עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

ערוץ 10 פימפם במשך שבוע את התחקיר המרעיש שהוא עומד להעלות על תנועת "אם תרצו" ונכונות טענותיו לגבי ארגוני השמאל, האקדמיה בישראל וכל מי שלא מתיישר עם שירת הלל למדינה ומדיניותה. אמש עלה הדבר הזה, שאני מסרב לקרוא לו "תחקיר". במלה אחת: ביזיון. במלה אחת אחרת: דמיקולו. מקומם ומעציב שזו הרמה שמנפקים שני "טאלנטים" עתירי משכורת, הנהנים ממשאבים שרוב העיתונאים בישראל יכולים רק לחלום עליהם. ואני אנמק:

כבר בהתחלה, כשהציגו את הנפשות הפועלות, וביניהן את אחד משני מנהיגי "אם תרצו", ארז תדמור, לא טרחו שם להזכיר שהפטריוט הדגול, שומר כבודו של צה"ל, הורשע בגניבת נשק ותחמושת מאותו צה"ל עצמו. לא רלוונטי. לא מעניין.

כשמנו את "חטאי" המרצים באוניברסיטת בן גוריון, גיבבו בערימה אחת תמיכה בחרם אקדמי על ישראל, תמיכה בסרבנות שטחים (לא סרבנות גורפת לשירות בצה"ל, רק בשטחים) וגם אמירה של מרצה בעל אזרחות בריטית לפיה, בהסתכלות פנים-בריטית, יש טעם לפגם בדרישה של הלובי הישראלי בבריטניה לתמיכה בלתי מסויגת בכל מדיניות של ישראל. כולם אותה רמה של "שמאל קיצוני". כשהראו צילום במצלמה נסתרת של מרצה באותה אוניברסיטה האומרת שמקור טוב הוא דו"חות בצלם, לא טרחו לציין שאפילו בצה"ל מהללים ומשבחים את אמינות תחקירי הארגון, ואומרים שהם מסייעים לצה"ל לאתר ולטפל בהפרות ועבירות.

לא הזכירו במלה את המלחמה הנואשת של "אם תרצו" נגד תיוגה כתנועת ימין, כולל איומי תביעת דיבה נלעגים (מה נסגר איתם, באמת? LOL) נגד מי שהעז להצביע על העובדה הפשוטה הזו (כן הזכירו שמנכ"ל הארגון, רונן שובל, היה מועמד לכנסת מטעם "הבית היהודי", אבל בלי ההקשר המעניין הנ"ל).

הזכירו באופן חולף את היחצ"ן משה קלוגהפט, בלי להזכיר במלה את העובדה שהוא עומד מאחורי קמפיינים דומים בשמות של ארגוני קש אחרים (כמו ההסתה המחליאה לפיה התומכים בהעלאת תמלוגי הגז שנמצא בים התיכון כביכול משרתים – במודע ובמכוון – את האינטרסים הערביים ומחבלים במכוון בעצמאות האנרגיה של ישראל). לא הזכירו את האסטרטגיה המוצהרת של קלוגהפט למכור לציבור תכנים ימניים ו"אמוניים" בלשון חילונית ו"צעירה" תוך הסוואת המקור הימני-אמוני ותוך יצירת מצג שווא של התעוררות שטח עצמאית, אסטרטגיה שמתקשרת למאבק הצווחני הנזכר לעיל נגד הזיהוי של "אם תרצו" כתנועת ימין.

גם כשהזכירו שהתנועה לקחה כסף ממטיף אוונגליסטי אנטישמי, שחושב שהיטלר היה עונש על דחיית היהודים את ישו ותומך בישראל אך ורק כדי שזו תגשים את ייעודה לפי הנצרות המשיחית ותצית את מלחמת גוג ומגוג, לא טרחו להזכיר שאייל אשכול, "רכז המדיה" של התנועה, ובעצם הדובר שלה, הצהיר מפורשות ש"היינו לוקחים כסף גם מהיטלר" – דבר ששומט בצורה הכי אפקטיבית את הטענות שלהם נגד מקורות המימון של אחרים.

כאשר "חשפו" שצינור המימון של "אם תרצו", "הקרן המרכזית לישראל", מממנת גם את ההגנה של יצורים כמו ג'ק טייטל, יגאל עמיר, ושאר דמויות ש"מה פתאום ימין", לא טרחו לעשות את העבודה הקלה עד גיחוך ולהפריך את טענתו של שובל, שאמר ש"כן, אלה מטרות קיצוניות שאני לא תומך בהן, אבל לא מצאתי שום גוף אחר שמסוגל לאסוף בארה"ב תרומות פטורות ממס למען ישראל" – זאת בשעה שיש עשרות גופים שעושים בדיוק את זה מדי יום ביומו. גם את העובדה שהסוכנות היהודית שימשה באופן לא ממש חוקי צינור להעברת תרומות ל"אם תרצו" לא טרחו לציין.

חמור מכל: את העובדה הפשוטה והבלתי ניתנת לערעור, שעלות הקמפיינים שהריצה "אם תרצו" גבוהה בהרבה מסך ההכנסות המוצהרות שלה (גם אם מניחים שהעיצוב של החומרים, הדפסתם וכל שירותי היח"צ נעשו בהתנדבות, רק בחישוב עלות שטחי הפרסום של מודעות הרחוב הענקיות, וגם אם לא סופרים את ההכנסות המוצהרות שהלכו במוצהר לתשלום משכורות והוצאות מנהליות), לא הזכירו במלה. כאן לא מדובר סתם בצביעות או בהתנהגות מקארתיסטית, אלא בחשד מאד רציני, שטרם נמצא לו בדל של הפרכה שאני ראיתי לפחות, להונאה ועבירה על חוקי רשם העמותות; זאת באמצעות מימון ישיר של הקמפיינים שלהם מבלי להעביר את הכסף כתרומה לארגון עצמו, ובכך לעקוף את חובת הדיווח. בהקשר לכך, לא טרחו להזכיר שאביו של שובל הוא מיליונר הסטארט-אפים אדוארדו שובל, אדם שלפני כמה שנים עבר "לידה מחדש" כיהודי מאמין ואיש ימין נלהב, ואת החשד המבוסס שכל ה"אם תרצו" הזה אינו אלא צעצוע שקנה איש עשיר לבנו הלא-יוצלח, שיהיה לו במה לשחק.

גם כשכן הפריכו ביעילות טענה מרכזית של ארגון התבחלה, לפיו כביכול מקבלים ארגוני שמאל מימון ממדינות ערב וארגונים אסלאמיים (תוך הבהרת האמת כי הכסף מגיע ממדינות אירופיות דרך ארגון בשם NDC, שמשמש כאן רק כצינור עם פיקוח הדוק מצד אותן מדינות על המטרות לשמן מנוצל אותו כסף, ארגון שבלי קשר, מקבל גם תרומות ממדינות וארגונים כנ"ל) – לא טרחו העיתונאים הנועזים והמפורסמים לתת קרדיט למי שחשף ראשון את העובדות האלה, הלא הוא מכובדנו יוסי גורביץ (וגם מכובדנו לא פחות שלום בוגוסלבסקי). והטענה שלא היה להם מושג לא אוכלת פה. אם העין השיביית יכלו לשים לב ולתת קרדיט, גם שלח ודרוקר יכולים, וגם בחיפוש על "אם תרצו" ו-NDC מופיע הפוסט של יוסי חמישי בעמוד הראשון.

בקצרה, מדובר בתעודת עניות מחפירה למה שמתיימר להיות תוכנית תחקירים עתירת תקציבים, המוגשת על ידי שני אנשי תקשורת בעלי פרופיל גבוה בערוץ טלוויזיה בעל גב משפטי רחב. מבחינה עיתונאית גרידא, הקראה מונוטונית של הפוסט של יוסי גורביץ היה בה ערך עיתונאי גבוה יותר מכל הפוזה היומרנית ובזבוז זמן המסך הזה.

על עופר שלח חבל לי. שלח הוא איש סופר-מוכשר וגם רציני, שפשוט פורס את עצמו לדעת על פני עיסוקים רבים מדי. איש אינו יכול לעשות גם סופרבול (ובשנה הבאה שידור פוטבול שבועי) וגם NBA וגם כדורסל ישראלי וגם עבודה כפרשן באולפן שישי וגם כתבות בבלייזר וגם תוכנית תחקירים שבועית, לא משנה כמה הוא מוכשר וכמה מעט הוא ישן. התוצאה היא שאיפה שהוא, הוא יחפף (וכאן המקום לציין שבסופרבול הוא דווקא היה בסדר גמור, בניגוד לשותפו לשידור ירון טלפז שהיה על הפנים, ובתור גילוי נאות אציין שאני חושב ללא בושה שאני הקטן הייתי מתאים בהרבה משניהם למשימה, וכך גם יורשי המעולה והמשובח ב"וואלה! פוטבול", דוד רוזנטל שליט"א). העניין הוא שלמעסיקיו, הן בערוץ 10 והן בערוץ הספורט, משתלם יותר לשלם עוד קצת לשלח שיעשה גם וגם וגם, מאשר לשלם לשניים או שלושה אנשים בנפרד שיתמקדו כל אחד בתחומו. אבל זה לא אומר ששלח צריך לשתף פעולה עם ההזניה הזו.

מרביב דרוקר, לעומת זאת, כבר מזמן הפסקתי לצפות למשהו. האיש חפפן בכל מעשיו שחושב שתלתליו וחיוכו השובב מהווים תחליף לתוכן עיתונאי של ממש. זה הפרצוף של העיתונות החוקרת בישראל, 2011, ולהצופה (לא) ינעם.

הערה מנהלית: השבוע נוסף לבלוג כפתור דרכו אפשר לתרום לכלכלת ילדיו הרכים של הכותב, המצוי לא עלינו בקשיים כלכליים ויהיה אסיר תודה על כל שקל. עדכון – תרומת הבכורה התקבלה. אני רוצה להודות לתורם ולהודיע לו שהוא נשמה טהורה וזכה. מי הבא בתור? תודה מראש.

הערה 2: הפוסט על מערכת המשפט, העומס הבלתי נסבל (והמכוון) והשופט שהתאבד יידחה להלילה או מחר עקב הצורך להגיב לדרעק של "המקור". עמכם הסליחה.

הערה 3: היום נפטר פרופסור מיכאל הרסגור, מלומד דגול, איש מצוין, רודף דעת ומפיצה ברבים, אוהב את ההיסטוריה ומקרבה אל הבריות. יהי זכרו ברוך.