עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

לאתנחתא קומית זכינו בעקבות ניצחונו הצפוי של שאול מופז על ציפור התוגה. אני מדבר על משהו שמעבר להבעות ההפתעה של אבירת השבט הלבן, שפשוט לא הבינה מדוע הכהונה הגרועה ביותר של ראש אופוזיציה כלשהי בדברי ימי הדמוקרטיות אינה מובילה אותה לכהונה נוספת כיו"ר המפלגה. מה, לא ככה זה עובד?

אני מדבר גם על משהו מעבר למראה של שאול "תגיד אחריי" מופז העוטף את עצמו בדגל המחאה החברתית, זאת על אף שהוא (שששש, אל תספרו לאיש) מדורג בתחתית הרשימה בכל הנוגע לפעילות פרלמנטרית ממשית, וכמובן שהוא גם בתחתית הרשימה בכל הנוגע לרקורד הצבעה חברתי. אחינו, אפילו דפני ליף אופציה עדיפה ל פניך…

אבל לא, רגע ה-LOL האמיתי הגיע באדיבותו של אחד האנשים ההזויים והמצחיקים שלא–במתכוון בישראל, הלא הוא אמן הטלפתיה, הטלקינזיס והטיטול–חרטאטיטיס, שרלטן מצליח ותובע דיבה כושל, אורן זריף. מזרזף הבולשיט הזה, שהיה יוכל להיות משעשע ללא סייג אילולי התקיים על דמם של החלשים והפגיעים בחברה, החליט שהפריימריז במפלגה הגדולה בישראל הן הזדמנות למעט פרסומת חינם. הוא שלח ליו"ר החדש מכתב ובו הצהיר כי ניצחונו הסוחף של מופז הושג אך ורק בזכות התערבותו העל–טבעית של זריף, שהעביר "בדרכים שאינן קונבנציונליות" את מתפקדי קדימה על דעתם וגרם להם לבחור במופז. עוד מוסיף איש ה"פסיכוקינזיס" (מלה יוונית עתיקה שפירושה "זזה לך הקופסא במוח אם אתה משלם על השטות הזו") כי אם לא יגמול לו מופז במינוי למקום השני ברשימת קדימה לכנסת, יעשה זריף בכוחותיו הגדולים והנסתרים, יזמן ממרומים את החרבוזון ויעניק לראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו ניצחון סוחף על מופז, כמו זה שקיבל מופז כפוי הטובה על לבני ולא רצה לשלם.

טוב צחקנו, נהנינו, אבל האמת שזה מאד הולם. קודם כל, כבר ראש הממשלה הראשון והיחיד של קדימה, אהוד אולמרט, התרברב ששלטונו בעיריית ירושלים התבצע "בסיעתא דשמיא! בברכת הרב!" ולכן הגיוני שלאור הידרדרותה של קדימה מכמות המנדטים ההיא, היא תיאלץ להסתפק בסיעתא דזריפא.

דבר שני, אם נסתכל על זה, נראה שבאמת רק אמצעים החורגים מדרך הטבע יעזרו לקדימה וליושב ראשה החדש שלא לספוג בבחירות הללו מפלה צורבת אשר תהווה שלב בלתי הפיך בדרך להיעלמותה הסופית מן המפה הפוליטית.

בראש ובראשונה, זוהי כמובן תולדה של חדלון האישים של היו"ר הקודמת, אשר לא עשתה דבר כדי לבנות את המפלגה בסניפים, לייצר לה זהות בשבתה באופוזיציה או לתת למישהו סיבה להמר על הפתק שלה שוב. אבל יש עוד כמה סיבות שבגללן הסיכויים של הפתק "כן" הם לא משהו.

הצלחתה של ציפי לבני לסיים עם מספר המנדטים הגדול ביותר בבחירות הקודמות נבע משני דברים עיקריים:הראשונה, כמובן, יכולתה המולדת, בניגוד למופז, למשוך אליה את מי שמכונים אנשי "השבט הלבן" (ולראיה, המקומות היחידים בהם ניצחה לבני את מופז בבחירות המקדימות היו צפון תל אביב, רעננה, וקומץ מעוזים אחרים של האליטות הישנות והחיוורות). הסיבה השנייה היתה הצלחתה לשאוב קולות מ"השמאל" המאד מתון בתור "התקווה היחידה לעצירת ביבי". עשרות אלפי אנשים שבאופן רגיל היו נותנים את קולותיהם לעבודה, למרצ או אפילו לתנועה הירוקה נאחזו בהזיה שקדימה תמנע הקמת ממשלת ימין מבחילה כמו זו שאכן הוקמה, ובמקום זאת הכניסו לכנסת חברים טבעיים בקואליציה שכזו שרק יהיו רשומים בסד"כ האופוזיציה, כמו עתניאל שנלר, יולי שמאלוב ברקוביץ ואחרים.

הפעם הזו שני הגורמים הללו יפעלו לרעת קדימה. המצביעים הלבנים ינהרו לעבודה (שכבר זינקה בסקרים כתוצאה מהמהפך בקדימה) וללפיד הנבער (שגם כך היה צפוי לקחת מקדימה הרבה קולות מהמרכז המיתולוגי, אותן ירשה קדימה משינוי של לפיד האבא), ואילו שונאי ביבי יצביעו בעד מפלגות שאין סיכוי שיישבו איתו בממשלה (הצעד הנכון היחיד של לבני, וכזה שאין שמץ של סיכוי שמופז יחזור עליו, יען כי מפי מקורות המקורבים לרופאו האישי של שאול מופז נודע לכותב שורות אלה שישבנו של יו"ר קדימה במצב קריטי מחמת תסמונת גמילה ממגע עור צבי של כורסת שר).

בקצרה, נראה שאם יש למופז אשליות כלשהן שאכן יוכל להתמודד על הבכורה ולהוות איום ליריבו המר משכבר ביבינוקיו, אכן טוב יעשה אם ימנה מופז את אורן זריף, אורי גלר או איזה אביר ג'דיי כאשר תמצא ידו למקום 2 וגם יבטיח לו כל מה שיבקש חוץ מזה, כי "בדרכים קונבנציונליות" זה לא יקרה.

(Read this post in English)

יש לי משהו קטן (קטן במונחים של גרפומן עם תעודות, כמובן) להגיד על ועדת החקירה הבזויה של הגברת פאינה קירשנבאום, בובת הפיתום של סוכן הקרמלין איווט ליברמן. אבל לפני שאגיע לדבר עצמו, הערה טכנית קטנה:

הצעד הבזוי שנעשה אמש בקלסת ישראל הוא, בינתיים לפחות, קרקס ותו לא. ל"ועדת החקירה" המטופשת הזו אין שום סמכויות של ממש. אין לה סמכויות זימון ולא סמכויות ענישה. אפשר להתעלם מזימוניה ואפשר, כמו מיכאל מנקין המצוין (אנגלית), להיענות לזימון כדי לזרוק לה את החוצפה שלה ישר חזרה בפנים. אבל אם לחזור על עיקר הכותרות: הגסטאפו עדיין לא בדלת. יכול להיות שזה בדרך, ויכול להיות שהקרקס העלוב הזה הוא שיאו של הגל העכור שאחריו הרפש ייסוג. ואחרי שאמרנו את זה, בואו נתייחס לרגע כאילו יש לחלום הרטוב של היודו נאצי מיכאל בן חזיר נפקות כלשהן, ונענה לו כך:

אם להיות ישראלי פירושו לשלוט לנצח בעם אחר, לחמוס את אדמתו, לשלול את זכויותיו ולרמוס את כבודו – כן, בישראל כזו אני בוגד.

אם להיות ישראלי פירושו לחתור לטיהור אתני כדרך לברוח ממלכודת הכיבוש המתהדקת – כן, בישראל כזו אני בוגד.

אם להיות ישראלי פירושו לגנוב את האדמות של פלאחים מרודים, תוך התעלמות מבית המשפט שלי עצמי, לדכא בכוח בהמי הפגנות לא-אלימות הנערכות תוך איפוק כמעט בלתי נתפש חרף הרג מתמשך ועוד לשקר בנוגע לכך כשההרג קורה – כן, בישראל כזו אני בוגד.

אם להיות ישראלי פירושו לפרק את החברה האזרחית, את החינוך, את התשתיות, את מערכת הבריאות, ובו בזמן לממן חברת בטלנים פרימיטיבית שגם הגאון מווילנה היה מקיא ממנה, ולהשאיר את אנשיה שבויים ביד שלטון הרב-רבנים – כן, בישראל כזו אני בוגד.

אם להיות ישראלי פירושו לשלוח אנשים אמיצים להילחם באש בלי ציוד בסיסי, להפקיר את הפריפריה לבורות והזנחה, ובו בזמן לשפוך תקציבי עתק בישובי אפרטהייד בשטחים כבושים בשם האידיאולוגיה היודו-נאצית של כת יהוה – כן, בישראל כזו אני בוגד.

אם להיות ישראלי פירושו להשאיר 20% מהאוכלוסייה במצב מחמיר והולך של אזרחות סוג ב', לאסור עליהם לייבא ספרים בשפתם, לדבר בשפתם בבתי ספר מעורבים, להלך אימים שהם גונבים לנו את הנשים, להתנות את עבודתם כמורים לילדיהם באישור של השטאזי, לא לבנות להם לעולם מקומות ישוב חדשים, לא לאשר להם תכנית מתאר ואז לנהל מסעות השמצה כשהם בונים "נגד החוק" ולנהל ציד מכשפות בזוי כשהם בוחרים לא לבנות כך ובמקום זה באים לגור בישובים "שלנו" – כן, בישראל כזו אני בוגד.

אם להיות ישראלי פירושו לכרות "ברית דמים" עם העדה הדרוזית ואז להשאיר את הביוב זורם בכפריהם, להפלות אותם בכל סיטואציה שאינה כרוכה במדים, להקים יחידה שכמעט כל לוחמיה דרוזים וחמישים שנה אחר-כך להרגיש נורא נאורים כי סופסוף מינינו לה מפקד דרוזי, להדיר אותה מכל אפשרות לקריירה מחוץ לתחום המושב שלה למעט זו של קלגסים שיעשו לנו את העבודה המלוכלכת – כן, בישראל כזו אני בוגד.

אם להיות ישראלי פירושו להסכין עם קלסת ישראל שבה מפלגה, שמנהיגה מערער את הלגיטימציה של כולנו כל פעם שהוא פותח את פיו המלוכלך, פותחת בציד מכשפות אחרי "מקורות מימון" גלויים לגמרי בשעה שאותה קלסת מסרבת לחקור מחדלים ברורים של הטינופות היושבות בה, לא כל שכן להסיק מסקנות אחרי כשלים שגבו מחיר בדם – כן, בישראל כזו אני בוגד.

אם להיות ישראלי פירושו לדגול בעליונות היהודי מעצם לידתו ולשים במוקד הזהות הקיבוצית את הנרדפות, המסכנות וההתקרבנות, באופן שהיטלר בעצמו היה מגדיר כניצחון היסטורי וכהוכחה לצדקתו – כן, בישראל כזו אני בוגד.

אם להיות ישראלי פירושו להתייחס לנרדף ומבקש המקלט כמו שנורא בכינו כשהתייחסו אלינו כשרדפו אותנו – כן, בהחלט, בישראל כזו אני בוגד.

אני אבגוד בה בגלוי וללא רגשות אשם. אני אוציא את קלונה בעולם, אכרות בגרזן הכי גדול שאוכל למצוא את מצג השווא של הלגיטימיות שלה, אמסור את שמות פושעיה הבכירים והחפ"שים כאחד לכל מי שאחשוב שיביא אותם לדין, אדאג שלא תוכלו להציב כף רגל בשום מקום בעולם שבן תרבות היה רוצה להגיע אליו, ואתם מוזמנים לחקור אותי כאוות נפשכם.

אני בוגד בישראל כזו כי אני נאמן לישראל שונה. ישראל של עם גאה ולא מפוחד. ישראל שמעניקה שוויון זכויות אמיתי לכל אזרחיה. ישראל שאינה רוצה לשלוט עשרות שנים בעם אחר בשם החרדות שלה, ובוודאי אינה רוצה להשתמש בחרדות האלה כתירוץ לגזול את אדמתו וליישבה. ישראל של מוסר הנביאים ולא של גזענות התנאים. ישראל של "ברוך עמי אשור, ברוך עמי מצרים" ולא של "אתם קרויין אדם והם אינם קרויין אדם".

ואם ישראל כזו תדחוק אותי לפינה, כן, גם ארים נגדה נשק ואלחם כדי שהמקום בו נולדו ילדיי יהיה גם ראוי למגוריהם כבוגרים בבוא היום. יובלי, גם אתה וגם מי שיחליף אותך בעגלא בזמן קריב בראשות השטאזי מוזמנים לחקור אותי על כך. הכוח אצלכם ובוודאי תנצחו בקרב – אבל לא במלחמה, משום שבטווח הארוך חארות כמוכם תמיד מפסידים, כי כמו שאמר הכומר מרטין לותר קינג, קשת ההיסטוריה ארוכה אבל קימורה נוטה לכיוון הצדק. כשתכלאו אותי אראה לעצמי זכות לפצוע ואף להרוג את כלאיכם כדי לברוח מן הבור, ואם תעמידו אותי מול כיתת יורים בעוון הבגידה הזו, הרי שגם בעודכם מכוונים את הרובים עדיין אירק לכם בין העיניים ועל הנשמה הז'ידית העלובה שלכם, שנשארה בגטו וסירבה להזדמנות של פעם בהיסטוריה להיות עם חופשי וגאה בארצנו. טפו.

(לפוסט הזה באנגלית)

ח"כ נחמן שי חושב (מלה קצת גבוהה לתהליך המדובר, אבל נגיד) שזה שאזרחי ישראל הערבים משתמשים בזכותם האלמנטרית כצרכנים להביע את דעתם הפוליטית נגד ההתנחלויות (או למהדרין, התנחבלויות), ומעזים להחרים סחורות המיוצרות שם, זה "ערעור זיקתם למדינה". מעניין שחבר הכנסת הנכבד, מהמפלגה המושחתת והמגונה ביותר בתולדות המדינה, מייחד את דבריו רק לאזרחי ישראל הערבים. אולי הוא לא יודע שיש גם אזרחים בני המגזר היהודי שמחרימים את מוצרי הקולוניות הבלתי חוקיות במחוזות הכיבוש (אהמ, נעים מאד). אולי חבר הלקסת שי נמנה על אלה שחושבים שאזרחי הישראל הערבים חייבים להוכיח לו או לסבתו הצולעת את נאמנותם באופן מיוחד, אופן שאזרחים ששפת אמם עברית (או, נגיד, רוסית) אינם מחויבים בו.

אם זה המצב, כדאי שמישהו יסביר לו שהוא נמצא במפלגה הלא נכונה, וינחה אותו לפי הריח לאזור במשכן הקלסת בו מתגודדים חברי מפלגתו של שומר הבארים. השחיתות שם לא פחותה, כך שהוא ירגיש בבית.

ועד אז, חבר הקלסת שי, קפוץ לי. או בשפה הרשמית האחרת של מדינת ישראל: חרא בזיבכ ות'אקט עינכ ואטפנו עלא ווצ'ק. תודה.