עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

לפני שניגש לשחרר מעט קיטור רעיל–בהצטברותו על הקליינע קריסטלנאכט של אמש, בואו נשים דבר אחד על השולחן: אף אחד*, כולל שמאלנים יפי נפש, לא באמת רוצה לחיות בשכונה מלאה באנשים שאין לו כמעט שום מכנה משותף איתם, שום שפה משותפת מעבר לשברי אנגלית מגומגמת במקרה הטוב, שום מטען תרבותי משותף, ומעט מאד סיכוי שיתפתח כזה בהיעדר השקעה מסיבית של משאבים ורצון טוב שברור לכל שלא הולכים לקרות.

זה טבע האדם. אנשים רוצים בגדול, גם אם הם נורא נאורים ובאמת אוהבים להיפתח לכיוונים אחרים, לחיות בקרב אנשים שדומים להם לפחות במידה מינימלית. אנשים שיבינו את ההערה שזורקים להם במכולת על הכותרת בעיתון – וזה כאילו בהנחה שמדובר באנשים שיודעים לקרוא את אותו עיתון.

לכל אלה מתווסף המתח המובנה במצב של הגירה – בין אם של פליטים או "סתם מהגרי עבודה" (בו'נה, הזרים האלה מכנען הם לא פליטים! הם באו לפה בשביל אוכל! אפחד לא רודף את יעקב ובניו בארץ כנען ושלא יספרו לי יפי הנפש סיפורים! זו מדינה מצרית פה!!!) – החשש מפני דחיקה; המרמור של שכבות חלשות החיות בצפיפות שעוד מוסיפים על צפיפותם ומנחיתים עליהם את הזרים, שלא זו בלבד שכמו עניים ומנוכרים בכל מקום נוטים לפשיעה, לשעמום ולתסכול מיני, אלא אין להם אפילו את הקשרים החברתיים שימנעו מהם להציק דווקא לבנות השכונה; ולסיום הדינמיקה הטבעית של המעמד הכי מקופח שמגלה פתאום שיש מישהו עוד יותר חלש ממנו להפנות אליו בבטחה את איבתו – כל אלה כשלעצמם מצב נפיץ גם בהינתן הנחמדות והנאורות באוכלוסיות.

אבל זה שיש מצב מעצבן ונפיץ שמעצבנותו ונפיצותו טבעיים ומובנים לגמרי לא אומר שנעבור לסדר היום כשמישהו (מירי מגדה ריפנשטאל, דני שטרייכר, מיכאל בן גבלס, אני מדבר עליכם ואליכם) עוד לוקח בנזין ועושה שביל מדויק ישר אל חבית הנפץ. זה גם לא אומר שנעבור לסדר היום כשמישהו, ולא אכפת לי כמה הוא ממורמר בצדק, דופק בקבוק בראש של אבא שמחזיק תינוק וגורם לנפילת התינוק לרצפה. עם הגבלסים והמגדות עוד נבוא חשבון, נצחקק בהנאה מרירה כשיגססו מסרטן ונשתין להם על הקבר; ואם מישהו מהפראיירים המוסתים שלהם יעשה דברים כמו שנעשו אתמול בדרום תל אביב לידי כדאי לו להתפלל שאהיה לבד, ואז איאלץ קודם כל לסייע לנפגעים. כי אם יהיה אתי מישהו המישהו יעזור לנפגעים התמימים ואני אתפנה להוסיף על מניינם בשאינם תמימים.

לסיום, מלה על פשיעה, סטטיסטיקות וכו'. על הנתון השקרי, שעלובי נפש מזוינים כמו חברת החדשות של ערוץ 2 ובובות אצבע משופדות רקטום כמו חנוך דאום מהדהדים, כאילו "ה'מסתננים' אחראים ל-40% מהפשיעה בתל אביב" כבר התייחסו רבים, ורק נשוב ונזכיר שזה שקר שלא רק רגליים אין לו, אלא הוא גם יתום וגלמוד כי אין איש המוכן לגבות אותו בשמו. כל אוכלוסיית מהגרים מגבירה את הפשיעה, ודווקא מכל הנתונים עולה שאוכלוסיית מהגרים זו ממש לא יותר מכל אחת אחרת בת השוואה, וכמו שצייצתי אני הקטן היום: “מאז שבאו כל המרוקנרים והעיראקים האלה לשכונה, נשים ממש מפחדות ללכת ברחוב! נכון, גם קודם היו אונטערוולטניקים, אבל היו משלנו. לא הציקו לבת השכן, ידענו איך לדבר איתם". סבבה?

אז אחים יקרים, מקופחים ודפוקים: קודם כל, לנו אתם יכולים להריח בתחת. זה לא שלא היינו אף פעם בשכונת התקווה ואנחנו לא יודעים שגם לפני שהגיע האריתראי הראשון היה שם הצפות כל חורף ונרקומנים ופחד להסתובב בלילה לבד (ויש גבול גם לסיפורים על “הם היו משלנו”. את רוב הפשעים שלהם גם פושעי הבית של שכונת התקווה עשו קרוב לבית, לא ברמת אביב. ואם פחות הטרידו מינית את הבת של השכנה זה לא מרוב כבוד לשכנה אלא מפחד האחים של בתה שידעו איפה הם גרים והיו לא פחות אלימים).

דבר שני, עם כל כמה שטבעי להפנות את הזעם אל מי שקרוב וחלש, אולי תפעיל את השכל ותפנו אותו במקום זה למי שבאמת דופק אתכם? באמת, אתם יכולים אפילו להישאר לאומנים שטופי קשקושי דת, אבל מי שאשם במצב זה לא הפליט שמוכן להסתכן במוראות המסע בן אלפיים הקילומטר וזווועות הבדואים בסיני רק כדי להגיע לכוכים העלובים שהוא שוכר בשכונתכם. זה המניאק בחליפה שזורק אותם עליכם ואז מסית אתכם. הוא יחזור לבית היפה שלו ואתם תישארו בחרא. פעם אחת תוכיחו שגם אתכם אי אפשר לרמות כל הזמן, ותתחילו לעמוד על הזכויות שלכם, אפילו אם זה אומר לעמוד עליהם מול מי שאתם אוהבים לראות כמלך ישראל.

* אף אחד זה מושג סטטיסטי כי כמו שאמר פעם קיקרו, אין רעיון כה מטופש עד שלא יימצא מי שיביע אותו. גם אם יש קורא שדווקא מעדיף לגור בשכונה מלאה סודנים ואריתראים על בני עמו שאת שפתם הוא דובר, שיהיה בריא ויקבל את זה שהוא במיעוט מבוטל. תודה.

אין שום חידושים בחשיפות על מעללי "צמרת ש"ס" שמרוחות לפתע על כותרות העיתונים. החידוש היחיד הוא שהפעם, כנראה, יש מודיע. מבפנים. בן סורר ומורה. מוסר ומדיח. או חתן או משהו. שיהיה בריא וייזהר מהאנשים שבסביבתו הוא (היא??) חי\ה.

הכותרת לקוחה מתקופת מאסר דרעי. בשלב מסוים באותה סאגה נפוצו בבני ברק כרזות המציגות את מרן בכל הדרו אך בארשת תוגה, והכיתוב "ספר תורה שרוי בצער!” על פני שליש הכרזה או יותר. תמיד שעשע אותי ואני שמח שנמצאה עילה מחודשת להיזכר בזה. למרבה הצער, כל הממצאים הפוטוגרפיים של החיפוש בצירוף עובדיה יוסף מניבים רק תמונות של רבנים אשכנזים למיניהם.

כאמור, אין פה חידוש. כל מי שקורא עיתונים אינו יכול שלא לשים לב לריבויים של רבנים עירוניים ברחבי הארץ ששם משפחתם יוסף, בתוספת עוד כמה רבנים שמדי פעם צצים וכשזה קורה תמיד מוזכר שהם במקרה נשואים לבנותיו של מרן, או אחים של כאלה, או קרובי משפחה מדרגה קרובה של ראשי ש"ס אחרים (מה קורה, אריאל אטיאס?).

אני מודה שקשה לי יותר להתרגש מסיפורים בפוליטיקה הפנימית של ישראל מאז שהגעתי להכרה שנכון להיום, אני לא רואה שורדת בצורתה הנוכחית יותר מעשור בגבול הרחוק, חמש שנים בגבול קרוב. בכל זאת יהיה מעניין כמובן לראות כיצד תטופל חקירת המשטרה. איך יגיב אריה דרעי (כלפי חוץ אנחנו יודעים, כמובן) ובכלל, פרשה עסיסית ללא ספק. היו המון כאלה בסוף ימי ויימאר. השוואות מעניינות תוכלו כמובן למצוא אצל נעם ר', במחלקת גודווין לא גר כאן יותר".

מעניינת הרבה יותר הפרשה שבה מואשמים שלושה סטודנטים פלסטינים ב"איומים" לכאורה סביב החרמה יזומה של הרצאה של שמעון פרס במכללה ההנדסית ירושלים. בכל הדיווחים התקשורתיים, אף שסופר שעילת המעצר וצו ההרחקה מירושלים (???) היו איומים לכאורה באכיפת החרם, בכולם צוין במפורש שהמעצר נערך "על רקע" חוק החרם.

חוק החרם, אם תזכרו, הוא בכלל חוק אזרחי, הקובע את החרם נגד מוסד, אדם, מקום, או ארגון בשל היותם יהודים או קשורים למדינת ישראל כעוולה אזרחית ומאפשר לכל הניזוק ממנו לתבוע בגינו פיצויים.

אין בו בחוק החרם כדי להצדיק מעצר ובוודאי לא צו הרחקה ממקום הלימודים לסטודנט. כלומר נשארנו עם איומים לכאורה. לא ברור מי המתלונן. ידוע שאף סטודנט ערבי לא השתתף בהרצאה של מייצג הריבונות הישראלית במוסד הלימודים המכובד. כלומר, עלינו להאמין שאל כולם הגיעה זרועם המאיימת של הנאשמים ורק המתלונן האלמוני והבודד "שרק בעקבות תלונתו נפתחה חקירה", העז לשבור שורה אבל רק באלמוניות, לא ללכת אבל כן ללכת למשטרה שמאיימים עליו – במה, אגב? נידוי חברתי? כי זה מותר. אפשר לקרוא לזה מגעיל אבל זה מותר ובכל מקרה לא בר אכיפה.

לא נמצא איש שיעיד שהנאשמים איימו על מישהו. נמצאו רק כאלה שראו במעצר "התנהגות על גבול הטירוף" מצד המשטרה וגם בריונות פשוטה. כי מה שאין להכחיש הוא ששלושת העצורים היו ממארגני החרם. כלומר יש לנו פיברוק "איומים" בחסות רוחו של חוק החרם החדש ההופך את הכלי הפוליטי הלא–אלים והלגיטימי של חרם לבר–עונשין.

וכאמור, מעניין שאף לא אחד מכלי התקשורת שדיווח על העניין לא נצמד ללשון ההודעה שיצאה מרשויות האכיפה. כולם הזכירו את גרסת המשטרה, לפיה נפתחה חקירה רק בעקבות תלונה של קורבן איומים, אבל לא הציגו אותה כנכונה בהכרח. זה מזכיר קצת את הימים שאחרי רצח רבין. לא הייתי בארץ אבל פוטמתי בידי אחי בגזרי עיתונים, ובוודאי בתקופה זו. ואני זוכר שמיד אחרי הרצח נעצר מישהו בגלל שבעמדו בבנק, כששאלו "מי הבא בתור?” השיב בהומור שחור "פרס".

והנה שוב מעורב העוף הדורס הזקן במקרה בו רומסים בשם כבודו הממלכתי את זכויות האזרח של מישהו. לא בצל מצב חירום בעקבות רצח ראש ממשלה, אלא סתם כי זה הסדר החדש, ביצ'ז. השוטים אוהבים את הכוח. (ידעתם אגב ששלום מכחיש נמרצות שזה על שרון?)

זה מתווסף לסיפור המוזר על הצעת החוק של איסור המואזינים שיזמה נערת המים אנסטסיה מיכאלי. שם למעשה הוכח בעליל שאין צורך בחוק, כי חוק הרעש מאפשר אכיפה, כמו במקרה המדובר של הרחוב ביפו בו מתגוררת מאמא לידרמן וחדר התפילה של חמולת אבו סייף. דווקא הרב גרוזמן מקבל רק דוחות ולא מחרימים לו את הרמקולים.

מה עוד היה? (מעלעל במדרון חלקלק) אה כן – ישראל, שהיתה מיוזמות אמנת הפליטים של האו"ם. מדינה שנוסדה כמקלט לפליטי רדיפות, שוב מוכיחה את מסירותה לעניין זה. היא מגרשת אלפיים פליטים מחוף השנהב כי היא קבעה, חד צדדית, שלא מסוכן שם יותר. הגופים הבינלאומיים שאמונים על כך עוד לא הגיעו להצהרה כזו. ישראל עושה זאת כמו שהיא קובעת חד צדדית שאף אריתראי שמגיע אליה הוא לא פליט, למרות שבעולם שיעור האריתראים מבקשי המקלט שמקבלים הכרה כפליטים מגיע ל-70%. רק אלינו באים כל הרמאים. איך נאמר? לא הלך זרזיר אצל עורב, כנראה…

כמו שכתבתי בפוסט שאתם, בני בלי קולטורה, לא התעכבתם עליו, שירו של וויליאם באטלר ייטס "הביאה השנייה" מצלצל מאד מוכר בימים טרופים אלה (ולשם שינוי מטבע הלשון השחוקה אינה הגזמה). “המרכז אינו יכול לעמוד". אם "השבט הלבן" לא יכול למצוא לעצמו נושא דגל יותר ראוי מיאיר לפיד, שלי יחימוביץ' (בית דגושה). וציפורה "אני בכלל לא נאה לי להיות פה. אני עושה את זה רק בגלל השליחות הגדולה שאני נושאת" לבני – אולי באמת חבל לו על הזמן.

אגב יאיר לפיד, נורא הצחיק אותי איך שכולם בתשקורת העוינת מיהרו להתייצב לימינו של "נושא דגל העיתונות בפוליטיקה" (…) ולהכריז שבעוד יאיר לפיד הוא דמות ציבורית מוכחת וראויה, נעם שליט סתם תופס טרמפ על הסיפור של הבן שלו ולא באמת מביא שום אמירה. הגדיל לעשות בטיפשות הזו אראל סג"ל, שבאמת הגיע לנקודה הפיטרית במכירת בדיחות פלוצים (מצחיקות מאד אמנם) במוסף זמן תל אביב. כל מה שקרה איתו מאז זו קפיצת כריש רצינית.

כל מה שנשאר לשבט הלבן, לחלקו לפחות, הוא הכסף, ומי שמעיז להעז פנים נגד המעוז האחרון הזה מטופל בידי בריוני הממסד, הלא היא הקלגסת הבזויה, המונהגת בידי יוחנן "סגרתי תיק על התעללות בעובדת זרה לאישה נשואה מסביון שאולי יכול להיות יש מצב כפי הנראה הייתי מזיין מהצד". בריונים בכחול, שחר איילון, דוד גז, תבינו – משטרה שלא מקיימת את החוקים הפשוטים ביותר הנוגעים להם עצמם היא בדיחה. אני יודע שאתם בדיחה בכל מקרה, אבל באמת שהכל נובע מזה. שוטר בלי תג המאפשר זיהוי אישי קל הוא בדיחה כי הוא מייצג במהותו כוח שאין מאחוריו אחריות – לא אישית ולא ארגונית. והתג המתכתי על החזה לא מספיק – בלילה אי אפשר לצלם אותו עם פלאש – הוא מחזיר אור ויוצא בתמונה כהבזק אור גדול (ותודה לערן ורד). צריך מספרים גדולים על הגב כמו בגרמניה. זה כמובן דיון רלוונטי מאד למערכות פוליטיות בנות קיימא, הגדרה שמדינת ישראל, פריו ותוחלתו של המפעל הציוני, כבר לא ממש עומדת בה.

אבל כל עוד אנסטסיה לא שולחת אותנו יחד עם ע'אלב מג'אדלה (טיפוס שהמפלגה שלה היתה מתה שהבעיה הערבית תסתכם או תתגלם בו דווקא) למחנה לחינוך מחדש עם עינויי מים שונים, אנחנו נמשיך לעקוב אחרי נקודות מעניינות בקריסה. שיהיה שבוע טוב.