Posts Tagged ‘פלסטין’
העולם בוער
Posted on: 15 במרץ 2011
- In: מעורב | פוליטיקה - חוץ
- 11 Comments
כל-כך הרבה קורה ברחבי העולם, שקשה לדעת מאיפה להתחיל. אז ברוח אמרתו החביבה עליי של אוגוסטוס קיסר, נתחיל ממה שקרוב לבית:
אלפים רבים של פלסטינים הפגינו היום בעזה וברמאללה נגד שלטונותיהם המושחתים (ובמקרה של הרשעות הפלטוסטנית, המשת"פים), בדרישה לאחדות פלסטינית ולהפניית המאמצים נגד הכיבוש. ההתחלה היתה מאד מעודדת. בזמן שבריוני החמאס תקפו מפגינים בגלוי בעזה, בכיכר מנארה חילקו כוחות הרשות פלאפל למפגינים (כן, מזכיר את הפיצות של שרה, ועדיין עדיף לאין שיעור והשוואה מאלימות).
אבל זה לא החזיק מעמד. בראותם שהמפגינים לא מגיבים בהתרגשות ובהכרת תודה למחווה, עברו בריוני הפת"ח לשפה המוכרת להם בהרבה והחלו לחבוט במפגינים, להעליב את המפגינות בשפת ביבים וכיו"ב. אמבולנסים החלו לפנות את הפצועים ממנארה, ואבו מאזן איבד הזדמנות פז לצבור נקודות משמעותיות.
זה אולי יישמע ציני, אבל כמי שאינו מאמין לרגע שאף אחד משתי התנועות האלה יכולה להצמיח משהו חיובי, אני מקווה שהם ימשיכו בגישה המטופשת הזו, ויסייעו להגביר את הניכור של עמם, שיוכל אז להיפטר משתי הנבלות האלה ולהצמיח מנהיגות אחרת, אותנטית. מוסטפא ברגותי ועבדאללה אבו רחמה לשלטון! (כן, אני יודע, לא ענייני ולא מקומי להגיד לפלסטינים מי ינהיג אותם, אבל עם אלה יהיה אפשרי ומכובד לעשות שלום של אמת). עקבו בציוצית אחרי AmoonaE@ לדיווחים מרמאללה ואחרי LiveFromGaza@ לדיווחים מהחזית הדרומית.
עדכון: הרשות הפלסטינית המגוחכת ממשיכה בהצגה ומנסה לאחוז בחבל משני קצותיו. כעת מדווח שהם מביאים אוהלים למפגינים בכיכר מנארה. זה היה מצחיק אם זה לא היה עצוב.
שכחתי: גם בסוריה הפגינו היום אנשים אמיצים. יעיש אל-חוריה!
בלוב הדיווחים סותרים. לאחר מספר ימים של ידיעות על הישגים לצבא קדאפי וכיבוש מחדש של ערי מפתח, טוענים כעת המורדים שמדובר בפרופגאנדה וכי ברגה וערים נוספות אינן בידיו של המטורף. טענות אלה נראות לי קצת פרופגנדיות בעצמן, אבל אני מקווה שאני טועה.
מה שבטוח, בנוגע ללוב, הוא שהאכזבה הפוליטית הגדולה של חיי שוב יוצא פארש. הטענות של מדבררי הבית הלבן על כך שאכיפת אזור אסור לטיסה מעל הערים הלוביות היא עניין מסובך מכפי שנראה הן קשקוש. הצבא האמריקאי אכף אזור אסור לטיסה מעל שטחים עצום בצפון עיראק ובדרומה במשך עשור. עם חיל האוויר שעוד נשאר ללובים המטוסים של הצי השישי יכולים להסתדר לבד. אין כאן בעיה מבצעית. יש כאן בעיה של רצון. הבית הלבן מפחד שלוב (והנפט שלה, וקרבתה למצרים ולאירופה) תיפול בידיים של אל-קאעדה. אני אומר: כמו שאפשר להתמודד עם כוחות קדאפי אפשר יהיה להתמודד גם עם סכנה זו, אבל ארה"ב מאבדת במהירות את שארית יומרותיה לקידום הדמוקרטיה בעולם. מזל שלה שסין לא במצב לתמוך בשוחרי החופש גם היא. והא ראיה: צרפת טוענת שסין עכשיו מעכבת בעד החלטה על אזור אסור לטיס מעל לוב. לא מפתיע. סין (שעדיין קוראת לעצמה קומוניסטית, למרבה הגיחוך) מוכיחה את אמרתו של מרקס על הקפיטליסט שימכור למהפכן את חבל התלייה.
אגב האכזבה הפוליטית, זוכרים שסיפרתי לכם על תנאי כליאתו של בראדלי מאנינג, המדליף לוויקיליקס? ובכן, דובר משרד החוץ, פי.ג'יי. קראולי, אמר מה שברור לכל מי שמוחו לא נמס מחמת סמכותניות רעילה, שהיחס הזה הוא מטופש וממש לא מועיל לשום מטרה. כנראה שקראולי רצה להיות מפוטר, כי הילארי קלינטון לא ידועה בהעסקת מטומטמים. זו כנראה הסיבה שכשנשאל אם הוא מדבר לציטוט, הוא ענה שכן. הוא כמובן הועף מיד, והיחס האווילי וחסר הנפקות למאנינג יימשך.
במצרים מתחילים לעבור לשלב השני של המהפכה: שחרור הנשים. בסוף השבוע קראתי דיווחים על התקפות נגד הנשים המפגינות (עדיין) בכיכר תחריר, וקריאות של "תחזרו למטבח" וגרוע מזה בהרבה. במאה התשיעית או העשירית היה מלומד ערבי דגול (מנסה לאתר את השם) שדיבר על זה שהחברה הערבית (כמו כל חברה בזמנה) מוותרת על חמישים אחוז מהפוטנציאל שלה בכך שהיא מדירה את הנשים. זה עדיין נכון ועד שמצרים ושאר עמי ערב לא יתקנו את זה, לא יהיה להם חופש אמיתי. יעיש מראת אל-מסר!
עדכון: היו שניים. אבן רושד במאה ה-12 ובמידה פחותה אבן סינא במאה ה-10.
חזרה למהפכות: בבחריין המצב מסובך יותר. אתמול נכנסו כוחות סעודיים לנסיכות הקטנה והיומרנית הזו (היחידה מהמפרץ שמנהיגה התעקש ליטול את התואר מלך). בבחריין, המצב הרבה יותר קשור למתיחות בין איראן לשאר העולם המזרח תיכוני, ולכן הצעד של הסעודים די מובן, וכך גם ההסכמה של ארה"ב למהלך. עם זאת, נותרת בעינה העובדה שרוב תושבי בחריין הם שיעים, ואם הם רוצים להדיח את שלטון המיעוט הסוני הם יעשו זאת, ואם הם רוצים לבטל את ההישג של לפני מאתיים שנה ולחזור להיות גרורה פרסית, הם יעשו גם את זה. זו רק שאלה של זמן וגופות, ואם הסעודים חושבים שהם יוכלו לספח את בחריין ובכך לבטל כביכול את בעיית הרוב השיעי המואס בשלטון סוני, אז בסוף יהיו גם גופות סעודיות.
ועכשיו, כמובן, לתבערה הגדולה ביותר – זו של הכוּרים ביפן. אם יהיה שם מפגע קרינה בסדר גודל של צ'רנוביל, המשבר בכלכלה העולמית עלול לגמד את זה של לפני שלוש שנים. וזה כמובן בלי לדבר על הסבל של הקרבנות – ביפן, מכל המקומות. אין לי מה להגיד על זה כי דלה השפה מלתאר את הזוועה, ואת גבורתו של העם היפני עד כה בהתמודדותו. אין לי איזו תובנה אדירה שלא תוכלו להגיע אליה בעצמכם, אבל במסגרת ה"רק לספר על עצמי ידעתי" נציין מה שכולכם יודעים: שהכור במפעל הטקסטיל בדימונה הרבה יותר מיושן, לא מפוקח על ידי שום גורם חיצוני, ויושב קילומטרים ספורים מקו שבר טקטוני שגורם לרעידה רצינית בערך אחת למאה שנה ועשה זאת לאחרונה… לפני מאה שנה. אחרי רעידת האדמה ביפן דיברו על זה אצלנו, ומירב ארלוזורוב המעצבנת מהטוש חזרה כתוכי על פרופגנדה שמישהו דחף לה לפיה "ישראל ערוכה בשמונים אחוז לרעידת אדמה", שעניין המוכנות לרעידה עצמה ולפינוי ההריסות המיידי מכוסה, ושהבעיה היחידה היא ההכנה הפיננסית לשיקום. מישהו מאמין לזה? מישהו מאמין לזה ורוצה לקנות ממני גשר? כחול, עגול, חוצה את ביוב הירקון הגדול. דברו אתי. אחלה מחיר.
תודה שטסתם רדיקל מקלדת. עכשיו תנו לראות הסמויה ותנו קצת בתגובות, שלא יהיה לאבו קדם משעמם.
- In: מעורב | פוליטיקה - חוץ | פוליטיקה - פנים
- 3 Comments
באלכסנדריה שבמצרים הסתערו הלילה המונים על בניין שירות ביטחון המדינה השנוא והחלו למסור נשק ומסמכים לידי הצבא. שירות ביטחון המדינה הוא המנגנון בו השתמש שלטון מובארכּ כדי לדכא את מתנגדיו, לכלוא ולענות, והעם המצרי, שכפי שציינו אמש נחוש בדעתו להשלים את המהפכה ולא להסתפק בהחלפת רודן אחד באחר, החליט לכפות על הצבא להמשיך בטיהור האורוות.
הצבא נאלץ להתערב ולהגן על המפגינים, שספגו מטחי ירי מצד השטאזי המצרי. התקרית נמצאת בעיצומה בעת כתיבת שורות אלה, ומשום מה אני לא מוצא על זה שום דבר בתקשורת – לא הישראלית ולא העולמית. אבל הדיווחים בטוויטר באים מהרבה כיוונים ונשמעים אמינים. נמשיך לעקוב.
עדכון: כשעה לאחר הדיווחים הראשונים בציוצית, העניין דווח בערוץ אל-ג'זירה. עדיין אין כלום באתרי החדשות המובילים.
עדכון 2: שירות ביטחון המדינה נמצא ככל הנראה בהיסטריה כללית, וכוחותיו שורפים מסמכים גם במדינת נאסר (ויש להניח שנקבל דיווחים על מקומות נוספים בהמשך). אנחנו בהחלט חיים בזמנים מעניינים.
עוד במהפכות האזוריות: תהיתם מתי זה יגיע גם לארצנו הקטנטונת? קבלו: 15 במרץ, העם הפלסטיני מתחיל להתקומם נגד הנהגתו המושחתת – הן זו מזן הרשעות הפלטוסטנית והן זו מזן החמס (הא' הושמטה במכוון). יהיה דיסקו ואנחנו כמובן נמשיך לעקוב.
ולתחומי הריבונות השלישית (כמו שאוהב רינו צרור שיחיה לומר):
מכובדי הגלילי אבו אלמוג* השתמש בזכות הנתונה לקוראי הבלוג להזמין, במסגרת "פרויקט 300" הנמצא בעיצומו (וגם בכלל, למעשה), נושאים לפוסט היומי, ושאל לדעתי על המפלגה החדשה שאריה דרעי כן או לא מקים (ותיכף נגיע לזה), אז עברתי על החומר העדכני והנה מה שמסתמן לי:
לדעתי דרעי עושה טעות בכך שהוא מנסה לחזור לעניינים דרך ש"ס. קראתי שהוא מנסה להתנחמד עם משה יוסף, בנו של הרבובדיה, ושהוא ניסה לחזור למרכז העניינים באמצעות תיווך במשבר הגיורים הצבאיים המסעיר את העולם החרדי. למה זו טעות? כי עם כל כמה שהבאבא-בדיה מזדקן ומפגין סימני התערערות מנטלית קלים אך מתגברים, הוא לא אידיוט, והוא יודע שלהכניס את דרעי לש"ס רק יעשה לו מלחמות, עוינות ובלגאן, והרווח האפשרי של מנדט או שניים בבחירות הקרובות לא שווה את החורבן שזה יעשה לטווח ארוך במפלגה. עובדיה סך הכל מבסוט מההנהגה של ישי, שגם מחובר חזק מאד למשק ביתו, ולא יעשה זעזועים.
בנוסף, זו טעות מבחינתו של דרעי עצמו. אם דרך ש"ס ודרך הרבובדיה (למרות כל הדיבורים החברתיים וזה), אז מה החידוש הגדול פה? בסרט הזה כבר היינו. שבעת המנדטים שחזה לו הסקר של ידיעות אחרונות היו מבוססים על ההנחה של מפלגה חדשה, שתציע משהו אחר מהקומבינות המוכרות לעייפה של ש"ס, מהשנור והחינוך לבטלנות שלה – וגם מההתרפסות שלה בפני הסמכות הליטאית.
בנוסף, עושה רושם שדרעי בלחץ עוד לפני שזה בכלל התחיל. מסתבר שהוא מאיים בתביעת דיבה על העיתונאית החרדית שרי רוט, על שכתבה שהשפיל את הרבובדיה במהלך ניסיון הגישור בנושא הגיורים. בעולם החרדי, כך על פי הדיווח של מעציב אונליין, נדהמים ודי נגעלים מכך שדרעי מאיים רק על העיתונאית ולא על האתר המפורסם "בחדרי חרדים" בו פורסמו הדברים.
מצד שני, לדרעי יש גייסות, והם כבר החלו לעבוד ולהתסיס את השטח למענו. אין כל ספק שאם ירוץ במפלגה חדשה (דבר שהוא נורא טורח להכחיש), הוא יעבור את אחוז החסימה בקלות. השאלה איזה תוכן הוא יביא. אם הוא ישכיל להתנתק מבית יוסף ומדפוס הפעולה שלו וליצוק תוכן חדש, חוצה גבולות, הוא יכול לסחוף המונים. האפשרות הזו יושבת שם ומחכה לו, אבל לא נראה לי שהוא בנוי לזה. הניחוש שלי הוא שלאחר שיראה שעובדיה לא מזיז בשבילו את אלי ישי, הוא יחתור להדיח את עובדיה מראשות מועצת החכמים על ידי הכרזתו דה-פאקטו כעובר בטל, אולי בשיתוף פעולה עם אחד הבנים. אם אכן כך יקרה, זה רק יגרום לו להיראות רע וגם אם בבחירות הקרובות הוא יקבל שבעה או אפילו עשרה מנדטים, זה לא יחזיק מעמד ויתפוגג עוד יותר מהר משינוי. מצד שני, אם זו תהיה השתלטות לצורך שינוי של ממש, יהיה מאד מאד מעניין, אבל כאמור – לא נראה לי שדרעי באמת בנוי ללכת נגד הממסד הרבני, וקשה לי לחשוב על רב חשוב מספיק שיתמוך בשינויים מהותיים וגם יפרוש על דרעי חסות.
זהו להיום. מערכת רדיקל מקלדת מודה לכם על הביקור והיא סמוכה ובטוחה שאתם מודעים לקיומו של כפתור התרומות, המרחיק זאבים ומעקלים מדלתו של אבו קדם, המביא לכם תוכן מצוין וחינוכי זה.
*לקורא עדי זילברברג: בקשתך מעט מורכבת יותר, אבל בלי נדר נגיע לזה בטרם תום הפרוייקט. תודה.
תגובות אחרונות