentioned on Twitter by Ziv pug, meir and others. meir said: RT @AbuKedem: עם הקישור הנכון: המפץ הקטן של תנועת המושבים, על ההתפלגות במפלגת האבודה: http://kedem.site.co.il/?p=63357 לריטווט אודה […]


א. רועי, יש לך ילדה אז באמת נאור מצידך להגיד שהיא יכולה להביא את בני הזוג הביתה .
ב. עוד חכמה שמצאתי באתר NONEWS – 'העבודה משחררת'


עדו, מגדר זה לא עסק דיכוטומי. זה רצף. אל תיתפס להגדרות שאבד עליהן כלח.


מה הקשר לפרלמנטר? כל הדברים שציינתי יושמו כשהוא היה ראש סיעה.
הטענה שלי היא פשוטה: אני לא מבקש ממך לקבל שהוא מושלם, ואפילו לא שהוא פוליטיקאי טוב. אני מבקש שתסכים איתי על טענה פשוטה יחסית: הוא הפוליטיקאי שהצליח לקדם את הסוציאל-דמוקרטיה בישראל הכי הרבה ב-15 השנה האחרונות, בטח הרבה יותר מכל אחד אחר שנמצא על המפה, ממוחמד ברכה ועד חיים כץ.
אם זה המצב, למה לא לתמוך בו – לפחות עד שתמצא את המשיח שלך?
לגבי עיני – פרטתי את העמדה שלי בבלוג שלי, כמובטח. אשמח להתווכח איתך שם.


קצת טרחני מצידי אבל אני חושב שהבנתי את חוסר הבהירות לגבי השם של המפלגה החדשה:
זה לא 'עצמאות' צריך פשוט להוציא את ה'א' והכל מסתדר.


א. הוא היה יכול גם ללכת על נשיאות ארה"ב, ולעצור את הגלובליזציה. זה היה ריאלי באותה מידה כמו הבחירה באוצר.
במשא ומתן אז, אולמרט הבהיר חד משמעית שמשרד האוצר הוא לא אופציה (לא מפתיע, כשאנחנו יודעים בדיעבד למה הוא שמר אותו להירשזון). הבחירה שניתנה לעמיר היתה בין הבטחון לחוץ.
ב. תן לי להבין – אתה אומר שהוא האדם שקידם את הס"ד בישראל הכי הרבה, אבל אין סיכוי שתצביע לו כי הוא לא אלקטיבילי? זה לא קצת מעגלי?
וכרגע אני מבקש לחזור לטענות שלך – 'אלים ואלות, כמה שזה לא עבד'. ברור שאם אתה – ולא רק אתה, כמובן – חוזרים שוב ושוב על כמה עמיר היה כישלון, אין לו סיכוי להיבחר בעתיד.


איך יודעים שספינה טבעה? העכברק נטש.


אני אהבתי יותר את "העבודה משתחררת" (יניב אבירן)


"ארצה" היה של דניאל, דווקא, אבל נדמה לי שרן כהן ריטווט.
דניאל הציע גם "אחורה", כדי שאפשר יהיה להבדיל ממפלגת הסחים האחרת.


לגבי ה'מלכודת' של עמיר פרץ, אני מכיר גירסה אחרת שטוענת שאולמרט הוא זה שנפל במלכודת. הוא הציע לפרץ את הביטחון בהנחה שפרץ לא יסכים ואז יוכל להגיד 'הצעתי לו תיק בכיר, מה הוא רוצה' ולכפות עליו את הרווחה או משהו סוג ב' כזה, להפתעתו פרץ לקח את ההצעה וההימור התפוצץ לכולם בפרצוף.


עוד על צואhttp://www.youtube.com/watch?v=pDgx2AxgLnc&feature=relatedת הסמול


רחביה – לעמיר לא הייתה אופציה של אופוזיציה. הוא היה תלוי במרכז המפלגה בהחלטה על הצטרפות לממשלה, ושנינו מכירים את מרכז מפלגת העבודה ואת החיבה שלו לישיבה באופוזיציה.
מה שהכי גרוע, אולמרט ידע שזה המצב של עמיר, ושאין לו אופציה להגיד 'לא'. למעשה, סביב הצירוף של ליברמן הוא עשה לו את התרגיל הזה במפורש – דיבר מראש עם פואד ושמחון, ווידא שהם יתמכו במרכז בהישארות בממשלה. כשעמיר בא אליו, הוא הבהיר לו שאין לו אופציה של פרישה.
עדו: הגירסה שאתה מכיר לא נכונה. לעמיר הוצעה בחירה בין תיק הביטחון לתיק החוץ. הפרט הזה פורסם בעיתונות בזמנו, ואין עליו מחלוקת בין הצדדים.


[…] שלום חברים, היום, יום שני, ה- 17 בינואר 2011, הגשנו החתומים מטה (אהוד ברק, מתן וילנאי, עינת וילף, אורית נוקד, שלום שמחון) הודעה לוועדת הכנסת על פרישה מסיעת העבודה והקמת סיעה עצמאית. הסיעה העצמאית תהיה סיעה מרכזית ציונית ודמוקרטית ותקדם רעיונות אלה בכנסת ובממשלה ובבוא היום בציבור – באמצעות הקמת מפלגה חדשה. זה זמן רב שחלק ניכר מחברי סיעת העבודה מתנהלים כמי שאינם רואים עצמם כחברי הסיעה. הם מסרבים לקבל את סמכות היו"ר הנבחר ומתבטאים ופועלים נגד ההחלטה על שותפות הסיעה בקואליציה. תקופה ארוכה חברי הסיעה, ולאחרונה גם חברי ממשלה, הרשו לעצמם לפעול ולהתבטא בחריפות נגד המפלגה, הסיעה, היו"ר והממשלה, תוך שהם ממשיכים להיות חברי המפלגה, הסיעה והממשלה. התבטאויות אלה נוצלו על-ידי גורמים שאינם מצביעי המפלגה ושטובת מפלגת העבודה אינה לנגד עיניהם כדי לנגח ולהחליש את המפלגה. מול שטף הביטויים הנמוכים וההפקרות הסיעתית, איש מבין אלה שיצאו כנגד הסיעה ושותפותה בממשלה לא הסיק את המסקנות המתבקשות. מלבד שניים שפרשו מהכנסת, הנותרים המשיכו לתרץ את המשך ישיבתם בכנסת ובממשלה, תוך שהם פועלים נגד הסיעה, היו"ר והמפלגה, בחוסר יכולתם לגבש את התמיכה הנדרשת למהלכים של פרישה מהסיעה או יציאה מהממשלה. למרות טענתם שהם מייצגים את הרצון האמיתי של חברי המפלגה הם לא הצליחו באף שלב להפוך רצון זה לכח פוליטי רלבנטי התומך בעמדתם. מול אווירת ההפקרות וההתפרקות הסיעתית, דווקא ההתעקשות שלנו על התנהלות סיעתית בהתאם לכללים הפכה לחריגה. אנחנו קיבלנו את סמכות היו"ר הנבחר ועיקרון המשמעת הסיעתית ופעלנו והתבטאנו בהתאם להכרעת המפלגה להיות שותפה בקואליציה. נהגנו באיפוק מול ביטויים חריגים, התקפות אישיות, וזלזול בסיעה. נסיונות חוזרים ונשנים להביא את הסיעה לפעול יחד ולהתנהג במינימום של קולגיאליות התנפצו אל מול פלגנות קיצונית והתנהגות אנרכית. במקביל, התברר שהפער האידיאולוגי בין חברי הסיעה אינו ניתן לגישור. בפועל נוצרו שתי מפלגות נפרדות. חלק מחברי הסיעה רצו לראות את מפלגה העבודה כמפלגת שמאל סוציאליסטית לוחמנית, הנמצאת משמאל לקדימה ובסביבת מרצ במפה הפוליטית. אנחנו האמנו שעתידה של מפלגת העבודה טמון בחזרה למקורות המפא"יניקים והממלכתיות הבן-גוריונית הנמצאים במרכז המפה הפוליטית. תמכנו כל העת במאמצי הממשלה והיו"ר לקדם הסדר עם הפלסטינים ומדינות האזור, אבל לא ראינו לנכון לעמוד עם שעון עצר ביחס לתהליך מורכב זה. לא קיבלנו גם את ההלקאה העצמית של מי שראו במדינת ישראל האחראית הבלעדית להיעדר תהליך מדיני. להיפך, חשבנו שהאולטימטומים של חלק מחברי מפלגת העבודה ביחס לתהליך יצרו אצל הפלסטינים את האשליה שהממשלה עתידה ליפול בקרוב ושכדאי ורצוי לחכות לממשלה "נוחה" יותר. האמנו שעל ההנהגה הפלסטינית לנהל מו"מ עם הממשלה הנוכחית ולא לחכות (שוב) לבחירות מוקדמות ולהפלת הממשלה. האמנו ששיתוף הפעולה בין שר הבטחון וראש הממשלה הוא הציר היחיד שעליו יכול להשען הסכם עם הפלסטינים ומדינות האזור שיזכה לתמיכה רחבה בציבור. ראינו בישיבתה של מפלגת העבודה בממשלה ביטוי נכון של מקומה הרצוי במרכז המפה הפוליטית, כשותפה מתאימה לכוחות הפרגמטיים במפלגת הליכוד ובממשלה. כך נוצר מצב שכל אחד משני חלקי הסיעה נאלץ להתנצל על ההתנהלות של הצד השני ומצא את עצמו מאכזב את מי שציפו ממנו להתנהג בהתאם לתפישות של הצד השני. הפער בין שתי תפישות אלה חייב הכרעה. לאור זאת, החלטנו על הקמתה של סיעה חדשה מרכזית, ציונית ודמוקרטית שתפעל בממשלה לקידום רעיונות אלה ותחזק את הכוחות המתונים שבקרבה. בבוא העת נפעל להקמת מפלגה חדשה, שתמשיך את מסורת מפא"י של ציונות פרגמטית המבוססת על פשרה מתוך כח, סולידריות בין אלה המבקשים לתרום לבניין המדינה, ומהפכה בחיים היהודיים היונקת משיבה לחיים ריבוניים. המפלגה החדשה תפעל לקידום חזון של מדינה משגשגת המבוסס על פיתוח המצוינות של אנשיה וטיפוח תחושת השייכות של כל אחד מאזרחיה תחת החזון ציוני. המפלגה החדשה תפעל – ככל שיאפשרו הנסיבות – לקבע גבולות מוסכמים ו/או מוכרים למדינת ישראל. היא תחדש את האידיאל הציוני של חיי עבודה וסולידריות בין אלה התורמים לבניין המדינה, וחיזוק ההתיישבות החקלאית. היא תבסס אמנה חברתית ציונית על העיקרון שכל אזרחי המ דינה , יהודים ולא יהודים , חרדים וחופשיים , יכולים להיות שותפים מלאים ושווים למחויבותה העמוקה של מדינת ישראל לחוסנם ושגשוגם של העם היהודי והתרבות העברית ולהיותה פתוחה תמיד ליהודים מכל העולם. לקראת הבחירות הבאות נציג רשימה לכנסת שיהיה בה ייצוג גבוה במיוחד לנשים ולדור הצעיר. אנחנו קוראים לכל מי שחולקים איתנו חזון זה, ומבקשים לעצמם בית פוליטי היונק מרעיון הממלכתיות הבן-גוריוני ומערכי מגילת העצמאות, אך מותיר מאחור את הפלגנות, להצטרף אלינו. עם פרישתנו מסיעת העבודה והקמת הסיעה החדשה פתוחה הדרך לחברי סיעת העבודה הנותרים לממש את רצונם לפרוש מיד מהקואליציה ולקיים בחירות ליו"ר חדש למפלגה בהקדם. זוהי הזדמנות עבור חברי הסיעה לפעול מהאופוזיציה למימוש החזון של מפלגת העבודה כמפלגת שמאל סוציאליסטית לוחמנית. אנחנו מאמינים שיש חשיבות לקיומה של מפלגה כזו, ומקווים לראות את חברי מפלגת העבודה פועלים יחדיו למטרה זו. שלכם, אהוד ברק מתן וילנאי עינת וילף אורית נוקד שלום שמחון ____________________________________________________________ ולסיום ניתוח משועשע ועצבני משהו של רדיקל המקלדת רחביה ברמן "חפש את הכסף: המפץ הקטן של תנועת המושבים" […]


כדאי לקרוא את מאמרו של לב גרינברג – בין עיני לפרץ (העוקץ)
http://www.haokets.org/2009/03/26/%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%A2%D7%99%D7%A0%D7%99-%D7%9C%D7%A4%D7%A8%D7%A5/
ולמי ששכח. גם עמיר פרץ הוא פושע מלחמה.


מזתומרת? ציפית שכראש המפלגה הוא יוכל לעשות מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה? זה אצל ליברמן, לא במפלגת העבודה ולא בשום מפלגה מסודרת עם מוסדות (וטוב שכך). עמיר היה יו"ר מפלגה עם כוח מועט יחסית בועידה ורב אצל המתפקדים, מה שאומר שהוא היה תלוי מאוד בקבלני הקולות שלו (ולכן בן אליעזר ושמחון קיבלו משרות שרים). אלה החיים. בפעם הבאה, אפשר לארגן השתלטות יותר יסודית על המפלגה.
לגבי חוץ מול ביטחון – ההנחה הייתה שבבטחון יש לו בכל זאת השפעה על עניינים חברתיים בטחוניים – כמו למשל הפרטת תע"ש, שהייתה כבר באמצע הדרך ובוטלה. מעבר לזה, הוא השפיע לא מעט בתור שר ביטחון – תשאל את המתנחלים, שעדיין מקללים אותו על כמה הקפאות אסטרטגיות.
בתור שר חוץ הוא היה מקבל לשכה יוקרתית, נסיעות חינם בעולם ואפשרות למינויים יוקרתיים למקורבים, אבל אפס השפעה. שר חוץ שהוא לא ממפלגת השלטון הוא שר חוץ חסר כוח ותועלת.


Amir Peretz
On 12 July 2006, the suspect ordered the aerial bombardment of villages and cities in Lebanon, targeting essential infrastructure, such as water, food, fuel and electricity supplies. The bombing also damaged hospitals, clinics and schools – all places expressly prohibited from attack under international law. As a result of the bombing, ground assault and artillery fire, more than 1,200 people were killed including hundreds of children and elderly people.
On 8th November 2006, the suspect ordered the shelling of Beit Hanoun, a neighborhood in Gaza, in response to rockets fired toward Israel. For 15 minutes, residential neighborhoods were shelled, resulting in the deaths of 19 people, including 9 children. At least 40 people were injured. Firing shells deliberately and indiscriminately into civilian areas constitutes a war crime.
In August 2006, an official complaint was filed to the High Court in Morocco on the suspicion Peretz had committed war crimes and crimes against humanity. The suspect holds Moroccan citizenship. The complaint was filed by 3 Moroccan Jews, all renowned for their human rights work.
Description of the suspect: an olive-skinned man, about 60 years old, black hair, brown eyes, with a moustache.
Anyone who has information about the suspect when he is outside of the Israeli borders, please report immediately to a human rights lawyer. Relevant for countries with universal jurisdiction.
http://wanted.org.il/amir_peretz_en.htm


פרץ היה יכול לקחת תיק משולב של תמ"ת ביחד עם רווחה ועבודה ולקדם את הנושא החברתי בצורה הרבה יותר משמעותית. לדורש יותר פקחים ולבדוק הפרות של זכויות עובדים.


ככאן המייל שלי שרצית, וראה גם תגובה אצלי
א.א.


מה עם חולדאי? השם שלו לא עלה כאן ונראה לי שיש לו הרבה יותר סיכוי מבוז'י או עמיר פרץ.


אל תמהר כל כך להספיד את בוז'י, אני מהמרת שהוא יותר פופולרי ממה שאתה חושב. אני ואתה אומנם מודעים עד כאב למי ומה הוא ואילו פנים הוא הציג בעבר, ובי אישית הוא מעורר חלחלה, אבל זה לא אומר שכולם מודעים – או מחשיבים – כמוני את הפנים האלה. צ'מע, נתקלתי בלא אחד ולא שניים שמקוננים בימים האחרונים ומגדירים אותו כשר הרווחה הטוב ביותר שהיה לישראל בעשורים האחרונים, לא פחות! נראה שהצליח לבנות לעצמו תדמית ציבורית טובה מזו שהשכילו לבנות לעצמם שותפיו למפלגה (חוץ משלי, אולי). לא אתפלא אם הוא המנהיג הבא של האבודה. מה אני אישית חושבת על זה? לא כזה משנה, כי ממילא לא נראה שיש סיכוי שאצביע לאבודה, שלהערכתי יצאה למסע איבוד הדרך עוד לפני שנכנסה בשמחה ומרצון ללפיתת החנק של הברונטית.

17 בינואר 2011 at 13:29
א. לצערי, אני לא יכול לקחת קרדיט על 'ארצה'. דן שונרא, למיטב זכרוני.
ב. אני, כמובן, לא מסכים איתך לגבי עמיר, אבל לא נפתח את זה כאן.
ג. עיני לא יעמוד בראשות העבודה. עכשיו זה לא מתאים – הוא עדיין לא חזק מספיק, והוא גם קרוב מדי להצהרות של 'לעולם לא אתמודד' מכדי שיוכל להתמודד. ובעתיד כוחו ילך ויפחת.
כמו שצייצתי, עיני הוא – ככל הנראה – המפסיד הגדול מהמהלך של ברק. כל האסטרטגיה של עיני, כל היכולת שלו להביא הישגים, בנויה על המושג של 'שולחן עגול'. בשעה 14:30 פואד מתפטר ממשרד התמ"ת, ומתיישב שם איש של ברק – שיבעט את עיני הכי רחוק שהוא יכול. עיני לא יוכל יותר להביא הישגים, ומצד שני הוא לא בנוי לאופוזיציה – כל התדמית שלו היא של מישהו ש'הולך בטוב', ואם הוא יתחיל ללכת על סכסוכים כולם ישאלו את עצמם מה בעצם הגליק הגדול.